בתשובה לדורפל, 03/01/07 15:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם זה לא היה ברור מההודעה, גם אני לא חסיד של אבחונים שכאלה. (אגב, לא כל כך הבנתי מה ''מוזר'' במנהג של ארדש לשוטט בעולם ולגור אצל ידידו - לא ברור לי למה עדיף היה לו להישאר כל הזמן באותו מקום, מה שמשאיר את הסנדביץ' (ושמעתי שגם בקורנפלקס הוא התקשה)). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה היה עם הסנדוויץ'? בכוונה שמתי את "מוזר" בין גרשיים, אבל אם אתה רוצה, סבבה, הבה נתווכחה - מוזרה יכולה להיות גם התנהגות הגיונית למהדרין, כמו למשל להשתדל לשכוח מקרוב ברגע שנפטר, לא ללכת להלוויה שלו ולא להתאבל עליו. ברגשותיו של הבר-מינן כבר לא נפגע, אז למה לבזבז זמן? עדיין, מי שבאמת מסוגל לחיות ככה הוא מוזר לדעתי. ולדעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המתמטיקאי פאול ארדוש לא הכין סנדביץ' בעצמו עד גיל עשרים" (!) (בד"כ כשרוצים לציין חריגות של מישהו על ידי "עשה כך וכך בגיל מאוחר מהרגיל" אומרים שהוא איבד את הבתולים רק בגיל 21. כאן מטעמי צניעות הסתפקו בסנדביץ'). הברנש הלא מתאבל שלך נשמע לי כמו אחד משניים: ציניקן גמור, או מישהו שספג טראומה רגשית לא קטנה. אני לא חושב שאף אחד משניהם מוזר. כנראה שזה ויכוח טרמינולוגי לא מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה שאין גורם מוכר ומובן שכזה להתנהגות, התכוונתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |