 |
|
 |
||
|
||||
 |
ארה"ב לבין הארץ. כהתחלה. היה חי עד לפני כ-70 שנה יהודי נפלא שתלמידיו אמרו עליו שהוא מלאך. אבל אישתו אמרה שהיא יודעת עד כמה הוא היה נפלא אליה, והוא יותר ממלאך. קראו לו הרב ר' ירוחם ממיר. וכאשר אומרים בישיבות היום ר' ירוחם, בדרך כלל, מתכוונים אליו. הוא היה המשגיח בה"א הידיעה אז והתפרסם מאוד. מורשת כתביו גדולה, ובין השאר השאיר שלושה חלקים הנקראים "דעת,חכמה ומוסר". בחלק שלישי יש מכתבים. בעמוד רכ"א יש מכתב לקרוב משפחתו בו הוא מביע דעה על החיים החרדיים בארה"ב. ובתוך דבריו הוא כותב:"אף מרחוק אני משער את חיי האמריקאנים, כל עבודתם לשם הדולר, וכל תקוותם ושעשועם, אף הלשם שמים שלהם רק הדולר, לקבצו ולהרבותו כחול הים,וכל כבודם בזה." ולפני כן הוא כותב: "אתה וכל כיוצא בך תחשבו כי אם נכנסה מעט באיזה צבוע ..... היינו אף אם שומרים הבתי כנסיות בזה הוטב הרוח?" מדברים אלו אפשר לראות שיש הבדל בין רוח החרדים באמריקה לבין רוח החרדים בארץ. וכל אחד יודע, שיש הבדל בין הרוח של הלימוד בארץ לבין הלימוד באמריקה. והדבר נובע לא בגלל, ששם אפשר לצאת ללמוד. זו טעות ידועה. אין איש שיצא מהלימוד בגלל לחם וחלב, ובגלל צרכי מזון יסודיים. הענין תמיד עד כמה יש רצון ללמוד תורה. כאשר למדתי בישיבת מיר שאלתי ידיד שבא מישיבת לייקווד ארה"ב כמה אברכים בני גילו נשארו ללמוד, לא בגלל שהם מורים או דבנים, אלא ללמוד לשם לימוד. ותשובת הידיד היתה שאין. זה היה לפני 10 שנים. והידיד הסביר. שפשוט הרוח של אמריקה היא לעשות משהו להתפרנס, ולא להיות תלוי בזרים, זו הגאוה האמריקאית המחלחלת שאין להיות תלוי בזרים. לך להיות רב או איזו עבודה רבנית, אבל לא לשבת וללמוד סתם. ולא בגלל הצבא. אני כתבתי הכל, כדי להראות לך, למה יש שינוי בין ארה"ב לארץ. כמובן שיש עוד דברים להרחיב ממעלת "החוכמה" של ארץ ישראל שהיא יותר גדולה ממעלת חוץ לארץ. ועוד. אבל את העיקר לדיון כתבתי.מילא איני מבין מה פירוש מתחבאים אחרי הלכה. אין מה שנקרא התחבאות, אלא אלו דברים פשוטים, שערך לימוד התורה גדול מאוד. ומה שאצל החרדים-לאומים או אנשי המפד"ל חסר בלימוד תורה, הנה היום תראי את התעוררות הגדולה שיש אצלם בכל הפרסומים של מכון מאיר, או של העיתונאי שאול שיף המדבר יותר בעיתון הצופה על לימוד תורה. גם ששוחתי עם יהודי מבית אל על לימוד התורה, הוא הביא כראיה את הרב סולובייציק זצ"ל מבוסטון שצריך ללמוד השכלה כללית. ואז עניתי לו, אבל לאיזה גיל מדבר הרב סולובייציק?אחרי שמילא את כרסו בש"ס ובפוסקים, לא שימלא את מעייני רוחו בהשכלה וישאר עני בדעת מתורה. והוא הסכים על דברי. איני חושב שאת צריכה להסכים, אבל אם רוצים להביא ראיות מההלכה, צריך להבין את כוונת התורה. נתתי לך את נימוקי על האסירים, מכיון שזה דבר שאפשר לבדוק. לא קשה לערוך השוואה. ואל תביאי לי דוגמאות משחרור אסירים אצל אחרים, כיון שלכי לשאול בשב"ס כמה אחוזים חוזרים אחרי לימוד תורה וכמה אחרי שמשתחררים לאומנות או הדברים שאת כתבת. אולי לא כולם מתאימים ללימוד תורה. כמה מתאימים להיות סטודנטים או להיות אחר כך מרצים?אבל אצל הרוב, לימוד התורה משפיע לנסות ולגדול בלימוד, אחד פונה להיות מגיד שיעור, אחד הולך להיות רב, אחד להיות שוחט ואחד להיות דיין. כל אחד לפי נטיית ליבו. למה מראש את חושבת שצריך לעשות מבחן פסיכוטכני מי מתאים ללמוד ומי לא? ואת לא יודעת כנראה, שרוב לומדי התורה האברכים האישה מפרנסת, כל אחת לפי מה שהיא מוצאת. אבל החשבון שלך אינו נכון. המדינה מסבסדת את הסטודנטים במחיר יותר גבוה מאשר כל אברך. אני אחפש אצלי את הטבלה לשנת 1999 אשר הופיע בעיתון גלובס, ואמר לעיתונאית אחד המרצים את לצד של החרדים ולא לצד שלנו, בגלל שאת מוכיחה שבאמת המדינה תומכת בכל סטודנט כל כך הרבה. אני חושב שאחרי השואה האיומה שכילתה מכלל ישראל כל כך הרבה בני תורה, יש לבנות מחדש את עולם התורה. זו דעתי, ואת יכולה לחלוק עליה. אבל בחוץ לארץ אינך יודעת כמה היו מלאים בתי המדרש בלילות. אני מדבר במקומות בהם לא פשתה תנועת ההשכלה ולא הבונד לסוגיו. איני יודע כיצד את מודדת את מה שהיה לפני 100 שנה מצד חיי הלימוד תורה. ולא אמרתי שרוצים לחיות בעניות, אלא שמוכנים לוותר על נוחיות ועל דברים שאצלך הם סטנדרט, כדי להשיג את האושר הרוחני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, בסוף דבריך אני מוצא רעיון שאולי תהיה מעוניין לקבלו. לא כל אחד מתקבל לאוניברסיטה, ואפילו לא למכללה. כל מועמד נדרש להציג את ציוניו בבית הספר התיכון, ועד לשינוי החוק - גם ציון של בחינה פסיכומטרית. אם הבנתי את המשתמע מתגובתה של פו, הרי שחלק מהטענה היא כנגד העובדה שלימודי תורה הפכו לברירת-מחדל אצל הציבור החרדי, אם מאהבת התורה ואם מסיבות אחרות (ולא ניכנס לדיון בהן כיוון שזהו דיון ערכי שממנו לא נצא). גם אתה מודה "אולי לא כולם מתאימים ללימוד תורה". ובכן, אולי כדאי להציע, כמו בלימודים אקדמיים, מנגנון סינון שכזה שיעדיף את המתאימים ביותר (על פי קריטריונים שיקבעו ראשי העדה) במסגרת של תיכנון כולל (כדוגמת מה שנהוג בחינוך האקדמי - המועצה להשכלה גבוהה, שבין תפקידיה מגדירה לכל האוניברסיטאות כמה סטודנטים הם יכולים לקבל). מי שיעבור את הסף יהיה זכאי ללימודי ישיבה, סביר להניח שלפחות בתנאים המקובלים היום ואולי בתנאים משופרים. ומי שלא, נו, לא כל אחד מתאים ללימודים גבוהים. בסוף דבריך אתה מדבר על האושר הרוחני. אני מבין למה אתה מתכוון, עם זאת, כחלק מהחיים משאבינו מוגבלים. כפי שציינתי, לא כל אחד יכול לזכות בלימודים אקדמיים. ייתכן שאני רוצה להמשיך ללמוד לדוקטורט ומוכן אף להשקיע מכספי ולוותר על נוחות מרובה שאני זוכה לה כעת (משכורת והטבות ממקום העבודה למשל, שאצל עמיתי לעבודה הם סטנדרט) אולם במסגרת משאבי המדינה יוצא (דרך תקנות האוניברסיטה) שאיני זכאי ללימודים אלו כיוון שהשגי אינם מספקים. ייתכן ולימודים אלו היו מספקים לי את אושר רוחני כאינדבדואל אבל בתמונה הכוללת מישהו ישב והחליט לחלק את המשאבים בצורה אחרת. ----- הערת אגב: העובדה שהמדינה מסבסדת חלקית את לימודי הסטודנטים והאברכים לא שוללת את העובדה שסטודנטים נדרשים עדיין להשלים על הסיבסוד הנ"ל מכספם לאוניברסיטה בעוד שאברך בכלל מקבל קצבה חודשית. העובדה שכנראה המדינה משקיעה בסה"כ (כולל הסבסודים והתמיכה לאברכים) עדיין יותר כסף בסטודנט אינה רלוונטית כיוון שהיא פועל יוצא של עלות הלימוד. כנראה שאוניברסיטה פשוט "עולה יותר". עם זאת, עבור הסטודנט כאינדבדואל המשמעות היא שישנו סף נוסף שעליו לעבור - הסף הכלכלי, כדי לזכות בלימודים אקדמיים. עבור האברך - לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה למדוד את הרבנות, בלימוד תורה לא בודקים את ה-IQ אלא את היראת שמים. וזו נקודת המוצא.כתב הגיס של החזון איש(בעל הקהילות יעקב-הרב קנייבסקי זצ"ל):"באמת גם מי שהוא קשה הבנה עצןם, אם יתאמץ בלימוד התורה, יזכה לסייעתא דשמיא, להיות גדול בתורה, אפילו שהוא הרבה יותר מכפי כשרונו הטבעי". והוא מביא שם דוגמא מנער בן 17 שהתחיל ללמוד, והיה קשה תפיסה, ורק בכוח החשק שלו, זכה להיות גדול בתורה. אז כיצד מודדים את היראת שמים? יש לך את הפרמטרים לבדוק? וגם לועדת הרבנים אין ולא תהיה איזו שהיא אפשרות למדוד את הדבר הזה. הדבר הפשוט, כל אחד במשך הזמן "מבין" את מידת התאמתו ללימוד. לימוד תורה אינו כמו לימוד חוכמה. אלא שיתוף של תכונות נפש עם כשרון ותפילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, וגם בפסיכומטרי לא בדקו את האינטליגנציה הרגשית או את הגובה. עם זאת, בחור בן שמונה-עשרה אינו לוח ריק אלא הוא פרי של מערכת החינוך, החילונית או הדתית, וככזה יש לו הישגים עד כה (נותנים ציונים בישיבה?). לפי איזה קריטריונים מתקבל בחור לישיבה זו או אחרת כיום? היש כאלו קריטריונים או שכל אחד יכול ללמוד היכן שירצה? אגב, השיטה לא אמורה למנוע ממי שרוצה ויכול ללמוד. ישנם לא מעט חילוניים שלא עברו את בחינות הבגרות בתיכון וניגשו אליהן בצורה אקסטרנית לאחריו ובדיעבד המשיכו בלימודים אקדמיים בהצלחה. איני רואה מדוע לא ייתכן כך גם בציבור החרדי (היה והצעתי הצנועה תתקבל) - הרי רבי עקיבא היה כבן 40 כשפנה לעסוק בתורה. שאלת "כיצד מודדים את יראת השמיים?". ובכן, איני יודע. כיצד מחליטים מי יהיה ראש ישיבה? מגיד? האין דרוגים והערכות בתוך הישיבה? האם לא ניתן להחיל את אותם הקריטריונים (או קריטריונים דומים) עד גיל 18? ייתרה מזאת. אני מאמין שלו (ואני מביא כאן דוגמא היפותטית) נכפה היה על ראשי העדה מספר מוגבל של מקומות בישיבות הרי שהיו מוצאים את הקריטריונים. אבל אני בוודאי לא בעד פתרונות של כפייה אלא פתרונות של הסכמה רחבה. אגב, גם לימוד אקדמי אינו רק IQ. נדרשת התמדה, ולתארים גבוהים גם כישרון לא יזיק. הרי לא כל אחד מתאים באופיו למחקר למשל. עבור השער הראשון לאוניברסיטה נדרשים הישגי התלמיד בתיכון ו(כיום אופציונלית) הישגיו בבחינה שאמורה לנבא את יכולתו להצליח בלימודים אקדמיים - הבחינה הפסיכומטרית. כדי להמשיך לתארים גבוהים יותר עליו להציג הישגים נאותים בלימודי התואר הראשון, לפעמים לעבור בחינות נוספות (GMAT) ולעיתים אף לספק המלצות ושאר ירקות. הייתי רוצה לשוב ולהדגיש את עניין ברירת-המחדל שציינתי בתגובה הקודמת. כל זמן שבציבור החרדי ברירת-המחדל של בחור בן שמונה-עשרה היא לימודי ישיבה, הרי שנוצרת מראית-עין של השתמטות (ואיני רוצה להכנס לויכוח האם כך היא) משירות צבאי, אם ממורך-לב, אם מרצון להגן על אורח-החיים ולהמנע מהפיתוי ואם מסיבה מכל סיבה פרוזאית אחרת. זה פשוט לא נראה סביר *שכולם* צריכים לזכות לחינוך תורני גבוה, בלי קשר לשאלה האם הם מתאימים או לא (וראה את תופעת השבבינקי"ם בחברה החרדית). אין בכך שלילה של הזכות *לנסות* ולזכות בחינוך תורני גבוה אולם מי שלא הוכיח עצמו (עד לנקודה מסויימת, במקרה זה גיל 18) ידרש לתקן את הישגיו (במכינה, כמו במכינה אקדמית באוניברסיטאות) ולעבור סף מסויים כדי לזכות בחינוך תורני גבוה. כמו בלימודים אקדמיים. הדבר מתקשר לשאלת המשאבים שהתייחסתי אליה בסוף תגובתי הקודמת. בכל ארגון, מעמותה ללא כוונת רווח ועד מדינה, ישנה כמות מסויימת של משאבים והיא מוגבלת. הכמות המוגבלת של המשאבים מחולקת, על פי מפתח שנקבע, בין תתי-הארגונים המרכיבים את הארגון. ברגע שאחד מתתי-הארגונים המרכיבים את הארגון (במקרה זה, החינוך החרדי הגבוה) אינו מוגבל הרי שנוצר בהדרגה אי-צדק בחלוקת המשאבים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |