בתשובה לעמרי גולדשטיין, 25/08/06 20:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
העלית המון נושאים שמעניין לדון בהם, אבל הויכוח שלי עם איציק ש. התמקד בנקודה אחת בלבד, והיא האם ועדת חקירה ממלכתית יש טעם שתדון בקונצפציה מוטעית. איציק חושב שאין טעם בכך, משום שקונצפציה לדעתו היא ''מדיניות שמאחוריה איזו תפיסת עולם'', ובהיותה לדעתו כזאת, אין מקום לדון בה בועדת חקירה ממלכתית. רק לצורך הבאת דוגמה על קונצפציה, הבאתי את הקונצפציה המוטעית במלחמת יום כיפורים שכמעט הביאה לחורבן המדינה, ושלדעתי בפרוש היה מקום לדון בה בועדת חקירה ממלכתית. את דעתי בנושאים אחרים שהעלית, ומה בעיני הכשל המרכזי שלנו באירועי לבנון האחרונים הסברתי בכמה תגובות שכתבתי. אם משהו ממה שכתבתי לא ברור, שאל ואנסה להסביר שוב את דעתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, רוב ההודעה שלי לא היתה קשורה להודעתך. כוונתי היתה להגיב רק על נקודה ספציפית וקטנונית אחת, ומשם כבר לא שלטתי בעצמי. אשתדל לקרוא את תגובותיך בזמן הקרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על אותו סוג של קונספציה. אתה מתייחס למילה קונספציה כמבטאת קיבעון; כך היה אצל אלי זעירא ערב מלחמת יום הכיפורים. אני מדבר על ההערכות הפוליטיות שהבסיס להן היא תפיסת עולם מדינית. האם אפשר לנהל מדיניות שאמורה ליצור לטווח הבינוני והארוך תהליך מדיני או תפיסת השחור והלבן. כאן לא יכולה לפסוק ועדה מישפטית או כל ועדה אחרת. אם הזכרת את הקונספציה המוטעית במילחמת יום הכיפורים, תוך כדי הזכרת הקונספציה הזאת, בנית עוד קונספציה: שמלחמת יום הכיפורים כמעט הביאה לחורבן המדינה. אין דבר הרחוק מזה. אמנם דיין דיבר על חורבן הבית השלישי אך זה היה ביטוי נפשי ולא תיאור מצב. בחזית המיצרית הגיעו המיצרים לעומק של 14 ק"מ כי מטרתם לא היתה להחריב את המדינה הציונית אלא להניע את המערכת המדינית. התאורים מהחזית הסורית כאילו שהדויזיות הסוריות היו בדרכן לגלוש מרמת הגולן ולחסל את המדינה- אינן יותר מהלכי נפש. היחידות הסוריות שהגיעו לנפאח לא היו דויזיות סוריות שהגיעו באופן מסודר, עצרו לפרק זמן קצר כדי לתדלק ולהתחמש ולהמשיך הלאה. אלו היו כוחות קידמיים שנדחפו לחלל שהותירה חטיבה 188 , בלי מערך לוגיסטי מסודר ופגשו את אוגדות המילואים של צה"ל. מדובר ביום וחצי. דבריך מבטאים יותר הלך נפש נפוץ בציבור הישראלי בכלל ובימין הישראלי בפרט. התייחסות אל קרב וקיטלוגו על פי שני פארמטרים: תבוסה או נצחון נוסח מלחמת ששת הימים- נפנוף האוייב בעגה הצבאית השחצנית. יש (בדרך כלל) דרגות ביניים. במילחמה הנוכחית נילחמנו נגד כוחות גרילה שהיו מעוניינים שנכה באוכלוסיה האזרחית כדי להצדיק את קיומם ולאחד את כולם בשינאה ובלהט המילחמה נגדנו. אני מסכים לחלוטין עם מה שעומרי כתב על דיברי קיסינג'ר. זה מתאר בדיוק את המילחמה האחרונה. לכן אינני בטוח שאולמרט לא חשב נכון: הבעיה היתה שהצפון לא הוכן לתרחיש שקרה והיה חזוי. מעאך מל"ח לא פעל; משרדי הממשלה לא ממש תפקדו; הבתים לא מוגנו. היות שאתה כבר איש מבוגר, ודאי אתה זוכר איך הכינה מדינת ישראל את עצמה בתקופת ההמתנה בששת הימים. נחפרו שוחות בין הבתים כדי שאנשים יוכלו לתפוס מחסה אם יהיו הפצצות. עליתי לישראל חצי שנה לאחר מבצע סיני; עדיין ראיתי את קירות המגן שבנו מול הכניסות לבתים. לצערי הרב ישנו תהליך מתמשך של התנערות המדינה מאחריותה. ראינו את זה באי יכולת הממשלה למגן את הישובים מסביב לרצועת עזה. היו שש שנים והן בוזבזו כי במדינת ישראל שלטת אג'נדה אחרת מאשר במדינה העניה בשנות ה-50. לא אכנס כאן לעומק הדברים אך יש קשר הדוק בין המהפכה החברתית-כלכלית שעוברת המדינה ב-30 השנים האחרונות לבין הכשלים שראינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלית כמה עניינים שרק הראשון שביניהם קשור לעניין שאליו התמקד הויכוח בינינו - עניין הקונצפציה הבטחונית. הקונצפציה של היום שעליה דברתי מספר פעמים היא שהנסיגה מלבנון לגבול הבין לאומי היא המרכיב העיקרי של הביטחון, ושאם למרות המצב הבטחוני הטוב שאליו הביאתנו הנסיגה תתעורר איזו בעייה די יהיה במכה אווירית חזקה וקצרה כדי לפתור את הבעייה. בתגובה 403286 חזרתי פעם שניה על הגדרת הקונצפציה הזאת (בתגובה הנוכחית, זו כבר הפעם השלישית) וגם הבאתי שני ציטוטים מהעבר שמדגימים את שני חלקיה של הקונצפציה הזאת, דבריו של ארי שביט במאמר בהארץ: "הנסיגה החד צדדית של ישראל מלבנון לימדה את כל מי שלא הבין זאת קודם לכן מהי חשיבותו של גבול מוכר לביטחון ישראל. מאז שנת 2000 הוכח בגבול לבנון מה כוחה של החומה הבלתי נראית של לגיטימיות בינלאומית. החומה הבלתי נראית הזאת היא אשר מגינה היום על צפון ישראל. החומה הבלתי נראית היא אשר מונעת אפילו מארגון רור כמו החיזבאללה לירות את אלפי הקטיושות ארוכות הטווח שברשותי לתוך תחומה הריבוני של ישראל" ("הארץ" 24-6-05 ) ודבריו של אבשלום וילן בנאום בכנסת: "זה נכון שלחיזבאלה יש קטיושות שלפי מקורות זרים מסוגלות להגיע עד חיפה ולכסות את כל הצד הצפוני של ישראל, אבל כל ילד יודע שחיל האוויר והארטילריה של צה"ל הם כאלה שיכולים להגיב תגובה אחת אפיים" בתגובה מאוחרת יותר הבאתי גם דברים של הרמטכ"ל היום שמודה שהאמין בחלק השני של הקונצפציה שהתברר כטעות, ושהוא מעריך שהדרג הפיקודי הבכיר של הצבא כולל הוא יצטרך לשאת באחריות על הטעות הזאת. זה בדיוק מה שאתה קורא לו "קבעון" בדומה לקבעון אחר שהיה במלחמת יום הכיפורים. נושא אחר בדבריך (שאינו קשור כלל בויכוח, כי הסכמת שערב מלחמת יום הכיפורים שררה קונצפציה מוטעית) הוא מידת הסכנה שהייתה נתונה בה אז מדינת ישראל וכוונות התוקפים. בעניין זה אני חולק עליך לחלוטין, ואני מעריך בניגוד לך שהערבים שאפו ושואפים עד היום לחסל את מדינת ישראל בין אם זה לפני נסיגה איזו שהיא שלנו ובין אם זה אחרי נסיגות כאלה (כפי שהתברר מהנסיגות האחרונות בלבנון ובעזה). כמו כן אני מאמין שהעובדה שמדינת ישראל לא חוסלה במלחמת יום הכיפורים הייתה נס נדיר. והנושא האחרון שהעלית - מידת מוכנות העורף והימחים בצבא, הוא נושא שכבר דברנו עליו, ומבחינתי הוא מוצה. בתגובה ישנה הסברתי את דעתי שלפיה גם אם מידת המיגון הייתה כזאת שמספר הנפגעים בעורף היה הרבה יותר קטן וגם אם חיילי היבשה היו מצויידים ציוד מלא והיו ממלאים את כל המשימות שהוטלו עליהם (ורק אותם) במלחמה זו בקלות ועם פחות נפגעים, הרי את הירי (שנעשה ממקומות שלא נכבשו ע"י צה"ל) אי אפשר היה למנוע, ואת שיתוק הצפון שהירי הזה היה מביא אי אפשר היה למנוע (הרי בודאי לא התכוונת לכך שהיה צריך להעביר את כל כבישי הצפון למנהרות מוגנות), ולכן התוצאה הסופית, תוצאת ההפסד הייתה דומה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |