 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל הכבוד לאיזי נבו. הנושא של ניכוס ערכי הדת בידי קומץ (כבר לא כל כך קומץ) של עוכרי היהדות, רק מגביר את תחושת הניכור של רוב שיכבת החילוניים מערכי הדת . ובעניין זה, עצתי לך. הבן את אורח חיי משפחת אישתך. יש בהם את אותה הדרך של בית הלל הזקן אשר חזתה מראש את התרחקות העם ממסורתו באם יקפיד לשיטת בית שמאי. היכולת של משפחת אישתך לשלב את שמירת המסורת לצד החיים המודרניים היא האלמנט היקר והחשוב אשר שימר את מסורת ישראל מאז ומעולם. הפרד בין המסורת לבין הדת. ערוך את חתונתך גם בהתייעצות עם הורי אישתך. חלוק עימם את דעותיך, ובכך לא רק תימנע חיכוכים עתידיים, אלה גם יתגלה בפניך ( כך אני מקווה ) עולם חדש של ערכים ובעיקר מהותה האמיתית של מסורת היהדות. אגב, אני חילוני מוחלט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דילמת הקושי בהצטרפות ובפירוק הנה תרגיל ידוע במדע חקר הביצועים, ומן המפורסמות הוא שקושי בהצטרפות ובפירוק גורם לנאמנות. לדוגמא: אדם הרוכש בית, דואג לאחזקתו ולטיפוחו הרבה יותר מאדם השוכר את הבית לתקופה קצרה. וכך הוא הדבר גם בהטלת מורא קדושה בנשואין, וקשיי הפרדות בגירושין, המביאים להשקעה רבה יותר בזוגיות, ומכאן גם לאושר במשפחה. כמובן שבעת ההכנות לחתונה, או הפרידה, כל צד מעדיף לעשות זאת "בקלות". אך במבט כולל טוב שיש קשיים בתהליכים הללו, אחרת מערכות הנשואין היו "דלילות" באיכותן ודלות השקעה בתחזוקתן. הדת היהודית החכמה הנחילה זאת לאומות, ואכן כאשר כל שאר המוסדות הוותיקים התמוטטו עם השנים, דווקא מוסד הנשואין העתיק קיים איתנו כבר אלפי שנים וכוחו, (במקומות בהן לא עשו "הקלות") עדיין עמו. והקושי בנשואין ובגירושין וההכרח הנובע מכך בטיפוח הזוגות הביא ליצירת אהבה ותמיכה בין בני הזוג, וכבוד לאשה. ולשם השוואה, באיסלם שם נהוג ריבוי הנשים וקלות הגירושין, ערך האישה הנו נמוך והיא מבוזה ומושפלת. חשוב בבואנו לחפש לעצמנו "חיים קלים", שלא נעשה אותם "קלים" מדי. גם אנו הבוגרים "קצת ילדים קטנים" ומה שבא לנו בקלות, גם ההתייחסות אליו קלילה, וההפרדות ממנו בקלי קלות ובקללות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה אמרת. וכי מציאתה של אהבת אמת, לחלוק איתה את חייך, אינה דיה להיות "קושי בהצטרפות"? האם הידיעה שתישאר לבד אינה דיה להיות "קושי בפירוק"? למה להוסיף על כך חוקים רבים ומפלים לגבי טקסים והליכים? על האמצעים הדתיים נגד פירוק מתווספות שכבות רבות רבות של רגשות פרטיים ויחס של החברה (חיובי מאוד לנישואין; שלילי נגד גירושין). מדוע אם כך זקוקים לקשיים הממסדיים? אחת התשובות היא שהקשיים בגירושין מייצגים עוד אמצעי לשליטה בנשים על ידי אפלייתן. כותבי החוקים האלה היו גברים, ומאז ומעולם היו החוקים מוטים לטובתם. כך למשל, הגבר קונה לו בנישואין מונופול מלא על רחם האישה. העונש על הפרת המונופול – חמור, ומכה בילדים החוץ-מונופוליים במשך שבעה דורות. אין אות-קלון דתי חמור מזה במשמעויותיו ובהיקפו. אפילו יהודי שעובד לבעל לא זוכה למנה כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתשובה לשאילתה, ענה הרשב''ם וכי לא ידעת עדיין שהאירוסין קנין ואשתו היא לכל דבר...ומשעת קידושין קנין כספו היא... ומה יותר ברור מכך, המראה על היחס היהודי לאישה וכבר עסקנו הרבה בזה בדיונים אחרים, אם כי אני חושב שאסור לאמר' מספיק 'בנושא הזה . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם התא המשפחתי משתנה אם בעבר חיו אנשים במשפחות מורחבות הרי שהיום התא המשפחתי הוא תא גרעיני, לא צריך חמולות שנלחמות על שטחי מרעה ומקורות מים בנים לוחמים ותקופה הירואית כול זה נגמר אשה יכולה לפרנס את צאצאיה לבדה זה אפשרי . גם החרדים אינם נוהגים מנהג האבות יותר ואינם מתחתנים עם מספר נשים או חיים בחמולות. עולם הולך ומשתנה הפונקציה של התא המשפחתי תמיד מקיימת את יעודה השרדות והמשך הדור הבא גם אם המבנה משתנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן צודק יואבי, העולם הולך ומשתנה, ועימו גם מבנה המשפחה, החמולה התפזרה ורק הגרעין עוד נותר. אלא, שנסתרות הן דרכי הרגש. ואמנם אין לנו הכרח בזוגיות כדי להתקיים. ואשה יכולה להתפרנס יפה, וגבר מסוגל לכבס ולבשל ללא קושי, ובכל זאת אנו אוהבים לחיות בזוגות, אוהבים גם את אמא ואבא, ואת האח והאחות למרות שאין להם כל ערך כלכלי הכרחי בבגרותנו. ויש בתוכנו רבים שגם אוהבים את עמם, ואת ארצם ודתם, למרות שיש עולם גדול ופתוח ואפשר להסתדר גם בקנדה ובאוסטרליה. הצורך הזוגי, הנו בסיסי, אך הרוחות מנשבות כל העת, וצריך להטיל עוגן כבד ולתקוע יתד חזקה כדי לא להסחף ברוחות המערביות, ובזרמים המודרניים ולאבד את האושר של היחד, אושר שהיכולת ליהנות ממנו טמונה בבטחון שהוא יתקיים ויהיה נאמן גם מחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[המערכת מתבקשת למחוק את התגובה הזו מיד] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שמוחקים. לא הבנתי את הפואנטה. מי זה גוטמן? אלי? גלית? אה, נחום? בטח נחום. ככה זה אין לי השכלה ספרותית בגרוש. טוב לפחות עליתי על זה (עליתי? בכל מקרה זה עדין לא אומר לי כלום) ברגע האחרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יואבי והגרי הם שני הילדים כוכבי סדרת-הטלוויזיה "דלת הקסמים" שעניינה זהירות בדרכים. גדעון זינגר שיחק בתפקיד הקוסם קוק, וגידי גוב בתפקיד הרצל. מי שיחק בתפקיד גוטמן, המבוגר שונא-הילדים ההכרחי? אינני זוכר. אך ברגע הנכון, הגרי הזהירה את יואבי מפניו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאני קצת צעיר מידי, למרות ששיר הנושא מתנגן בראשי ברגעים אלה ממש ("אם מתחשק לך לפעמים, לפתוח לרגע את דלת הקסמים..." זה, כן?). אפשר להקביל את זה (מבחינה אמנותית אני מתכוון) להזהרותיו של התוכי ההוא (איך קראו לו?) לקשת וענן, בכל פעם שאסף חזר, בסדרה ההיא שאני לא זוכר איך קראו לה? (נדמה לי שלא "קשת וענן"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה. הרגע ניסיתי לדלות מידע נוסף מאתר השכנים של השריף, ששכן בכתובת http://come.to/limudit והכיל מידע וחומרים מתכניות ישנות של הלימודית, אך מסתבר שהמשפטנים של הטלוויזיה החינוכית הביאו לסגירתו. לגבי ההקבלה האמנותית - קטונתי מלחוות דעה. הסדרה עם קשת וענן נקראה, אמנם, "קשת וענן", ולתוכי קראו שאלתיאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה, שאלתיאל. טוב לדעת גם בקשר לשם. חוץ מזה אני בטוח, שכשמקימי האתר חשבו עליו לראשונה, אלה הת'רדים שהם ראו בעיני רוחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שזה היה מרדכי בן-זאב, אבא של דורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע ואת יודעת בחפץ חשוד אסור לגעת וגם לא להתקרב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |