|
||||
|
||||
כן. ליתר דיוק - עיני שוטטו על פני שורות-שורות-שורות של אותיות שצירופיהן השונים הילכו עלי קסם. בין זה לבין הבנה, לו מינימלית, אין ולא כלום. לא הבנתי וגם כיום אני לא מבינה. או כמו שאמרתי פעם למישהו שדרך לי עם הבוץ של הנעליים באמצע הספונג'ה: אני לא מקאנט, אני מכאן, תגובה 408324. |
|
||||
|
||||
אני יכול להזדהות. גם עם הקסם שהשורות מהלכות עליי וגם עם חוסר ההבנה. |
|
||||
|
||||
מאוד מוזר. אני מרגישה כך לגבי ניטשה - אם כי קסמו הוא קסם שחור למדי. אצל קאנט אינני מרגישה לא קסם ולא אי הבנה. |
|
||||
|
||||
ההיכרות שלי עם ניטשה היא שטחית לגמרי וממה שאני מכיר הוא לא ממש הסגנון שלי. קאנט כותב יבשושי וטכני, אבל הקסם שלו הוא מין קסם של כובד-ראש ועומק שאין להרבה כותבים אחרים (כאילו, דא, זה קאנט). |
|
||||
|
||||
שעליו נאמר ''משהו קל, להעביר את הזמן'' (ניסן העצוב, מתוך ילקוט הכזבים). |
|
||||
|
||||
את כתבת גם את <תגובה408268>? |
|
||||
|
||||
תגובה 408268 (רווח בין המלה למספר). |
|
||||
|
||||
כן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |