|
||||
|
||||
לטעמי המאמר הוא תאודיציה במסוה דקיק של ניתוח אסטרטגי-טקטי אובייקטיבי. כלומר יש כאן איסוף של עובדות שנועדו להצדיק תזה חיצונית לגמרי לעניין. לענייננו כאן מדובר בתזה של הימין (שכדי איכשהו להגדיר למי הכוונה, אפשר לתארו כבית מדרשו של נתניהו) שאם לסכמה במשפט אומרת "הכה בערבים והצל את המולדת". כאשר מתברר למרבה האכזבה של כולנו שמי שמצפה להצגה חד-צדדית של הגניוס היהודי המכה בערבוש הנחשל, חי בעולם של הונאה עצמית מוחלטת, צריך ללקט מן היקב והגורן כל מיני הנחות ועובדות והיקשים ולסדר אותם בצורה כזאת שיוכיחו שלא העכבר (צה"ל) גנב, אלא החור גנב(הסכמי אוסלו, ההתכנסות, השמאל התבוסתני ויצחק רבין). 1. כדוגמה ראשונה אקח דוקא את נקודה 2 שלך (הטילים קצרי הטווח (20 ק"מ)) - אני חושב שבצורת ההצגה שלך אתה מחטיא את המטרה. גישה מוטעית כמו זו שהצגת יכלה להתקיים רק בחבורה המסונוורת עד תום בהזיות של "אני ואפסי עוד". הגישה הבסיסית שצפויה מכל אדם בעל הגיון תקין היא שצריך להניח שלצה"ל ולחה"א בפרט אין פתרון לאיום הראקטי-טילי. הנחה זו נסמכת על הנסיון של מבצע דו"ח ועל הנסיון המצטבר של הקטיושות בצפון והקסאמים בדרום. אם לחה"א ו/או לדן חלוץ היתה טענה שיש להם פתרון לעניין, הגורמים המדיניים (אולמרט ופרץ) היו צריכים להתיחס לטענה הזאת כאל תזה שחובת ההוכחה בה מוטלת על חלוץ וצוותו (כלומר הם היו צריכים לבוא לממשלה ולשכנע אותה באותות ומופתים שיש ממש בתזה שלהם ובודאי שהיה צריך להכין אלטרנטיבות למקרה של אי הצלחה). הכשל כאן הוא כולו של ההנהגה הפוליטית-מדינית, כאשר מינוי של שר בטחון חסר נסיון גרם להליכה עיוורת אחרי הבטחות שוא של גנרלים שכל אדם סביר היה אמור לחשוד בהן מראש. אני גם לא מאמין שמישהו במטכ"ל הבטיח או אפילו חשב שיש לו יכולות מעבר ליכולת לצמצם בצורה משמעותית את הירי הראקטי. למיטב הבנתי הטענה היתה משהו נוסח המודל הרב שלבי של אהוד וברק (שחלקים ממנה מפוזרים גם במאמר של דב). 2. "כוחות הקרקע לא היו צריכים לפי התכנית המקורית למלא שום תפקיד" - איני רוצה להיתפס למשפט אחד שנכתב בטקסט (ואח"כ נסתר ע"י תאורים הפוכים וקצת יותר סבירים), אבל הפליטות הללו של דברי הבל חושפים את טיבו של המאמר כמסכת של טענות מן היקב ומן הגורן ולא כמאמר מסודר המציג מערכת הנחות והקשים מובנית ומוכיח אותה. אם דבר ההבל המצוטט כאן אכן נאמר או אפילו נחשב ע"י גורם בכיר בצה"ל, אני מציע להוריד את הסירות למים ו"ילדים ונשים תחילה". אם רמה כזאת של אימבציליות ומוקיונות הסתננה לתוך המטכ"ל, צריך כבר עכשיו להיואש מכל תקוה (עם אוסלו או בלעדיו). קרוב לודאי שפעולת כוחות קרקעיים כמשלימה למהלומה האוירית היתה חלק מן התיכנון ולא "בדיעבד". אפשר להסכים עם דב, שפיקוד צה"ל לא הצליח בלימוד לקחי מתקפת האויר של מלחמת המפרץ הראשונה ובהתאמתם לנתונים המקומיים. השאלה הטובה כאן היא האם לא תפיסות אומניפוטנטיות, כמו של דב, אינן הסיבה לכך שצה"ל לא היטיב להבחין בהבדלים ובמגבלות של חה"א הישראלי לעומת האמריקני (מדוע למשל היה צריך מישהו להניח שח"א קטן ועני יותר יעשה במספר ימים מה שעשו האמריקנים בחודש?). 3. "גם היותם של לוחמי החיבאללה מעורבים בקרב אוכלוסיה כפרית אזרחית מקשה על תכנון המלחמה. אזרחי ארצות הברית לא ישבו תחת הרעשת טילים, והגנרלים שלהם יכלו לשבת בנחת" - גם אמיתות חלקיות אלו, הטיפוסיות לארגז הטענות של הימין, מוכיחות את האקלקטיות של דב. בסה"כ צה"ל הורה לכל האזרחים לפנות את מזרח דר' לבנון, ולמעשה האזרחים לא ממש הפריעו לכוחות היבשה או האויר לעשות ככל העולה על רוחם באזור, כך שמדובר בתרוץ ממש קלוש של אנשים המפנטזים על החרבת ערים של חצי מיליון תושבים כמו צור. גם הגנראלים האמריקנים לא ישבו בפנטגון אלא בסעודיה וספגו מתקפות של סקאדים שאף היוו גורם משמעותי ברשימת האבידות. 4. לעומת זאת, עובדות די משמעותיות שאינן מסייעות לתזה של דב משום מה נעלמו מן המאמר. למשל מדוע צה"ל לא הבחין בכך שהאמריקנים עצמם במלחמת המפרץ השנייה ניהלו מערכה שעיקרה מערכה יבשתית של טורי שריון וחי"ר וכל התנהגותם במלחמה זו (הדומה למלחמת לבנון השנייה הרבה יותר ממלחמת המפרץ הראשונה) רמזה לכך שהם רואים במערכה היבשתית עיקר ובחה"א גורם מסייע. העובדה שהתבררה בינתיים שהקרב היבשתי במלחמת המפרץ הראשונה היה כל כך קל לא רק בגלל המתקפה האוירית המכינה אלא גם בגלל שהאמריקנים הצליחו להגיע אל הגנרלים העירקיים ולסגור איתם על כניעה מסודרת בליווי פיצוי אישי מתאים. 5. ובעיקר, גם אם כל דברי דב היו נכונים (כולל אלו שאינם מתישבים זע"ז) כיצד זה מסביר מדוע הצבא הירוק (ולא משנה מתי הכניסו אותו) לא הצליח להכריע התנגדות של כוחות זעירים שהתבצרו בכפרים או עיירות זעירות גם כאשר היו לו שבועיים לכך ולא 48 שעות. מדוע היה צורך להפעיל גדודים נגד כוחות מחלקתיים וגם זה ללא ההצלחה? מדוע פרטים אלו נשמטו מתשומת ליבו של דב? משום שכל מטרתו היא להוכיח את התזה שהמדובר בכשל נקודתי של כמה מובילים צבאיים ומדיניים שהתמסרו לתבוסתנות השמאל והפכו לאוילים מוחלטים בשל כך, ולא בכשל מערכתי של צה"ל שאי אפשר לתקנו ע"י משחק כסאות מוסיקליים של גנראלים וראשי ממשלה אלא רק ע"י רפורמות מהותיות בחברה הישראלית שמכשלותיה הן שמשתקפות במגבלות ובכשלים המבצעיים של צה"ל. |
|
||||
|
||||
פעמיים כי טוב. אני חושב שקראת את המאמר יותר טוב ממני, וכתבת בתגובתך יותר טוב ממנו. |
|
||||
|
||||
"לטעמי המאמר הוא תאודיציה במסוה דקיק של ניתוח אסטרטגי-טקטי אובייקטיבי" אני לא יכול לחשוב על ביטוי מתאים יותר מתיאודיציה. הקונספציה הנפוצה בימין ( אם כי לא רק בימין) היא שהצבא יכול לפתור את כל האיומים שלנו אם רק יתנו לו חופש פעולה והוא ינוהל נכון. המסקנה הנובעת מאותה קונספציה היא שבמידה והפעלנו את הצבא והאיום לא הוסר אז הסיבה לכך היא בוודאי כשלים טקטים או אסטרטגים, " אם רק היינו עושים את זה ואת זה" האיום, בודאי היה מוסר. הנחת היסוד שהצבא יכול לפתור באופן מושלם כל איום ( אם רק יתנו לו חופש פעולה ) מובילה לניתוח אובססיבי ממש של הכשלים בזמן הלחימה. אני לא אומר שלא היו כשלים בלחימה, הייתי שותף ללחימה לצפון ואני יכול להעיד על כשלים רבים- מבעיות חימושיות ובעיות באספקה ועד פקודות מוזרות - אבל האם זאת היה הסיבה לחוסר ההצלחה? מבחינה צבאית הייתה הרי כתישה של דרום לבנון; הלבנונים ספגו כמעט פי עשרה אבידות מישראל ( אאל"ט), היו אלפי גיחות של ח"א, ונורו עשרות אלפי פגזים - ע"ס מה בדיוק אפשר להעריך שאם היינו פועלים אחרת האיום היה מוסר? |
|
||||
|
||||
אני רוצה להזכיר לך, שהמטרה של צבא, בהגדרתו המודרנית, היא מימוש מדיניות הממשלה, אם וכאשר לא ניתן לממשה באמצעים אחרים, אלימים פחות. |
|
||||
|
||||
איך זה מתקשר למה שכתבתי? |
|
||||
|
||||
אתה כתבת ''הקונספציה הנפוצה בימין ( אם כי לא רק בימין) היא שהצבא יכול לפתור את כל האיומים שלנו אם רק יתנו לו חופש פעולה'' לא קונספציה, זו הסיבה לכך שיש צבא. הצבא קיים כדי לפתור את הבעיות (כולל ה''איומים'') שלא ניתן לפתור באמצעים אחרים, בלתי אלימים. |
|
||||
|
||||
כמובן שהצבא קיים כדי לממש את מדיניות הממשלה אבל ההנחה כאילו הצבא *מסוגל* לפתור לנו את כל הבעיות שלנו רק אם הדרג המדיני לא יפריע לו היא הנחה מקבולת בימין (וכאמור, לא רק בימין ) ולדעתי אין לה הרבה על מה להסתמך. |
|
||||
|
||||
איש אינו מצפה מצה"ל שיפתור _כל_ בעייה, או שיצליח להביס _כל_ אוייב. המבוכה נגרמת כאשר צה"ל אינו מצליח להכריע אוייבים החלשים ממנו בסדרי גודל במשאביהם החומריים. אותי באופן אישי, מפחידה האידאולוגייה שנוצרה בעקבות הרקורד המפוקפק שצברנו מול הטרור הפלסטיני ומול חיזבאללה. האידאולוגייה שאי אפשר לנצח, או שהניצחון הוא דימוי פסיכולוגי או חברתי. אינני מצפה מצה"ל להצליח לכבוש את איראן או להיות מסוגל לגבור על צבא של מעצמה גדולה. אני בהחלט מצפה מצה"ל להיות מסוגל להכריע ארגונים הבנויים סביב גרעין של כמה מאות לוחמים. כוונתי כמובן להכרעה ממש, כלומר מצב שאוייב אינו מסוגל להמשיך להשיב מלחמה, ולא לברברת פוסטמודרנית. |
|
||||
|
||||
הטענה שלי הייתה יותר חריפה. אני טענתי שגם הציפיה שצה"ל יפתור את כל הבעיות מול החיזבאללה והחמאס אין לה על מה להתבסס. כשאתה משווה בין צה"ל לארגוני טרור כמו חמאס או חיזבאללה אתה צריך להשוות לא רק את יחסי הכוחות הצבאיים אלא גם את הנכונות לספוג אבדות ובזה לארגוני הטרור יש יתרון (אגב, יתרון מובנה , שבא לידי ביטוי בכל מקום). אם חיזבאללה יפגע לנו ב-50 אזרחים ובתגובה אנחנו נפגע ב300 לבנונים אני לא משוכנע שהשפעת הנזק על החברה הערבית תהיה גדולה מהשפעתו על החברה הישראלית, זאת אף על פי שהנזק הצבאי עבור החיזבאללה הוא גדול הרבה יותר. |
|
||||
|
||||
למעשה אתה טוען שהערך הפוליטי של חיי חייל צה''ל גדול בהרבה מהערך הפוליטי של ''עמיתו'' הערבי. אני מבין מההקשר של התגובה שאתה מתכוון לטעון שזה סוד חולשתו של צה''ל. חולשתו של צה''ל היא, אם כך, פועל יוצא של האווירה הפוליטית בישראל. חבל שלא סיימת את תגובתך בסיסמת ''תנו לצה''ל לנצח''. |
|
||||
|
||||
הרשה לי להמשיך את דבריו של תובל ולתמוך בהם; החיזבללה איננו ארגון חלש. הוא ארגון גרילה חזק, נטוע באוכלוסיה המקומית, מקבל סיוע מאסיבי מגורמי חוץ ובעל אינטרס קיומי (קיומו כארגון גרילה רלוונטי) לחמם את השטח, לגרור את צה"ל להגיב ולהכניס כוחות לשטח לבנון כדי שאפשר יהיה לשחוק אותם ושוב להיות רלוונטי. גם החמאס וגם הפתח נלחמים לטווח ארוך על השגת מדינה. הם יודעים שבדרך יחטפו הרבה אבדות, אולי יאלצו לבצע נסיגות טקטיות, אך מטרתם מדינה פלסטינאית בגדה וברצועה; זו גם מטרתו של החמאס. לכן התייחסות אליהם כאל צבא סדיר של מדינה היא מוטעית. אני מסכים עם תובל שמלחמה היא כלי מאד בעייתי ומסוכן גם למי שיש לו עצמה רבה- ראה ארה"ב. |
|
||||
|
||||
כדאי לך לקרוא שוב את מה שכתב תובל. אפשר תמיד להביא כל אמירה עד אבסורדום, אבל בדברי תובל יש אמת בסיסית מאוד. החברה הערבית נמצאת הרבה לפנינו במורד המלתוסיאני. התפוצצות האיכלוס שם היא כזאת שאובדן רבים מאוד בין באופן אלים ובין בהגירה היא דבר נסבל בהחלט מבחינה ציבורית (שבמקרה זה שונה מן הבחינה האישית). אחרי הכל ישראל היא המחליפה שבוי ו-3 גופות תמורת מאות שבויים ולא להיפך ופלשתינאים רבים יותר מצהירים על נכונותם למות ולא לוותר על זכויות היסטוריות-תאורטיות שלהם/של אבותיהם מאשר ישראלים. השווה גם את המוטיבציה ההתאבדותית בשתי הקבוצות. קשה מאוד באופן הגיוני לזלזל במה שאמר תובל. |
|
||||
|
||||
סלח לי, לא ראיתי את תגובתך כאשר התחלתי לכתוב את שלי... |
|
||||
|
||||
כן, אבל אני כתבתי באירוניה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |