בתשובה לשם (אופציונלי):, 13/01/07 22:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האלגוריתם הצה"לי (בתוך מדינת ישראל) הוא כזה: אם מסכן חיים, ירי על מנת להרוג. אחרת: עצור, עצור או שאני יורה, שתי יריות באוויר, אם החשוד ממשיך להתקדם ירי לעבר הרגליים, אם החשוד בורח להרים קשר לכיתת הכוננות (המשטרה במקרה זה). מכיוון שבמקרה המדובר יש הרוג ופצוע קשה, סביר שהשומר ירה על מנת להרוג ולא ניסה לעצור את השודדים. אבל נניח והוא ראה אותם, צעק להם "עצרו או שאני יורה" והשודדים ברחו האם זכותו לירות בהם? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, היורה הוא לא חייל. אז מה זה שייך כל הסיפור הזה? חייל צריך להיות מוכן למות אם אומרים לו. אבל אזרח? אם הוא מפחד מותר לו לירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה? המטרה היא לא שהחייל ימות אלא לאזן בין בטחון החייל לזכותם של האזרחים לחיות. בכל מקרה לא אמרתי שאסור לירות אבל ההבדל בין לירות על מנת להבריח או לעצור, לבין לירות על מנת להרוג הוא גדול מאוד. גם נשאלת השאלה איך הוא פגע בהם, אחרי שפגע באחד סביר שחבריו החלו לברוח או שנשכבו על הרצפה, ואז הוא פגע בשני (והמשיך לירות? הפסיק? ), האם גם הירי בשני היה חוקי? ובשלישי וברביעי?(נניח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לידיעתך, לחייל יש פחות זכויות מלאזרח. מותר לומר לו לא לירות גם אם יורים עליו. למשל אם אסור לו להתגלות. לאזרח יש זכות להגן על עצמו. הוא לא מקצועי ואי אפשר לומר לו תירה באוויר. מותר לו להכנס ללחץ ולירות לכל הכוונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לאזרח (במדינת ישראל) אסור להחזיק נשק. ב. אני לא חושב שאנחנו רוצים שאזרחים שייכנסו ללחץ יירו לכל הכיוונים, באזורים שהם לא הנגב זה יכול להיות מסוכן. ג. אם האזרח לא מקצועי הוא לא צריך להחזיק נשק. ד. לא ענית לשאלה ששאלתי, נניח והירי בראשון היה מהמוצדקים, האם גם ירי בשודדים שבורחים1 הוא מוצדק? 1 בלי קשר למקרה הספיצפי שאין לנו עובדות לגביו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה אומר שלאזרח אסור להחזיק נשק? מה, לא שמעת מה קורה אצל הערבים כשיש להם איזה ריב בין חמולות? הם יורים בתותחים וטילים. מאיפה יש להם את כל זה? אתה יודע מה קורה בחתונות של ערבים בכפרים בגליל? סכנה למטוסים. ואחר כך עוד אומרים שהרדיו של המתנחלים מסוכן למטוסים. אני אומר שאם לערבים מותר להחזיק נשק אז בטח שליהודים מותר. הרי נשק נועד כדי להגן מפני ערבים. נכון או לא? גם אני לא רוצה שאזרחים יכנסו ללחץ, אבל מה לעשות אם זה קורה? אין לי תשובה לזה. מה שאתה כותב ב ג. זה ממש בדיחה. אם יגידו לאנשים לא מקצועיים להפסיק לעבוד, זה יהיה הסוף של המדינה. חוץ מזה, שמעת על המשמר האזרחי? כל אחד אפילו ברח מבית-משוגעים יכול לקבל שם נשק. נכון שזה רובה קטן ומכוער מעץ, אבל אם יורים בו בבן אדם אז זה עושה יופי של חור בבטן. ואתה בטח חושב שכל המאבטחים שמסתובבים עם אקדחים עשו בכלל מטווח? אתה חושב בטח שהמשטרה לא יודעת מזה? יודעת, אבל עושה את עצמה לא יודעת. מה שכתבת ב ד. אני לא מבין. אם אתה מפסיק לירות הערבים היו חושבים שנגמרו לך הכדורים. היו חוזרים ושוחטים אותך. זה לא קשור בכלל למוצדק. כשאתה מפחד על החיים שלך אתה לא חושב מחשבות פילוסופיות מסובכות כאילו אתה באוניברסיטה. אתה רק מפחד שלא יהיה לך מעצור. שלא יגמרו לך הכדורים. תסלח לי רגע, אני רוצה לשאול אותך עכשיו שאלה אישית. למה אתה עושה שורה רווח בין כל שורה כתובה? אתה רוצה שתהייה לך תגובה ארוכה וחשובה? תלמד ממני. אני כותב רק מה שיש לי בלב בלי פוזות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד לי, לפני שאתה נכנס לדמות, אתה עושה תרגילים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי החוק, המצב היחיד בו מותר לאזרח לירות הוא מצב של סיכון חיים. גם פעולתם של המאבטחים למיניהם אינה מוסדרת בחוק בצורה משביעת רצון. מצד שני, הדרום של מדינת ישראל הוא מין טקסס כזו; החוק הוא שם בקושי בגדר המלצה, ודי קשה להאשים את מי שבמצב כזה אומר "אם טקסס אז נעבוד לפי הכללים של טקסס". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עורך דין שנותן עצות בחינם באינטרנט? ואם מישהו ימות בגלל העצות שלך? כל אחד מחליט לעצמו מתי הוא "בסיכון חיים". חוץ מזה בצבא גם אם זורקים עליך אבנים קטנות, אתה כבר יכול להחליט שאתה "בסיכון חיים" ואתה יכול להרוג את מי שאתה רוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא עורך דין, אבל מצב שבו אתה יושב בבית ומישהו שובר את המנעול של הדיר שלך הוא לא מצב של סיכון חיים. אם מישהו יהרוג מישהו על פי מה שהוא זוכר שקרא פעם אצל איזה ''תשע נשמות'' באייל הקורא... נו, אז מגיע לו שיישב בכלא. בינתיים אני מודאג הרבה יותר מהסיכוי שאהרוג מישהו מחר בנהיגה לעבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
and the dogs are dogs?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק דורש לפני ירי להוכיח שהיתה לתוקף כוונה ויכולת להרוג ,ואז צריך להפעיל נוהל עצירת חשוד (לא תמיד יש זמן) , ואז לבצע ירי על מנת להרוג. אין לי ויכוח על החוק , אבל השאלה אם באזורי ספר ובמצבים מיוחדים כמו חדירה לשטח פרטי שלך , כאשר לא ברור מה כוונת התוקף ומה היכולות שלו , האם במקרים מיוחדים יש צורך בשינוי החוק. לדוגמא בזמן חרום כל החוקים משתנים ובוגד בזמן מלחמה נשפט בנוהל מקוצר. לפעמים חוקים באים לתקן מצב נתון ,לדוגמא בניו זילנד היה עונש מוות על גונב כבשים , כי חשבו שזה יכול להרוס את כל המדינה . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהשניים שברחו יבואו יוכיחו בבקשה שלא נשאו וירו לכיוונו בנשק, ובכך הצדיקו את הירי לעברם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי עורכת הדין שלו בראיון לגל''צ, הוא ירה לעבר הרגליים ופגע בעורק ראשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אצל הבדואים העורק הראשי הוא ברגליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר על העורק הראשי בירך. פגיעה בעורק הזה יכולה להביא לאיבוד דם קטלני בתוך זמן קצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל רק אם אתה בדואי, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. בשיעורים של החובשים בצבא הם אף פעם לא אמרו שיש הבדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה יודע לאן לכוון (או סתם יש לך מזל), פגיעה בcommon femoral או אפילו רק ב Popliteal artery באזור הברך וכל מה שצריך זה חמש דקות בלי חובש. אם אתה משתמש בקליבר גדול (נגיד 0.45) 1 או ב 5.56 צהלי אז גם לא צריך לכוון טוב מדי, כבר ראיתי כדורים שנכנסו ברגל וצאו מהכתף. 1 סייג קטן, ישנה תופעה של התכווצות עורקים כתוצאה מטראומה, יוכל להיות שהפגיעה הנרחבת מדי של קליבר גדול תגרום לכך ותיתן ללקוח עוד כמה דקות של סבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה חלק מהקליברים נמדדים באינטשים (0.45) וחלק במילימטרים (5.56)? לא היה הגיוני יותר לעבור למידה אחת (11.43 מ"מ או 0.22 אינטש בהתאמה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה 5.56 נמדד במילימטרים ולא באינצ'ים, כדי להבדילו מה 0.22 הישן והטוב (המוכר בכינויו two two). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע, אבל למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרה פרה. העולם מתחלק לאנשים שמודדים מרחקים במטרים, ומחלקים (או מכפילים) אותם בכפולות של עשר. זוהי השיטה המוכרת בתור "השיטה המטרית", או "השיטה העשרונית". מי שלמד פיסיקה לפני חצי מאה הכיר אותה כ MKS, ומי שלמד אחר כך כ SI. לעומתם יש אנשים שנולדו עם שש אצבעות בכל יד, והם מעדיפים למנות מרחקים בזרתות, רגליים, חצרות וכד'. כל חצר מתחלקת לשלוש רגליים (פסח, שבועות וסוכות), כל רגל לתריסר זרתות, וכל זרת (שמכונה "צול" בפי השרברבים) לחצאים, רבעים, שמיניות וכן הלאה. מעבר לחלוקה ל64, זה נהיה מסובך אפילו למתוסבכים האלו, והם הגדירו יחידה שהיא אלפית הזרת, ועברו לחלוקה עשרונית של הזרת. מכיוון שכלי נשק פותחו הן בעולם המטרי והן בעולם האימפריאלי1, הקולט המיתולוגי של השולפים במערב הפרוע נקרא 0.45 (אינץ'). לעומתו, קליע העוזי, המיתולוגי לא פחות, היה בקוטר 9 מ"מ. המאוזר 98' (לא להתבלבל, 1898) היה בקוטר 7.62 מ"מ, ולעומתו מקל"פ הבראונינג הזכור לשימצה, שהשתמש באותה תחמושת, נקרא 0.3 מתוך מורשת אבותיו (האמריקאים). כך, הרובה (או האקדח) הזעיר, המשמש בעיקר לירי ספורטיבי, נקרא טוטו, שכן קוטרו הוא 0.22 אינץ'. רובה הסער המודרני משתמש בתחמושת שונה לחלוטין, למרות שהיא באותו קוטר. (קליע שונה, תרמיל, ואיתו כמות אבק שרפה, גדול בהרבה, ומכאן מהירות לוע גבוהה בהרבה). כדי להבדיל בין השניים, אפילו האמריקאים מעדיפים לציין את סוג התחמושת כ 5.56 (מ"מ) ולא 0.22. ___ 1 לא לבלבל עם אימפריאליזם. מדובר באותה שיטת מדידה משונה, שכוללת, פרט למידות שהוזכרו, גם גלונים, ליטראות, פינטים וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה היותר פשוטה הייתה: "Because of the Metric system".
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>צליל אסימונים מוטחים ברעש עצום< טוטו! זה פירוש השם של הרובה! טו טו! זה באמת הרבה יותר הגיוני. ______ העלמה עפרונית ודיסקמן שלא מתחבר לכלום. רק לקיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, זה את שמתעללת במכשירים אלקטרונים קטנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? גם את היית תמיד בטוחה שזה בגלל הרעש שהם משמיעים? (טו טו טו טו טו טו טו) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וידוע כמובן ירי האזהרה באויר; באויר שבריאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדור יכול להיכנס ברגל ולצאת מהכתף גם אם זווית הפגיעה לא קרובה לזווית שבין הרגל והכתף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם פוגעים בעצם הכדור יכול לעשות הרבה סלטות (זה מה שלמדתי מ CSI). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לא ראיתי מקרים כאלו מתחת לברך, אבל כניסה בירך בזוית כלפי מטה בהחלט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתוך חוואי אני יכול לחתום לך שהוא ירה על הפידיון עם רובה ציד,ומן הסתם גם כפול קנה. אצלנו החוואים, רישיון לנשק קשה להשיג,אבל שוט גאן זה פיס אוף קייק. אפילו לא צריך לכוון, כדוריות העופרת כבר יפגעו במשהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביטוי האהוב עליי ביותר הוא shotgun wedding | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלגוריתם של צהל בגבול הסורי : אז זה בא מכיוון סוריה ונראה כמו בן אדם, ירי על מנת להרוג, דיווח לחמ"ל במידה וצריך סיוע (לפחות ככה זה היה לפני שנים לא רבות). בשטחים : אינדיקציה לנשק או מטען - ירי לראש (זוכרים את טכנאי הטלפונים שקיבל כדור ?). חמוש הוא חמוש גם אם הוא מנסה להימלט, ירי על מנת להרוג, החריג היחיד הוא ירי לתוך קהל, אז יורים רק בתגובה או בצורה מדוייקת. עבור גנב שבא בלילה והרעיל את הכלבים, אין שום סיבה להניח שהוא לא נושא נשק. אם פותחים בירי באוויר, מאבדים את יתרון ההפתעה, ביחס של ארבע לאחד זה לא נעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר התחלת לרדת במדרון חלקלק. האלגוריתם לגבול הסורי ולשטחים נובע מכך שאם מישהו בא מכיוון סוריה, או נראה כנושא נשק, אז יש סבירות די גבוהה שהוא ינסה לירות עליך (ראשון). במקרה של גנב שבא בלילה והרעיל את הכלבים - ואתה עוד מניח שאתה *יודע* שהוא (רק) גנב - יש להניח שהוא לא בא לחפש קרב יריות. אין סיבה להניח שהוא כן נושא נשק, ובוודאי אין סיבה להניח שהוא ישתמש בו אם כל מה שתנסה הוא להבריח אותו. (יכול להיות שתחת הנסיבות כן אפשר להצדיק את הירי, רק כדי למנוע גנבות, אבל הבה נקרא לילד בשמו, ולא נציג זאת כהגנה עצמית על החיים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה פעם הייתי אומר שאתה צודק, אבל מאז שמתי לב שבמדינה שלנו אנשים נדקרים בחוף הים בעקבות ויכוח בין שני כלבים (ובפרט, אנשים הולכים עם סכין לחוף הים ולא מהססים להשתמש בו בשעת רצון). אין שום סיבה להניח ש''רק'' גנבים לא יהיו גם חמושים ומוכנים לפעולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביעה מחריפה כאשא בית המשפט מתאר את אחד הדוקרים מתקרית הכלבים כ'אדם נורמטיווי'. דרומי עשה טעות בכך שסיפר שישן בדיר. כל פרקליט מתחיל יקפוץ על המציאה להוכיח כוונת תחילה קלאסית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שגוי בתיאור? הנורמה במדינה היא לשאת סכינים ולדקור את מי שפוגע בכבוד שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבקש להתנצל בפני בית המשפט המכובד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאת סכינים ולדקור את מי שפוגע בכבוד שלך, זו תופעה חברתית שלילית קיימת, אבל זה ממש (אבל ממש) לא הנורמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוציא אותי שקרן!? (ההודעה ההיא הייתה הומוריסטית בדיוק כמו זו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חארם עליך יאה גדי. עוד תגובה הומיריסטית אחת כזאת ואני חותך אותך. :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעשרות השנים האחרונות היו מספר הסתתנויות מהגבול הסורי, רק מיעוט קטן מתוכן היה עם כוונות פח"ע. מסתנן מהגבול הסורי הוא בסיכוי גבוה עריק/טועה בדרך/מבריח סמים/גנב, וימנע מעימות במידת הניתן. בהינתן ארבעה גנבים, באמצע הלילה באזור מבודד, ישנו סיכוי סביר שהם לא יתנו לך לעכב אותם עד בוא המשטרה, גם במחיר של חייך. אי אפשר לדעת האם הם נושאים נשק ובמידה והחקלאי היה מבצע ירי הרתעתי/מודיע לגנבים שהוא זיהה אותם, קיים סיכוי לא מבוטל שאם הם חמושים הם היו הורגים אותו. ארבע לאחד זה לא יחס שמנצחים בו בלי יתרון ההפתעה. (בנוגע לילד, אינני תומך בירי כאמצעי הגנה לגיטימי על רכוש, אבל מוכן להקל מאוד בקריטריונים של סיכון חיים עבור מי שהוכנס למצב כזה. מבחינתי זו אחריותו של הגנב להוכיח לבעל השטח שהוא אינו מסכן את חייו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה שומר בלילה על רכושך, יש לך נשק ואתה מיומן בשימוש בו, ואתה רואה מזהה אדם שפורץ לאדמתך. באילה מהמקרים הבאים לא יהיה לגיטימי לירות בו על מנת להרוג: 1. במידה ויש לך יסוד סביר להניח שהוא גנב. 2. במידה ויש לך יסוד סביר להניח שהוא גנב שיסכן את חייך במידה ותנסה להפריע לו. 3. במידה ויש לך יסוד סביר להניח שהוא גנב שיברח במידה ותנסה לעצור אותו. 4. במידה ויש לך יסוד סביר להניח שהוא גנב שמעוניין להזיק לחיות הבית. 5. במידה ויש לך יסוד סביר להניח שהוא רוצח שבא ליטול את חייך. 6. במידה ויש לך יסוד סביר להניח שהוא אנס שמעוניין לאנוס אותך (או את בני ביתך). 7. במידה ויש לך יסוד סביר להניח שהוא נווד שטעה בדרכו. 8. במידה ויש לך יסוד סביר להניח שהוא גנב שיברח עם רכושך במידה ותנסה לעצור אותו. 9. במידה ויש לך יסוד סביר להניח שהוא גנב שיסכן את חייך במידה ותנסה לעצור אותו לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שלך היא כמו חנויות בגדים ביפן. אני לא מצליח למצוא את המידה המתאימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אומרת בכולם? באף אחד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלגיטימציה היחידה שלך כאזרח או כשוטר לירות *על מנת להרוג* היא כאשר זו הדרך היחידה למנוע ממישהו לרצוח אותך או אדם אחר. לא אונס ולא גניבה ולא נעליים. חוק יבש בצד, דרומי עשה מעשה ראוי ועל פי מה שאני מבין הוא גם לא התכוון להרוג. במקום לעצור אותו המשטרה צריכה להציע לו לאמן בירי את השוטרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא שואל על דרומי, ולא על החוק היבש. אני לא שואל מתוך ידיעה, אלא מתוך תהיה עצמית. אני שואל מתי ראוי לאזרח להשתמש בנשק, ומתי לא. מה אני אמור לעשות אם אני רואה גנבים (לכאורה?) בזמן שאני שומר על המושב שלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה המקורית שלך היתה "באילה מהמקרים הבאים לא יהיה לגיטימי לירות בו על מנת להרוג?" ועליה עניתי. בתגובה האחרונה שלך יש שתי שאלות חדשות, אחת מעורפלת ולא ניתן לענות עליה ולגבי השניה, אתה צריך להתקשר למשטרה(1) (1) כן, אני יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין "ירי על מנת להרוג" ו"ירי במטרה להרוג"? אני למשל לא יודע לירות. אם אני אהיה במצב חירום שכזה ומשום מה יהיה לי נשק ביד ואני אצליח לתפעל אותו, אין לי שום דרך לבחור באיזה איברים אני רוצה לפגוע, וכנראה אני אעשה מה ש"לימדו" אותי בצבא - אכוון ל"מרכז המסה" (כי ככה יותר קשה להחטיא, כנראה). האם יבואו אלי בטענות למה לא כיוונתי לרגליים, הרי הפושע המסכן בסך הכל רצה לאנוס אותי קצת, לא להרוג? ונניח שכבר יריתי ופגעתי לבן זונה ברגל ועכשיו הוא שוכב על הריצפה ומקלל אותי, ואני מת מפחד שעוד רגע הוא שולף את האקדח שהוא בטח מחביא ויורה בי, אז אני יורה עליו שוב ופוגע קצת יותר טוב - באים אלי בטענות? ונניח שמרוב עצבנות יריתי כבר על ההתחלה חמישה כדורים ואיכשהו כולם פגעו. יבואו אלי בטענות למה לא יריתי רק פעם אחת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, יבואו אליך בטענות על כך שלא ירית רק פעם אחת. בישראל אין עונש מוות על גניבה.* אם אתה במצב של סכנה (ואני לא נכנסת לשאלה אם סכנת חיים, סכנת רכוש או סכנה ללברדור המהמם שלך) יכול לירות כדי למנוע את הסכנה, אבל לא כדי להרוג. אם הבן זונה שוכב על הרצפה ומקלל אתה יכול לברוח, אתה לא צריך לחכות עד שהוא יתעשת וישלוף את האקדח שלו. במילים אחרות, מותר לך לפגוע באחר שרוצה לפגוע בך, אבל במינימום ההכרחי. *והמורה שלי לנהיגה היה אומר - גם לא על טמטום, ולכן זה שהוא עובר שלא במעבר חציה לא אומר שאת יכולה לדרוס אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על גנבה הפעם אלא על אונס (כי היפני פסל ירי במטרה להרוג גם במקרה זה, ואני בודק את הגבולות האפורים). באופן בלתי נמנע הדיון הזה מרגיש לי אקדמי משהו. כל הדברים שמדברים עליהם כאן קורים תוך שניות, ואין זמן לחשוב (ולפעמים מי שחושב הוא זה שלא נשאר לדבר על זה אחר כך). כשמישהו כמוני (הדיוט+היסטרי) יורה הוא לא בהכרח חושב "הממ, כמה יריות כדאי לי לירות כדי שיגידו לי שעשיתי את המינימום?" - הוא פשוט משתמש בנשק עד שהזה ממולו נופל. כשמגיעים לשאלת ה"לירות או לברוח", למה ברור ש"לברוח" זו אופציה אפשרית בכלל? אם יש להוא נשק והוא כל שניה עלול לשלוף אותו, כמה כבר אפשר להספיק להתרחק? ואיך אפשר לעשות את החישובים הללו, או לצפות ממישהו שלא אומן לכך לעשות אותם בכלל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למישהו שלא אומן לכך לא אמורים לספק רשיון לנשק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שזו הצבה של דרישות גבוהות למדי לרשיון לנשק. ממי שיש לו נשק אני מצפה שלא ישתמש בו אף פעם אלא אם מאיים עליו מישהו, אבל לא שיהיה מסוגל לאמוד האם הוא מסוגל להימלט ממישהו שמאיים עליו או לא. אגב, לא שזה לא ברור לכולנו כאן, אבל בצבא הנהדר שלנו אפילו לא חולמים על לאמן אנשים ברמה כזו לפני שנותנים להם נשק ושולחים אותם לשמירה שבה הם עלולים להיקלע לסיטואציה שכזו (או לאמן אותם בכלל, למעשה, אלא אם מטווח אחד נקרא ''אימון''). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפטרולים שעשיתי בשלישות (בר"ג) היה ברור לנו (לי ולשאר הבנות, כלומר) שאם קורה משהו אנחנו פשוט נמלטות על נפשותנו (כי זה יהיה יותר מהיר מאשר להצליח לתפעל את הנשק, שלא לדבר על זה שהמחסניות אפילו לא נמצאות בתוכו, כמובן). טוב נו, רמת גן. אני תמיד ידעתי שאם יקרה משהו באמת חמור, אפשר לסמוך על השכנים בבניינים (הגבוהים) שמסביב שידאגו להזמין את המשטרה. וזה מזכיר לי את סיפור המטבח (שקרה בתקופה ששרתּי שם): לילה אחד פרצה אש במטבח. כיוון שהוא לא נמצא קרוב לגדר הבסיס ומטבח זה לא נשקיה או משהו באמת חשוב, אף אחד מהשומרים לא עובר שם באיזור (או לפחות כך זה היה באותה תקופה). השכנים הטובים והמסורים, בראותם עשן מיתמר מעלה מעלה, וביודעם שאין עשן בלי אש (ואולי הם פשוט חששו שאם הם לא יפעלו בזמן היא תגיע גם אליהם?) מיהרו וזימנו את מכבי האש. מכבי האש הגיעו לשער, וכמובן שהש.ג. לא נתן להם להיכנס, כי אין להם אישור כניסה. הכבאים ניסו להצטדק ואמרו שיש אש, ועל כך נענו ב"מה פתאום, לכו הביתה" (או משהו בסגנון). בסופו של דבר, אחרי דין ודברים (ואולי אחרי שמישהו נשלח כדי לבחון את הנושא) השתכנעו השומרים בשער שיש סיבה מוצדקת לתת לכבאים להיכנס, וסוף טוב הכל טוב (ר"ל, שיפצו את המטבח והפכו אותו לפחות ג'יפתי מחד, ומאידך בזמן הזה הגיע קייטרינג מבחוץ, שאמנם לא היה משהו לספר עליו, אבל היה טוב בהרבה מההיצע הרגיל שהיה במטבח עד אז). מסקנה: טוב שכן טוב משמן טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הקייטרינג היה טוב מההיצע הרגיל הקודם, נראה ששכן טוב מביא איתו שמן טוב... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אונס נכנס מבחינתי בהגדרה של "אתה במצב של סכנה". אתה יכול להגיד שגם תאונת דרכים מתרחשת תוך שניות ואין זמן לחשוב, ובכל זאת אנחנו נעניש את הדורס. אני אצטט את עצמי מהתגובה הקודמת: "מותר לך לפגוע באחר שרוצה לפגוע בך, אבל במינימום ההכרחי". פגעת בו יותר? על החלק הזה אתה אמור להענש. לשמחתי אני לא מדברת מנסיון, אבל מישהו היה מאייים לפגוע בי באמת והייתי חוששת שזה "או הוא או אני", אני מוכנה לשבת בכלא כי פגעתי בו בטעות יותר מדי ולא למות. אם האפשרות של "לברוח" אינה אפשרית, ייתכן שלהרוג זה המינימום ההכרחי. בד"כ, כך נדמה לי, יש עוד כמה אפשרויות על הסקאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, ידוע לי לפחות על מקרה אחד שבו פרץ מישהו לדירה של בחורה במטרה לאונסה, היא הבינה במה העניין וירתה בו למוות, ולא נעצרה לרכע אחד בידי המשטרה. יותר מזה, היא הוזמנה אחר כך במקרים רבים להרצות על האירוע בפני שוטרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שההקבלה לתאונת הדרכים טובה כל כך. בתאונת הדרכים נאשים את הנהג בדרך כלל אם הוא ביצע משהו שלא כהלכה ברגע שקדם לתאונה - נהג במהירות מופרזת, לא ציית להוראות התנועה, היה שתוי וכו'. אם יש נהג שנסע כמו שצריך וילד התפרץ לו לכביש והוא לא הספיק לעצור (ויש לכך עדים) - האם נעמיד אותו לדין? אבל הסיבה האמיתית שבגללה אין קשר היא שבמקרה של תאונת הדרכים אנחנו לא מצפים שהזמן הקצר שבו התאונה מתרחשת ישמש את מי שמעורב בה לחישובים מוסריים והערכות של "האם הפעלתי את המינימום ההכרחי או שצריך להפעיל עוד יותר כוח". הערכות כאלו הן קשות למדי (אם לא בלתי אפשריות) גם בניתוח בדיעבד בחדר ממוזג. עוד אפשרויות על הסקאלה זה מה שאני מדבר עליו. לא אמרתי בהכרח להרוג. דיברתי על להמשיך לירות גם אחרי שההוא על הרצפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממם, כן. אם ילד נהרג בתאונת דרכים אחרי שקפץ לכביש מול עשרים עדים, עדיין הנהג יואשם, כך נדמה לי.* בכל מקרה, גם אם הדוגמא לא משהו, אני מניחה שעדיין הבנת למה אני מתכוונת. אם לא, אני אנסה להבהיר - כשאתה משתמש בכלי מסוכן (מכונית או נשק, שניהם דורשים רשיון) אתה נדרש להיות מסוגל לקבל החלטות בנוגע אליהם תוך שניות. תיאורטית** כנראה שהוכחת מתישהו שאתה מסוגל לקבל את ההחלטות האלו, אחרת לא היית מקבל רשיון. אתה לא אמור להפעיל חישובים מוסריים, אתה אמור לנהוג כך שתגרום מינימום נזק כשאתה מגן על עצמך/מזיז את עצמך מעיר לעיר. אם מישהו רודף אחריך ואתה יורה לו כדור אחד בברך וכדור אחד ביד, אז הוא לא יכול להמשיך לרדוף אחריך ולא יכול לירות בך. לירות בו כדור שלישי בלב יהיה *מעבר למינימום ההכרחי*. אני לא רואה סיבה לנסות ולנתח כל מקרה היפוטתי שאתה יכול לעלות על דעתך. כמו שכבר ציינתי, ייתכן שלהמשיך לירות גם אחרי שההוא על הרצפה יהיה מידתי, כי זה תלוי בנסיבות העניין. *אני מבינה קטנה מאד בתקנות התעבורה, אז נא לקחת את הדברים בערבון מוגבל אפילו יותר מבדרך כלל. ** אמרתי תיאורטית! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מעלה יותר מדי מקרים היפוטתיים - נראה לי שדווקא את, עם הפגיעות המדוייקות בברך וביד הולכת לכיוון ההיפוטתי. המקרה שלי הוא פשוט ונראה לי כללי למדי: יריתי במישהו שיש לי סיבה להאמין שרוצה לפגוע בי והוא חמוש. הוא נפל. אין לי *שום מושג* איפה פגעתי בו ואפילו לא כמה קשה הוא פצוע (ואני לא אתקרב וארכן לעברו רק כדי לוודא). אני מפחד שאם אני אברח הוא יירה בי. איך אפשר לבצע הערכה לגבי מה צריך לבצע? נראה לי שהעברת האחריות ליורה במקרה הזה היא התנערות מהקושי שבשיפוט מצבים שכאלו. השיפוט האמיתי צריך להתחולל סביב השאלה אם הירייה הראשונה הייתה מוצדקת או לא. אחריה הכל נהיה הרבה יותר מעורפל (כל עוד אני לא מבצע "וידוא הריגה" או דבר מה דומה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה שאני אגיד בפעם השלישית "יכול להיות שבנסיבות העניין זה יהיה מוצדק"? סבבה. יכול להיות שבנסיבות העניין זה יהיה מוצדק, אם היה לך יסוד סביר (בזה אתה צריך לשכנע את השופט. לא מספיק שאתה תחשוב שהתנהגת באופן סביר) לחשוב שהיריה הנוספת היא הכרחית, והשופט ישתכנע בזה. לא השתכנע? זה עדיין רלוונטי לעניין העונש. באסה? יכול להיות. אבל כמו שכבר אמרתי במעלה הפתיל, אם אני באמת מפחדת שמישהו הולך לפגוע בי אני מעדיפה לקחת את הסיכון של תקופת-מה בכלא. לא רואה למה השיפוט של היריה הראשונה יותר מסובך מאלו שאחריה, אבל לא חשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי המעבר משיפוט היריה הראשונה לשיפוט היריה השניה הוא המעבר שבין אנחנו מתמקחים על העיקרון לאנחנו מתמקחים על המחיר (לדעתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. ובכן, לדעתי המעבר בין ירי שמנטרל/פוצע לבין ירי שהורג הוא איכותי ולא רק כמותי. אבל עזוב, זו טחינת מים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבקש שוב להזכיר שבכל הדיון הזה לא דיברתי על הריגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לירות בו כשהוא שוכב רק כדי לפצוע? אתה בטוח שאתה מכוון עד כדי כך טוב? (תודה על ההבהרה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב - אני לא יודע לירות. אני לא יודע איך לירות כדי ''רק לפצוע'' (ומסתבר שגם אם מנסים זה לא תמיד עובד). לכן אם את רוצה להאשים אותי בהריגה, זה מתחיל כבר בירייה הראשונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהיגה נכונה או זהירה לא נמדדת רק במידת הפעולה על פי חוקי התעבורה, אחרת היה אפשר להושיב נהג אוטומטי בכל מכונית. הנהג נשפט בדיוק על זה שלמרות שנסע במהירות המותרת, בנתיב הנכון וציית לתמרור בפינה, עדיין לא היו עיניו בראשו לראות שילד התפרץ לכביש (מן הסתם יש לזה דרגות שונות: ראה את הילד ולא עצר, ראה ולא הספיק לעצור, לא ראה כלל וכולי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מוזמנת להוסיף בדברי קודם "והילד התחבא קודם בין המכונית" - בקיצור, לא *יכל* לראות. לדעתי אין נהג אוטומטי בכל מכונית כי הטכנולוגיה עדיין לא אמינה וזולה מספיק. אני חושב שגם זה יבוא, ואפילו חושב שכשזה יבוא יהיו פחות תאונות. אגב, לא ברור לי למה את חושבת שאני מודד נהיגה זהירה *רק* במידת הפעולה על פי חוקי התעבורה (שהם מאוד לא מקיפים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו נקודה צדדית, אבל אם כבר נכנסת לזה - לא משנה אם הוא לא יכול היה לראות אותו. בוא נוריד את הסיטואציה מהכביש ונדמיין שאותו נהג/אדם זורק פסנתר כבד מהקומה העשירית. הפסנתר נופל על ילד והורג אותו. האדם טוען להגנתו שלא ראה את הילד. האם הוא פחות אשם או יותר אשם מנהג שלא ראה ילד שמתחבא בין מכוניות? אני חושבת כך בגלל תחילת תגובה 429044 . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שהוא יותר אשם. את באמת חושבת שיש דמיון בין המקרים? את מודעת לכך שאנחנו עדיין מדברים על נהג שנוסע במהירות נורמלית, לא תחת השפעת חומרים, וכו'? אם לדעתך אפשר להיות נהג לא זהיר ועדיין לא לעשות שום דבר שלא כהלכה - אני יכול להבין אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בחוקי התעבורה סעיף שנקרא חובת הזהירות הכללית. אין הגדרה בו הגדרה מפורשת של מעשה ספציפי שאתה צריך לעשות כדי לעבור עליו אבל אתה חייב לנהוג בזהירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. מה זה "לא לנהוג בזהירות"? האם זה נקבע רק על פי מבחן התוצאה ("הייתה תאונה אז כנראה שלא נהגת בזהירות")? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח. דוגמא ששמעתי (באותו קורס נהיגה מונעת שבו סיפרו לי על הסעיף הזה) היא על אדם שנהג במהירות מותרת בשטח עירוני, הגיע למעבר חציה ועצר בחריקת בלמים לפני קו העצירה וחוץ מלהבהיל כמה אנשים לא גרם לשום נזק. לכאורה הוא לא ביצע שום עברה, נהג במהירות המותרת ועצר המקום שבו היה אמור לעצור אבל בכל זאת הוא נתבע והורשע על נהיגה לא זהירה. התובע יכול היה לבחור ולתבוע אותו על נהיגה שלא בהתאם לתנאי הדרך אבל הוא בחר בחובת הזהירות הכללית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצירה בחריקת בלמים אכן נשמעת לי כמו דוגמה טובה לנהיגה שבה מבצעים משהו שלא כהלכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בכלל לא בר השוואה, מי שזורק פסנתרים מהחלון נושא באחריות מלאה לנזק, משום שפסנתרים לא נועדו לעופף מהחלון. הכביש לעומת זאת יועד למכוניות. כל קיומה של מדינה מודרנית הנשענת על תחבורה פרטית מבוססת על ההנחה שאדם יכול להסיע את רכבו כשהוא שולט בו רק במידה שבה הוא יכול למנוע נזק כתוצאה מהתנהלות סבירה של סובביו. אם האחריות לוודא שאין ילד בין המכוניות היתה מוטלת על הנהג, בעולם שומר חוק הפקקים בסימטאות ת"א היו נמשכים 24 שעות ביממה. ההבדל היחיד בין כל נהג בארץ לבין זה שדורס ילד שקופץ מבין המכוניות הוא עניין של מיקום ועיתוי, ישנם מקרים מצערים כאלו שלא ניתן למנוע מצד הנהג אלא ע"י שיתוק מוחלט של התחבורה בארץ. זה כמובן לא פוסל פתרונות בדמות חינוך ושיפור התשתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סחוטה. רק לגבי האחריות והאשמה: הוא לא אשם (או: האחריות אינה עליו) שלא ראה את הילד. הוא אשם (או: האחריות עליו) שפגע בילד. לגבי "חינוך ושיפור התשתית" - לגבי מדינת ישראל, אני הייתי מצדדת דווקא בהורדה סלקטיבית מהכביש של רוב המכוניות הפרטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז את מאמינה באחריות שהיא לא תוצר של רשלנות; כמו שיש מישהו שזוכה בלוטו, יש מישהו שצריך להענש כי הילד נדרס, בלי קשר לחוסר היכולת שלו למנוע את זה ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת במה ברקת מאמינה, אבל אני מאמינה שתאונת דרכים לא שקולה למוות כתוצאה ממכת ברק. יש מישהו שצריך להענש *בגלל* היכולת שלו למנוע את התאונה ומכאן צומחת האחריות. זה לא אומר, כמובן, שהעונש צריך להיות זהה בכל מקרה ומקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שתאונת דרכים לא שקולה למוות כתוצאה ממכת ברק לא אומר שמישהו צריך להיענש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שעפרונית אמרה. וגם: לא מדובר כאן על חוסר היכולת שלו למנוע את זה - אחרת אתה יכול למחוק מהחוק הפלילי את הסעיף "הריגה בשוגג". גדי בכלל דיבר על כך שהנהג נוהג על פי כל הכללים ובכ"ז יש דברים שהם "מחוץ לפרוטוקול". דמיין נהג שעשה תאונת פגע וברח בה נדרס ילד. אם ייתפס הוא ייענש על כך, גם אם לא היה מודע כלל - או יטען בבית המשפט שלא היה מודע כלל - למכה הקלה בכנף המכונית (שסימנה בעצם את דריסת הילד). (עייפה ומרגישה כמו אחרי סחיטה ב-360 סל"ד. מחר אקרא אם כתבתי דברים קוהרנטיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהדבר החמור בפגע-וברח הוא החלק של ה''וברח'', וכאן טענות על ''מכה קלה וזה עובר'' לא משקיטות אף אחד (ובכלל הפכו זה לא מכבר לטאבו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הבריחה חמורה כיוון שהיה גם ''פגע''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם, אבל זה מספיק כדי לקלקל את הדוגמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. אין משמעות לבריחה בלי הפגיעה. כל אחד יכול להימלט במכוניתו מכביש שבו לא קרה דבר :-P הדוגמה באה להדגיש שאפילו אם הנהג (לא רק שלא הצליח למנוע, אלא) לא שם לב כלל לתאונה, עדיין הוא צריך לתת את הדין עליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אלא שאני אומר שכאן מה שחמור הוא לא ביצוע התאונה לבדו, אלא ההתעלמות ממנה (בכוונה/שלא בכוונה). עזבי - במקום לדון בעניין, אנחנו דנים לגופה של דוגמה, וברור שזה לא דיון מועיל לשום דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשמע, לכוון למרכז המסה זה לא כל כך פשוט, אתה צריך קודם לתלות אותו בשתי תנוחות שונות כדי לראות איפה נקודת החיתוך של הקווים - ואם תעשה את זה כבר לא תצטרך לירות בו, כנראה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר שאלה תאורטית, עפ"י איזה חוק ובאיזו סמכות פועלים מאבטחים בפתח מסעדות? עכש"מ הם שכירים של חברה פרטית ולא נציגי החוק, כך שעולות כמה שאלות (שוב, תאורטית): (1) כמדומני שאין לבעלי מסעדה זכות למנוע מאנשים להיכנס אליה (אולי רק אם הם שיכורים וכדומה). (2) אדם פרטי - המאבטחת - פוגעת בצנעת הפרט כשהיא עורכת חיפוש גופני (ידני או בעזרת גלאי מתכות ניד) או מחטטת בתיק. (3) שימוש בנשק, איום או יריה. נראה לי שיש הבדל בין מאבטחת בפתח מסעדה למאבטחת בפתח מוסד ציבורי או שומר סף בפתח בית דירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק הגנה על הציבור במקומות ציבוריים או משהו כזה... אני לא זוכרת כרגע את השם, אבל יש דבר כזה, שמסמיך גם חברות שמירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, אני ממש לא זוכר איזה חוק מעניק סמכות למאבטחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסור לך לירות בו אם אתה יודע שלא נשקפת סכנה לחייך מכך. אם הוא מנסה לגנוב לך את האוטו ברחוב הומה במרכז ת''א (אתה לא באוטו), לבוש בגופיה ומכנס קצר, אז לא סביר שהוא ירה בך כשתצעק ''גנב''. אם הוא מסכן את חייך, אפילו רק במידה ואתה מנצל את זכותך החוקית לעכבו עד לבוא המשטרה, אז הוא מסכן את חייך ודמו בראשו (או על הרצפה, תלוי עד כמה את מוצלח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה? אולי אני צריכה לנסוע ליפן. אני לא מצליחה למצוא כאן את המידה המתאימה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלעו"ד, אבל אני יודע לחפש בויקיפדיה, אז ראה http://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7... הסעיפים הרלבנטיים לעניננו הם 34י, "הגנה עצמית": "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא בדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים." וסעיף 34טז "חריגה מן הסביר": "הוראות סעיפים 34י, 34יא ו-34יב לא יחולו באשר המעשה לא היה סביר בנסיבות הענין לשם מניעת הפגיעה." אז הייתי אומר (והעפרונית תוכל לתקן אותי אם צריך) ש7 לא-לגיטימי בכל מקרה, וכל השאר גם לא יהיו לגיטימיים אם לא הכרחי ודחוף להרוג את האדם כדי למנוע את הנזק (34י). אם כן הכרחי להרוג כדי למנוע את הנזק, זה עדיין צריך להיות סביר (34טז); דעתי האישית היא שסביר להרוג כדי למנוע רצח או אונס (או חטיפה או פגיעה חמורה בגוף), ולא סביר להרוג כדי להגן על בעלי-חיים או רכוש, מה שמוציא גם את 1-4 ואת 8-9 (כולל) מתחום הלגיטימיות, לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה המעניינת היא באמת לגבי הגנה על רכוש. אנחנו רגילים לחשוב כאזרחים במדינה. אזרח במדינה חתום על חוזה עם המדינה; הוא מוותר על הפעלת אלימות, ומוסר למדינה את המונופול על הפעלה כזו. המדינה, מצידה, מתחייבת להגן על חייו ורכושו. במסגרת התנערותה הכללית של המדינה מאחריותה כלפי אזרחיה, היא הפקירה את דרום הארץ; הדרום נעשה למערב פרוע שבו גניבות, סחיטת דמי חסות, נהיגה פרועה ומסכנת חיים, הברחות וכדומה הן ענין שגרתי והמדינה אינה פועלת. במצב כזה, החוואי מוצא את עצמו בסיטואציה קדם-מדינתית, כמו תנ"כית: רועה צאן ומולו אנשים המבקשים לגנוב את צאנו ובכך לשבור את מטה לחמו, כשאין אף אחד שאפשר לפנות אליו. במציאות תנ"כית שוררים חוקים תנ"כיים. במשך אלפי שנים באיזור הזה עימותים כאלה הסתיימו בתוצאות מהסוג הזה (או כאלה בהן הרועה נהרג). בנסיבות האלה, התוצאה היא לגיטימית; השאלה מה מתיר החוק היתה יכולה להיות רלבנטית רק במסגרת של מערכת חוקים שנאכפת ונותנת הגנה למי שאינו מגן על עצמו. העובדה שהמדינה פטרה את עצמה מהדאגה לתושבי הדרום מחלישה מאד את המחויבות שלהם לציית לחוקיה, כאשר התוצאה היא פגיעה ישירה בהם. בהערת אגב כדאי לציין שפן אחר של התנערות המדינה מאחריותה הוא הזנחת הבדואים; זה נושא שהיה ראוי מזמן לאיזו ועדת וינוגרד קטנה. בכל אופן, ההזנחה הזו אינה נימוק מקל לגבי הגנב; האיש בחר בקריירה בתחום הפשע הפלילי בידיעה ברורה שמוות אלים הוא אחד מסיכוני המקצוע, הוא השתחרר מהכלא לפני חודש על גניבות מסוג זה - ובחודש הזה הספיק לאיים על שוטר (בעת הארוע הוא היה אמור להיות במעצר בית). זו היתה הדרך שלו - וזה הסוף שלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |