|
||||
|
||||
האמת היא שמאז תגובה 384614, הראשונה שלך כאן, ועד עכשיו, עדיין לא הצלחתי להבין בשביל מה זה טוב, כל זה, בשביל מה זה נחוץ ומה זה תורם. זה טוב בשביל שמישהו יוכל "לשמוע אנשים שמדברים במרחק עשרות מטרים כאילו עמדו על ידו"? - מצידי אפשר לוותר, לא שווה את הטרראם. אבא "נלחם על הרגליים האחוריות נגד אשפוז", אחרת - "לא הייתי יוצא מהצד השני בחתיכה אחת". כלומר, כמו בעוד מקרים כאלה "מוצלחים", כאלה ש"חזרו" - מה שקורה בפועל זה שהמשפחה, האנשים הקרובים - חייהם מוסטים ממעגלם הרגיל שלא ברצונם, שלא בהזמנתם, כדי שהבחור יוכל להרשות לעצמו בסופו של דבר את הלוקסוס הזה, להצהיר ש"עכשיו אני הרבה יותר מפעם...". אולי זה עושה על מישהו רושם. עלי לא. גם חוזרים בתשובה חב"דניקים מקפצים ומזמרים בדבקות את דבר מלך המשיח החי וקיים, הם תמיד, בלי יוצא מן הכלל - "עכשיו הרבה יותר מפעם...". מיותר. לא שווה את ההשקעה המשפחתית-סביבתית, את החרדות, הכאב והצער. והדיבורים על שמאנים, צ'יצ'ים וצ'ונגים לא ישנו את העובדות העירומות. |
|
||||
|
||||
נראה לי שזה עניין של חתרנות/מהפכנות. כמו בכל תנועה חתרנית או מהפכנית, המוטיבציה הבסיסית של ההוא שהיה שם וחזר (ושל אחרות) קשורה להכרה בכך שהמרחב התודעתי-תרבותי שלנו הוא לא בדיוק הטוב שבעולמות האפשריים. ולכן חשוב לחפש לו אלטרנטיבות, דרכים לשנות, נקודות מבט חדשות, פתחי מילוט, גם במחיר פגיעה מסויימת ב"מעגלם הרגיל" של החיים. |
|
||||
|
||||
קראתי ברפרוף, אבל לפי התגובה האחרונה הוא מרחיב ומדבר על טראנס - אחת החוויות המבוקשות בקרב בני אדם באשר הם (ומתועדת בכל אסופת מאמרים באנתרופולוגיה באשר היא...). "מה זה תורם"? - באמת כלום. ומה תורמת פתירת חידה מתימטית? מה תורם ניהול רומן סוער עם אהוב/ה? ומה תורמת הכנה מדוקדקת של מתכון מתעתע של אהרוני? זה חלק מהמנעד האנושי, פשוט חלק קיצוני מעט שלו, כזה שמותח את מיתר הגיטרה טיפ-טיפה יותר, עד הקצה. וכמובן, ממש לא חייבים לחוות את זה, אלא אם מאוד רוצים (ודמיין אזהרה כאן). |
|
||||
|
||||
לא, לא, את והאלמוני חוזרים על דברים ידועים, אין צורך, תודה. העניין הוא בנימת הבשורה הגדולה העולה מהודעותיו של זה שהיה וחזר, ובצידה נימה לא מבוטלת של הטפה - לגבי אלה השאלה שלי - ואלה, הבשורה וההטפה, וגם הרשימה הטריוויאלית של "הסברי מטרות", אצלך ואצל האלמוני - מתגמדים לעומת הסבל של המשפחות. לו זה היה סתם סיפור נוסף של "נפלתי, חזרתי, תמכו בי ובסופו של דבר הכל טוב" - ניחא. אבל לא זאת האמירה. האמירה היא - "אנחנו כולנו, בתור חברה, אנחנו נאחס... אילו היינו אינדיאנים קדומים/סינים קדומים/משהו נפלא אחר - כי אז הייתם מבינים שהנפילה שלי שירתה מטרות דגולות והחזרה שלי שירתה מטרות דגולות..." לולא היתה שם אמירה החורגת מגבולות ה"אני", ומתיימרת לעבר "תועלת" כוללת יותר, חברתית, אנושית-כללית, ועל אחת כמה וכמה - לו לא היו שם משפחות שנאלצות לבלוע את כל ה**א בריבית דריבית - השאלה שלי לא היתה נשאלת. אולי עכשיו הסברתי את עצמי יותר טוב. |
|
||||
|
||||
אתה רק לא לוקח בחשבון שרוב מוחלט (אם לא כל) האנשים הלוקים בהתקפי אי שפיות ונזקקים לאשפוז ו/או משפחה חזקה והחלטית על מנת לצאת מהם, אינם מחליטים מראש שרצונם לעשות זאת. |
|
||||
|
||||
האם קראת את הפתיל? ההוא שחזר וגם אני איננו מדברים על התקפי אי שפיות סתם אלא בפירוש על אלה הקשורים בצריכת סמים, ואליה הולכים רוב הצרכנים בעיניים פקוחות. |
|
||||
|
||||
לצריכת הסמים הם הולכים בעיניים פקוחות, אבל לא להתדרדרות הפסיכוטית. |
|
||||
|
||||
נראה לי מיותר להמשיך, שלום ותודה. |
|
||||
|
||||
אפילו ברכיבה על אופניים יש סיכון גדול יותר ליפול, והתוצאות של נפילה מאופניים חמורות יותר מאשר אם הולכים ברגל. ובכל זאת אנשים נוסעים בכלי-רכב מהירים הרבה יותר, ביניהם אפילו כאלה שעוזבים (!) את הקרקע היציבה. שלא לדבר על אלה שעוסקים בספורט אתגרי. מה, הם לא חושבים על שברון הלב שייגרם למשפחה שלהם אם ייפצעו או יהרגו? חבר שלי חזר מהודו עם צהבת קשה ושכב חודש בבית חולים. אז מה, בגלל שהכי בטוח במיטה מתחת לשמיכה נישאר שם? המסר שלי, שכנראה לא הבנת, חורג בהרבה מגבולות הסיפור שלי. וכן, הוא נראה לי חשוב מספיק בכדי להטיף לו. אני אומר: רוצים להפחית את התאונות? תנו לנו ללמוד לטוס בשקט ובביטחון, עם הדרכה מועילה ולא היסטרית, ועם רשת ביטחון אמפטית שתקלוט אותנו במקרה שנתרסק. יש מחוזות רחבים שם בחוץ, ואפשר ללמוד הרבה מהמסע בהם. אבל דה-לגיטימציה מוחלטת של המסע למקומות האלה, יותר משהיא מונעת את המסעות, מגבירה את הסיכון לתאונות כשהולכים לאיבוד. אפשר למקסם את התועלת ולמזער את הסיכונים, אבל יכולתנו לעשות את זה מהמחתרת מוגבלת. הדיון הציבורי והמחקר האקדמי בעניין הזה מתנהל במעמד צד אחד (כמו שממחיש היטב גורלו של פרופסור טימותי לירי שהודח מאוניברסיטת הרווארד, וגורלו של ד"ר וילהלם רייך, וגורלם של רבים אחרים שניסו לחקור את מה שהקונצנזוס מתאמץ להשתיק). בגלל זה הרוב המוחלט של הצרכנים לא לוקחים סמים "בעיניים פקוחות", כי הידע החיוני לא מגיע אליהם, וכל אחד נאלץ לחקור בעצמו ארץ לא-נודעת, ועוד לעשות את זה בגניבה ובחרדה שמא ייתפס (כמו שנאמר, "סמים לא גורמים לפרנויה, שוטרים גורמים לפרנויה"). |
|
||||
|
||||
בלי להביע דעה על העניין בכללותו, אני רק רוצה להזכיר שבגלל חוקי הסמים האנשים בארץ מעשנים חומרי הדברה ואפילו רעל עכברים יחד עם ה- THC שלהם. |
|
||||
|
||||
רגע, זה לגמרי חדש לי - *אתה* בעד לגליזציה של סמים (או שפיספסתי את האייקון הרלוונטי)? |
|
||||
|
||||
אני חושב שהרע במיעוטו הוא להרשות גידול מריחואנה לשימוש עצמי. |
|
||||
|
||||
שלא לדבר על מה שיש ב"אסיד" וב"אקסטזי". עוד דוגמה מצוינת לכישלון של מדיניות הjust say no. |
|
||||
|
||||
אה, נו. כמובן שבהקשר שמתואר כאן מדובר בהתנהגות הרסנית ולא אחראית. אבל מה לעשות, זכותו. זכותו גם לאמלל את ההורים שלו בכל דרך שיבחר, והוא לא הראשון ולא האחרון. שים לב למתכון שניתן באותה תגובה: "(אולי) 50 ג' גראס + צום כמעט מלא במשך יום כיפור מוארך, אבל ברקע היו 4 שנים עתירות כימיקלים (שהסתיימו כשנתיים לפני האירוע עצמו), התאבדות של אדם קרוב ומיני-עקירה מאירופה הנינוחה לארץ אוכלת יושביה". לו חבר קרוב שלי היה מאמץ מתכון כזה (בעיקר שני הרכיבים הראשונים), הייתי עושה לו Intervention בלי לחשוב פעמיים. אבל זה לא סותר את העובדה ש... נו, זכותו. |
|
||||
|
||||
ובהמשך לתגובה האחרונה של אחד שהיה שם וחזר: אכן לא ראיתי אף אחד ששאל, איך הרגישה אמא של אדמונד הילרי כשהוא הלך לטפס על האוורסט, או איך מרגישים אמו של נהג מירוצים, או אביו של כבאי. |
|
||||
|
||||
והוריו של אסטרונאוט? |
|
||||
|
||||
כנראה היום הקונצנזוס הוא שאת הגוף מותר (ואף נאצל) לסכן, אבל הקופסה השחורה של הנפש היא נחלתם של המומחים (כוהני דת ופסיכולוגים למיניהם) בלבד. כמו מכשירים חשמליים שפתיחתם מבטלת את האחריות. ואפרופו אסטרונאוטים: קראתי שרבים מהאסטרונאוטים דיווחו על חוויות "משנות תודעה", כלומר סוג של סוטול/טריפ, באפס כבידה. יש לגילוי הזה השלכות מרחיקות לכת. |
|
||||
|
||||
א. אתה מייחס לי ראייה רומנטית/נוסטלגית שנזהרתי לא לגלוש אליה. קהילות שמעודדות את חקר התודעה היו וישנן, אבל כמעט אף פעם הן לא היו בקונצנזוס (בטח לא בסין). ב. לגבי מטרת המסע: עד לא מזמן היה מקובל להיוולד ולמות באותו כפר, כשהמסע הארוך ביותר שעשית בחייך היה לעיר המחוז הקרובה. אני מניח שרוב האנשים קיבלו את המצב הזה בהשלמה ושמחו בחלקם. הבודדים שיצאו למסעות רחוקים נחשבו תמהונים. הרבה פעמים הם לא חזרו, או חזרו פגועים בצורה זו או אחרת. גם אלה שניסו לפתח כלי תעופה נחשבו תמהונים. אבל התמהונים האלה פילסו את הדרך לכל האחרים. אני, לפחות, שמח שנסיבות חיי אפשרו לי לראות עולם, ללמוד מתרבויות אחרות ולחזור עם פרספקטיבה רחבה יותר על החיים. מה שאני מציע זה כמעט בדיוק אותו דבר, רק במימד התודעה. |
|
||||
|
||||
''מימד התודעה''. ברוך שובך, דורון שדמי. |
|
||||
|
||||
LOL ידעתי שהייתי צריך לכתוב "מרחבי התודעה".אבל אני לא הוא. אני אמנם קורא די קבוע באתר הזה, אבל כתבתי אולי מאית ממספר התגובות שלו. גם מתמטיקאי אני לא, ולא מתיימר להיות. |
|
||||
|
||||
למען האמת, אני מתקשה להאמין שחשדו בך ברצינות בעניין זה. אתה הרבה יותר אינטליגנטי. |
|
||||
|
||||
זאת היתה בדיחה ולא חשד שהאיש הוא דורון גופו, אבל, ומבלי לעשות כאן הערכות אינטליגנציה - הנ"ל הוא *סוג של* דורון שדמי. לא ברמת מספר התגובות אלא מבחינת הבטחון שהוא מבין משהו שאנחנו לא מבינים ובעיקר מבחינת השכנוע הפנימי העמוק שהוא נועד לגדולות (הכחשות לא יעזרו עכשיו, מה שכבר נכתב נכתב - ומונצח כאן). |
|
||||
|
||||
ובכל זאת, איפה כתבתי שנועדתי לגדולות? פעם האמנתי בזה, לא אכחיש, אבל זה עבר לגמרי כש"חזרתי" (וזאת אחת הסיבות שאני יודע שחזרתי). היום אני סוכן זוטר, מקסימום לבלר. לכאן הרצון האמיתי שלי הביא אותי, וטוב לי עם זה. בניגוד לטרחן הכפייתי האחר, אני גם לא חושב שהמצאתי את הגלגל. להפך, אני לא מפסיק לאזכר ענקים שעל כתפיהם אני יושב ומנפנף ברגליים. כך שזה לא משהו ש"אני" מבין ו"אתם" לא, אלא משהו שרבים כבר הבינו, רבים אחרים מנחשים ואחרים... נו, זכותם (-; Every Man and Every Woman is A Star
|
|
||||
|
||||
''אני לא מפסיק לאזכר ענקים שעל כתפיהם אני יושב ומנפנף ברגליים'' - יש מומחים לדבר שאומרים שזאת מין הצטנעות בהפוך על הפוך, ויש שפשוט קוראים לזה ניימדרופינג. |
|
||||
|
||||
אם אינני טועה ''ניים-דרופינג'' פירושו אזכור שמות של אנשים שאתה כביכול מכיר. |
|
||||
|
||||
לא בהכרח. זה יכול להיות אזכור שמות שאתה כביכול מכיר, ויכול להיות (אולי יותר) אזכור אובססיבי של שמות ידועים בכלל. דוגמה לטענת ניימדרופינג של הוגים שמתו לפני שנולדנו: תגובה 80941. גם הסופרת יהודית קציר הואשמה בזמנה ע"י אחד המבקרים בניימדרופינג, אחרי שאיזכרה בספרה "למאטיס יש את השמש בבטן" שמות רבים של הוגים, אינטלקטואלים, אמנים וכו', שחלקם כבר אינם בחיים. |
|
||||
|
||||
טוב, את השימוש הזה לא היכרתי. |
|
||||
|
||||
למה רגשי הנחיתות האלה? לא יודעת מה הוא מבין, אבל הוא אכן חווה (ואולי אף ניסה לחקור) משהו שרוב המגיבים הצהירו שלא יתקרבו אליו. |
|
||||
|
||||
רגשי נחיתות? לא רואה את הקשר (ואיפה רוב המגיבים הצהירו? או איפה הצהיר המגיב שאליו את מגיבה?). |
|
||||
|
||||
תגובה 385715 בהחלט מדיפה ריח של רגשי נחיתות. |
|
||||
|
||||
בקיצור: אל תצא מהתלם. אתה לא יודע כמה אתה מצער את אבא/אימא. |
|
||||
|
||||
אבל אם תרצה לחזור בתשובה, אז לברסלבים כתבה נעמי שמר את ההימנון- שירת העשבים. כתבה ונדמה לי שלא התכוונה לעשבים הברסלביים הנוכחיים. |
|
||||
|
||||
אני חש עמומות באיזשהו קשר, אני יכול להסתפק בזאת או, אם תרצה להסביר... |
|
||||
|
||||
בקרב הרבה חוזרים בתשובה ברסלבים, יש שימוש רב בסמים. מתאים להם השיר על שירת העשבים. |
|
||||
|
||||
ו''שירת העשבים'' אכן מבוסס (באופן וולגרי משהו) על טקסט של ר' נחמן. |
|
||||
|
||||
אוך, עלי העשב המתוק. אבל אני התיחסתי לקביעה: מה זה כל המחשבות האלו, אתה לא רואה מה זה עושה לאימא? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |