בתשובה להאייל האלמוני, 24/10/06 9:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כזכור לי, כבר אין כאן בחירה ישירה לראשות הממשלה, עד שתשתנה שוב (אולי) שיטת המשטר. דווקא במצב הפוליטי הפתולוגי אצלנו, כשבבחירות הבאות יכול להיות כמעט שיוויון בין 3 מפלגות המרכז (ואולי 4 מפלגות) - ישראל ביתנו, עבודה, קדימה וליכוד, לנשיא תפקיד מכריע בעיצוב הקואליציה. מקרים מהעבר הם גם ידועים, בהם במצבי השיוויון הבינגושי, כל העיניים היו נשואות לנשיא. לחנינות פוליטיות, כמו לכל אקט פוליטי ממלכתי, יש הד לא קטן, וגם השפעה על הנחננים, שהופכים מפוליטיקאים לשעבר לפוליטיקאים פעילים שוב במקרים רבים. חנינה היא צורה של הכרה בכך שהשד לא היה נורא כל כך, וכבר יש קצת לגיטימציה לנחנן. זו הצהרה פוליטית שיש לה משמעות הן בהפעלתה והן באי הפעלתה. יש הרבה נאומים שמשפיעים. אין אפשרות לבדוק את מידת השפעתם, כמו שאין אפשרות לבדוק אפילו כמה פרסומות עוזרות. ברור שלא כל נאום הוא "דם, יזע ודמעות" או "זכרו את האלאמו", אבל כשהנאום נישא בתקופת משבר ע"י דמות המקובלת כממלכתית נייטרלית ע"י חלקים רחבים בציבור, יש לו מטבע הדברים השפעה לא קטנה. העובדה שכולנו מכירים היא שההנתקות עברה בשלום ובשקט יחסי, ואני מניח שתרמו לכך פעילויות הסברה רבות מצד המדינה, שנאום הנשיא היה חלק מהן. כמובן שהנשיא באותה מידה היה יכול לשפוך שמן על המדורה במצב נפיץ (תיקח בעיני רוחך את עוזי לנדאו, אחד ממתנגדיה החריפים ביותר של התוכנית, כנשיא באותה העת). למוסד המלוכה בבריטניה השפעה עצומה, שהנשיאות הישראלית מזכירה אותה במעט: זהו גוף הנתפס כאובייקטיבי, ממלכתי ו"מורם מעם" תרתי משמע, שלא נדבק בו הרפש של המדמנה הפוליטית הבריטית הרגילה. להתבטאויותיו יכול להיות ערך רב בעיצוב דעת הקהל, שלה תפקיד מכריע בדמוקרטיות. אבל מאחר ואינך מייחס לכל זה חשיבות, וסבור שעמדתך משקפת את הדמוקרטיה הישראלית, ניתן לומר שאתה בהחלט בהלך רוח אוטוקרטי משהו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם יהיה שוויון ממש בין 3 מפלגות, לנשיא לא יהיה שום תפקיד בעיצוב הקואליציה. ההיסטוריה הישראלית ידועה, עד היום שום נשיא לא השפיע על ראש הממשלה הנבחר. הנשיא תמיד התיעץ עם נציגי כל חברי הבית, ותמיד (מלבד מקרה אחד, שיפורט בהמשך) הטיל את הרכבת הממשלה על מי שרוב חברי הבית תמכו בו. החריג היחיד היה ב-84, בו תמכו 60 חברי כנסת בפרס, ו-60 בשמיר. וגם אז, כזכור, הנשיא לא יכל לקבוע לכנסת מי מהם יהיה ראש הממשלה, ובסוף הוקמה ממשלת אחדות. מקרים מהעבר ידועים, העיניים נשואות לבית הנשיא, משום שלשם באים נציגי חברי הכנסת ל"יעץ" לנשיא. הנשיא עצמו הוא סתם בובה חסרת משמעות בהצגה הזאת. גם להצגות בבימה יש הד לא קטן. אבל גם לאלה וגם לאלה אין השפעה על המציאות הפוליטית. חנינה היא אקט של רחמים על הנחנן, ולא הכרה בכך שהשד לא נורא כל כך. אני מתאר לעצמי את לנדאו כנשיא. אפשרות א' (היותר סבירה), לנדאו כותב מכתב עצבני לשרון ומתפטר מהנשיאות. השפעה: רזי ברקאי ידבר על זה יומיים (כמו אחרי ההתפטרות של לנדאו מהממשלה) וזהו. אפשרות ב', לנדאו נשאר נשיא ומצל כל הזדמנות לתקוף את הממשלה. השפעה: רזי ברקאי ידבר על זה אחרי שני הנאומים הראשונים, ואחרי זה אף אחד כבר לא יופתע. נסה להזכר בנאומיו של פרופ' אומן. לבית המלוכה הבריטי לא נדבק הרפש של המדמנה הפוליטית הבריטית? בית המלוכה הבריטי נתפס כמורם מעם? לבית המלוכה הבריטי יש ערך רב (לא פחות) בעיצוב דעת הקהל? בבקשה, תן דוגמא אחת בה עיצב מלך בריטי את דעת הקהל בבריטניה. ודוגמא משכנעת, לא "המלכה לא התנגדה להתנתקות, וההתנתקות עברה". רגע של עברית: משטר פרלמנטרי הוא לא אוטוקרטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכבר אמרתי, אתה מבקש את שלא ניתן למסור. אי אפשר למדוד כמה מסייע נאום כזה או אחר או אקט כזה או אחר. אתה כמובן יכול לבטל אותם במחי יד, אני סבור אחרת. לגבי ממשלת האחדות של 84, לנשיא היה תפקיד מכריע: נשיא המדינה, הרצוג (בדלן) בחר בפיתרון של רוטציה, שנתנה בעצם כוח לפרס (בדלן) בממשלת רוטציה. כוח שלא היה זוכה בו פרס בהכרח אילו היה נשיא משתלב, מאחר והסיכוי של שמיר (משתלב) להקים קואליציה היה רב יותר (זה לא היה בדיוק 60-60, כי מעולם לא הוקמה קואליציה עם המפלגות הערביות, וצירוף של ליכוד+תחיה+צומת+מפד"ל+ש"ס+אגו"י+יחד+תמ"י+שינוי היה יכול להכריע את הכף לטובת שמיר. בשנות ה 80 זכורים הרה מקרים של עריקות וסיעות יחיד ו"אברשה חזור הביתה" שעליהם חיו קואליציות זמן רב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרצוג בחר בפתרון של רוטציה? באמת! אף אחד מהגושים לא היה מסוגל להקים ממשלה יציבה, זו היתה הסיבה. לגוש העבודה היתה יכולת לא לאפשר הקמת ממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין דרך לדעת זאת בוודאות, ואני לא מאמין גדול ב''גושים'' של ''ימין'' ו''שמאל''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר ל-84, אתה כנראה לא מכיר את העובדות. לא הרצוג היה זה שבחר ברוטציה, פרס ושמיר הם אלה שקיבלו את ההחלטה, והכנסת היא זו שאישרה אותה. גם לשמיר וגם לפרס לא היה שום סיכוי (אפס מוחלט) להקים קואליציה. שניהם ניסו להשיג קואליציה, וכל אחד השיג בדיוק שישים חברי כנסת שחסמו את הסיכוי של השני להקים קואליציה. להגיד ששמיר יכל להקים קואליציה עם שינוי של וירשובסקי עטשי ורובינשטיין, זה כמו להגיד שפרס יכל להקים קואליציה עם התחיה-צומת (שהתפלגו מאוחר יותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אבל זה בדיוק מה שהוא יגיד, שבכל גוש היו ''מסתננים'' ששייכים לאנשי שלומו של המנהיג מהצד השני, והם היו מסייעים לו במקרה הצורך. עכשיו רק צריך לעבור ח''כ ח''כ על כל הכנסת דאז, לספור כמה משתלבים וכמה בדלנים היו, ולהכריע לאיזה צד היה רוב. מדבריו של הבלבניסט אני מנחש שהוא יטען שהיה רוב למשתלבים, ולכן הרצוג הבדלן בחר בדרך של רוטציה כדי לתת כמה שיותר כוח לצד שלו. איך הגיע בדלן לעמדת הנשיא כאשר לא היה ראש ממשלה בדלן אחד בישראל בשלושים השנים האחרונות פרט לפרס, לא לגמרי ברור לי. אבל ניחא.) (דובי, דוביזם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(את הנשיא הבדלן הרצוג בחרו המשתלבים לנשיאות בגלל שהוא בדלן (והמשתלבים יודעים שחוק בלבן השני מחייב אופוזיציה בדלנית חזקה, ועדיף שתהיה בבית הנשיא ולא במשרד הביטחון)) (האייל האלמוני, אלמוניזם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגין היה בדלן, והוא היה הרה''מ הדומיננטי לאורך זמן לפני שמיר. חוץ מזה, השיקולים בבחירת נשיא, כפי שאתה מכיר, במיוחד במצב מתמשך של תיקו פוליטי, הם שיקולי פשרה. ייתכן ורה''מ מכהן יוותר על עמדת הנשיא כדי לזכות ביו''ר ועדת הכספים והעברת תקציב טובה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה זה עובד? הבדלן הראשי והמשתלב הראשי נפגשים ומסכימים לחלק ביניהם עמדות השפעה? זו עוד בעיה עם הגישה הדיכוטומית - אם כל הח"כים הם או פה או שם, אין אף אחד באמצע, אז אין את מי לשכנע, ואז זה הכל עניין של יחסי כוחות. אם יש רוב של משתלבים בכנסת, אז למה צריך להתפשר על משהו? כולם יצביעו בעד האינטרס המשתלב. איזה אילוץ יכול לגרום להם להצביע בעד האינטרס הבדלני בכמות כזו שהבדלנים יצליחו במשהו? זה במיוחד נכון לגבי בחירת הנשיא, שעד היום הייתה בהצבעה חשאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב זה לא מספיק, מאחר ולא כל הצבעה היא עם חופש הצבעה מלא. יש גם את העניין הפעוט של שקלול עמדות כוח, ואילוצים נוספים (יש כמובן בעיה שראש מפלגה המשווקת עצמה כימין יכניס מפלגה ערבית לקואליציה). אם הראש של הסיעה הגדולה והנשיא שניהם בדלנים, המלאכה של שמיר הופכת להיות מסובכת באמת, גם אם הרוב בכנסת הוא משתלב (כמו למשל רובינשטיין משינוי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה יעשה לח"כ שלא הצביע לפי המשמעת הסיעתית? במיוחד אם מדובר בח"כ מהאופוזיציה שמצביע יחד עם הממשלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מה ייעשה לח"כ אשר לא נשמע לסיעה, כי לא נמצא בידי תקנון המפלגה הרלוונטית. הדוגמאות ההסטוריות רבות, וכמובן תמיד אפשר להמציא משהו חדש, החל מלא לעשות כלום, אם זה לא ממש אכפת למישהו, ועד להדחה מהסיעה, בעיקר כשמדובר בח"כ שמצבו הפוליטי מעורער. בעיקרון זה לא פשוט להטיל משמעת סיעתית, ולכן "נשק" זה מופעל רק ב .. MONEY TIME, אבל מהרגע שהוא מופעל, קשה מאוד להתנגד לו, והתנגדות יכולה להיות סמן לסיום קריירה פוליטית במקרים מסויימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד על כוחן של חנינות פוליטיות, והבטחות של מועמד לנשיאות ישראלית, מהקמפיין ה"לא קיים" של פרס: "במשכן אומרים כי פרס ומקורביו אמרו לחברי הכנסת מהשמאל כי אם ייבחר לתפקיד הנשיא הוא ישקול בחיוב לתת חנינה לאסירים פלסטינים במסגרת של מהלך של החזרת החיילים החטופים. לעומת זאת בכנסת בטוחים כי ריבלין לא יחתום על חנינה לאסירים פלסטינים." מתוך "פרס: כנשיא - אחתום על שחרור אסירים" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך זה משנה ל"חברי הכנסת מהשמאל"? הם הרי יצביעו לפי השתייכותם למשתלבים או בדלנים. הם לא צריכים שפרס יספר להם מה עמדותיו בנידון, נכון? אז למי מועילה בדיוק ההתדיינות הזו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציטוט הינו עמום מדי, ומובא מיד שניה. הוא הובא רק כהדגמה ליכולותיו של הנשיא בהיבטים המעשיים, ולא כניתוח למהלך כלשהו. אם אתה רוצה לנתח את הכתבה מבחינה פוליטית, הרי שהיא השמצה נגד פרס, ע''י מדליפים שאינם דורשי טובתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אתה אפילו לא חושב שפרס היה עושה דבר כזה אם היה נבחר לנשיא... אתה לא חושב שמהלך כזה של הנשיא היה נתקל בהתנגדות רבתי בציבור, עד כדי הדחה ע"י הכנסת? האם אתה באמת מאמין שיאפשרו לנשיא (ה"לא פוליטי") לבצע מהלך הו-כה-פוליטי אם הממשלה תתנגד לזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. ייתכן והיה עושה וייתכן ולא. אבל בהחלט *בכוחו* לעשות זאת, גם כשהממשלה מתנגדת. ויש, כאמור, תקדימים של חנינות פוליטיות שנויות במחלוקת בעבר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |