 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא מצאתי את סיפור ההצלחה של ישראל (לא ישראלי). על ישראל שמעתי בלילה קריר, לצד מדורה במה שחשבתי שהיה צ'יזבט. ידידי הטוב בקר (Beker), שעלה ארצה מקליפורניה לאחר שגר בה שנה סיפר שאביו עשה פעם עסקים עם ישראל (האיש לא המדינה). אני לא יודע רבות על אביו של בקר פרט לעובדה שהוא שט אי שם במים נטולי הבעלות של האוקינוס כמנהל של הספינה השנייה בגודלה בעולם שלוקחת אותם לדרום אמריקה - הקפיטל פוגש את עבדיו. ישראל (נושא הקטע), חיוך תמיד נסוך על פניו, מוצאו רוסי, אנטי ציוני מובהק, ואנרכיסט אמיתי בדעותיו (לא אלה שהולכים עם ניו באלאנס וחושבים שהם אנרכיסטים כי הם שומעים פאנק), התגלגל לעבודה בתור עובד בחברת שמירה בשכר מינימום. באחד מין הימים, כך סיפר לי בקר לצד המדורה שהיינו חייבים להתרחק ממנה מעט מכיוון שהוספנו אלייה עוד קיסם ונהיה יותר מידי חם, ישראל (האנרכיסט) מצא את הדרך לנצח את השיטה הקפיטליסטית. הוא הלך לשוק של רחובות וקנה שם את התפוח היפה ביותר שמצא. היה זה תפוח מזן חרמון, סימטרי, בעל צבע אדום מדהים ביופיו. הוא רחץ את התפוח, הבריק אותו ומכר אותו תמורת מחיר הגדול פי שתיים מהמחיר הראשוני לעובר אורח שכה הוקסם ממראה הפרי האדום שנשא בידו שביקש לקנותו בלי שישראל (בעל התפוח) הציע זאת אפילו. בכסף שהיה לו קנה עוד באותו יום שני תפוחים שאמנם לא היו כה יפים כמו הקודם אבל בכל זאת היו הם נעימים למראה ומגרים מאוד. מכרם ישראל (ישראל שלנו) תמורת מחיר כפול ממחירם המקורי עבור זוג, בן ובת שסימו ארוחה במקדונלדס ובעקבות מטיף מהקומונה האנרכיסטית ברחובות החליטו להתאנכרסט ונפשם ביקשה משהו טבעי. כך המשיך ישראל (שתכף יתעשר) עד שיום בהיר אחד גילה שסבו האוליגרך מת והוא ירש סכום השווה ל2 מיליארד דולר. מיד שינה את שמו (מסיבה לא ברורה) למרק, עזב לדרום אפריקה למד איטלקית מאפס, היה הדרום אפריקאי הראשון שטס לחלל, הקים פרויקט שנקרא אובונטו, עשה ניתוח לפנים, החזיר לעצמו את השם ישראל (מה הקשר לזה שהוא אנטי ציוני?!) וחזר לישראל, להמשיך לעבוד באותה עבודת שמירה אותה נטש, על מנת שיוכל לחיות חיים שלא ימשכו תשומת לב רבה כדי לתכנן מהפכה. כאשר בקר סיים את סיפורו השמש התחילה לעלות ואני נותרתי המום מסיפור ההצלחה המדהים של ישראל (נו זה מהסיפור) שהתחיל ממכירת תפוחים והיום כל משתמש לינוקס מעריך אותו על תרומתו הרבה. בעוד אני נכנס לאוהל ראיתי את דנה ישנה, כל כך רציתי לחלוק איתה את התחושה שאני חווה אבל לא רציתי להעירה. נשכבתי לידה, נרדמתי, וחלמתי על ישראל. זה סיפור הצלחה! מוקדש לבקר (שחזר לקליפורניה :( ), ישראל, כל הקומונה האנרכיסטית הרחובותית, דנה, אורטל וכל מי שעשה את החודשים האחרונים נורא מענינים. osp
|
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תיקונצ'יקים: 1. פי שניים כמובן ולא פי שתיים. 2. כמנהל של הספינה השנייה בגודלה בעולם שלוקחת אותם לדרום אמריקה. המשפט הנכון: כמנהל של הספינה השנייה בגודלה בעולם שלוקחת אזרחים אמריקאים לדרום אמריקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי :) ואם להתייחס לספר שלפנינו, הסיפור שלך לא כ"כ רחוק מזה של דדי בורוביץ (שאת הלינק לגביו בדקתי, אחרים אולי פעם אחרת. או לא..); - לא עשר אצבעות ולא עשרים נעליים. "בגיל 20, עם שחרורו משירות סדיר, יצא ללמוד מינהל עסקים בניו יורק יוניברסיטי, עם אחיו צביקה וישראל. שב ארצה עקב מחלת אביו, כדי לסייע בניהול העסקים המשפחתיים. אלה כללו את הד ארצי, ושלוש מאפיות בדרום הארץ - בקריית גת, אופקים ואשקלון". מה כל הצ'יזבטים האלה על הפלגה באוניה ומכירת גלידה. הצחקתיהוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה :) נזכרתי שמישהו פעם סיפר לי את הסיפור על התפוחים וזה די הצחיק אותי, אז חשבתי לכתוב על זה כאן. את הסיפור עטפתי באוסף ארועים שחוויתי בזמן האחרון אשר שונו על ידי (חלקם במעט ולחלקם קשה למצוא את הקשר לארוע שהיה הבסיס להם; כך לדוגמה הזוג שסיים ארוחה במק' היה למעשה שתי בנות שאני ובקר פגשנו בשעה שהן אוכלות שם ודיברנו איתן על עוולות התאגיד). אני יכול להוסיף "הסיפור מבוסס על ארועים אמיתיים". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |