בתשובה לדב אנשלוביץ, 07/11/01 21:17
נזכרתי 42358
גלעד דנבום • בתשובה לדב אנשלוביץ יום ד', 7/11/2001, 21:36
למשל, כשהוא אומר שהוא מתכוון לכך שהמאבק מתנהל דרך החינוך.
נזכרתי 42367
אפופידס • בתשובה לגלעד דנבום יום ד', 7/11/2001, 22:13
פתאום נזכרתי בערפאת, שמייד אחרי החתימה על הסכם אוסלו, אץ לדרום אפריקה והתחייב לג'יהאד עד לירושלים. כשמאלני טוב, אומנם חששתי אך ראיתי זאת כמס שפתיים אל קיצוני בני עמו. ההסבר היה אז שמדובר בג'יהאד של שלום.

לטעמי, המבחן הוא מבחן המעשה או הסיכוי למעשה, מעשי אותו אדם ועושי דברו, או מעשיהם של אלו אליהם הוא פונה.
מעשיו של ערפאת נראים בימים אלה ומתברר שלא היה זה מס שפתיים.

לגבי בישארה, כשבודקים אל מי היו מופנים דבריו בהזדמנויות שונות, הדעת נותנת שכוונתו היא לעודד פעילות אלימה כנגד מדינת ישראל. עניין החינוך הוזכר אך ורק כהתגוננות.
נזכרתי 42382
דב אנשלוביץ • בתשובה לגלעד דנבום יום ד', 7/11/2001, 23:04
אבל לפחות בשני אירועי דיבור אחרים שאותם הזכרתי הוא עצמו הסביר את כוונתו אחרת. בימים האחרונים שלפני הבחירות פסקו האירועים האלימים לגמרי. לא ידוע שהייתה אז בעייה זמנית בחינוך שלהם, שהיה צריך לפתרה. מה אמר אז בישארה ? "אחרי הבחירות צריך לחדש את המאבק." אם תגיד שהוא התכוון: "לחדש את החינוך הנאות", אומר שפיך ולבך אינם שווים. אבל יותר מכך - הוא עצמו הסביר ממה מורכב המאבק כשאמר בפרוש שהדריסה היא חלק מהמאבק, ופיגוע ירי מסויים הוא חלק מהמאבק. לכן אם הוא אומר בהזדמנות אחרת שהוא נגד אלימות ובמילה "מאבק" הוא מתכוון למעשים בלתי אלימים כדוגמת חינוך, הוא סותר את עצמו.
יש בדבריו סתירה פנימית ולכן אין ברירה, ואני צריך לבחור בין שני הפרושים שלו את עצמו באומרו "מאבק".
וקל מאד לבחור. הוא מתכוון לאלימות, בצורה שהם הפעילו ומפעילים, ושכולנו הכרנו. אל תגיד שאתה חושב אחרת.
ולכן, ברור לי גם שאמירתו שהוא נגד אלימות ובעד חינוך היא אמירה צבועה. אין מנוס מהמסקנה הזאת.

אני יודע שאתה רומז לויכוח שביני ובין ערן על פרושי הפשט והדרש שצריך לייחס לדבריהם של פוליטיקאים, וכשאתה מדבר על "פוליטיקאי ערבי" אתה רוצה לרמוז על נטיותיי הגזעניות.
אני חולק על הרמז הראשון ומוחה על השני.
כפי שכבר אמרתי פעם, מעולם לא הכחשתי שיש אנשים צבועים ויש אנשים שקרנים. הדבר הזה לא קשור בפוליטיקה. הסתירה הפנימית שבדבריו מכריחה אותי להגיע למסקנה כזאת לגביו, והדבר לא קשור בכך שהוא פוליטיקאי, או שהוא בן הגזע הערבי.
לעניין "דעותיי הגזעניות" ויחסי אליו כערבי, אני רוצה לספר שלפני כמה שנים הייתה תכנית בערוץ שתיים בהנחיית ירון לונדון ובהשתתפות אנשי רוח ואקדמיה. עזמי בישארה היה חבר קבוע בצוות. אגב, בתכנית הזאת הוא פעם אמר שאין עם פלשתיני אלא רק האומה הערבית הגדולה, וכבר ספרתי על כך.
אני נהגתי להאזין לתכנית בקביעות, ולמדתי דווקא להעריך את ידיעותיו וחכמתו. לא פעם בכל מיני ויכוחים "שם בכיס הקטן" את ברי הפלוגתא היהודים שמולו. וצריך לא לטעות. למרות האמירה מפיו שאני אוהב לצטט שאין עם פלשתיני, הוא היה רחוק מלהיות ציוני ממש כמו היום, וזה בפרוש התבטא בדבריו.
אבל באותה תקופה חשבתי שהוא חכם, חשבתי שהוא ישר ולא חשבתי שהוא צבוע, וזה למרות שידעתי שהוא ערבי.
לכן אי אפשר לייחס לי את דעתי השלילית עליו מסיבות גזעניות. הוא לא עבר שינוי גזע מאז.
זה נכון. הוא עבר שינוי מקצוע, והפך לפוליטיקאי, מה שנותן , אולי, תוספת משקל לתיאוריה של ערן. אבל כידוע, אני שולל גם אותה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות