 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן, עלי ראשית להסכים שהמאמר מעניין. ישר כוח גדול לפרי. כפי שפרי טוען, ויכוחים אלו הם כמעט בחזקת אין-סופיים, ומשתנים לפי הצורך של המתדיינים. לכן, כדי לנסות ולהתקדם, עלינו לשאול את עצמנו מדוע אנו צריכים חרות? מהי סיבת החרות? אני אטען כי הצורך בחירות נובע מהקונפליקט של הצורך לחיות בחברה מצד אחד ומן הצד השני לשמר את החרות האישית. אבחר לנסות לפתור את השאלה דרך התיאוריה הביולוגית-חברתית. על פי תיאוריות אלו, בעלי החיים הם בבסיסם סולטירים (לא חברתיים). בעלי החיים החברתיים, הפכו לאחר תהליך ממושך של ברירה טיבעית לחיות חברתיות. אך יחד עם זאת הם עדיין משמרים תכונות סוליטריות. כך גם האדם, שהינו בעל חיים חברתי. גם בו מעורבים דחפים חברתיים, כמו אהבה לחיים חברתיים, צורך בקשר אנושי, ומוכנות להקריב למען אחרים. לעומת זאת, יש בו גם יצרים סוליטריים, כמו רצון לספק תאוות אישיות גם על חשבון אחרים וכיוב'. לאחר שהאדם מקים חברה, החברה עצמה תלויה ברצון של חבריה לשתף פעולה. אלו נקרעים בין הצרכים האישים לצרכים החברתיים. הם גם נקרעים בין "החרות השלילית" - החופש לעשות ככל העולה על רוחך, שעלול להוביל להתפרקות החברה (כי למשל אני לא רוצה לשלם מיסים, או ללכת לצבא), לבין ה"חרות החיובית", שבאמצעותה צריך לחנך את חברי הקבוצה לצורך בניית חברה טובה יותר (כמובן בהתאם להגדרת ה"טוב" האישית של המחנכים). הבעיה של החרות החיובית כפי שפרי תיאר, היא שהיא עלולה להוביל לטוטלריות. לעומתה, הבעיה של החרות השלילית, שהיא עלולה להוביל להתפרקות החברה (בהנחה שכל אחד ילמד מה שהוא רוצה ויעשה מה שהוא רוצה, ילך הדבק החברתי ויאובד). פתרון אפשרי לדילמה הזאת, הוא פתרון שקורם עור וגידים בשנים אלו באינטרנט - קהילות (וירטואליות או ממשיות*). בתוך קהילות אלו, יכול האדם לבחור את דרכו האישית (למשל להיות שייך לקהילת "פריקים שאוהבים את כוכב נפטון"), ויחד עם זאת להיות שייך לקהילה/חברה. בתוך הקהילה, האדם יכול להשפיע ולשנות, את העולם בו הוא מתקיים, ובכך לקיים את חרותו. בעתיד, עם התפתחות הקהילות, יוכלו גם ראשי קהילות לדבר בינם, וליצור קהילת-על, המתאימה את עצמה לכלל החברים בה. כך לבסוף יוכל האדם למצוא לעצמו את הבטוי העצמי שלו, בתוך הקהילה, ולהשפיע על העולם ושלמור על חרותו וגם על החברה בו הוא חי. * בעתיד אני צופה כי יותר שכונות יתחילו לפתוח לעצמם קהילות וירטואליות - ובכך הקהילות הווירטואליות יהפכו לאמתיות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב מאד את הכיוון, לוא דווקא בהקשר של חירות, אלא בעיקר בהקשר של יכולת ההשפעה הפוליטית של האזרח, שלדעתי היא עדיין קטנה מדי בדמוקרטיה עקיפה כמו שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שבחרת להשתייך לקהילה בדיונית שכזו: במה זה תורם לחרותך? כתרגיל מחשבתי, קח את "קהילת האייל הקורא" כדוגמה לקהילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדילמה שאתה מציג לא לגמרי סימטרית: == חירות חיובית עלולה להיסחף לטוטליטאריזם. == חירות שלילית עלולה להביא לפרוק החברה. אני מסכים עם הראשון אבל לא עם השני. חירות שלילית לא מחייבת אותך לעשות בניגוד לחברה. לעשות מה שאתה רוצה, בלי שיפריעו לך (ובלבד שלא תפגע באחר) זה לא אומר בהכרח שאתה לא רוצה מה שאני או פלוני או אלמוני רוצים. אם יש בין רצונותינו מכנה משותף, אז החברה לא תתפרק (לא משתלם לאיש לפרקה). אם אין לנו מכנה משותף, אז מוטב שתתפרק - מה כל כך קדוש בה שצריך להחזיק אותה בכוח? כמובן שיותר קל למצוא מכנה משותף כשיש מבחר גדול ואפשר להקים קהילות קטנות. כלומר, אם אני נותן לך 7 מיליון אנשים ואומר לך, כולם בקהילה שלך - עלולה לצוץ בעיה למצוא מכנה משותף. אבל אם מתוך 7 מיליון אתה יכול לבחור 1000 לקהילה שלך, אז יהיה לך קל יחסית למצוא מכנה משותף - אפילו רחב - ולקיים קהילה מגובשת, עם אחווה וכל השאר. ואם אני נותן לך לבחור מתוך 7 מיליארד (בכל העולם) אז תוכל למצוא 1000 אנשים עם מכנה משותף עוד יותר רחב ועמוק. הדבר השני שכדאי לשים לב אליו הוא שאתה יכול להיות חבר בכמה קהילות. למשל, באייל - לצורך הריגת זמן, באחר - לצורך לימוד, בשלישי - לצורך שיפור מערכת הכבישים. זה נותר לך אפשרות להתחבר עם אנשים בצורה נקודתית על בסיס משותף צר - לוקסוס שאין לך בחברה גדולה - כמו מדינה. כל זה היה נכון תמיד. הטכנולוגיה החדשה (אינטרנט וכו') לא מביאה רעיונות חדשים אלא רק אמצעים לממש את הרעיונות הישנים ביתר יעילות. מכל מקום, אם המדינה מחייבת אותך להתחבר רק לקהילות וירטואליות "טובות" (בעיניה) אז היא מנסה להעניק לך חירות חיובית. ואם היא מרשה לך להיצטרף לכל קהילה (למעט כאלו שפוגעות באחרים), אז היא מעניקה לך חירות שלילית. והדילמה בעינה עומדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הערות לי על דבריך: א. לא נכון לחלק את החרות לשלילית שעלולה להביא לפירוק החברה, וחיובית שעלולה להביא לחברה טוטאליטרית. משטר טוטליטרי יכול להווצר בכל אחד מהקצוות באותה המידה. כמו שחומצה שורפת ובסיס שורף. הרי אף פעם לא נוצר ואקום ותמיד יכנס איזה כוח שישתלט על המדינה. ב. הקהילות הוירטואליות שאתה מתאר, כוחן בוירטואליות שלהן. מעט איומים ואי ודאות, דיסטאנס סביר, יכולת נסיגה בטוחה וכד'. ברגע שתעלם הוירטואליה והקהילה תהיה ממשית, יווצרו בה דינאמיקות גומלין שונות לחלוטין. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |