|
||||
|
||||
אני בחרתי בשתיים, אבל גם זה כנראה הגזמה, כי זה באמת תלוי במה המשימה השניה. אני יכול להקליד תוך כדי שאני מקשיב למישהו, או לנהוג ולשיר עם המוזיקה, אבל אני לא מסוגל להקשיב למישהו ולקרוא בבת אחת, או לעשות שום דבר אחר פרט לנהיגה בזמן שאני שומע מוזיקה. אם אני מנסה, אז אני מפספס את אחת הפעילויות - למשל, אם אני מנסה לשמוע מוזיקה ולעשות משהו אחר, רוב הסיכויים הם שאני לא ממש אשמע את המוזיקה. |
|
||||
|
||||
מוסיקה זה באמת עניין מבלבל בהקשר זה, כי לכאורה היא מהווה רקע נוח להרבה מאוד פעילויות - שיחות, קריאה, הליכה ועוד - מצד אחד, אבל מהצד השני, אם אתה רוצה לשמוע אותה ממש, זו חייבת להיות הפעילות העיקרית. |
|
||||
|
||||
לא לשמוע אותה אלא להאזין לה. |
|
||||
|
||||
לא, לא, לשמוע אותה. אם אני עושה משהו אחר אני אפילו לא מרגיש מה מתנגן לי באוזן, אלא אם זה משהו ממש מעצבן. הרבה פעמים אני מוצא את עצמי חוזר אחורה לשיר שאני אוהב שלא שמתי לב שהתנגן בזמן שהייתי עסוק במשהו אחר. |
|
||||
|
||||
ודאי לשמוע. להאזין זה רק האמצעי. המטרה היא השמיעה. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שזה הפוך. או שהחלוקה למטרה ואמצעי לא רלוונטית כאן. כתבת "לשמוע אותה ממש" - לשמוע אותה *ממש* זה להאזין לה. |
|
||||
|
||||
כשבישיבה שליד ביתי פוצחים במזמורי חג, אני מבטיחה לך שאני שומעת אותם היטב, גם בלי להאזין כלל ועיקר. זאת, כמובן, שמיעה בעל כורחי. כשאני *רוצה* לשמוע משהו, ודאי שאני אאזין לו במודע - אבל מה שאני *רוצה* הוא לשמוע אותו. |
|
||||
|
||||
אני יכול בהצלחה לנהוג ולהאזין למוזיקה, ולפרקי זמן לא ארוכים מדי אפילו להתרכז בשניהם. מעבר לכך, היכולת צונחת: אני יכול בקושי להנות ממוזיקה כרקע לקריאת עיתון. לכל פעילות אינטלקטואלית מעבר לכך, המוזיקה כבר ממש מפריעה לי - היא בכוח מושכת את תשומת לבי, ולא משנה איזה ז'אנר ועד כמה אני אוהב אותו או סובל ממנו. זה די בעייה, בהתחשב בכך שרוב האנשים אוהבים מוזיקה כרקע לכל דבר אחר בערך. כל צורה בלתי-טריוויאלית אחרת של חלוקת קשב היא כמעט מחוץ לתחום אצלי: קשה לי אפילו לשוחח עם אשתי בזמן שאני מכין אוכל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |