בתשובה להאייל האלמוני, 17/09/06 12:54
''דוקטורנט באוני' העברית בי-ם'' 409793
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 17/9/2006, 18:03
בעיני, הניתוח של רן ברץ בכתבי אהרן ברק, עומד במבחן ההיגיון והחקירה הסבירים. לא נראה כי דברי ברק מוצאים מהקשרם או מתפרשים בלא כוונת המכוון, כבוד הנשיא בדימוס שליט"א.

כל ניסיון נואל לפסול את הניתוח של כותב המאמר ממניעים פסולים ובלתי רלוואנטיים בעליל, מעידים על הוצאת דבריו מהקשרם ועל מידת האיכפתיות *שלך* מהאמת. קשוט עצמך וגו'.
''דוקטורנט באוני' העברית בי-ם'' 409797
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 17/9/2006, 18:10
לא אמרתי שהניתוח שלו לא עומד במבחן ההיגיון והחקירה הסבירים. לא אמרתי שדברי ברק מוצאים מהקשרם או מתפרשים בלא כוונת המכוון. לא ניסיתי לפסול את הניתוח של כותב המאמר. כל מה שאמרתי שהמאמר הוא מאמר פובליציסטי של הפובליציסט רן ברץ, ולא מאמר אקדמי של האקדמאי רן ברץ.

אבל, מעניין איפה בדיוק מצאת את המניעים שלי, ואיך החלטת שהם פסולים ובלתי רלוואנטיים בעליל? קשוט עצמך וגו'.
''דוקטורנט באוני' העברית בי-ם'' 409836
איציק ש. • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 17/9/2006, 23:19
לדעתי הניתוח של ברץ אינו מכבד את תואר הדוקטוראנט שהוא מתהדר בו. עוד אלכסיס דה טוקוויל עמד על אחד החוליים של הדמוקרטיה הצעירה באמריקה וקרא לו "עריצות הרוב". אני מודה למי שהביא ציטוט מדברי ברק בראשית הדיון. הציטוט מבהיר למה התכוון ברק במישפט שלו-"הכל שפיט". מדוקטוראנט הייתי מצפה שיקרא באופן מעמיק יותר את הדברים. הדוגמא מה פירוש שכינון יחסים דיפלומטיים עם מערב גרמניה הוא עניין פוליטי אך גם שפיט מאספקט מאד מסויים,מסביר יפה את כוונתו. ברק הסביר שלא ההחלטה אם לכונן יחסים עם גרמניה היא השפיטה אלא מי מוסמך להחליט על כך. לכן כשבית המישפט העליון כאילו מתנגש עם הכנסת, הוא אינו מתערב בקביעה אילו חוקים לחוקק ולאיזה מטרות; הוא מתערב בתהליכים שאינם על פי החוקים שהכנסת עצמה חוקקה. את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לא חוקק בית המישפט עליון. אם לכנסת יש השגה על הפרשנות של בית המישפט העליון על החוק- שתשנה את החוק או לפחות תחדד סעיפים מעורפלים. במקום זה בוחרים חברי הכנסת ודוקטוראנט מסויים לתקוף את בית המישפט העליון.
אני זוכר היטב שבית המישפט העליון היה סגור ונעול בפני רוב האזרחים אלא אם נפגעו באופן ישיר- גישה מאד שמרנית. בית המישפט העליון נמנע באופן כמעט מפגיע מלעסוק בעניינים בטחוניים. ברוב המוחלט של המיקרים הספיקה לו עדות משרד הבטחון שלעניין מסויים יש תכלית ביטחונית. אנחנו-לפחות אני- יודע שבהרבה מיקרים אלו מריחות. לפעמים המריחות הללו הופכות להיות כל כך בוטות שאפילו בית המישפט העליון אינו יכול להלבין אותן.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות