בתשובה לדובי קננגיסר, 06/09/06 13:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מוצא את ערך החירות כערך הראשון להגן עליו. ערכים (למשל) שמשתמע מהם שאסור לך לסייע בהפלה, אני לא מקבל אותם, אבל אני מקבל את זכותך לקבל אותם (כל עוד לא משתמע מהם גם שעליך למנוע אותה), וגם מאמין שבחברה מוצלחת, אני אהיה מחויב להגן עליך מכפייה של חיים לפי ערכים אחרים עליך. שוב - להגן עליך מכפיה של ערכים **אחרים משלך**, לא מערכים אחרים משלי. אני מתנגד להגדרה כמונופול של אדם, אלא אם הוא השתלט על משאב טבעי כלשהו. שירות ממומחה, כמו רפואה, אינסטלציה או נגינה בפסנתר, לא יכול להיות מוגדר כמונופול, כי זה לא משאב שאתה השתלטת עליו (לעומת משאב שיצרת), ושיש בכמות סופית. זה שהמומחיות שלך הופכת את רכישת המומחיות לפחות כדאית עבור אחרים, זה לא מונופול, בדיוק כמו שסיפוק השירות בחינם לא היה מהווה מונופול, למרות שהייתה לו בדיוק אותה התוצאה. לאסור עליי לקנות ריטלין, אמפטמינים ומריחואנה בלי אישורו של צד שלישי, שאחרת היה חסר-נגיעה לעניין, זה "שיא הליברליזם" מבחינתך? שנינו מדברים באותה השפה? אני מבקש ממך להפסיק לקרוא לרוקח בשמות. הוא לא בן אדם פחות נחמד משאר אנשי הקהילה. הוא לא יותר "מונופוליסט" מהאינסטלטור וממוכר הספרים המקומיים. לא ברור לי מה לשורה האחרונה ולדיוננו, מלבד אולי אי-הבנה שלך את דבריי (תקן אותי אם אני טועה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מונופול, מלבד היותו משחק ילדים מוכר, או קוטב יחיד במתמטיקה, הוא מושג מוכר ומוגדר היטב בכלכלה. אין לו בהכרח קשר להשתלטות, ואין לו בהכרח קשר למשאבים טבעיים. מונופול הוא "בעלות או שליטה בלעדית של גורם מסוים בתחום חיים כלשהו". זהו. אם הרוקח הוא בעל שליטה יחיד על תחום הרוקחות הוא, מן ההגדרה, מונופול. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%9... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני בעד המצאת מילה חדשה, שלא תכלול גם את ה''מונופול'' שיש לפליט המסכן על הוראת שפתו במקום החדש אליו הגיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לדבר על ''מונופול טבעי'', או ''מונופול מתוקף חוק'', או ''מונופול ממשלתי'', או ''מונופול בכפייה''. לא האשמתי את הרוקח באף אחד מאלה. אבל זה שהוא מונופול (סתם, רגיל), זה לא נתון לויכוח. זה בעצם ההגדרה של המקרה ההיפותטי שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שאתה מגדיר מונופולים בתוך גבולות מוניציפליים, אתה הופך כל זוג מכולות לקרטל בפוטנציאל. אם שני בעלי מכולות הם דתיים, אזי הם מפעילים קרטל אל מול תושבי השכונה בכך שהם מונעים מהם אספקת חזיר. הרבה חברות הן מונופול מכוח הנסיבות, אין בכך כל פסול או עילה לפגיעה (קל וחומר ערכית). טיעון חשוב שעדיין לא שמעתי נוגע לזכותה של הממשלה לחייב חברות ציבוריות למכור גלולות. הרי אם אי מכירת הגלולות היא מטעמים כלכליים (להימנע מחרם), אזי ללא ספק פסיקת בית המשפט מקלה על החברות ואין בהן פגיעה. מצד שני, אם השיקול המנחה הוא ערכי, של מי בדיוק השיקול הזה ? למי מותר להחליט על ערכיו של תאגיד ששווה פי חמש מהאיש העשיר בעולם ? האם לבעל שליטה מותר לכפות את ערכיו על החברה, נגד האינטרס הכלכלי של שאר בעלי המניות (התשובה - לפעמים) ? אולי זה מנהל בדרג ביניים שמנצל את העובדה שהעניין נפל במקרה תחת סמכותו, האם אנו רואים בו סמכות לקבוע עבור תאגיד שכזה ? לנצל את העובדה שהבעלים האמיתיים מתעניינים בשורה התחתונה כדי לקדם מטרות זרות ? מישהו שאל את הבעלים האמיתיים של בית המרקחת הזה, אתם ואני ? עד כמה מנהלים צריכים "להרגיש בבית" בחברה ששיכת לציבור ? < דמיין דיון בנושא > |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? מה רע לך במילה "מונופול"? מילה יפה וברורה למדי, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שראוי כחברה להגן לא רק על חרותו של אדם לעשות מה שבא לו, אלא גם לדאוג שאחרים לא ימנעו ממנו לעשות מה שבא לו בגלל שהם חושבים שאסור לו לעשות את זה. אני גם מאמין שיחד עם הזכות לחופש העיסוק, באות גם חובות מסוימות שנובעות מאופי העיסוק שנבחר. למשל, אני לא מאמין שאתה רשאי לעבוד כרופא ואז לא להסכים לקבל חולים מסויימים כי אתה לא אוהב אותם. זה לא הוגן כלפיהם, וזה פוגע בזכויות בסיסיות שלהם. המצב הזה עוד מחמיר אם מדובר בשירות שקשה או בלתי אפשרי לקבל מבעל מקצוע אחר - להלן, אם מדובר בבעל המקצוע הפעיל היחיד באזור. מכיוון שאנחנו לא חיים בעולם מושלם שבו כל אדם יכול להפוך בן רגע לרופא כפר חלופי, מן הראוי להגן על האזרחים מפני שרירות ליבם של אנשים שנמצאים בעמדות מפתח, כגון נותני שירות מסויימים. מכיוון שבכל זאת חירותם של העוסקים במלאכה חשובה לי, אני גם מקבל שצריך לקבוע קו כלשהו שמעבר לו אין לכפות - גם לגבי אופי הפעולות הנכפות על בעלי מקצוע, וגם על סוגי בעלי המקצוע עליהם מופעלת הכפייה. למשל, אין סיבה לכפות דבר על מי שנותן שירותים שאינם חיוניים לבריאותו ושלומו של האזרח. אנחנו כנראה לא מדברים באותה שפה. השפה שלך היא אידיאלית, באיזה עולם מושלם עם אנשים רציונליים ואושר קוסמי אינסופי. אני מדבר בשפה ארצית, על אנשים שחלקם מטומטמים, חלקם סתם לא יודעים דברים שהם היו צריכים לדעת, ומחלקם הסתירו מידע, עולם שיש בו רמאים, גזענים וסתם חלאות. אולי לא הבנתי את דבריך, אבל לדידך, אם אני שוכן בכפר שבו הרוקח היחיד לא מוכן למכור לי תרופות כי הוא שונא את אמא שלי, ואם אין לי מספיק ממון או כח כדי לנסוע לרוקח הקרוב ביותר אחריו, שנמצא מאתיים קילומטרים מכאן, או כדי לפתוח בית מרקחת מתחרה, אז הלך עלי. באותו אופן, אם אין לי מספיק כח כדי לשרוד, אני אמות. אם יש לי - אני אחיה. זה העולם המושלם שלך. צריך לזכור שהעולם של ג'ון סטיוארט מיל נבדל מעולמו של תומס הובס רק בדבר אחד: טוב ליבם המולד של בני האדם. סלח לי אם בסוגיה הזו אני אטה יותר לכיוון דעתו של האחרון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |