בתשובה לאודי פסמון, 05/11/06 20:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חשבתי שזה מה שעשיתי. נתחיל מההתחלה, סדאם הגיע לאן שהגיע בזכות זה שהוא היה אלים, אם הוא לא היה אלים הוא לא היה הופך לשליט עירק, מכאן אנו מסיקים שלאמריקאים מראש היתה את היכולת למצא סיבה להרוג כל אחד שעומד בראש עירק. זה כמובן לא הפריע ליחסים טובים יותר לפרוח לפרקים, פשוט הגיע זמן בו אין הוא רצוי יותר ומישהו מוכן להקדיש את האמצעים לשנות את פני עירק (עם כל ההטבות והחובות הנלווים). סדאם גם הביט סביבו וראה את כל מה שכולם עושים, את המעשים שהזכרתי, את ישראל מוחקת את משפחתו של שחאדה ביחד איתו (בבקשה בלי קטנוניות כרונולוגית) ואינו רואה שמעשים רעים שלו באים על עונשם, אז מה אם הוא הרג אותם אחרי הנסיון ולא בלי ברירה, מת זה מת, לא ? הוא כן מבין שהאלימות היא כלי הכרחי (גם אם הוא גדש את הסאה) ע"מ להתחיל לשלוט בעירק (היתה כמובן אפשרות להוריד את הרף עם הזמן). אז הוא נוהג באלימות ומבסס שלטון מוצלח יחסית, עד לריב עם האמריקאים (שלמיטב הבנתי בא לו די בהפתעה) שגם אותו הוא שרד. חולף זמן רב, ואיזה סוני מאפגניסטן מרסק מטוסים לבנייני התאומים, יופי חושב לו סדאם בארמון, עכשיו אולי יהיה לבן של - מישהו אחר לשנוא וכהרף עין מוצא עצמו על הגרדום. מה ילמד מכך הדיקטטור המצוי ? הרי הקוראני מרעיב עם שלם ולא בא על עונשו, האמריקאים הורגים בכמויות וטוענים לצדק, מי קבע שההרג שהוא ביצע לא היה נחוץ ע"מ לשמור על אחדות עירק ? הדיקטטור המצוי ילמד לא להתעסק עם חזקים ממנו, להחזיק קלפים אסטרטגיים קרוב לחזה, להפעיל כוח רק נגד בני עמו. מעבר לכך צריך לראות אדם באור בו הוא גדל, רצח היה דבר מקובל בסביבתו עוד מילדותו, זו היתה הדרך למטרה. אני לא מצדיק את מה שהוא עשה, אני פשוט טוען שאין שום צורך לנסות לנמק במושגים של צדק את מה שזר לו לחלוטין. הדבר דומה לנסיון להעמיד אריה למשפט על רצח ילד, זה האופי של האריה, צריך לירות בו וזהו. אם לא היתה פלישה לעירק, אז הזוועות שלו היו נשכחות בדפי ההיסטוריה, הן היו מקבלות מימד מנותק, כמו רצח הנשים והטף יחד עם הצאן בתנ"ך; כי ככה זה שם, בארץ רחוקה רחוקה, איפה שגרים מלכים בארמונות פאר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1 ____ 1 תגובתך מעניינת מאוד! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטרף לאלמוני המברך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לשניכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטרף למצטרפים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, רק שזה לא היה בארץ רחוקה רחוקה, ובני אדם אינם אריות. גם סוחר הסמים השכונתי לא היה מגיע למעמדו אם לא היה אלים, וגם הוא עשה את המקובל מסביבתו עוד מילדות, וראה שמעשים רעים אינם באים על עונשם. וגם אותו יתכן שתפסו רק כי עשה עבירה בולטת מדי. הרי הנימוקים הרלטביסטיים תקפים תמיד. ובכל זאת, גם סוחרי סמים וגם רודנים צריכים לדעת שקיים סיכון מיקצועי גבוה שקיצם יגיע במפתיע. הסיבה היא פשוטה - בני אדם *צריכים* את התחושה שלכל עוול ישנו עונש. אפשר לקרוא לזה נקמנות, מוסרניות, צדק, או משפט - בכל מקרה, זו המציאות בכל חברה אנושית. ובני אדם צריכים גם סמכות שתקבע את הדין ותיתן את העונש - בין אם זה הורים, מלך, אלוהים, או בית משפט. לדעתי הדברים האלו מובנים היטב לכל אדם, גם אם הצדק זר לו כביכול. ראה למשל התנהגותו של סדאם במשפט (ערעור על הסמכות של בית המשפט - מה פתאום זה איכפת לו?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצא לי להכיר שלושה סוחרי סמים בחיי, אף אחד מהם לא היה אלים, למעשה אחד מהם (היחיד מבינהם שהיה ''כבד'', הכניס ענף סמים חדש למדינה אירופאית וישב על כך תקופה ממושכת) נראה ממש כמו חנון. מעבר לכך, פושעים בד''כ משלמים כל חייהם, כבר מגיל צעיר הם נחשפים לזרוע הקצרה של שלטון החוק ונענשים בהתאם למידת הרשלנות שלהם. גם אם קרה ופושע הצליח להתחמק מעונשו, הוא רואה מסביבתו שזו התחמקות והוא עלול לתת את הדין אם ינהג ברשלנות. עבור סדאם האינדיקטור היחיד הוא דיקטטורים אחרים סביבו, לי לפחות קשה למצא מתאם בין רמת האלימות של דיקטטור לאמצעים שהופעלו כדי לפגוע בו. אותו דבר יראה לכל דיקטטור אחר, שיכיר בכך שיש סיכון מקצועי, אבל לא כזה שיפחת אם הוא ירצח פחות (מבני עמו). הנסיון להעמיד את כולם על אותה במה נידון לכישלון, כל תפקיד הנושא עימו סמכות נושא גם מידה רבה של הגנה מתוקף התפקיד, כך למשל חייל שהורג בשוגג ערבי יכול לצאת בלי איזכור בתיק, בלי יום אחד של השעיה (על מנת להישמר מפוליטיקה בוא נדבר על חיילים במקום אחר, גם שם לבטח הנהלים דומים). כירורג טוב, ששיעור ההצלחות שלו בניתוחים נופל רק באחוזים ספורים מעמיתו המעולה, גורם ברשלנות שלו למותם של עשרות אנשים במהלך הקריירה שלו, לא מתוך רשעות או חוסר מקצועיות, אלא כי מישהו אחר מצליח לסגור דימום מהר יותר. כך אנחנו גם מרשים לשליטים לסכן חיי אדם ולעשות דברים שאסורים על כל אחד מאיתנו, לא סתם מורה ההלכה לעצור מתפילה כדי להקדים שלום למלך גויים, זו היא דרכו של העולם בקודש. הסמכות שקובעת את הדין ונותנת את העונש בעיניו של סדאם היא ארה''ב, לא מכוח איזה צו מוסרי, אני בספק אם למיטב ראות עיניו היא הטיבה יותר משהזיקה לעם, אלא מכוח הזרוע. לכן הטקסיות האמריקאית בו העם שופט את פושעיו ובכך מתנער מחטאיו הקדומים באה לשרת בעיקר את דעת הקהל העולמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל הנקודה היא שזה לא מה שארצות הברית עושה. היא הורגת אויבים שלה, ולא את הרודנים האלימים ביותר. זה בטח לא יביא להתנהגות עדינה יותר של דיקטטורים, וגם לא נראה לי שהטבח בכורדים מעניין כל כך את האמריקאים. אבל בסדר, זה נשמע טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ובטח לא 148 שיעים. חבל, עם הכורדים זה היה נשמע קצת יותר אמין...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר באמריקאים עסקינן, אחד שהיה ''אהוב נפשם''- דניאל אורטגה נבחר בניקרגואה. מה שהם עשו במדינה ההיא ללא הבדל נשיא, מצדיק להצמיד להם את התואר מלכות הרשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הדוגמאות שלך לא רלוונטיות כי מדובר בארועים שארעו לאחרונה ,אחרי הרציחות שסדאם יזם מאז הוא תפס את השלטון בשנות השבעים של המאה הקודמת, כך שהוא לא חיקה מעשים אמריקאיים או ישראליים. אבל זה נכון שכשזה היה נוח לארה''ב (ולישראל) הם תמכו בו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |