בתשובה לגיא וינר, 28/04/00 11:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר וינר היקר. קיבלתי את טענתך. אינך רוצה להשתייך לאותה קבוצה של חילונים קיצוניים. מקובל עלי. אבל אם כך, שאלה קטנה - מדוע אתה בוחר קבוצה של דתיים קיצוניים ומביא ממנה דוגמאות על כלל הדתיים והחרדים ? מאחר ובהגדרה "אורתודוכס" כלולים זרמים כה רבים של היהדות בימינו, קשה לי להאמין ש"דעת אמת" מייצגת את רובם, ואפילו לא מחציתם. אני לא אטען שאתה חילוני קיצוני, המבקש להתנתק מדת אבותינו, אך בתמורה אבקש ממך להביא נימוקים מקבוצות פחות קיצוניות. כמו שיש את "דעת אמת" יש גם את "חופש" ואת "שינוי"... לדעתי, כותב המאמר ניסה להראות לנו את תהליך ההתרחקות שעבר על עם ישראל במאה האחרונה. הדיון שנערך כאן לא ממש רלוונטי ברובו,והוא גלש לכיוונים של כפיה דתית ומי הוא יהודי. מי שאינו רוצה להחזיק תנ"ך או שולחן ערוך או ספר עם מעשיות חז"ל, שלא יעשה זאת. אך הייתי מעונין לדעת מה יסביר לילדיו בחג הפסח ? או בראש השנה ? או בל"ג בעומר, חנוכה או כל חג אחר. ובשלב מאוחר יותר, הייתי מאד רוצה לדעת איך יסביר לילדיו את הקשר שלהם לארץ ישראל ולמדינה. ולמה עדיף להישאר כאן מאשר לחיות במיאמי(בתור דוגמא), או שאולי, כפי שטען כאן אחד הכותבים, אין זה משנה היכן גרים. תביטו בשושלת המשפחה שלכם - האם רובכם יכולים לטעון שמשפחתכם חיה בארץ יותר משלושה דורות ? אנחנו לא חיים כאן מספיק זמן בשביל לטעון לקשר עמוק לארץ, ללא הביסוס על התנ"ך. ואין זה רק התנ"ך שמקשר אותנו לכאן. התנ"ך הוא רק ספר, אך מה שבא אחריו חשוב לא פחות . למה אנחנו פה ? למה בן גוריון בא הנה ועוד חבר'ה מדורו ? כי הם היו ציוניים. דתיים יותר ופחות, זה נכון. איש לא יטען שבן גוריון היה שומר מצוות, אבל בלב לבה של הציונות שוכנת הזיקה לשוב לא"י. והזיקה הזו מקורה ביהדות. מי שינסה להחכש לטענה זו יתחכש לכל מה שנבנה כאן ב 50+ השנים האחרונות. מר וינר, איש אינו מנסה לשלול ממך את הזכות לחיות כאדם חופשי וכאוות רצונך. אבל המדינה הזו הוקמה רק לפני 50 וקצת שנים. היא הוקמה כמדינה יהודית. תן לה זמן. היא תמצא את הדרך הנכונה לשלב בין ערכי דמוקרטיה ובין ערכי היהדות. גישור ופישור נדרשים משני הצדדים, ולעולם לא כולם יהיו מרוצים. אבל אני מקווה ומתפלל שנצליח למצוא את הגשר הזה שיקשר בין רוב חלקי העם. אני מקדים קצת אבל - חג עצמאות שמח! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה הגדולה שיש לי עם הטענה ש"אני לא דתי, אבל אני שומר על המסורת היהודית" היא שהיא לוקה בחוסר עקיבות. המסורת היהודית, מה לעשות, היא מסורת דתית. הנסיון ליצור מסורת יהודית לא דתית בעלת משמעות כשל, לפחות באלפיים השנים האחרונות. הדבר היחיד המאחד יהודי מפרס עם יהודי מרוסיה הוא דתם. כאדם בעל הכרה חילונית, אני רואה את התנ"ך כספר המזיק ביותר שנכתב בהסטוריה האנושית (ואל תביאו לי את "מיין קמפף" - אף אחד לא קרא את הזבל הזה); אני רואה את המסורת היהודית כאוסף של שקרים, הבלים ואמונות טפלות שהתקדשו במהלך השנים; וכמו ניטשה, אני סבור ש"האמת איננה מוכחת בדם". העובדה שאנשים היו מוכנים למות בעד הבליהם איננה הופכת את ההבלים הללו לאמת. מה אני חושב על החגים? באתר הזה, או באתר חופש, תוכל למצוא את דעתי על חנוכה (תחת הכותרת הדי ברורה, "אני מתיוון גאה"). את שאר החגים אני משתדל שלא לחגוג. בפסח אני מקפיד לאכול חמץ. ביום הכיפורים אני טורח לסעוד. אם ישאלו אותי ילדי מהם החגים, אסביר להם שאלו תאריכים המקודשים למחזיקים באמונות טפלות. הקשר שלי לארץ? נולדתי כאן. אני חושב וכותב בעברית. זה הכל, פחות או יותר. אילו הייתי נולד במיאמי, סביר להניח שהייתי מהגר למילווקי. לא לישראל. אני כאן בגלל שאני כאן. הציונות היא מסכת של עוולות, אבל אני לא אחראי להן. אני מוכן בהחלט לפצות את הפלסטינאים על הסבל שעברו. אין לי בעיה עם זה. תהליך החילון שהתחיל לעבור על היהדות בתחילת המאה היה תהליך בריא ומשחרר. הוא נפסק, וחדל שכך; אבל מאחר והיה תלוי בציונות, הוא סבל מסתירה פנימית מלכתחילה: הציונות טענה שיש עם יהודי. אין כזה דבר. כתוצאה מכך, היא מעולם לא הצליחה להגיע להגדרה לא דתית של יהדות. הכנענים ניסו להשתחרר מהיהדות, והוחרמו על ידי הממסד. מיעוט גדל והולך של חילונים אומר את האמת בגלוי: איננו יהודים. אין לנו דבר עם היהדות. אנחנו ישראלים. אדם הטוען שהוא יהודי לא דתי יפתח אוטומטית רגשי נחיתות כלפי היהודים האורתודוקסים. מי שרוצה לחוש רגשי נחיתות כלפי אדם תרבותי כמו עובדיה יוסף או כלפי ספר אוהב אדם כמו השולחן ערוך, שיבושם לו. אני, אישית, יוצא מהמשחק הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר לאו, נראה שיש בינינו אי-הבנה קלה. "דעת אמת" היא קבוצה של בחורי ישיבה לשעבר, אשר שמו להם למטרה להראות את הסתירות ואי-הדיוקים הנפוצים בפסיקות, בתושב"ע וגם בתורה עצמה. מכיוון שהם באים מרקע תורני, החומר שלהם מעמיק מאד ומנומק היטב, ומרתק מאד לקריאה (אם כי לא קל - השפה היא תורנית ומיועדת לבני ישיבות). זו אינה קבוצה דתית קיצונית כמו שמשום מה היה נדמה לך, וגם לא חילונית קיצונית, אלה פשוט - מבקשי אמת, כנרמז בשם... ולטענתך: איני בא לפסול את הציבור אלה את דרכו, הבאה לידי ביטוי במדיניות המוכתבת ע"י מנהיגיו. אני מודע לכך שהמפלגות החרדיות הן בבחינת "הקיצונים המוציאים שם רע לכל השאר", אולם מכיון שאיש מן המחנה הזה אינו מוחה כנגדן, הן הופכות להיות מראה הכלל... ואגב גישור ופישור: דוקא כן באים לשלול ממני את הזכות לחיות כאדם חופשי. אני מגויס בכפייה כחודש בכל שנה משום שאיני מאמין באלוהים הרשמי של המדינה. אני מסכים אתך שיש צורך בשילוב, אבל גישור מתחיל בשיוויון, לא באפלייה. ובקשר לחג הפסח: זו המיתולוגיה והמסורת שלי כבין לעם היהודי, מאותה סיבה שאני אקרא בתנ"ך כידי להכיר את שורשי ההיסטוריים ולא כי אני מאמין בבריאת העולם בשבעה ימים. אני בן לעם היהודי - ושום פנאט דתי לא ייקח ממני את הלאום שלי רק כי הוא חושב אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטרחתי את עצמי להכנס לאתר הנלוז של "דעת אמת" ואפילו שאיני בקי בתלמוד אין לי בעיה לסתור את טענותיהם. סמן עכברי נפל על המאמר על ברית מילה. במדרש ספרא התכוונו שאדם צריך *לשאוף* לאכול חזיר רק מטעמים הלכתיים. הרוב, שלא אוכלים חזיר בגלל שהתחנכו להיגעל אינם דתיים פחות טובים. אותה שאיפה היא פרקטית כמו "ואהבת לרעך" או "דון כל אדם לכף זכות". כן, ברית מילה מהווה סיכון רפואי. תסמכו על אלוקים שגם הוא יודע את זה. אין שום נסיון להגיד שברית מילה אינה כרוכה בשום סיכון שהוא. הניסיון שאפשר להלכה לבטל את ברית המילה הוא טעות מכיוון שאפילו שעברו אלפי שנים מוות לא גדל ולא היה קטן בחשיבותו מלכתחילה. ההבדל בשחיטה לא משנה משתי סיבות: חילול שבת בפרהסיא הוא דבר חמור מאוד ואין להקיש שברית מילה אינה חשובה. דבר שני הוא שלא תמיד יש היגיון אנושי בדברים כאלה: יין שגוי נגע בו חייב להיזרק אבל לא כך במקרה שג'וק נגע בו. תסכימו איתי שג'וק לא יותר טוב מגוי. לסיכום, אותם נערי דעת אמת לא הבינו שום דבר שאחרים לא הבינו אלא מצאו דרך לשקר עצמם במחשבה שהם יודעים הכי טוב. במילה אחת - טיפשות. אתם עושים עוול לבינתכם אם הם הנשק שלכם נגד הדת האורתודוכסית. ד"א, למה אתה מתכוון כשאתה אומר שאתה מגויס כחודש בכל שנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא היית בין המשתמטים, היית וודאי יודע שאנחנו, הפראיירים, נאלצים לשרת שירות מילואים של כחודש בכל שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל אינני בין המשתמטים. בטעות לא עלתה העובדה הבסיסית הזאת לזיכרוני מכיוון שאיני רואה כל קשר. הם הלא מגויסים, הם היוצאי דופן, הם לא המוסריים לכן להגיד כזה דבר משמעו להיות כמוהם והרי זה מה שאנחנו מגנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הה, מה עניין נשק פה לכל הענין? איני בה להילחם באף אחד, אלה רק באלה הנלחמים בי. למה לי נשק נגד הדת האורתודוקסית? איש באמונתו יחיה. כמו שיש כאלה שמסכימים איתם וכאלה שלא יש כאלה שמסכימים איתי ויש כאלה שלא. אז מה? מה שאני באמת צריך זה נשק נגד כפייה דתית, כי היא באה לפגוע באמונות שלי. אבל זה כבר ענין לדיון אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתקן אותי אם אני טועה אבל חברי ''דעת אמת'' יוצאים נגד הדת האורתודכסית בלי קשר לכפיה הדתית. אני מקווה שהבהרתי בתגובתי שאין להתיחס לדבריהם. אני מקווה גם שתפסיקו לראות את הגיוס לצבא כפראייריות אלא כחובה מוסרית נכונה. קראתי לא מזמן על קורס חדש באיזו אוניברסיטה, ''מיהו הפראייר הישראלי''. עושה רושם שאתם נותנים לגיטימציה לתרבות הפגומה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוא הגיוס הוא כן פראיריות. לא מילאתי שום חובה מוסרית כשבזבזתי שלוש שנים תמימות מחיי בתור פקיד ושומר לעת מצוא בבסיס דפקטיבי ליד בית שמש. לא תרמתי שום דבר לאף אחד. הידיעה שבזמן הזה, המקביל החרדי שלי המשיך את לימודיו בישיבה, קיבל משכורת יותר מכפולה משלי, ויהיה פטור בעתיד ממילואים, היא מרגיזה מספיק. האפשרות שאפילו לא יוטלו עליו שום מגבלות בעבור הפריבילגיה הזאת - מרתיחה לי את הדם. אני פראייר, מחוסר ברירה. בשביל לצאת לא פראייר, הייתי צריך לשבת בכלא. איכשהו, זה עדיין נראה לי שאני יוצא פראייר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי סיכוי לשנות את רגשותיך המוצדקים בהחלט, אבל אני אנסה: אתה אמנם יוצא פראייר, אבל מצד שני, האם הם מאושרים יותר? רבים מהם, אני מאמין, בסתר ליבם מקנאים בך; כמעט כולם ימצאו את עצמם עניים יותר ממך עשר שנים אחר כך ועד סוף חייהם. כמובן, תגיד, אם הם ישרתו בצבא אז הם יפתרו לא רק את הבעיה שלך אלא גם את שלהם. אבל אז לא זעם אתה צריך להרגיש כלפיהם, אלא רחמים. זכור שהם לא ממש בחרו בחיים האלה (אני לא מדבר מבחינה חוקית-משפטית, אני מדבר מבחינה אנושית, אפילו פסיכולוגית אם אתה רוצה). בכלל, בהרבה מקרים שמרגישים זעם כלפי אנשים אחרים, אני מוצא זאת מאוד מועיל להזכר שגם הם בני אדם, ולנסות להכנס לרגע לעורם. אם תגלה שהם בעצם אומללים, ולו מזווית הראייה שלהם, אז יש לך שתי אפשרויות: לרחם עליהם, ובכך למצוא נחמה מעין-בודהיסטית; או לשמוח לאידם, ואז זו בוודאי נחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבאתי את "דעת אמת" במקור כדוגמא לדעה היוצאת נגד הקאנוניזציה של דברי רבנים. כולם הסכימו איתי שאין קאנוניזציה מוחלטת כזאת אבל איכשהוא יצא כאילו אני תוקף את המאמר שתמכתי בו במקור... אז מספיק עם זה עכשיו. (לא שזה יפריע לי להיתיחס לדבריהם בעתיד) לעניין הצבא: הבעיה היא לא בעובדה שאני מגויס, אלה בעובדה שאני מגויס בגלל אמונתי. איך אתה היית מרגיש אם היו אומרים "מהיום רק דתיים מתגייסים, חילונים הולכים לאוניברסיטה"? מהרגע שהגיוס הוא סלקטיבי הוא הופך להיות גיוס בכפייה, גם אם יש לו הצדקה. אני מתגייס (למרות שיכלתי להישתמט - אני לא כזה שקרן גרוע) כי אני רואה את הגיוס כחובה מוסרית נכונה. זה לא הופך את האפלייה למוצדקת. וזה גם לא מוריד ממני את הסיכוי לחטוף כדור בראש. אבל איך כל זה קשור לארון הספרים שלי? נראה לי שהיגיע הזמן לפתוח מאמר חדש... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |