בתשובה לדובי קננגיסר, 11/11/01 19:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא לוקה בתחום הבנת הניקרא בעיברית בכלל ולמרות זאת אני מאוד מתקשה לקרוא טקסט שאינני מכיר טוב (למשל משהו שאני כתבתי או קראתי הרבה פעמים בעבר) בקול רם. אני מאבד את הנקודה שבה אני קורא (מדלג על מילים ולפעמים שורות שלמות), אני מכניס הפסקות ומתעלם מסימני פיסוק. לדעתי הלא מלומדת, מדובר באיזו התנגשות בין מנגנון הקריאה למנגנון הדיבור במוח. האמת היא שהייתי בטוח שכולם סובלים מהבעיה הזו עד שראיתי את התגובה הזו (וקרייני חדשות למשל לומדים טכניקות שונות כדי להתגבר עליה). בכל אופן מישהו שסובל מהבעיה הזו וגם מקצת פחד קהל (כמעט כולם סובלים במידה זו או אחרת מפחד קהל) יעשה מעצמו צחוק אם ינסה ליקרוא בכיתה לפני סטודנטים אחרים אבל זה לא אומר שהוא לא יודע לקרוא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לחזק את הנקודה, כך זה עובד אצלי: כשאני צריך להקריא בכיתה, היכולות המנטליות שלי מספיקות בדיוק בשביל להקריא את המשפט נכון מבחינת פיסוק וניקוד; לא מספיק בשביל להבין גם מה שאני מקריא. אני אכשל בבחינה פשוטה על החומר שהקראתי זה עתה. תמיד ייחסתי את זה לפחד קהל קליל ביותר; עכשיו שכנעת אותי שאולי יש כאן (גם) התנגשות של מנגנוני הדיבור והקריאה (-; |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי בדרך כלל אין מושג מה הקראתי לאחר שאני מקריא דבר-מה בקול רם, אבל זה בגלל שבקריאה רגילה, אני נוטה לחזור אחורה לתחילת המשפט, לקפוץ לשורה הבאה ועוד מרעין בישין, שהופכים את הקריאה שלי לאיטית ולא ברורה לזרים, אבל ברורה עד מאוד עבורי. ובכל זאת אני נוטה להאמין שאם אדם אינו מסוגל לדעת כיצד להקריא משפט בקול רם (ואין מדובר באנשים עם בעת קהל, שהרי הם התנדבו להקריא) עלולה להיות לו בעיה בהבנת הנקרא. כמובן שבעקבות דבריו של דורון, עלי לשקול מחדש את אמונתי הזו... נו, טוב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |