|
||||
|
||||
מסקרנות, למה הכותב / המערכת בחרו להביא את הנתון הזה בקורות החיים של המשורר? |
|
||||
|
||||
מסקרנות, למה הכותב / המערכת בחרו להביא את השיר הזה? (זו שאלה כנה). |
|
||||
|
||||
בעיקר משום שהוא שיר של ממש, משהו שמזמן לא ניסינו להעלות כאן. |
|
||||
|
||||
אני הייתי שוקל את התגובה הזו פעם נוספת. חשבי על אליעז כהן, אמילי דיקינסון ושלושת מתרגמיה,תומר גרינברג, או יהונתן אינדורסקי. |
|
||||
|
||||
צודק. ניסוח מחדש: זה שיר שכל מטרת בחירתו היתה היותו שיר. |
|
||||
|
||||
אם אני מבין נכונה את התשובה, הפעם החלטתם לא לחשוב על שאלת התאמתו של השיר לאייל כמקור לדיונים, אלא התעניינתם בשיר נטו. ומה עושה הדיבוק? הערה ביוגרפית קטנה על שירותו הצבאי של המשורר נותנת לנו את כל הדלק שאנחנו צריכים כדי להפליג למחוזות הויכוחים המשיקים. מרתק. |
|
||||
|
||||
(ושאלת האלמוני שלפני, לא היתה לדעתך כנה?) |
|
||||
|
||||
אה, בנקודה הזו לא חשבתי עליו, אלא רק על הבהרת כוונתי שלי. אבל אם זה חשוב לך, אני חושבת שהוא היה כן. |
|
||||
|
||||
יש לי הרגשה שאם הכותב היה רשג''ד בצופים או ראש ועדת קישוט כיתתית בגיל מסוים, הוא היה טורח להוסיף גם זאת לנתונים הביוגרפים. |
|
||||
|
||||
מה רע בתארים הנ"ל? האם יש תפקיד שאינו מכבד את בעליו? |
|
||||
|
||||
א. יש. ב. לא בזה העניין, אלא בשאלה מה המסר שמנסה הכותב להעביר בביבליוגרפיה הנ''ל. |
|
||||
|
||||
א. איזה? ב. שהיתה לו בעיה עם הצבא. |
|
||||
|
||||
לא נראה לי. עובדה שלא סיפר שהוא משך לי את הצמה בגן. |
|
||||
|
||||
כנראה כי קשה יותר לפלוט תגובה לא רצונית של "יו כמה חכם/מצפוני/מוכשר הוא" למשיכה בצמה. |
|
||||
|
||||
אולי, אבל זה בכל זאת מושך... |
|
||||
|
||||
בקריאה נוספת, הנתון הזה חיוני להבנת השיר. המעט ש(אני חושבת ש) הבנתי הוא- שבכללי, השיר הזה משדר השלמה עם כישלון מתמשך, ועם הצורך להסתדר עם מה שיש. שזה הקטע הפותח: "שוב לא אוכל לקחת שיעורי גיטרה, אך ממה שהבשיל די הצורך" ההמשך הוא גם קונקרטי וגם סמלי- "כמו: עם חייל, להיכנס לתא שירותים" בחור ששוחרר בטרם עת נכנס לתא שירותים עם חייל- זה מפגש, כנראה מיני, שבו הוא מודד את עצמו מול החייל, ומוצא את עצמו נחות, או חסר בהשוואה ביניהם: "בלי אף סוג של אמנות לחימה. בגוף הרופס זה ניכר." אבל "מה שנותר תופח לתנובה". זה שוב (בעיניי) גם קונקרטי וגם סמלי. הגוף רופס, אבל בכל זאת האבר הרלוונטי תופח. וזה יצטרך להספיק. מה שמהווה (בסמלי) - חזרה לנושא של השורות הפותחות, והמשך תימת הכישלון, האי-הסתדרות עם החיים. את השורות האחרונות אני הכי פחות מבינה. אבל יש ניגוד בין המקלחות אחר הצהריים (לבד כנראה), לבין הכניסה עם חייל לתא שירותים. והאיבוד לפני כן (בצהריים) של "מחברות תווים, פעם אחר פעם, פעם פסנתר, פעם גיטרה"- מדגיש את הכישלון החוזר,וה מתמשך, שהוא מרגיש בחייו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |