בתשובה ליניב, 25/04/00 8:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא סיננת שום דבר. ראשית אתה מודה "איני מכיר את היהדות הרפורמית" ולפיכך אני מניח שגם לא את התנועה הקונסרבטיבית, הרה-קונסטרוקטיביזם של הרב קפלן וקהילות "מבקשי דרך". לאחר מכן אתה מטיח צרור משפטים שלמדת בקונטרסים של "דע מה תשיב לאפיקורוס", משפטים שלפעמים מתאימים לטענות באופן קלוש. הבה ננפץ אותם אחד לאחד: 1. איננו יודעים מה רוצה היושב במרומים - טוב, בנקודה זו אנחנו מסכימים אף שבתגובתך הקודמת רמזת לזה שהאורתודוכסים דווקא כן יודעים. 2. "אנחנו לא קובעים מה לעשות כדי שיאהבו את הדת שלנו". א. נכון זו לא הסיבה, הסיבה היא כדי שנוכל *אנחנו* לחיות בה גם בעולם מודרני, שנוכל *אנחנו* להיות גאים בה בפני עצמנו. ב. מה רע אם גם יאהבו אותנו? 3. "אסור לשנות דברים על-מנת להקל את התהליך (של ההתגיירות)" - למה? האם עדיף התיאטארון שעושים מתגיירים כדי להציג את דתיותם המופלגת באודישן של רבנים? האם לא היה מכובד יותר לגייר בלי התיאטרון הזה? 4. "היו פסיקות אמיצות" עד לפני 200 שנה. מאז - נאדה. 5. "שפוך חמתך" - בלי אפולוגטיקה מיותרת. בשעה שנכתבו הדברים היתה סכנה גדולה. הטקסט האלטרנטיבי שהבאתי הוא מן המאה השש עשרה, יותר עתיק מהרבה פיוטים בהגדה, אז אל תקשתקש על "מסורת". למה להתעקש על ביטויי שנאה כשאפשר להמירם בטויי אהבה (גם אם לא מסורתיים)? מה רע באהבת הבריות? בדרכי נועם? 6. פסיקה של רבנים היא לא קדושה לנצח - נכון! אין שום קדושה במסורת! לסיכום - כדאי לך להכיר יהדות אחרת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לאור תגובתו היפה של י. לאו לא ארחיב רבות בפשר ההלכות של היום, מי שרוצה מוזמן לפתוח ספר ולמצוא שם תשובה לכל שאלה. אענה על הטענות שאולי לא נמצאות בספרים המקובלים: אם יש איזושהי מגמה להפסיק את שידורי הטלוויזיה בשבת זה כדי שלא תהיה עבודה ממלכתית בשבת מצד המשדרים. ע"ע טורבינה. לצניעות יש השלכות תרבותיות נרחבות. היא ערך גם לגבר וגם לאישה. לא חשבתי לרגע אחד שתעזוב מישהי בגלל שהיא הפסיקה להראות טוב בביקיני. הטעות היא שהקשר מתחיל מהסיבה הזאת, מושתת ברובו על סיבות דומות ולכן כשהקשר צריך לעמוד במבחן פתאום רואים שאין על מה לדבר ושהקשר כבר מיצה את עצמו. אסור למכור חמץ למאפיות שרוצות לשמור את תעודת הכשרות. התרבות היהודית היא תרבות של ריסון מכיוון שאנו לא עושים רק דברים שמביאים לנו תועלת באי עשיתם. ההפך הוא הנכון. אחזור שוב, ליושב במרומים אין רצונות במובן שלנו. אין מקום להגיד שמה שלנו הגיוני גם לו הגיוני. אנו יודעים מה הוא ציווה אותנו ולפי זה אנחנו פועלים. אנחנו חיים טוב מאוד בעולם המורדני. זה רק לא קל. לא סתם קוראים לזה ע ו ל מצוות. במשפט האחרון שלך בפיסקה הכנסת את הרבה מהשקפת העולם הרפורמית: "שנוכל אנחנו להיות גאים בה בפני עצמו" יופי. לכן מותר לנו לשנות ולהקל היכן שאסור כדי שנאהב להיות יהודים דתיים. האם במאה התשע עשרה התורה היתה צריכה להרשות לדו קרב של חיים ומוות על עניין של כבוד? כיצד היו היהודים אוהבים את התורה שלהם כשבכל העולם כך נוהגים ורק אצלם לא!? אתה רואה את תהליך ההתגירות כתאטרון. האם לא חשבת שאולי הדופי הוא בך שאתה רואה זאת כך? 'הפסיקות האמיצות' שאתה מדבר אליהן הן ברובן כדי להפוך את חיי הקהילה לאפשריים. כשלא היית יכול להוציא שום דבר מפתח ביתך חיי הקהילה היו מאוד קשים בשבת. מה עשו? לא בטלו את אסור הוצאה מרשות לרשות אלא הפכו מספר חצרות לרשות אחת. שעון שבת למשל, או הפלטה של שבת, שתי המצאות ששינו הרבה מאורך החיים ודווקא כן היו במאתיים שנה האחרונות. ההגדה היא על יציאת מצריים. אחרי שהמצרים ,עינו אותנו. מאוד לגיטימי להוסיף "שפוך חמתך". "תן אור לגויים" אנו אומרים במקומות אחרים. כשאין סיבה לבטל פסיקה של רב לא מבטלים. חשוב שיאהבו אותנו ולכן חילול ה' זה מאוד חמור אבל אין לשנות לפי מה שנראה שהוא המקובל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מידע מדויק אבל אפשר להניח שהפלטה אושרה עוד במאה השמונה עשרה. השעון שפועל על חשמל לעומת זאת הומצא רק בשנות המאה התשע עשרה המאוחרות. אפשר להניח ששעון השבת אושר רק במאה העשרים. המצאה מהפכנית וכשרה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |