בתשובה לאודי פסמון, 09/10/06 1:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מהי בדיוק ההצעה שלך? אם גם כאשר התוכן הוא בלתי־חוקי הוא זמין בקלות רבה יחסית, לא ברור לי למה תזדקק לשירותי ה־BBC כדי לקבל בחינם את פרקי Yes Minister. בטוח שמישהו ישמור אותם באיזשהו מחסן בחצר האחורית של גוגל. איזה ערך מוסף תוכל המפיקה המקורית של התוכנית לספק שאחרים לא יוכלו? כמה אנשים טובי לב יקנו את הפרקים המקוריים במזכרת מהיצרן. אולם עצם הצורך לקנות כבר יסבך את התהליך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"איזה ערך מוסף תוכל המפיקה המקורית של התוכנית לספק שאחרים לא יוכלו? כמה אנשים טובי לב יקנו את הפרקים המקוריים במזכרת מהיצרן?" מזכיר לי את הדיונים על הג'ינסים-עם-מותגים (באייל ובבכלל). _______ העלמה עפרונית, ורהיטים שלא זזים לשום מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה פשוט: אני מעדיף להיות אזרח שומר חוק, וכך, לדעתי, גם מרבית האוכלוסיה. אם אני יכול לקנות את Yes, Minister במחיר סביר, אני אקנה אותו במקום לגנוב. אני מעדיף לשלם כמה שקלים לBBC במקום לחטט בחצר האחורית של איזה גוגל. מכיר את מכונות השתיה החדשות, עם החזית מזכוכית? נראה לי שנורא קל לחבוט בהם עם אבן מזדמנת ולקחת כמה פחיות שרוצים. עדיין, כל האנשים משלמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, פחיות שתייה הן דוגמה קלאסית למוצר שעולה גרושים, אבל נשען על פרסום מסיבי, ורוב עלות הפרסום שלו מתגלגלת על הצרכן בצורת מחיר של כמה שקלים. ואכן, אף אחד לא קורא לגנוב מקוקה קולה בגלל זה. מקסימום קונים פחית זולה יותר מאיזה אנטי-מותג (ומרגישים עלובים כי זה לא "טעם החיים" או Enjoy עם הבחורות על היאכטה וכל הדרעק הזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, טיעון מעניין. לא חשבתי עליו. אם אנחנו ממשיכים את ההשוואה, אז מכונת הפחיות היא כמו מכונות המוזיקה שיש בברים האמריקאיים. הן דורשות תשלום מופרך פר שיר, ומותר לשמוע אותו פעם אחת בלבד. מצד שני, אפשר כמובן לקנות את הדיסק המלא ולשמוע אותו כמה שרוצים בבית, אז לצרכן יש אלטרנטיבה סבירה. נחזור לפחיות: תמיד אפשר לקנות בקבוק גדול בסופרמרקט, ויש גם חלופות חינמיות כמו מי ברז או מיץ ביתי. וההבדל החשוב ביותר: פחיות שתיה אינן מוצר תרבות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומנם, מכונות המוזיקה לא מוכרות את השיר עצמו, אלא את חוויית ההאזנה לשיר במקום ציבורי (להזמין שיר במיוחד עבור מישהו ולהקדיש לו אותו, לרקוד לצליליו בבאר וכולי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכמה מתוך כמה מקרים מתן תמלוגים לאמנים עבור ההשמעה מוסדר ? הרי לא מתנהל רישום במכונה של איזה אמן מושמע ע"מ לתת לו את חלקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג איך מפעילי מכונות כאלה מסדירים את עניין זכויות היוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנסיוני המועט עם אקו''ם והפדרציה לתקליטים, הם גובים עבור המקום ולא עבור ההשמעה (הקריטריון העיקרי אאל''ט הוא כמות האנשים שמהקום מכיל). שוב, אאל''ט (זכרון עמום מכתבה בעיתון) החלוקה בין האמנים די שרירותית ודי שערורייתית, משהו בסגנון אינדקס פופלריות סודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן (למשפט האחרון). יצא לי לדבר לא מזמן עם נגן ליווי של כוכב מדרג הביניים של הרוק הישראלי, והופתעתי לשמוע ממנו שהתשלום מאקו''ם לא מתקבל לפי השמעות בפועל אלא לפי מדרג פופולריות קבוע, כך ששלמה ארצי מקבל הכי הרבה גם אם השמיעו אותו הכי פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, אבל יותר מכמה משתפי קבצים שאני מכיר לא יסכימו שאם מוזיקה הייתה זמינה להם במחיר נמוך כלשהו הם היו קונים אותה. חינם זה עדיין יותר זול מקצת. יותר מכך - המעבר בין לשלם אפס שקלים ללשלם שקל אחד הוא הרבה יותר משמעותי מהמעבר מתשלום של שקל אחד לתשלום של שני שקלים. עשו פעם ניסוי, שבו מכרו, אלו לצד אלו, דיסקים מזוייפים ב-10 שקלים, ודיסקים מקוריים (מסובסדים) ב-15 שקלים. הדיסקים המזוייפים נקנו הרבה יותר - למרות ש-15 שקלים לדיסק הוא מחיר סביר לכל הדעות (בערך שקל או שניים לשיר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אישית, אני מעדיפה הרבה פעמים לרכוש דיסק במקום שיצרבו לי אותו (גם כשמציעים לי, כן?). אשמח למצוא את אותו הדיסק יד שנייה, אבל ממזויפים1 אני מתרחקת מאז שקניתי איזה אוסף להיטים בשוק, והוא היה קופץ ושרוט. זה כמו לקנות חולצה סמרטוטית בשוק ב-5 שקלים (מתאים רק כל עוד ציפיות הקונה מאוד-מאוד נמוכות, ואולי יתפוגגו בכביסה הראשונה). 1 תלוי מה זה "מזויפים". כאלה שרואים שהעטיפה שלהם מצולמת באיכות זולה וכולי? לא הייתי קונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוח להוריד שירים. נוח יותר מללכת לחנות. כרגע, הכסף שאתה משלם קונה לך באי-נוחות. להוריד שירים בiTunes נוח _יותר_ מלהוריד אותם באופן לא-חוקי (וסטיב ג'ובס דיבר על זה לא מעט), מרגע שיש לך חשבון (ולפתוח אותו זה כבר קצת לא-נוח), ולכן הכסף שאתה משלם קונה לך נוחות. כרגע, eMule ודיסקים אוריגינליים לא עומדים בתחרות בכלל, בלי קשר למחיר. אגב, חלק מאי-הנוחות קשורה בעצם זה שאתה צריך לחשוב על זה שאתה מוציא כסף. אם היית משלם תשלום חודשי סביר (נגיד, 30 ש"ח) עבור הורדה איכותית ובלתי-מוגבלת, המצב היה עוד שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים מעדיפים לקנות דיסקים מזוייפים על פני דיסקים מקוריים בשביל לחסוך חמישה שקלים. אין פה עניין של כן נוחות לא נוחות. חישוב כלכלי פשוט מאוד. במילים של אשה אחת שראיינו פעם לכתבה בטלוויזיה בנושא - "הילד רוצה דיסקים. פה אני יכולה לקנות חמישה בחמישים שקלים, במקום לקנות אחד ביותר מזה. המוזיקה אותה מוזיקה, לא?". לך תתווכח עם זה. אני יכול לחשוב על שני סוגי אנשים - אלו שישלמו 30 ש"ח וינצלו זאת כדי לשמוע מוזיקה בכמות כזו שתהפוך את כל העסק ללא כדאי ליוצרים (וחברות התקליטים, כמובן), ואנשים שלא יסכימו לשלם תשלום חודשי קבוע עבור מוזיקה. שוב: ההבדל בין לשלם אפס ללשלם קצת הוא הרבה יותר משמעותי מאשר ההבדל בין לשלם קצת ללשלם קצת יותר. את החומה הזאת אי אפשר לפרוץ. לא ניסיתי אף פעם להוריד מוזיקה באימיול, אבל לפחות לפי הקלות שנער אחד שאני מכיר (ולא נער מבריק במיוחד) עושה זאת, אני יכול רק להניח שזה לא בלתי-נוח במידה בלתי סבירה. תתפלא כמה נמוך אנשים מתמחרים את הזמן שלהם כשהמשמעות היא חסכון של כמה שקלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטיב ג'ובס אומר1: Well, let me give you an observation that's really interesting. If you go to Kazaa and you try to find a song, you don't find a single song. You find 50 versions of that song, and you have to pick which one to try to download, and usually it's not a very good connection. You have to try another one, and by the time you finally get a clean version of the song you want, it takes about 15 minutes. If you do the math, that means that you're spending an hour to download four songs that you could buy for under $4 from Apple, which means you're working for under minimum wage. לזה אני מתכוון.אני חושב שרוב ההבדל בין לשלם אפס ללשלם קצת זה נוחות, וזמן. שמע; יש אנשים, אולי אפילו הרבה, שיעדיפו לעבוד רבע שעה בלהוריד שיר מאשר לעבוד 30 שניות ולשלם חמישה שקלים. אבל כמה מאותם אנשים היו משלמים 100 שקל עבור דיסק מקורי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור - אנשים מתמחרים את הזמן שלהם מאוד נמוך כשהם מנסים לחסוך כסף (בעיקר בני נוער, ש"עובדים" תמורת כמה עשרות שקלים בשבוע דמי כיס, לעיתים). מה אכפת לי כמה מהאנשים הללו היו משלמים 60 ש"ח לדיסק (איפה קנית דיסק ב-100 ש"ח?) – אם הם לא מוכנים לשלם תמורת המוזיקה, לא משנה מה, אז מה אכפת לי אם הם היו מסכימים לשלם 60 ש"ח או 5 ש"ח תמורת דיסק מקורי אם לא הייתה להם חלופה בלתי חוקית בחינם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שהבנתי. אז מה כן אכפת לך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה להגיד שהמחיר של הדיסקים הוא לא הבעיה. הבעיה היא שאנשים לא חושבים שמה שהם עושים כשהם גונבים מוזיקה הוא בעייתי בפני עצמו - ולכן הם לא יחשבו שזה בעייתי גם כשהמחיר פר שיר יהיה שתיים וחצי אגורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי מה זה ''בעיה'' בשבילך (לכן שאלתי מה אכפת לך). אם הבעיה זה אובדן מכירות, אז יש סיכוי טוב שאותם אנשים לא היו קונים דיסקים בכל מקרה, ואז אין אובדן מכירות ולכן אין בעיה. אולי הבעיה שלך היא בעית מוסר (בעצם, משמעת) עם עצם זה שאנשים עוברים על החוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שלי שבגלל אנשים שבכל מקרה לא היו קונים דיסקים, חצי עולם מנסה למצוא פתרונות ל''בעיה'' שבכך שדיסקים עולים כסף - כאשר הפתרונות הללו מובילים בעיקרם למותו של פורמט האלבום וחזרה לימי הסינגלים-בלבד -- פתרונות שאפילו לא יפתרו את הבעיה המקורית, משום שאותם אנשים שלא היו משלמים עבור דיסק לא ישלמו גם עבור שיר בודד, ובמקום זאת הרבה מאוד אנשים יפסיקו לרכוש את המוזיקה שלהם בגלל שבין כה וכה היא תהפוך לחסרת ערך בעיני הציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז מה הבעיה המקורית? סטיב ג'ובס מאוד מבסוט מiTunes, תהיה בטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נגיד שאני לא מאמין שהמודל הזה יעבוד בישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדייו אני לא רואה בעיה. חוץ משל הלקוחות הפוטנציאליים הישראלים. כמו שאמרתי, סטיב ג'ובס מאוד מבסוט; כל-כך מבסוט, שהוא אפילו לא טורח לאפשר לישראלים לקנות שירים ממנו. אנחנו קטנים מדי. מה שהופך את השאלה לאקדמית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ג'ובס לא מוכר, אפשר לנסות אצל הרוסים: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3316514,00.h... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יותר חושב לכיוון של מוזיקה ישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שאני אוהב סגנון מוזיקה שלא מקובל בארץ ואי אפשר להשיגו בחנויות תקליטים. האם מוסרי להוריד את השירים באינטרנט, כשהאופציה החוקית היחידה היא לנסוע לחו"ל כדי לקנות את האלבום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי אמאזון עדיין מוכרים לישראל. אם אין שום אופציה חוקית לקנות משהו שהוא לכשעצמו חוקי בישראל, אני נוטה לקבל הורדה ''פיראטית'' כלגיטימית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למיטב ידיעתי אמאזון עדיין מוכרים לישראל. אם אין שום אופציה חוקית לקנות משהו שהוא לכשעצמו חוקי בישראל, אני נוטה לקבל הורדה "פיראטית" כלגיטימית." בסדר. בוא נמשיך. אם בעלי הזכויות על אלבומי הביטלס מחליטים לתמחר ממחר את כל האלבומים ב1,000 דולר, ולחסום השמעות רדיו. לגיטימי להעתיק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא חושב שיש לי זכות בסיסית לשמוע אותם במחיר סביר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכות? לא. אם אני שר נורא יפה באמבטיה, יש לך זכות כלשהי לשמוע את היצירה שלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי כמה יפה. בקיצור, אני תוהה אם יש לאדם זכות לתרבות במחיר סביר, ובמיוחד תרבות שמופצת בצורה המונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכות? לא, לא ממש. ובטח שלא זכות לכל פריט תרבות שבנמצא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מכיר עמדות פילוסופיות מעניינות שנוגעות לזכות לתרבות? האמת, לי אין מושג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה למחשבה: אם פרסמת יצירה (להבדיל משירה במקלחת), היא אמורה לחזור לרשות הציבור בסופו של דבר (לפי חוק זכויות היוצרים בארץ, או לפחות לפי הנימוקים להצעת החוק שעומדת היום שמתיימרים להיות המשך המצב הקיים). אם פרסמת יצירה, אתה מקבל עליה מונופול זמני. אולם אין לך זכות טבעית לבעלות נצחית עליה. כמובן, בהנחה שאתה מצליח לחיות 70 עוד שנה לאחר מות האומן: הנקודה הקטנה שהופכת את הזכות הזו לאקדמית, משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. שץ רואה את היכולת של האזרחים להתייחס זה לזה כשווים כתמצית האידיאל הדמוקרטי. דיפרנציאציה במשאבים בין אזרחים (עשיר מול עני) כשלעצמה אינה מפריעה, אבל קיימים משאבים, (וודאי חינוך, אבל גם משאבים חוץ חינוכיים), אשר נדרשים על מנת שאנשים יסתכלו זה על זה "בגובה העיניים". היכולת של הרבה אנשים במדינה לראות תיאטרון למשל, נובעת מתקציב ממשלתי שמסבסד את התיאטראות ואת מפעלי "אמנות לעם" . המדינה נוהגת במקרה זה מתוך אמונה שתרבות היא מצרך שצריך לאפשר לו נגישות לפלח גדול של האוכלוסיה גם אם אין לכך הצדקה כלכלית. אפשר גם לחשוב שמצב שבו ילד עשיר יסתכל על ילד עני מגבוה רק בגלל שהוא לא יכול לשמוע ביטלס (כי אייבי רוד עולה 1000דולר), הוא מצב לא רצוי, גם אם הזכויות לשירי הביטלס נמצאות אצל גורמים מסחריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשירים (מסויימים) תמיד יבדילו את עצמם (כמו חתכים רבים של האוכלוסיה) כי זה רצונם. בדיוק כמו שיש הנושאים שעון בשווי של מכונית למרות שמבחינה פונקציונלית הוא אינו עולה על שעון בחמישים ש"ח. לכן כל זמן שקבוצה מסויימת תמצא דרכים לבדל את עצמה (והדרך היחידה לבטל זאת היא לבטל את הדיפרנציאציה במשאבים, מה שכידע לא מומלץ) לא יהיה מצב בו "אנשים יסתכלו זה על זה בגובה העיניים". יתרה מזאת, הדרישה לחשיפה שווה לכל סוגי האומנות היא פגיעה באמן, שאינו יכול לתמחר את יצירתו. שכן מי קבע ששקל הוא מחיר הגון לשיר ? מה עם חסרי בית, שאין ידם משיגה אפילו את זה, האם אין זה ראוי להשמיע להם יצירות בחינם כשם שהספריה (אמורה) פתוחה בפני כולם ? יוצא שהאמן תלוי במדינה להכנסתו. ומה לגבי הופעות, האם זה ראוי שרק בעלי האמצעים יוכלו להגיע אליהן ? וכן הלאה. אולי מישהו יודע האם אפשר לשמוע יצירות שהופקדו בארכיב הלאומי (כחוק) ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרישה כזו מתנגשת עם לא מעט סכמות DRM ופורמטים קנייניים בכלל (האם אתם מסוגלים לקרוא את הקבצים ששמרתם לפני 10 שנים? 20 שנים? איך יוכלו לקרוא את הקבצים שאנו שומרים כיום עוד 100 שנים?) למרבה המזל, הדרישה לאפשרות לארכוב בארכיון הלאומי מופיעה בחוק זכויות היוצרים החדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכות - אולי, תלוי על חשבון מי. בהחלט לא זכות לכל פריט תרבות שבנמצא. תגובה 377646 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'ובס קצת מיושן. לפחות באימיול בעיות כמו שהוא מתאר לא קיימות (למשל, אפשר בכמה לחיצות כפתור להתחיל את הורדת כל הדיסקוגרפיה של פרנק זאפה, ובלי חשש שתוריד משהו מאיכות גרועה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי חשש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשרי אדם חרד תמיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה הולך ברחוב אתה חושש שעבריינים יחסלו אותך בגלל טעות בזיהוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, התכוונתי ששירים של זאפה הם לא בהכרח ''בעלי איכות גבוהה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא אותו הבאתי בגלל הקונצנזוס היחסי (ובגלל הכמות העצומה של אלבומים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיפך, ראובן חושש שיחסלו אותו בגלל זיהוי נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מה אתך, אבל אני הפסקתי להוריד באימיול אחרי שהאיטיות תסכלה אותי, הרבה פעמים שירים הגיעו קטועים או לא בגרסא שחיפשתי, ויצא לי להידבק בכל מיני מרעין בישין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מעניין. בדרך כלל לא מורידים באימיול "שירים". מורידים אלבומים או דיסקוגרפיות שלמות. לעתים קרובות כשמנסים להוריד שיר (אלא אם זה משהו פופולרי) אתה מוצא שניים-שלושה מקורות בלבד לכל קובץ. זה באמת לא אמין. לעומת זאת, אם אתה מוריד דיסקוגרפיה, יש לרוב רק קובץ אחד, ולו יש עשרות/מאות מקורות. זה יותר אמין ולא מדביק. בקשר לאיטיות - זה תלוי בשאלה עד כמה בוער לך להשיג את הקובץ עכשיו ומייד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל דיסקוגרפיות שלמות יש את סולסיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שזה בדיוק ההפך (עבור שירים בודדים יש את סולסיק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז איך אני יכולה לשמוע שיר ששילמתי עליו בנגן שלא תומך wma? אני מתכוונת לבדיקה של הרשיון שמדיהפלי עושה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שירים בודדים זה קאזה... סולסיק מתמחה בדיסקוגרפיות לאניני טעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיון עם מפתח סולסיק (הישראלי): "מי שמסתכל מקרוב על תוכנות שיתוף הקבצים מגלה מלא דברים מעצבנים. כמה דברים איומים שהתחילו בנאפסטר הפכו לסטנדרטים, כמו למשל הממשק המכוער, ההורדות שלא מסתיימות, העדכונים שמקלקלים את התוכנה במקום לשפר. סולסיק זה ניסיון להתגבר על כמה מהבעיות הבסיסיות שיש בתוכנות האלה. פרזנטציה ויזואלית מעולם לא הייתה העניין בתוכנות האלה. הנחת היד על קובצי MP3 היא העניין. "הורדות ממקורות מרובים (multisourced), בהן הקובץ יורד במקביל וברוטציה מכמה מוקדים שונים, הן בהחלט פתרון טכני סביר, אבל לטווח הרחוק הן מחסלות את ההיבט הקהילתי. הצורך להיות תלוי במשתמש אחד ספציפי כדי להשיג את האלבום שחיפשת אולי לא נשמע כמו יעילות של עידן האינטרנט, אבל לפחות זה שומר על היחס האישי. אם הרגזת מישהו בקאזה איבדת סורס, זה לא כל כך משנה לך כי יש עוד אלפים. הרגזת מישהו בסולסיק והקובץ אבוד: הכל תלוי ביחסים בינאישיים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע זוועה. איך מורידים דיסקוגרפיה בסולסיק? תארי לי את הפרוצדורה. באימיול הפרוצדורה פשוטה: מחפשים את שם היוצר. עם קצת מזל (ופופולריות) יש לו דיסקוגרפיה, ואז היא מופיעה בתוצאות החיפוש, לרוב באחד מהמקומות העליונים כשהמיון הוא על פי מספר המקורות. עושים דאבל קליק עליה, ומחכים מספיק זמן. אחרי ששומעים את הכל, הולכים לחנות וקונים את הדיסקים שאוהבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אימיול ייאש אותי, היה איטי ולא ידידותי למשתמש, ורוב הזמן רק קיוויתי שהוא עובד (ולא הייתי בטוחה). בסולסיק זה עסק לסנובים: צריכים לחפש איזו קבוצת יוזרים נשמעת לך מעניינת ("פסיכדליה אירית פוסט-דונובן" "חובבי אירוויזיון 76-77" או "טראש מטאל גרמני לבעלי זקן ושפם" וכולי). או מקבלים מחבר עם טעם מוזיקלי דומה את שם הקבוצה שלו. נכנסים לשם ומתחילים לסרוק את עשרות ומאות האלבומים של כל הידענים שם, כל אחד עם ספרייה מגן עדן אם זה הטעם המוזיקלי שלך. מתחברים ליוזר אחד, מבקשים יפה, מקבלים הרשאה ומורידים במסות. אבל אמרתי כבר, ואפילו הממציא מודה: עסק לסנובים. והיוזר השני יכול לחסום אותך מיידית מהורדת הקבצים שלו, אם אתה לא נראה לו מסיבה כלשהי. מכל מקום אף אחד לא רלוונטי כרגע, המחשב מפורמט (ונמחקה לי יחד עם זה תיקייה שלמה של האימיול, סוף גנב לתלייה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי הרבה יותר מסורבל מאימיול (והשתמשתי בסולסיק הרבה לפני שהשתמשתי באימיול). הרושם שלי הוא שאנשים נרתעים מאימיול בגלל שתי סיבות עיקריות - המהירות (שהיא אכן חסרון, אבל לא למי שלא בוער לו), וחוסר הידידותיות ההתחלתי. אני מניח שאחרי שמתרגלים ליתרונות שהוא מספק זה כבר לא כל כך מפריע (בפרט, כשהטעם המוזיקלי שלך אזוטרי ואתה מחפש להקות נידחות יחסית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נישאר חלוקים על הסוגריים האחרונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, יש לי חשבון usenet שעולה לי חמישים שקלים בחודש בערך. אני כמובן משתמש בו רק למטרות חוקיות למהדרין, אבל מסתבר שהחברות שמתקיימות מהצעתו עושות זאת בעיקר בגלל אנשים (כמעט-)כמוני, שמוכנים לשלם חמישים שקלים בחודש כדי להוריד בדיוק את אותם התכנים הפיראטיים שזמינים להם בחינם דרך emule ו/או bittorrent, אבל ביותר נוחות ומהירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שאת מה שג'ובס אמר (ואת האמרה שבכותרת) מבינים ומחשבים מר גג'ובס, מספר מגיבים באייל, וכנראה גם סהר "שמונה מאות דולר לדקה" שפע, אבל זה מגיע אולי ל-5% מהאוכלוסיה. השאר מתקשים חהבין זאת (או שוכחים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, iTunes זה בינתיים סיפור הצלחה, אז לא ברור לי מה אתה רוצה להגיד בזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני יכול לחשוב על שני סוגי אנשים - אלו שישלמו 30 ש"ח וינצלו" החלום של "יהיו שישלמו שלושים שקלים וישמעו מוסיקה בכמות כזאת, שליוצרים העסק לא יהיה משתלם," לא יכול לחיות בלי המיתוס "יש ליוצרים עוד ברירות חוץ משלושים או אפס שקלים." "ואנשים שלא יסכימו לשלם תשלום חודשי קבוע עבור מוזיקה." מי שמעדיף לגווע ברעב, רק לא לצאת פראייר, פשוט לא מוציא את המוסיקה שלו מהגראג'. אלו שמעדיפים לאכול, סופרים את השקלים שנכנסים לכיס שלהם, לא את השקלים שנשארים בחוץ. "אבל לפחות לפי הקלות שנער אחד שאני מכיר" ללכת עירום בשלג יותר קל וזול מלקנות וללבוש מעיל, אבל בטח תסכים איתי שזה לא יותר נוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת הרבה על האנשים שלא ישלמו גם עשר אגורות עבור מוסיקה. אני אומר - נגיד שיש כאלו. אז מה? אם הם לא ישלמו לא עשר אגורות ולא עשרה שקלים, אפשר להתעלם מהם לגמרי. נסתכל רק על מי שכן מוכנים לשלם על מוסיקה - עבורם מחיר הוא שיקול, נכון? גם אלו ביניהם שמורידים לפעמים פיראטית וגם אלו שאף פעם לא, המחיר מהווה שיקול עבורם, כן? הנוחות? הסקרנות? הרצון לטפוח על שכמו של האמן? ושוב המחיר? והמחיר שוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלי היא שאותם אנשים שיהיו מוכנים לשלם מחיר כלשהו, אבל לא את המחיר הנוכחי, לא יכסו על אובדן ההכנסות שיגרם ע''י מעבר לפורמט שאתה מציע, והתוצאה תהיה שכולם יפסידו. אני לא טוען, כדאי להזכיר, שהפורמט הקיים כיום הוא היחיד שיתכן או המוצלח ביותר. רק שמה שהוצע בינתיים לא נראה לי סביר, בישראל לפחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי לפחות שני דיסקים, שהורדתי אותם מהפרד לפני שקניתי אותם. הרציונל היה להמנע מקניית חתול בשק. אני יודע שיש לא מעט צרכנים כמוני, והמגמה הזו מחזקת קניית דיסקים חוקית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי יש כמה דיסקים שקניתי לאחר שקיבלתי עותק צרוב שלהם מחבר והם מצאו חן בעיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עשית עם העותקים הצרובים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שחלקם שימשו אותי כדי להחזיק עותק נוסף: אחד בבית/עבודה ואחד ברכב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<אז למה לא צרבת את הצרוב?> בעצם, מה שמעניין אותי זה למה טרחת לקנות עותק נוסף, אם כבר היה לך עותק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי זה נראה לי הוגן - אני אוהב את המוזיקה ואני חושב שראוי לשלם למי שיצר והפיק את הדיסק שאני נהנה ממנו לאורך זמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שכך אני מקבל מוצר בעל רמת גימור גבוהה בהרבה – דיסק צרוב מגיע בלי חוברת ואי אפשר להשוות את ההדפסה האיכותית של שרבוט הכותר בכתב בלתי-קריא. אבל מעבר לכך, אם הדיסק מוצא חן בעיני, למה לא לקנות אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיסק צרוב מגיע בלי החוברת? מה יש בחוברת הזאת ולמה אי אפשר להוריד אותה מהרשת? למה לא לקנות את הדיסק? שאלה טובה. ואם קנית אותו, והוא מוצא חן בעיניך, למה שלא תקנה עוד עותק או שניים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה דעתכם על ר' גם http://creativecommons.org/audio/magnatune |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון מעניין. אבל במקרה שלי, אני רוצה לקנות מוצר פיזי (כלומר דיסק עם הדפסה איכותית), ולא רשיון שימוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לקנות רשיון הורדה או לקנות דיסק פיזי (משלוח בדואר). מחיר המשלוח הוא בהתאם ליעד. ר' לדוגמה דף התשלום על אחד האלבומים: מחיר האלבום הוא בין 5$ ל־18$, לפי בחירת הלקוח , כאשר 8$ אמור להיות "מחיר טיפוסי". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |