|
||||
|
||||
המחדל העיקרי של מלחמת יום הכיפורים היה אי גיוס המילואים בזמן. המחדל הזה נשען על הקונצפציה שלפיה תנאי השטח הם כאלה שדי יהיה בכוחות הסדירים הדלילים לבלום מתקפה אפשרית, ויהיה די זמן להתארגנות כדי להשיב מכה. גיוס מילואים לפני שקיימת מתקפה ממשית עלינו עלול להחשב מהלך תוקפני ויש להימנע ממנו. הקונצפציה הזאת כמעט גרמה ל"חורבן הבית השלישי" כפי שהתבטא אז דיין, ורק במזל ועל חודה של השערה היא בסופו של דבר "עבדה", וגם זאת במחיר כבד מאד של אבידות, שללא ספק היה גבוה ממה שהיה נגבה לו הצבא היה מוכן ביום המתקפה. האם, לדעתך, הביקורת שספגה הקונצפציה הזאת בוועדת אגרנט הייתה שלא במקומה, משום שמדובר בסך הכל ב"מדיניות שמאחוריה איזו תפיסת עולם" ? |
|
||||
|
||||
הקונספציה היתה שדי בכוחות הסדירים לבלום מתקפה קטנה, שהמצרים לא יעזו לבצע מתקפה גדולה, ושהסורים לא יעזו לבצע מתקפה מבלי שהמצרים מבצעים מתקפה גדולה בו זמנית. האם גיוס מילואים מוקדם היה משפר את תוצאות המלחמה? הרי עיקר ההפסדים הגיעו לקראת סוף הלחימה, כשרוב הכוחות היו בשטח (בשונה לחלוטין ממלחמת יוה"כ, שהתחילה בהפסדים מבישים והסתיימה בניצחונות צבאיים מרשימים). ההשוואה למלחמת יוה"כ לוקה בשיפוט יוריסטי שטחי מאוד - מחפשים איזו דוגמא היסטורית עם דמיון קלוש, ובונים אנלוגיה שלמה. ניתוח מאוד שטחי, שלטעמי נובע מהעובדות הפשוטות, שרוב עם ישראל (ואני לא בהכרח מבדיל את עצמי מהרוב הזה) מעוניין בפעולות צבאיות נרחבות ככל שניתן נגד החיזבאללה, ויחד עם זאת, הוא לא מוכן לקבל את העובדה שבנסיבות הקיימות, פערי הכוחות פשוט לא מספיק גדולים על מנת לאפשר ניצחון מוחץ כזה, כפי שכולם חולמים עליו, וללא המחיר הכבד שישראל תאלץ לשלם במקרה כזה. לא אפסול במומי, ואגיד מראש שההבדלים בין מלחמות לבנון למינהן לבין מלחמת וייטנאם רבים מספור. בכל זאת אני מעוניין לשאול את אמרתו המפורסמת של קיסינג'ר, שנאמרה בהקשר של הוייטקונג - איש הגרילה לא צריך לנצח, רק לא להפסיד. יחס האבידות במלחמה הנוכחית עמד על 1 ל-5 לטובת צה"ל, יותר טוב מבשנות נוכחותנו בדרום לבנון. חיזבאללה היה זקוק להפסקת האש הזו הרבה יותר מאיתנו. אבל בסופו של דבר, החיזבאללה החזיק מעמד, והוא מוכן לשלם את המחיר הרבה יותר מאיתנו. אולי מישהו יסביר לי, אחת ולתמיד, מה היה פסול ב*מדיניות האסטרטגית* של אולמרט? אני לא מדבר על מלכודות האש במארון א-ראס ובינת ג'בל, על כישלון הטיפול בתושבי הצפון, על המחדלים בציוד המילואמיניקים או על המחדל המודיעיני. אני מדבר על המדיניות, על ההחלטה להכנס למלחמה בעקבות פעולת החיזבאללה. למה ליברמן ונתניהו מזנקים בסקרים? מה הם היו עושים טוב יותר? שמישהו כבר יחליף את העם. |
|
||||
|
||||
הבעיה היא שלא היתה מדיניות אסטרטגית. ולא היתה החלטה להכנס למלחמה. היתה היגררות אחרי מאורעות, תוך ניסוי וטעיה. בשלב מסויים הם שמו לב שזה נראה כמו מלחמה, וזה מתנהג כמו מלחמה, והי, אנחנו במלחמה! אופס. |
|
||||
|
||||
העלית המון נושאים שמעניין לדון בהם, אבל הויכוח שלי עם איציק ש. התמקד בנקודה אחת בלבד, והיא האם ועדת חקירה ממלכתית יש טעם שתדון בקונצפציה מוטעית. איציק חושב שאין טעם בכך, משום שקונצפציה לדעתו היא ''מדיניות שמאחוריה איזו תפיסת עולם'', ובהיותה לדעתו כזאת, אין מקום לדון בה בועדת חקירה ממלכתית. רק לצורך הבאת דוגמה על קונצפציה, הבאתי את הקונצפציה המוטעית במלחמת יום כיפורים שכמעט הביאה לחורבן המדינה, ושלדעתי בפרוש היה מקום לדון בה בועדת חקירה ממלכתית. את דעתי בנושאים אחרים שהעלית, ומה בעיני הכשל המרכזי שלנו באירועי לבנון האחרונים הסברתי בכמה תגובות שכתבתי. אם משהו ממה שכתבתי לא ברור, שאל ואנסה להסביר שוב את דעתי. |
|
||||
|
||||
אתה צודק, רוב ההודעה שלי לא היתה קשורה להודעתך. כוונתי היתה להגיב רק על נקודה ספציפית וקטנונית אחת, ומשם כבר לא שלטתי בעצמי. אשתדל לקרוא את תגובותיך בזמן הקרוב. |
|
||||
|
||||
לא דיברתי על אותו סוג של קונספציה. אתה מתייחס למילה קונספציה כמבטאת קיבעון; כך היה אצל אלי זעירא ערב מלחמת יום הכיפורים. אני מדבר על ההערכות הפוליטיות שהבסיס להן היא תפיסת עולם מדינית. האם אפשר לנהל מדיניות שאמורה ליצור לטווח הבינוני והארוך תהליך מדיני או תפיסת השחור והלבן. כאן לא יכולה לפסוק ועדה מישפטית או כל ועדה אחרת. אם הזכרת את הקונספציה המוטעית במילחמת יום הכיפורים, תוך כדי הזכרת הקונספציה הזאת, בנית עוד קונספציה: שמלחמת יום הכיפורים כמעט הביאה לחורבן המדינה. אין דבר הרחוק מזה. אמנם דיין דיבר על חורבן הבית השלישי אך זה היה ביטוי נפשי ולא תיאור מצב. בחזית המיצרית הגיעו המיצרים לעומק של 14 ק"מ כי מטרתם לא היתה להחריב את המדינה הציונית אלא להניע את המערכת המדינית. התאורים מהחזית הסורית כאילו שהדויזיות הסוריות היו בדרכן לגלוש מרמת הגולן ולחסל את המדינה- אינן יותר מהלכי נפש. היחידות הסוריות שהגיעו לנפאח לא היו דויזיות סוריות שהגיעו באופן מסודר, עצרו לפרק זמן קצר כדי לתדלק ולהתחמש ולהמשיך הלאה. אלו היו כוחות קידמיים שנדחפו לחלל שהותירה חטיבה 188 , בלי מערך לוגיסטי מסודר ופגשו את אוגדות המילואים של צה"ל. מדובר ביום וחצי. דבריך מבטאים יותר הלך נפש נפוץ בציבור הישראלי בכלל ובימין הישראלי בפרט. התייחסות אל קרב וקיטלוגו על פי שני פארמטרים: תבוסה או נצחון נוסח מלחמת ששת הימים- נפנוף האוייב בעגה הצבאית השחצנית. יש (בדרך כלל) דרגות ביניים. במילחמה הנוכחית נילחמנו נגד כוחות גרילה שהיו מעוניינים שנכה באוכלוסיה האזרחית כדי להצדיק את קיומם ולאחד את כולם בשינאה ובלהט המילחמה נגדנו. אני מסכים לחלוטין עם מה שעומרי כתב על דיברי קיסינג'ר. זה מתאר בדיוק את המילחמה האחרונה. לכן אינני בטוח שאולמרט לא חשב נכון: הבעיה היתה שהצפון לא הוכן לתרחיש שקרה והיה חזוי. מעאך מל"ח לא פעל; משרדי הממשלה לא ממש תפקדו; הבתים לא מוגנו. היות שאתה כבר איש מבוגר, ודאי אתה זוכר איך הכינה מדינת ישראל את עצמה בתקופת ההמתנה בששת הימים. נחפרו שוחות בין הבתים כדי שאנשים יוכלו לתפוס מחסה אם יהיו הפצצות. עליתי לישראל חצי שנה לאחר מבצע סיני; עדיין ראיתי את קירות המגן שבנו מול הכניסות לבתים. לצערי הרב ישנו תהליך מתמשך של התנערות המדינה מאחריותה. ראינו את זה באי יכולת הממשלה למגן את הישובים מסביב לרצועת עזה. היו שש שנים והן בוזבזו כי במדינת ישראל שלטת אג'נדה אחרת מאשר במדינה העניה בשנות ה-50. לא אכנס כאן לעומק הדברים אך יש קשר הדוק בין המהפכה החברתית-כלכלית שעוברת המדינה ב-30 השנים האחרונות לבין הכשלים שראינו. |
|
||||
|
||||
העלית כמה עניינים שרק הראשון שביניהם קשור לעניין שאליו התמקד הויכוח בינינו - עניין הקונצפציה הבטחונית. הקונצפציה של היום שעליה דברתי מספר פעמים היא שהנסיגה מלבנון לגבול הבין לאומי היא המרכיב העיקרי של הביטחון, ושאם למרות המצב הבטחוני הטוב שאליו הביאתנו הנסיגה תתעורר איזו בעייה די יהיה במכה אווירית חזקה וקצרה כדי לפתור את הבעייה. בתגובה 403286 חזרתי פעם שניה על הגדרת הקונצפציה הזאת (בתגובה הנוכחית, זו כבר הפעם השלישית) וגם הבאתי שני ציטוטים מהעבר שמדגימים את שני חלקיה של הקונצפציה הזאת, דבריו של ארי שביט במאמר בהארץ: "הנסיגה החד צדדית של ישראל מלבנון לימדה את כל מי שלא הבין זאת קודם לכן מהי חשיבותו של גבול מוכר לביטחון ישראל. מאז שנת 2000 הוכח בגבול לבנון מה כוחה של החומה הבלתי נראית של לגיטימיות בינלאומית. החומה הבלתי נראית הזאת היא אשר מגינה היום על צפון ישראל. החומה הבלתי נראית היא אשר מונעת אפילו מארגון רור כמו החיזבאללה לירות את אלפי הקטיושות ארוכות הטווח שברשותי לתוך תחומה הריבוני של ישראל" ("הארץ" 24-6-05 ) ודבריו של אבשלום וילן בנאום בכנסת: "זה נכון שלחיזבאלה יש קטיושות שלפי מקורות זרים מסוגלות להגיע עד חיפה ולכסות את כל הצד הצפוני של ישראל, אבל כל ילד יודע שחיל האוויר והארטילריה של צה"ל הם כאלה שיכולים להגיב תגובה אחת אפיים" בתגובה מאוחרת יותר הבאתי גם דברים של הרמטכ"ל היום שמודה שהאמין בחלק השני של הקונצפציה שהתברר כטעות, ושהוא מעריך שהדרג הפיקודי הבכיר של הצבא כולל הוא יצטרך לשאת באחריות על הטעות הזאת. זה בדיוק מה שאתה קורא לו "קבעון" בדומה לקבעון אחר שהיה במלחמת יום הכיפורים. נושא אחר בדבריך (שאינו קשור כלל בויכוח, כי הסכמת שערב מלחמת יום הכיפורים שררה קונצפציה מוטעית) הוא מידת הסכנה שהייתה נתונה בה אז מדינת ישראל וכוונות התוקפים. בעניין זה אני חולק עליך לחלוטין, ואני מעריך בניגוד לך שהערבים שאפו ושואפים עד היום לחסל את מדינת ישראל בין אם זה לפני נסיגה איזו שהיא שלנו ובין אם זה אחרי נסיגות כאלה (כפי שהתברר מהנסיגות האחרונות בלבנון ובעזה). כמו כן אני מאמין שהעובדה שמדינת ישראל לא חוסלה במלחמת יום הכיפורים הייתה נס נדיר. והנושא האחרון שהעלית - מידת מוכנות העורף והימחים בצבא, הוא נושא שכבר דברנו עליו, ומבחינתי הוא מוצה. בתגובה ישנה הסברתי את דעתי שלפיה גם אם מידת המיגון הייתה כזאת שמספר הנפגעים בעורף היה הרבה יותר קטן וגם אם חיילי היבשה היו מצויידים ציוד מלא והיו ממלאים את כל המשימות שהוטלו עליהם (ורק אותם) במלחמה זו בקלות ועם פחות נפגעים, הרי את הירי (שנעשה ממקומות שלא נכבשו ע"י צה"ל) אי אפשר היה למנוע, ואת שיתוק הצפון שהירי הזה היה מביא אי אפשר היה למנוע (הרי בודאי לא התכוונת לכך שהיה צריך להעביר את כל כבישי הצפון למנהרות מוגנות), ולכן התוצאה הסופית, תוצאת ההפסד הייתה דומה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |