בתשובה לדובי קננגיסר, 24/07/06 8:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
''רגשות לאומיים אינם חייבים להקשר בדת.'' זה נכון, מלבד אצל היהודים. אצל היהודים - בעל דת אחרת לא יכול להיות שייך ל''עם ישראל'' מצד אחד ומצד שני- יהודים לא הצליחו לייצור הזדהות אמיתית, (שתשכנע גם את הגויים), עם עם אחר, אפילו שהם ישבו בו מאות שנים- בלי להתבולל מבחינה דתית קודם לכן. מכל מקום, לפי מה שאני מבינה את הערכים שלך, אז אתה דוגל בדעה שאם רע במקום כלשהו, פשוט עוזבים אותו ומחפשים מקום טוב יותר להיות בו. אין לי טענות כלפיך על הגישה הזאת. אבל אתה חייב להבין שעם גישה כזאת קשה מאוד להחזיק מעמד במקום בו יש אוייב הנחוש להוציא אותך ממנו. רק אם אתה רואה ערך מיוחד, שהוא מעבר לשקלול של ''איפה הכי טוב לי'', לחיים שלך דווקא פה, בארץ הזאת, תחזיק מעמד על אף המלחמה וההצקות המתמידות. ההפרדה בין הגוף הלאומי הכללי, לבין הזרוע הצבאית שלו, על אף שהיא יכולה להיות אמיתית ברבדים מסויימים, היא התנהלות מוכרת של מי שרוצה להלחם, אבל לא מוכן לקחת אחריות על המלחמה הזאת ולשלם את מחירה. מכל מקום, גם אם התאוריה שלך נכונה, הרי דווקא הנזק שאנחנו גורמים ללבנונים בעטיים של החזבאללה, צריך לעזור להם במאבקם על דעת הקהל נגד החזבאללה. כי הרי יותר ממה שאדם רוצה להעניש מישהו על נזק שהוא גרם לו, הוא רוצה להבטיח שהנזק הזה לא ייגרם שנית. לכן סביר להניח, שאם אתה צודק והלבנונים רוצים להפטר מהחזבאללה, הנזקים הללו יהוו מנוף לפירוק החזבאללה. וגם להפך, אם גם התנהלות משולחת רסן של החיזבאללה לא תגרום ללבנונים נזק משמעותי, לא יהיה להם קייס בדעת הקהל, לדרישה לפרק אותו מנשקו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"דווקא הנזק שאנחנו גורמים ללבנונים בעטיים של החזבאללה, צריך לעזור להם במאבקם על דעת הקהל נגד החזבאללה." האם הכלב מכיר אימרות אנוש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שאת מבינה את הערכים שלי בכלל. כדי להסיר את המכשול הזה מראש: הרצון שלי להגר לקנדה כלל לא נובע מההרגשה ש"רע לי כאן", או אפילו מההרגשה ש"שם יהיה לי יותר טוב", אלא פשוט מההרגשה ששם יהיה לי טוב, בלי קשר לאיך טוב או רע לי כאן - מהשהייה שלי שם וממה שלמדתי על הארץ הזאת, אני חש ש"המקום שלי" הוא יותר שם מאשר פה. או, במילים אחרות, התאהבתי בארץ ההיא, כשם שאחרים מתאהבים בארץ הזו ומחליטים להשאר כאן (אם מתאפשר להם). לעם היהודי אולי אי אפשר להשתייך אם את בעלת דת אחרת, אבל ל"עם היושב בציון", או "העם הישראלי", או איך שתרצי לקרוא לו, אפשר וגם צריך לאפשר להם, ויש רבים וטובים כאלו, ששייכים לעם שלי לא פחות ממך והרבה יותר ממגוון יהודים שמעולם לא חשבו בכלל להתאזרח בישראל. והאנשים הללו חולקים את אותם רגשות לאומיים, הקשורים במדינת ישראל, שאני אוחז בהם. יש הרבה יהודים שזנחו את זהותם היהודית ומקובלים על בני ארצם כבעלי זהות לאומית זהה להם. יש גם הרבה מדינות שמתקשות לקבל בן דת אחרת, או אפילו בן זהות אתנית אחרת, כ"בן הלאום" בצורה מלאה. אבל אני מקווה שזה הולך ומשתפר. ובכל מקרה, זה לא קשור לעניין. לא מדובר פה על הסתפחות של קבוצות של יהודים לתוך עמים קיימים, אלא על יצירת עם חדש, שהוא ברובו יהודי, אבל לא באופן בלעדי. לא כל הלבנונים תומכים בחיזבאללה או רואים בו את "הזרוע הצבאית" שלהם. זה לא ממש צריך לעניין את ישראל, כל עוד פעולות עוינות יוצאות מלבנון, אבל זה כן צריך להיות שיקול בתכנון האסטרטגיה שלנו. לגבי הסיפא של דבריך, רון כבר ענה ברמיזה, אבל אני אומר את הדברים בצורה ישירה יותר: עם, כאשר מתקיפים אותו, נוטה להתאחד כנגד התוקף, ואין זה משנה כלל אם האשמה מוטלת לפיתחה של קבוצה בתוך העם. הדבר הראשון על סדר היום הוא לעצור את התוקף. זה נכון בלבנון כשם שזה נכון בישראל. אלו שיצאו כנגד הגורם הפנימי תמיד יהיו מיעוט, ולרוב יחשבו גם "סהרוריים", כשם שמפגיני השמאל כיום נתפסים כך בעיני רוב הישראלים. מדינות רבות עשו את השגיאה של להאמין שאם יגרמו מספיק נזק לציבור מסויים, הוא ילחץ על הממשלה להכנע לדרישות התוקפן (או מי שנתפס כתוקפן על ידם), ומדינות רבות גילו שזו טעות. תקיפה כוללת כזו תביא להכרעה רק ע"י ניצחון צבאי מוחץ שלא יותיר לממשלה ברירה – וגם אז הציבור יראה בכניעה אות קין על "ממשלת הבוגדים". אם אנחנו רוצים את תמיכת רוב הלבנונים, אנחנו חייבים לדאוג שהם לא יהיו בקו האש, או לפחות לצמצם את הפגיעה בהם למינימום האפשרי. לבנוני שביתו הושמד לא יגיד "ת'אמת, הם צודקים. הייתי צריך לגרש את פעיל החיזבאללה שגר בשכנות אלי. לפרק את החיזבאללה!". מה שהוא יגיד זה "הישראלים החיות האלו הרסו לי את הבית! מגיע להם שנפגיז להם את חיפה ואת תל-אביב! יאללה נאסרללה!". זה לא בגלל שערבים מבינים רק כוח או כי הלבנונים מטומטמים. זה בגלל שזו תגובה אנושית, ושומעים אותה גם מרבים בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבינה למה אתה צריך להתפלפל. מה לא בסדר עם האמירה שאתה מרגיש שבקנדה יהיה לך טוב יותר מאשר כאן? ה"עם הישראלי", במובן שאתה מתכוון אליו, לא קיים. אין לפרטים בו משהו שיחבר אותם ויאחד אותם, אפילו כנגד אוייב משותף. יותר מכך נראה לי שאין אף גורם שכל השייכים ל"לאום הישראלי" החדש הזה, יכולים לראותו כאוייב משותף לכולם.... "יש הרבה יהודים שזנחו את זהותם היהודית ומקובלים על בני ארצם כבעלי זהות לאומית זהה להם". במשפט הזה אתה בעצם חוזר על מה שאמרתי- כדי שהיהודי יוכל להצטרף ללאום אחר, הוא צריך לזנוח את זהותו היהודית. כלומר לא ניתן להיות יהודי בזהות הדתית ובן עם אחר מאשר העם היהודי. יוצא שאצל היהודים יש זהות בין הזהות הדתית לזו הלאומית. זה נכון שעם נוטה להתאחד נגד התוקף בעת המלחמה. אבל השאלה אינה על המצב המיידי. הנקודה החשובה היא העתיד. האם בשוך הקרבות הללו, (בהנחה שיש ללבנונים כוח למנוע את חזרתו של החיזבאללה לגבול הדרומי), האם הם ישתמשו בכוחם זה כדי למנוע מעצמם נזק בעתיד, או שהם יניחו לו לחזור על אף הסיכון הגדול, רק מתוך נקמנות בישראל. אני מניחה שלבנוני שביתו הושמד, והוא בנה את ביתו מחדש, יעשה הכל כדי שלא יהרסו לא את הבית בשנית, על אף שזה לא בא מאהבת ישראל. עובדה, אצל הישראלים זה עבד יפה. הטרור שהופעל נגדנו גרם לרבים כאן לחשוב שאולי כדאי לספק את דרישותיהם של הערבים כדי למנוע המשך פגיעות בנו. אין לי סיבה לחשוב שהלבנונים שונים מאיתנו באופן מהותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אני לא מבצע את ההשוואה הזו. זה לא הבסיס לרצון שלי לעבור. אני מאמין שמה שמאחד את ה''עם הישראלי'' חזק הרבה יותר מאשר מה שמאחד את ''העם היהודי'' שלך. לפחות למה שמאחד את העם הישראלי יש יסוד במציאות. הזהות הזו קיימת רק אם היהודים מתעקשים עליה. אין היא מחוייבת המציאות, ויש שעשו את ההפרדה הזו בהצלחה. אני מניח שיש ויש. גם בקרב הישראלים (אהם אהם) יש כאלו שעדיין מאמינים שהפתרון הנכון ל''בעיה הערבית'' הוא פתרון כוחני ותו לא. השאלה היא כמה כוח יש ללבנונים כדי למנוע מהקיצונים שבתוכם לגרור את המדינה חזרה לתוך המדמנה. ההבדל היחיד בין הלבנונים לבינינו הוא שאצלם יש יותר קיצוניים דתיים כמוך מאשר אצלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה מתבססת האמונה שלך "שמה שמאחד את ה"עם הישראלי" חזק הרבה יותר מאשר מה שמאחד את "העם היהודי" "? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שכבר הסברתי את זה: שמה שמאחד את ה"עם הישראלי" (האזרחות המשותפת שלנו) הוא אמיתי, בניגוד למה שמאחד את "העם היהודי" (אלוהים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ישראלי-יהודי-חילוני, ולדעתי, ההיפך הוא הנכון. אתה מחפש את ה"אמיתיות" במקום הלא נכון, או אולי בשתמש בטעות ב"אמיתיות" כקריטריון לעצמת האיחוד. העובדה שבמשך מאות ואלפי שנים, יהודים דתיים, התפללו שלוש פעמים ביום, לחזור לירושליים, היא עובדה אמיתית מאוד. נראה גם שעובדה זו היא שאפשרה בשעת כושר (ציונות1+שואה) להוציא את האיחוד הזה מהכוח אל הפועל, וליצור תופעה חסרת תקדים בהיסטוריה, שבה אוכלוסיות שלימות שבקושי ידעו על עצם קיומן אחת של השניה, התקבצו בארץ ישראל והקימו מדינה. 1 העובדה שהתנועה הציונית הייתה ברובה חילונית, אינה משנה כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק חלקים מסוימים מהעם היהודי (שאינני מתעלם מקיומו, רק אינני מאמין באחדותו הרבה) באו לארץ ישראל להקים את מדינת ישראל. חלקים רבים אחרים לא באו, ורבים אף התנגדו לעצם הרעיון. יש כאלו שעוד מתנגדים לקיומה של ישראל גם כיום, אף כי הם מיעוט בטל בשישים. בעצם המעשה הזה, נוצר שבר (חדש) בעם היהודי, והוא מחולק כרגע לאלו שהם ישראלים (או מזדהים עם ישראל ורואים בה את המדינה שלהם) ובין אלו שאינם. ראה, למשל, קהילות של מיעוטים יהודיים בחו''ל - האוכלוסיה הישראלית היא נפרדת בעליל מהאוכלוסיה היהודית-שאינה-ישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו טענה מוזרה למדי. האזרחות המשותפת, נתפשת אצלי לפחות, למרות "אמיתותה" (לדעתי "אמת" ו"שקר" הם לא המונחים הנכונים כאן) כהרבה יותר חלשה מאשר האמונה. שתי דוגמאות: יהודי התפוצות מחד, בשם האמונה, תומכים בעם היהודי במדינת ישראל. חלק מערביי ישראל מאידך, למרות האזרחות המשותפת, בוגדים במדינה (ובשאר האזרחים) אם בשל אידאולוגיה דתית או אחרת, ואם בשל בצע כסף. אני חושב שאתה מבלבל בין משאלת לב למציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם יהודים שבשם האמונה שלהם מובילים את ההפגנות נגד ישראל עכשיו. אמונה היא דבר שנתון לפרשנות, ולכן היא בסיס רעוע מדי לשותפות גורל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין, נראה לי שבאופן כללי היהדות יותר חזקה מהישראליות (למרות שגם אני באופן אישי תומך בעליית קרנה של הישראליות). למשל, קרובי משפחה שלי מארה"ב ביררו אצלנו לאיזה קרנות אפשר לתרום כסף. בטלוויזיה לפני שבוע שידרו בשידור חי חיילים מקבלים את פני השבת בהדלקת נרות. ואפשר להעלות על הדעת דוגמאות רבות, אך בעזרת דוגמאות לא נשכנע. אולי תנסה להסביר כיצד בא לידי ביטוי, לשיטתך, חוזקה של הישראליות על פני היהדות כגורם מאחד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שהחיילים עשו טקס קבלת שבת, אולי זה קשור בכך שבאופן כללי במצבי מצוקה יש חזרה, ברמות כאלה ואחרות, אל הדת והמסורת. אנשים מצפים לשאוב מן הדת כוח, במצבים כאלה, וזה קורה ברמה הפרטית וברמה הקיבוצית. במצבים של מחלות קשות אפילו מי שעד אתמול היו רציונליסטים גמורים, מוכנים פתאום לקבל איזה קמע או איזה ברכה של רב, שלא לדבר על כך שהמושבעים שבחילונים מקיימים משהו, לפחות, ממנהגי האבלות המסורתיים. נראה לי שהצורך הזה מתעורר גם בעיתות מלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הצורך הזה מתעורר, אז זו דווקא הוכחה שהגורם המאחד, כשהמחיצות של חיי היום-יום מוסרות, הוא היהדות - מעין back to the basics. בכל מקרה, אני ממתין להסבר מפורט יותר לגבי הישראליות כגורם מאחד . למשל: תליית דגל ישראל בעת המלחמה. עד כמה הנוהג הזה, ששמעתי עליו בשבוע האחרון, נפוץ, ובקרב אילו אוכלוסיות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוכחה זו אולי בעצם מלה חזקה מדי. החליפו ב''זה דווקא אישוש''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השערה פרועה שלי, בלא כל אישוש (ספק אם מישהו בדק את זה): הנפת הדגל נפוצה יותר בקרב אוכלוסיות בעלות אוריינטציה דתית-מסורתית מאשר בקרב שאינן כאלה. הנפת דגל היא מפגן של פטריוטיות. הפטריוטיות מקושרת, באופן רגשי, לא אנליטי - עם הדת, עם הצו האלוהי, עם ההבטחות שבצידו ועם תחושת הבטחון היחסי שהבטחות אלה מספקות. זה כך ביהדות ובאיסלם באופן בולט, ובעבר גם בנצרות (בעצם לא רק בעבר, גם באוונגליזם הימני-קיצוני או פחות קיצוני בארה"ב כיום). ככלל, אחת הפונקציות המרכזיות של הדת היא לספק מרגוע בנושא האוניברסלי של פחד המוות. ככזו ודאי שהיא מהווה גורם מלכד בזמן מלחמה - יותר, אולי הרבה יותר, מן האחדות האזרחית שאינה טומנת בחובה שום הבטחות מיסטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שההשערה הפרועה שלך אינה נכונה, והמצב הוא דווקא הפוך. הדת היהודית מספקת כלים אחרים לשם הבעת לאומיות יהודית (תפילה לשלום החיילים למשל). אני גם חושב שאין קשר מהותי בין פטריוטיות לדת. הדת דווקא מציעה מנגנון אוניברסלי על-מדינתי (הדת היהודית אולי לא), בעוד פטריוטיות שמה את המדינה לפני הדת (מה שמאפשר לבני אותה דת, במדינות שונות, להילחם זה בזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בני אותה דת נלחמים זה בזה, אבל כאשר מדובר באויב חיצוני, בין אם אמיתי או כזה ש"הוחלט" שהוא האויב - הפטריוטיות תמיד מדברת בשם הדת ולהיפך. הפרט המעניין (והאנושי כל כך) בתחום זה הוא כי גם כאשר אין מדובר בתנועות שחרור למיניהן וכשאין מדובר ב"ארץ מולדת", בטריטוריה מיידית, אלא בשאיפות אימפריאליסטיות מסוגים משונים ותמוהים - גם לצורך זה נוצרת פטריוטיות דתית חדשה. דבר זה בא לידי ביטוי מפליא למדי בסיפור הבורים באפריקה שיצרו להם זהות חדשה, דתית מאוד (יכולת להפריד בין ה"טרקבור" לבין מעט בגדיו, אבל לא בינו לבין התנ"ך+ב"ח שלו), שכללה פטריוטיזם חדש, גזעני, לפיו אפריקה היא ארץ ההבטחה והאל הועיד את גזע צאצאי יפת לשירות המתיישבים הלבנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים. הבה ניקח לדוגמה את מלחמות העולם (הראשונה והשנייה). כיצד דיברה שם הפטריוטיות בשם הדת ולהיפך? רוצה דוגמה נוספת? מלחמת ויאטנם. גם שם קשה לי לראות תמיכה לעמדה שאתה מציג. דוגמת הבורים שאתה מביא נראית לי דווקא כמו היוצא מן הכלל אשר מעיד על הכלל, או לחילופין על כך שאין כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה אירוניה יש בכך שבתגובה שעיקרה הבורים, כתוב כי ''צאצאי יפת לשירות המתישבים הלבנים'' (ואם לא הבנת, צאצאי יפת הם הם המתישבים הלבנים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופססס... חם, חם, לא יפת. הכל בגלל שנורא חם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, חם היה שחור? אז מי אבא שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, כוש (בנו של חם) היה שחור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר הזה פונקציונליסטי-פשטני ביותר. אפשר היה גם לתאר כיצד דווקא במצבים של טוב קיצוני מתעורר רצון או צורך לפנות לאל ולהודות לו. כך למשל אחרי שניצלים בנס מבית בוער, מטיל לבנוני או מתאונת דרכים, גם חילונים גמורים חוזרים ואומרים שמדובר ב"נס". להרגשתי חלק גדול מהם הולך לבית הכנסת אחר כך, לומר ברכת הגומל, או תורם לצדקה (מנהג דתי המקושר לזה), או משהו דומה. לדעתי, העניין של פנייה לאל במצבי מצוקה הוא גנרי למצבי המצוקה - במצבים כאלה יש נטיות נוספות שונות, ביניהן הנטייה לעסוק בסקס למשל (תרשה לי להשתעשע ולקרוא לזה בשם המסביר את עצמו post-funeral-intercourse), מתוך חיפוש אחר תחושת חיות. במצבי מצוקה יש גם נטייה להחצין אלימות מתוך תסכול ו/או תחושת נרדפות וכולי. אם צריך למצוא מכנה משותף, הייתי אומרת שבמצב של קושי קיצוני האדם חוזר אל משהו בסיסי והיולי בתוכו, ובסיסי המשולש אלוהים1-סקס-אלימות עונים לקריטריון זה. ייתכן שיש עוד בסיסים ושמדובר במרובע או מחומש, אבל אלה עלו בדעתי עד עתה 2. 1 אלוהים - ולא דת. 2 אולי מתעורר גם דחף יצירתי או תיעודי כלשהו - וראה כותבי השירים בסיביר והמציירים בפחם בגטו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להניח שאנשים שאומרים הגומל או עושים דברים דומים אחרי שניצלו ממצוקה קשה הם בד''כ כאלה שהתחילו בפנייה לאלוהים מתוך המצוקה, ועשו אתו איזה ''דיל'' במקרה שייחלצו ממנה. קשה לי להאמין, למשל, שבמקרים של אושר גדול שאינם נובעים פשוט מתחושת הקלה של אחרי מצוקה יש התייחסות לאלוהים אצל אנשים חילוניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי - נסכים שבשני המקומות הקיצוניים על המנעד ''מצוקה-גאולה'', יש נטייה גם מצד חילונים לפנות לאל. אני לא חושבת ש''הגומל'' קשור בדרך כלשהי ל''דיל'' שנעשה מתוך המצוקה (דילים כאלה כוללים בדרך כלל הבטחה למעשה טוב כלשהו או מתן תרומה כספית). אני כן חושבת ש''הגומל'' הוא צורה לתעל אליה וליצוק בה את רגשות הרווחה וההקלה, וההרגשה של ''השגחה פרטית'' (גם אם זו הרגשה שקרית וגם אם האדם עצמו לא מרגיש כך בדרך כלל). כמובן, תמיד יהיו החילונים שיקומו מתאונה בלי פגע, ינערו את האבק מבגדם ויחשבו סטטיסטית שזה היה הגיוני לגמרי שיינצלו ושאין כאן שום נס. לא בהם מדובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהממ... לא, אני התכוונתי בעיקר לזה שאלוהים איננו משחק תפקיד נרחב בזמנים של שמחה שאינם קשורים להיחלצות מקטסטרופה. אם זכית, למשל, בתפקיד הכי נחשק לגביך - ולא בנסיבות שזו תהיה בצלתך היחידה מהתרוששות, למשל - קשה לי להניח שתתקשרי עם אלוהים בעניין הזה, בהנחה שאת חילונית. (וכמובן, לא דיברתי על זן האייל המקובל).:) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בזה כבר הסכמתי איתך (במשפט הראשון ב תגובה 400238 ) :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה מצחיק, אבל יש מקרים שהמפגש החד-פעמי הזה עם הדת, לצורך הודיה, קורה כשלאיזה חילוני קורה ''נס'', ומישהו דתי או מסורתי שבמקרה פשוט נמצא בסביבתו - יועץ לו ללכת לברך ברכת הגומל. לפני כמה שנים זה קרה ככה עם אבי. הוא ניצל מתאונה אבל נלקח לבית חולים לצורך בדיקות. מישהו באמבולנס, הנהג או החובש, שלדברי אבא לא חבש כיפה אבל כל הזמן סיפר סיפורי ניסים - אמר לו שכדאי שיילך לבית הכנסת. והוא הלך אז, עם אימי, ובהרבה טקס, אחרי שנים ארוכות שלשניהם לא היה שום קשר עם הדת. אחרי כן שוב לא היה להם שום קשר, אבל עד היום הם מספרים את סיפור בית הכנסת כחלק מסיפור התאונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק לזה התכוונתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי ראו פעם כמה נשים חרדיות ניצלת מתאונה - חציתי את הכביש במעבר חצייה שקט ורגוע, ומישהו בא במהירות אדירה מעבר לפינה ונעצר באופן שהעיף אותי כמה מטרים הצידה, אבל רק נפלתי וכלום לא קרה - וצעקו לי לומר הגומל. אבל חוץ מהשם ''הגומל'' אני לא ממש מבינה בזה, וגם מיהרתי מדי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''יהודים לא הצליחו לייצור הזדהות אמיתית, (שתשכנע גם את הגויים), עם עם אחר, אפילו שהם ישבו בו מאות שנים- בלי להתבולל מבחינה דתית קודם לכן.'' לא רק על היהודים אפשר להגיד את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשי לי לחדש לך שחלק גדול מהעם היהודי התבולל ונטמע במהלך הדורות. אם יהודים רבים לא היו נטמעים- לא היינו היום כ-12 מיליון יהודים אלא הרבה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשיתי פעם עם חבר את החישוב ויצא לנו שהתבוללות כנראה היתה גורם זניח, לעומת מלחמות, פוגרומים ושאר השמדות. אבל אתה מוזמן להביא נתונים כדי להראות אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא תרגיל במתמטיקה והתכוונתי לפני השואה במהלך 2000 השנים האחרונות. אין לי עכשיו זמן לחפש. בכל אופן ליהודים היה ריבוי טבעי גדול יותר מלשכניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור - זו טענה לא מבוססת, ולדעתי גם לא נכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא ניקח מספר טענות נסיבתיות: א. בתקופת בית שני היו כ-6 מיליון יהודים (הערכות ממעיטות). ב. אצל היהודים היתה תמותת תינוקות נמוכה יותר. ג. היהודים עברו את המגפות הגדולות עם פחות תמותה. ד. הפוגרומים הגדולים בימי הביניים ובמאה ה-17 לא היו כל כך גדולים ולא הקטינו משמעותית את מספר היהודים. ה. לאחר גזרות ת"ח ו-ת"ט ושבתאי צבי, היה תהליך טמיעה גדול בין יהודי מזרח אירופה. בוא נניח שאם הגידול הטבעי הממוצע של היהודים היה פרומיל אחד- היו לנו היום כמדומני כ-40 מיליון יהודים. תוריד את ששת המיליונים ותקבל 36 מיליון. יש הטוענים שלפני 2000 שנה היו יותר מ-6 מיליון יהודים בעולם. אם בפתח ימי הבינים היו חצי מהיהודים שהיו בשנת 0 -זה איננו אומר שמחצית מהעם היהודי נכחדו בפרעות ומחלות; זה אומר שמחצית העם היהודי פשוט נשמטו מעם ישראל. הרבה יהודים נטמעו במרחב המוסלמי -כולל כנראה אלו שצאצאיהם הם היום הפלסטינאים. כל זה מאד שיטחי ובלי שארוץ ואחפש מידע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מזניח (כמה נוח) את 3 מעשי הטבח ההמוניים שערכו הרומאים ביהודים ב*סוף* תקופת בית שני, (המרד הגדול, פולמוס קיטוס, ומרד בר כוכבא), כולם בתקופה של 50 שנה, שלאחריהם הידלדלה האוכלוסיה היהודית מאוד, גם בארץ ישראל וגם ברחבי האימפריה הרומית. מלבד זאת, זה מאוד בלתי סביר שיהודי ימיר את דתו לדת כל כך פרימיטיבית ורצחנית כמו האיסלאם, ללא איום ברור על חייו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו האיסלאם לא נחשב לדת פרימיטיבית ורצחנית והמונח "בלתי סביר" בו אתה משתמש, רואה את ההיסטוריה תחת הרושם של אוסמה בין לאדן, כלומר ההיסטוריה מתחילה עם ג'ורג'בוש או במאה ה-19. לגבי המרידות במאה הראשונה והשניה: לחלוטין לא ברור מה היה פולמוס קיטוס וכמה יהודים איבדו את חייהם בגללו. נניח שחצי מיליון יהודים נהרגו במרד הגדול ובמרד בר כוכבא. עדיין מספר היהודים היה צריך לגדול הרבה יותר. כשאתה משתמש במילה "הדלדלה", זה לא בהכרח ניכחדה. סביר יותר שהיגרה -אם בסבירויות עסקינן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוהו כמה שהאיסלאם היה דת רצחנית בתחילתו. שאל את יהודי קוריטה. (בעצם לא ניתן לשאול אותם, הם נשחטו עד האחרון שבהם). "דין מוחמד בסיף" לא התחיל במאה ה19, אלא במאות ה7 וה8 http://www.fisherinstitute.org.il/_Articles/Article.... לגבי פולמוס קיטוס: ראה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%93_%D7%... ואידך זיל גמור |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |