בתשובה להאייל היפאני, 06/09/06 17:03
לזכותו של פואד 407595
דב אנשלוביץ • בתשובה להאייל היפאני יום ד', 6/9/2006, 18:43
דעתי על אירועי לבנון האחרונים, שאותם הבעתי ממש מהימים הראשונים להם, היא שבבעיה הלא פשוטה שעמדה בפנינו היינו צריכים לטפל ע"י בחירה באחת משלשת האפשרויות האלה:

א. לא לפתוח במתקפה כלל, ולנסות לטפל בבעיית השבויים ע"י חטיפות לצורכי מיקוח ע"י פעילות קומנדו וכדומה.
ב. לבצע את הפעולה שכל כך דגדגה לחייל האוויר: השמדת הזלזלים והבונקרים של החיזבאלה בביירות וכו', אבל במקביל להכריז באופן פומבי שכל יירי ישיר של החיזבאלה לעבר יישובינו ייענה בהפגזות מסיביות של מטוסינו והארטילריה שלנו לעבר יישוביהם כולל תקיפות של שיירות פליטים שינוסו, שתימשך כל עוד יימשך הירי של החיזבאלה, ושתיפסק מייד עם הפסקת הירי שלהם.
ג. (כמו שהציע ארנס במרווחים הקצרים שבהם נתנו לו לדבר) לדחות את תקיפת חיל האוויר לתקופה של בין שבוע לשבועיים שבה יגוייסו אוגדות מילואים ואולי יתאמנו מעט, כשייעדן יהיה להשתלט על כל דרום לבנון כולל איזור צור ורמת נבטיה, אם תיפתח אש לעבר יישובינו, ורק בהיותן מוכנות, לפתוח במתקפת חיל האוויר. ייתכן שעצם ההכנות האלה היה מספיק כדי למנוע מנסראלה (שאף אמר שלא היה חוטף את החיילים לו ידע שישראל תגיב בעצמה כה רבה) לפתוח בירי הטילים שלו לעבר יישובינו, ואז לא הייתה מתבצעת הפעולה הקרקעית כשהחיזבאלה "חוטף את עונשו" מבלי לפגוע ביישובינו, וכך ניתן להיות מוצג כמובס.

כידוע, אף אחת מהאופציות האלה לא נבחרה ע"י הממשלה שבחרה בדרד שהיא לא לכאן ולא לכאן, דבר שהיה מקור הכישלון.

ממה שפורסם בתקשורת, הבנתי שפואד תמך לאורך כל הדרך באופציה השלישית. הדיונים שבהם הביע את דעתו זו בממשלה היו הרבה לפני אותו מועד שלדברי אולמרט רק אז הוצגה לו תכנית רחבה.
בראיון עם רפי איתן בטלויזיה הוא סיפר שרק הוא ופואד תמכו באופציה הרחבה וכל יתר שרי הממשלה התנגדו לה.
אגב, לקיחת אחריות, לא בהכרוח מובנה התפטרות. מכל מקום אולי פואד ורפי איתן אחראים פחות משרים אחרים, שלא תמכו בהגעה ליעדי שיגור הטילים גם בימים האחרונים, שבהם שלחו, כביכול, את צה"ל לליטני מבלי להתכוון לכך ברצינות, כשהם מחכים שהאו"מ יעצור את הכל.
פיאסקו שרשום על שמם של אולמרט ופרץ 407694
האייל האלמוני • בתשובה לדב אנשלוביץ יום ה', 7/9/2006, 11:47
קודם כל, היו צריכים להבין שהאוייב אינו החיזבאללה, אלא ממשלת לבנון המרשה לו לפעול משטחה. כשמדינה מכריזה מלחמה על ארגון טרור, היא עושה שני דברים - גם מורידה את מעמדה וגם מרוממת את מעמדו.
שנית, לא הוגדרו כלל מטרות מדיניות למלחמה (ומכיוון ש"נבחר" אוייב לא נכון, גם לא היו יכולות להיות מוגדרות מטרות מדיניות).
עם החטיפה, על ממשלת ישראל היה (קודם כל) לנתק צבאית את דרכי המילוט, אבל אז לגייס מייד אוגדות מילואים ולקדם כלי ארטילריה, כאיום ברור, ולתת לממשלת לבנון אולטימטום בן 48 שעות להחזרת החטופים (או לפחות להכרזה כי הם נמצאים בידיה של ממשלת לבנון ולא של החיזבאללה) ולהכנס עם ממשלת לבנון למו"מ על הסכם שלום - תחת איום מתמיד של שימוש בכח צבאי לכפיית הסכם כזה, שיכלול גם פירוק החיזבאללה מנשקו.
כפי שאמרו חז"ל - יפה החרב בנדנה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות