|
||||
|
||||
מדוע אקטיביזים שיפוטי הוא הרעה החולה של ביהמ"ש? א. הפרדת רשויות: בעוד על הרשות המחוקקת לחוקק חוקים ועל הרשות השופטת לפרש אותם, ברגע שהרשות השופטת מפרשת את החוק בצורה רחבה מדיי,סותרת את החוק או מבטלת אותו היא למעשה הופכת לרשות המחוקקת. מיותר לציין שמונטסקיה היה מתהפך בקברו אם הוא היה שומך את דבריך.... ב. בתגובה לכך יש שיגידו ראוי שביהמ"ש יתערב במצב של לקונה מצד הרשות המחוקקת. אולם אנחנו שוכחים שהכנסת מייצגת את העם, היא דעת הרוב. אם אנחנו אוהבים את הכנסת או לא - היא מייצגת אותנו ואת מרחב דעותינו. להבדיל מהרשות השופטת שלפחות בפעם האחרונה שבדקתי אף אחד לא בחר אותם. מה גם שהשופטים להבדיל מהרשות המחוקקת מייצגים פלח מאוד מצומם ואליטיסטי באוכ'. לכן אקטיביזם שיפוטי הוא למעשה רודנות ונטילת סמכות של "יש מאין" ע"י גוף אליטיסטי שלא נבחר וחורג בצורה ניכרת מסמכותו. הייתי מצפה שכל השמאלנים יפי הנפש היו נחרדים מצעד שכזה ורצים להגן על הדמוקרטיה אבל כמו כל דבר בחיים, ברגע שהרעה נעשת לטובתך ושלא יהיה לכם ספק לצד איזה מטרס פוליטי מופעל האקטיביזם השיפוטי אז אתם בוחרים לאמץ אותו בחום. ג. אקטיביזם שיפוטי ובו פרשנות רחבה \ חקיקה משפטית וכו' גורם למצב שהיה נהוג בCOMMON LAW של אנגליה במאה ה19, ברגע שאדם הולך למשפט ולא יודע כיצד השופט יפרש את החוק למעשה יש פה פגיעה ניכרת בעקרון החוקיות. החוק אמור להגדיר לי פעולות של "עשה" ויותר מכך של "אל תעשה" וברגע שהחוק יכול להיות מפורש לפי חפץ ליבם של השופטים יהיה לי מאוד קשה להמנע מדברים שאני לא יודע שהם כלל אסורים. מה גם שהדבר גורם לחקיקה רטרואקטיבית. פגיעה בעקרון החוקיות וענישה רטרואקטיבית הם שני עקרונות שאף משטר מודרני לא יכול לקבל. מקווה שהסברתי קצת על המגרעות באקטיביזים שיפוטי |
|
||||
|
||||
האם אתה מתנגד לחוקה? |
|
||||
|
||||
וודאי שאני לא מתנגד לחוקה. והשאלה את מגיע להנחתי מהנחת היסוד שלך שבהמ"ש צריך לפרש את החוקים ברוח חוקי היסוד שאחרי פרשת מזרחי הפכו ע"י אקטיביזם שיפוטי לחוקה, כמובן בהתבסס על פשרת הררי שהתקבלה בשנת 1950. לדעתי ראוי שתהיה לנו חוקה, וראוי שיהיה לנו גוף שיבקר אותה. לא ראוי שגוף שיפוטי יחליט על קיום החוקה ולא הגוף המחוקק. ראוי שהגוף המחוקק יחוקק דרכי טיפול בסוגיות חוקתיות כמו למשל מתן הסמכות לבג"צ או אף להקים בית משפט מיוחד לחוקה. לא ראוי שביהמ"ש יתן את הכוח לעצמו. מי שמע על גוף שלטוני שמאציל לעצמו סמכויות בכזה סדר גדול??? (להוציא את הסמכות השיורית של הממשלה המעוגנת בחוק) |
|
||||
|
||||
הגוף השלטוני לא "האציל את סמכויותיו לעצמו", הם הואצלו על ידי הכנסת בחוקי היסוד. תגובה 433415 |
|
||||
|
||||
אני מכיר את חוק יסוד השפיטה אין בו שום נגיעה בפרשנות חוקי יסוד... \גם אין לנו חוק יסוד החקיקה שקובע איזהשהיא עדיפות נורמטיבית לחוקי היסוד ע"פ חוקים אחרים. כל הנ"ל הם תולדות של פסיקה שיפוטית ובמילים אחרות אקטיביזם שיפוטי |
|
||||
|
||||
אתה מונטיסקייה? |
|
||||
|
||||
מונטסקיה דיבר על המשטר הנשיאותי האמריקאי, והדבר אינו חל על משטרים פרלמנטריים כמו בישראל, בהם אין הפרדת רשויות חדה (למשל, הרשות המבצעת נשענת כולה על הרשות המחוקקת, ויש לה רוב אוטומטי, בעקרון, ברשות המחוקקת - שני דברים שאינם מתקיימים בארה''ב). |
|
||||
|
||||
לא דיברתי על זכותו של בית המשפט לסתור ממש את הכנסת, אלא רק למלא חללים, כשהיא לא עושה את זה. אבל מה שמרגיז חלק מהאנשים, ואותי ממש לא, הוא בעיקר הגבלת הממשלה ע"י בית המשפט. ואני לא רואה איך היא גורמת לדברים שכתבת, מלבד אולי פגיעה מסויימת בשלטון העם, באיזה עולם אידילי שבו החלטות הממשלה באמת מייצגות את העם. אבל כמו שכבר כתבתי, במידה רבה הגבלת הממשלה ע"י בית המשפט כשהיא עוברת על החוק, שקבעה הכנסת, היא למעשה עוד ערוץ עקיף של הכנסת להתנגד לממשלה (הרי הכנסת לא תפיל את הממשלה על כל דבר קטן, אז מה היא יכולה לעשות?). בכך הגבלה זו דווקא מבטאת את רצון העם. ולגבי מה שקראת לו "עקרון החוקיות", ובשעורי אזרחות היה חלק מהמובן הפורמאלי של שלטון החוק, אני חושב שהוא מופר במידה רבה ממילא, ע"י העובדה שאף אחד מהכותבים בפתיל הזה (תקן אותי אם אני טועה) לא יודע למעשה את חוקי מדינת ישראל. האם אתה יכול לומר לי אם ללכת מכות עם מישהו זה מנוגד לחוק? ולקלל מישהו? לנגן פסנתר עם חלון פתוח באחת בלילה? עם חלון סגור? האם יש בכלל חוק בעניין זה? ולגבי ההאשמה שלי בכירסום יסודות הדמוקרטיה לצרכים פוליטיים, אני קצת מודה באשמה. אבל ממש לא בהקשר הזה. הפעם היחידה שבה לא מחיתי נגד מה שהרגשתי שהוא שימוש מופרז בכוח בניגוד אולי לרצון העם הייתה בהתנתקות. אז ראש מפלגה שנבחר ע"י העם על סמך מצע מסויים, ביצע בדיוק את התוכנית שהציעה המפלגה היריבה, מבלי שהצהיר על כך לפני הבחירות, ותוך כדי "שוחד חוקי" של פיטורי שרים. יאמר לזכותי שכן התנגדתי לזה. מה שרציתי היה בחירות חדשות, ופעולה שנובעת מהחלטה מודעת של העם. אבל לא הלכתי להפגין, ולא ממש הזלתי דמעה... |
|
||||
|
||||
גילי היקרה, אתחיל דווקא מהסוף. בקשר לשינוי הדרסטי במצע הפוליטי, והוא ההתנתקות היה בג"צ מעניין ששכחתי את שמו, בו העתירה היתה על כך שהאם מפלגה \\\\ ממשלה מחוייבת למצע שלה. אציין כי הבג"צ נדחה ואי-אפשר לחייב מפלגה לעמוד במצע שלה. יש לכך כמה טעמים: צרכי השעה, טובת המדינה, ברגע שמפלגה עולה לשלטון והיא הופכת לממשלה היא מחוייבת לשרת את כל העם ולא רק את בוחריה וכו'. גם חיוב משמעת קואלציונית הוכר בבג"צ בו רה"מ לשעבר חייב את ליברמן וחברו להתפטר לפני ההצבעה להתנתקות וגם זה לגיטימי ומוכר בחוק - ח"י הממשלה בסמכות רה"מ לפטר שר אף לפני הצבעה. ואם את לא מבינה איפה הכרסום הפוליטי באקטיביזם שיפוטי לדעתי פשוט לא הבנת כראוי את הנושא. תשובה אחת יכולה להתקבל ממי שמקבל אקטיביזם שיפוטי: יש כרסום אבל הוא עדיף על חוסר הכרסום לגבי עקרון החוקיות לצערי לא ירדתי לסוף דעתך בנושא אז הנה הסבר: עקרון החוקיות מוגדר גם בחוק העונשין תשל"ז, והוא אומר שאין ענישה \\\\ איסור פלילי אלה אם היא מוגדרת בחוק. לדוגמא אם לא כתוב שאסור לי לעשות על מישהו פוו עם הפה אז זה מותר. ברגע שתקחי חוק שלמשל אוסר על תקיפה ותפרשי פווו כתקיפה אז את יכולה להאשים אותי בתקיפה למרות שבחוק לא כתוב שאסור לעשות פוו על אנשים או להתנשף עליהם למשל בריצה בחדר כושר. זאת הבעיה עם עקרון החוקיות. אני לא אגיד לך שאני קם ומוחה על כל שחיתות פוליטית שאני רואה. אבל מה שכן אבל אני לא מתיימר להיות כזה. המפריע לי הוא השמאל ובייחוד השמאל הקיצוני שהוא מורכב מחבורת "יפי נפש" שבזמן שמפנים כמה תושבים פלשתינים שבנו בניה בלתי חוקית למשל במזרח ירושלים ובאים להרוס להם את הבית, הם באים להפגין נגד המדינה שלהם. ואחרי שרוצים לפנות "מתנחלים" כשרים שהמדינה עודדה את ההתישבות שלהם והערך הביטחוני שלהם לא ניתן לפקפוק (אני מדבר על תושבי צפון עזה ולא גוש-קטיף) הם לא מנידים עפעף! ברגע שאתה בוחר להשתייך לשמאל הקיצוני אתה מחוייב לתמוך בזכויות אדם, וראוי שתתמוך בזכויות של האזרחים שלך ולא של האחר, יש כאן משהו פשוט לא נורמלי בסיטואציה. הפשרה היא שתתמוך בשניהם אבל שלא תנטוש את אחיך מבית. אני לא רואה איך אתה יכול להתעלם מזה. אז ככה: או שאתה צבוע, או שאתה מעדיף את הצרות של עם אחר מהעם שלך, או שאתה כל כך שונא מתנחלים עד שכבר לא אכפת לך מהם. והנקודה האחרונה היא העצובה ביותר בעיני - לשנוא מתנחלים שאוהבים את המדינה שלך (למרות שאפשר להתווכח על הדרך בה הם מבטאים את אהבתם אבל הם עדיין אוהבים) ולאהוב אנשים שמתפללים לביטול זכות קיומך. כל פעם שאני חושב על זה מחדש קשה שלא לראות את המנגנון הרס עצמי \\\\ רוע רדיקלי \\\\ הכתבה של אופנת ה"מיעוט המסכן" \\\\ ויפות הנפש הצבועה עד כדי בחילה של השמאל הקיצוני. אני ממש לא ימני קיצוני ואני מאוד מתון אבל אני פשוט לא יכול לקבל אנומליות בדעות של אנשים בטח שלא לטובת ה"אחר" ושהן באות על חשבון העם שלהם. מקווה לשמוע הסבר על כך |
|
||||
|
||||
גילי הוא יקר ולא יקרה, שנאמר בתחילת הפיסקה השניה בתגובה 433392 - "אני מסכים". |
|
||||
|
||||
טוב, נתחיל מהסוף, כי הנחת שם כל כך הרבה דברים לא נכונים עליי, ואני חייב לנסות להסביר. אני ממש לא שונא מתנחלים, וגם לא ממש מעריץ פלשתינאים. אבל אני חושב שיש עיוות גדול בלתאר את המצב כאילו זה "גירוש של היהודים" מול "גירוש של הערבים". קודם כל, המונח גירוש אינו מתאים במיוחד לתיאור המצב הזה. המתנחלים אמנם פונו מביתם ומאדמתם, אבל הם לא גורשו ממדינת ישראל, אלא מדינת ישראל היא ששינתה גבולות (מהלך מאד לא חסר תקדים), גם אם עוד לא באופן פורמלי, ובמסגרת זו אזרחיה שישבו מעבר לגבול החדש פונו לשטח שבתוך הגבולות החדשים, *לא כי הם יהודים*, אלא כי הם ישראלים (תהיה בטוח שגם ערבי ישראלי שהיה יושב שם, היה נאלץ לבחור בין פינוי לבין השתייכות לרשות הפלשתינית). בלי ספק, האופן שבו ממשלות ישראל בנו וממשיכות לבנות התנחלויות שכנראה יפונו, הוא אולי מטופש עוד יותר משהוא חסר רגישות. אם אתה שואל אותי, לא היה צריך מלכתכילה להקים יישובים יהודיים בעזה, וגם לא ביהודה ושומרון. נסה להסתכל על המצב באופן אובייקטיבי: באמצע המאה ה-19 לא היו כמעט יהודים בישראל. מאז הם תפשו את רוב שטחה, וכיום אנחנו מהווים כמעט שני שליש מהאוכלוסיה כולה, בשטח שמהווה כשלושת רבעי השטח, כולל את רוב קו החוף. במצב הזה, מקימה ישראל איים של יישוב יהודי בתוך השטח הערבי. נסה לשאול את עצמך בצורה כנה: האם זה הוגן? מה צריכים הפלשתינאים לעשות במצב כזה? מה אתה היית עושה? עכשיו נסתכל על האינטרס הישראלי: ישראל נמצאת במצב שבו, לדעתי, שטח הוא לא ממש הבעייה הכי קשה שלה. כן, היה נחמד לקבל עוד קצת, אבל בסופו של דבר אני לא חושב שיש לנו בעייה לאכלס את כל יהודי העולם בשטח הנתון. כך שאין לנו ממש צורך בעוד כמה איים וחציי איים ישראליים בעזה. מנגד, תראה את ההשלכות השליליות: העולם כולו מגנה את מדינת ישראל מהסיבה שכתבתי קודם, הצבא ורשויות המדינה נאלצים לקיים מעין פסיפס מסובך ומסוכן של יישובים יהודים סמוכים ליישובים פלשתינאים. אך חמורה מכל אלה היא העובדה שאין שום סיכוי להביא ביטחון למדינת ישראל במצב כזה, בעוד שבגבולות מסויימים ניתן, אולי לאחר מלחמה, להגיע לשלום עם ריבונות פלשתינאית. אני טוען, ואין לי ספק בזה, שבמצב שהוא בלתי נסבל מבחינתם, שבו ישראל לוקחת חלקים הולכים וגדלים בשטח הקטן של הרשות הפלשתינית, לא משנה כמה כוח נפעיל, בסופו של דבר האינתיפאדה הבאה היא עניין של זמן, ולו בגלל העובדה הפשוטה שאין להם מה להפסיד. (לזה אני קורא "הרס עצמי"). לכן האינטרס הישראלי הוא בלי ספק פינוי התנחלויות. שני היסודות האלה - הרצון לאפשר לעם הפלשתינאי קיום בכבוד, והאינטרס הישראלי - הם העיקריים בעיצוב עמדתי הפוליטית בעניין זה, כאשר השני תופש מקום משמעותי יותר ויותר בשנים האחרונות. ברור לחלוטין שהמתנחלים הם הקורבנות העיקריים של הצעד הזה, וסיפורם הוא טראגי, ואפילו מקומם, כי ממשלת ישראל היא זו ששלחה אותם לשטח שהיא עצמה פינתה כמה שנים אחר כך. אבל כשאני עושה שיקול רחב של כל ההשלכות לטווח הארוך, אני חושב שזה צעד נכון. ואני יכול לומר לך עוד משהו: אם אני הייתי חושב שפינוי היישוב שלי ייטיב עם מדינת ישראל במידה שאני חושב כך על פינוי ההתנחלויות, תאמין לי שהחיילים לא היו צריכים להגיע לבית שלי. |
|
||||
|
||||
ובנוגע לאופן שבו בוצעה ההתנתקות, שהגנת עליו בצורה ראויה להערכה, לדעתי זה מה שנקרא ''כשר אבל מסריח'', ואפילו מאד מסריח. אני דווקא הייתי מקבל את הבג''ץ ההוא, וקובע שאסור למפלגה לנקוט במדיניות שמנוגדת לחלוטין למצע שלה, אלא אם צרכי השעה השתנו במידה שמצדיקה שינוי כזה (כלומר, ניתן להגיש בג''ץ נגד מפלגה כאת, ואז מוטלת עליה חובת ההוכחה שחל שינוי כזה במצב). או, כדי לא לעצבן את דובי, אולי הייתי מחוקק חוק כזה בכנסת. אחרת אין מספיק ביטוי לעקרון של שלטון העם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |