בתשובה לסמיילי, 06/08/06 13:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1.פרלמנט כן מייצר חקיקה, וזה תפקידו הפורמלי. גם מכבי האש יכולים לייצר שינוי דינמי של המדינה, אך תפקידם הוא לכבות שריפות. אפשר לחשוב שהצעת חוק שעולה ונופלת בקריאה ראשונה מעוררת הד משמעותי שמישהו מלבד כתבתנו הפרלמנטרית שומע עליו. הכח האמיתי לשינוי ע"י הפרלמנט מצוי בחקיקה. השפעת חקיקה שלא נסתיימה דומה להשפעת תכניות של הרשות המבצעת שלא בוצעו. 2. מתי חוק הוא פשוט יותר - כאשר מליון אפשרויות כלולות בחוק אחד או כאשר כל מקרה מטופל לגופו? ומתי גמישותו של המליאה לדחות או לאשר גדולה יותר? דמיין לעצמך שחוק טל היה מפוצל, וכל חלק בו היה נתון לאישור המליאה בנפרד. 3. קשה לעשות מדדים. אמרתי זאת ואמרו זאת לפני. ניתן רק לתת מדדים שלפעמים טובים או רעים יותר ממדדים אחרים. מתי קל יותר לתחמן, כשצריך לשתף בזאת את "חברך" (למעשה, 60 מחבריך) או כשכל מה שצריך הוא לשרבט את ההצעה על דף נייר ולהגיש ליו"ר איציק? 4. מה מונע מחברי אופוזיציה להגיש הצעות פופוליסטיות היום? נראה לי שהדרך שהצעתי תוביל את האופוזיציה לפשרות רבות תועלת. במקום להתרכז בהצעות אי-אמון חסרות סיכוי, תנסה האופוזיציה למשוך בעדינות את הבית לכיוונה, ע"י הצעות אופוזיציוניות "עדינות", וככך למעשה תגבר השפעת האופוזיציה. 5. לגבי הרופא - שוב, קשה ליצור מדדים. צדקת בהערתך אך איני מעוניין להכנס לדיון בנושא המשנה הספציפי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. חקיקה היא אמצעי, לא מטרה, וגם לא אמצעי יחיד. כמו שהאמצעי של הארכיטקת הוא השרטוט, של המתכנת הוא הקוד. כמו שלא תעסיק ארכיטקט לפי כמות או גודל השרטוטים שהוא שרטט, ולא תעסיק מתכנת לפי כמות הקוד שהוא כתב, ככה אין הגיון להעסיק מחוקק לפי כמות החוקים שהוא חוקק. תחשוב על זה ככה, איזה פרלמנט היית מעדיף, כזה שמחוקק הרבה חוקים טפשיים, או כזה שמחוקק מעט חוקים, אבל פחות טפשיים? אתה זה שמשלם להם, אתה זה שצריך לקבוע את המדד. 2. חוק פשוט הוא חוק מובן. 3. אני חושב שהרעיון שלך הוא רע. אני מסכים איתך שגם הרעיון של איציק הוא רע. אני חושב שהתגמול לח"כים צריך להעשות על ידי הציבור בבחירות מחדש ובבחירות המוקדמות. ושלמדינה אסור להתערב בזה על ידי שום מדד "אובייקטיבי" כביכול. 4. כלום, וטוב שכך. האופוזיציה צריכה להציג את עצמה לציבור, ולא רק לנסות למשוך את הכנסת לכיוונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אולי ראוי להזכיר השקפת עולם אחת, לפיה ברירת המחדל היא שחקיקה מועטה עדיפה. בעוד עשרים שנים עדיין יהיו לנו 120 חברי כנסת. סביר להניח שלא יהיה לנו צורך באותו מספר של חוקים חדשים מדי שנה, אם בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינינו, גם היום אין לנו באמת צורך במספר גדול של חוקים חדשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעודד מירוץ לכיוון הצעות חוק, במקום ההפך - חשיבה ארוכה ורצינית על כל חוק. חוק אחד, למשל אחד שמגדיר קבוצה מסויימת כאזרחים מלאים, יכול לשנות הרבה יותר מכל החוקים שרק תבחר להרעיף על תקנות התחבורה בנהריה, גם אם הן כולן הגיוניות, משמעותיות ונחוצות. במתכונת הנוכחית, חברי הכנסת לא נבחרים בכדי להעלות רעיונות, אלא בכדי לברור אותם. הם נבחרים לפי החפיפה להשקפת העולם של הבוחר הרבה יותר מאשר לפי היצרתיות. אין סיבה שהצעות החוק לא תגענה באופן בלעדי מהציבור. אין הגיון בהענשת חבר כנסת שעושה את עבודתו נאמנה, בהצבעה על כל החוקים המועלים להצבעה, לפי הבטחתו לבוחר, אבל שהינו אנונימי יחסית ולא מקבל מהציבור הצעות חוק רבות, או שעמיתיו מקדימים אותו להציע את אותם חוקים, בגלל התמריץ החיצוני שהצבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתר על כן, נניח שיש שני חברי כנסת שעומלים על הצעת חוק דומה. עדיף להם למהר ולהגיש אותה על חשבון הניסוח המדוייק והמלא שלה. אולי כדאי להכניס מנגנון של provisional law, ולתת להם זמן לנסח אותה בניחותא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שאמרתי בפסקה הראשונה. 1. הפתרון שלך הוא חלקי - עדיין יש צורך למלא מכסה. עדיין צריך לסיים עם הרעיון הנוכחי כמה שיותר מהר, כדי לעבור לאחד הבא. עדיין יש תקופה מסויימת (אם לא כל ארבע השנים) שבה חברי הכנסת עסוקים באיסוף של כמה שיותר רעיונות, ושמים את כל שאר הדברים בצד. עוד משהו - במקום שהמירוץ יהיה עד הסוף, הוא יהיה עד ל"הוצאת הפטנט". חברי כנסת ינסו לחשוב על כמה שיותר רעיונות, ללא תלות רבה בחשיבותם, והוצאת פטנט עליו לפני חבריהם - ואולי גם על וריאציות שלו, אם לא על האחד הנגדי לו ממש! 2. יש עוד בעיות עם ההצעה שלו, שהליטוש שלך לא פותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחזור בשלישית: קביעת מדדים לעבודה, בייחוד עבודה כמו חקיקה, היא בעייה קשה, שטרם נמצא לה פתרון. איני מתימר לתת את הפתרון האולטימטיבי לבעייה, אלא רק להציג פתרון שהוא בעיני טוב יותר משני פתרונות אחרים (נוכחות במליאה וספירת הצעות חוק). האמירה היחידה שאני מוכן לעמוד מאחוריה היא שרעיון זה טוב יותר משני הרעיונות הללו. לא היה בזה שום ערך (יש עוד המון רעיונות גרועים יותר) אילולא היו שני פתרונות אלו המועמדים הראשיים להבחר למדד האיכות של הח"כים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר מקודם ידעתי (הנחתי) שאתה לא מתיימר לתת פתרון האידיאלי. לא בגלל זה הצבעתי על כשלים. בדיקת נוכחות במליאה דווקא נשמעת לי כמו רעיון טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמה זה יותר טוב מהאפשרויות האחרות? ואיך זה בדיוק מעודד פעילות פרלמנטרית כלשהי? (דווקא במליאה הפעילות הפרלמנטרית היא אפסית ובד"כ פסיבית מאוד, פרט לדיונים טעונים, בהם ממילא נוכחים הח"כים מסיבות אחרות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שואל במה דרישת נוכחות בהצבעות על חוקים, יותר טובה מחקיקה כפויה? ראשית, אלו שתי הצעות שונות שנועדו לפתור בעיות שונות. באותה מידה יכולת לשאול אותי במה אכילה טובה משתיה - שתיהן פעולות שאתה מבצע במטבח. שנית... בדיוק חזרתי מהמוסך. סלח לי בבקשה אם האנלוגיה לא נראית לך נחוצה: לבדוק נוכחות של הח"כים בהצבעות נשמע לי כמו לדרוש מהמוסכניקים השכירים להגיע לעבודה כל בוקר, ולפחות להראות כאילו הם עובדים. לתת להם מכסות חקיקה נשמע לי כמו לשלוח אותם לחבל במכוניות בשכונה, כדי שיהיו לקוחות. תיקון קטן: להכריח אותם לעמוד בסטנדרטים כלשהם של נוכחות במהלך כל השנה, התכוונתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחשוב על גינה. אתה לא רוצה לתגמל את הגנן שלך לפי מספר הזרעים שהוא זרע, לא לפי מספר הצמחים שהוא הצליח להצמיח, לא לפי מספר העשבים שהוא עקר ולא לפי מספר העצים שהוא גזם. כשאתה שוכר גנן, אתה אומר לו איזה גינה אתה רוצה שתצא בסוף, ומעוניין לתגמל אותו לפי הקירבה בין הרצון שלך למציאות. אם הוא זרע דשא, ואתה רצית קקטוסים, הוא גנן רע, ולא משנה כמה דשא הוא זרע, או איך הדשא צמח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אך לא רלוונטי. את הגנן אני יכול לתגמל לפי התוצאות, כי אני מסוגל, בקלות, למדוד אותן. את פעילותם של חברי הכנסת אני לא יכול אפילו לאמוד, מלבד במקרה שבו הם מתבטלים לגמרי. אני מציע להעניש אותם כשהם מתבטלים לגמרי, עושים עבודה גרועה. אתה מציע לתגמל אותם כשהם עושים עבודה מצויינת. על פניו נראה שכל אחד מאיתנו מדבר על קצה אחר של אותה הסקלה, אבל זה לא באמת ככה, כי את הנמצאים בצד שלי של הסקלה אפשר לזהות, ואת כל האחרים אי-אפשר. אלו שתי פתרונות לבעיות שונות, ולכן אנחנו לא יכולים להשוות ביניהן. יתרה מזאת - אפשר היה לקבל גם את ההצעה שלי, וגם את ההצעה שלך, בלי שום בעיה. עכשיו, חוץ מזה, אני גם אומר שההצעה שלך לא טובה, מסיבות שפירטתי בהודעות קודמות. זה לא קשור בכלל להצעה שלי. הייתי יכול לומר את אותם הדברים גם בלי להוסיף את ההצעה שלי, ושם דבר לא היה חסר בביקורת על ההצעה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל זה יש ''הצבעה טרומית''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |