בתשובה להאייל האלמוני, 08/05/06 12:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבדלן הוא פוליטיקאי שתומך במעורבות ממשלתית גבוהה (ההיפך משוק חופשי) מפני שזה כרוך בשימת הדגש על ''צדק חברתי'' - כלומר חלוקת המשאבים על פי מפתח ציבורי, וכן ביכולתה של הממשלה לחסום או להקטין מאוד מעבר של סחורות ואנשים, ובכך לשמר אופי מסויים של מדינה (''מדינת היהודים'' מול הגלובליזציה הרב-לאומית וההרבה פחות יהודית טהורה באופיה). התחלתי לכתוב על זה מאמר פעם (שנזנח בשל הצורך לפרסם בעילום שם), ואולי אפרוס חלקים ממנו בהמשך הדיון (אם יהיה עניין בכך). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל הרי המונח "בדלן" מתייחס, יש להניח, לרצון בחסימה/הקטנה של מעבר סחורות ואנשים. ואני שואלת מדוע הרצון במעורבות ממשלתית גבוהה כרוך בהכרח הרצון הראשון הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי קשה מאוד (עד בלתי אפשרי) להשיג את האחד ללא השני לאורך זמן: שוק חופשי *דורש* גבולות פתוחים לשם מעבר חופשי של סחורות ואדם, על כל המשתמע מכך - פתיחות תרבותית, פלורליזם, והמילה הגסה מכל - "גלובליזציה". ניתן גם בשוק חופשי להטיל סגרים מזדמנים בשם הביטחון, אבל בשום אופן לא לאורך זמן - כי זה מפר יציבות באזור, מבריח משקיעים, ועוצר את תנועת המסחר בכיוונים רבים. קיטוע מהמאמר הגנוז שלי בנושא זה, שמפרט את הלחצים הפועלים בכל כיוון: תומכי שוק חופשי ירצו לעודד סחר בינלאומי. פתיחת המדינה למסחר בינלאומי ע"י הורדת מכסים משרתת את מטרתם בכמה מישורים: - פתיחות למסחר בינלאומי ללא מכסי מגן מאפשר רכישת מוצרים ושירותים במחיר זול יותר ו/או באיכות גבוהה יותר. הכסף הפנוי בידי הציבור גדל, ומתפתחת תרבות צריכה ופנאי, הדורשת מוצרים ושירותים רבם ומשוכללים יותר. - הצורך של מפעלים להתייעל מול התחרות החיצונית מייצר לחץ לביטול או הקטנה משמעותית של רגולציות פנימיות, כמו שכר מינימום לעובדים, הסכמים קיבוציים לאומיים למיניהם וכיו"ב, ובכך תורמים לליברליזציית השוק. - הפרטה: הלחץ להתייעל פועל גם על בתחום זה. אם בעל מפעל ישראלי צריך להתחרות במחירים וזמני אספקה מול מתחריו בעולם, הוא אינו מעוניין שחברת החשמל שלו, חברת הטלפון שלו, חברת התעופה ורשות הנמלים יהיו מונופולים יקרים ולא יעילים. הוא ילחץ על יצירת אלטרנטיבות פרטיות, יעילות, זולות ואמינות יותר. כשהאלטרנטיבות קיימות, החברה הממשלתית צוברת הפסדים מהלקוחות שנטשו, ואז קל להפריטה במחיר נמוך יחסית. - מעבר לתעבורה של שירותים וסחורות מאפשרת פתיחת הסחר הבינלאומי מעבר אנשים. היכולת להביא עובדים זרים, להם קשה להתארגן, בנוסף ליכולת להעביר את המפעל לחו"ל על מנהליו, מפעילה לחץ על איגודי העובדים להתגמש, כדי למנוע החלפת העובדים אותם הם מייצגים. בנוסף, הדרישה לידיים עובדות במגזר הפרטי חותרת תחת דמי האבטלה ורשתות הביטחון הסוציאליות האחרות. - עם חדירת הסחורות והשירותים מחו"ל ישנה גם חדירה רעיונית של מסחר, ליברליזציה, פלורליזם וגלובליזציה, הסוחפת את דעת הקהל עוד יותר לכיוון הרצוי מבחינת תומכי שוק חופשי. תומכי שוק ריכוזי ירצו כמובן לצמצם את הסחר הבינלאומי למינימום ההכרחי מאותן סיבות ממש: למנוע לחץ לליברליזציה, להגן על שכר המינימום, התעשיה המקומית, המפעלים הממשלתיים והאיגודים השונים. ...סחר בינלאומי הוא מכניזם שמעוניין, כאמור, בגבולות פתוחים. פוליטיקאי המעוניין בכך, מעבר להקטנת מכסים וייעול הבירוקרטיה, יצטרך לדאוג במישור המדיני לפתיחת מקסימום גבולות, כדי לאפשר מעבר סחורות, שירותים ואנשים בדרך היעילה ביותר, בים באוויר וביבשה. פוליטיקאי כזה יפעל בד"כ נגד הטלות סגר, נגד טרנספרים (מעבר חופשי של אנשים אמרנו?) ונגד הפרדת תשתיות וסגירת גבולות. יריבו הפוליטי דווקא יוכל להעזר מדי פעם ביצירת מתיחות, הטלת סגרים או סגירת גבולות מסיבה בטחונית כזו או אחרת. הוא גם ימליץ על פיתוח תשתיות נפרדות מהשכנים ואצל השכנים. לא ייתכן, עפ"י גזירה זו, פוליטיקאי הפועל לקדם טרנספר ותשתיות אחודות. לא ייתכן פוליטיקאי שפועל בד"כ לבצע הטלות סגר וגם ליצירת תנאים לעידוד הסחר הבינלאומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת גם ברק וגם נתניהו פעלו למען הפרטה ושוק חופשי, וגם נגד מיתון הסכסוך באזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלק השני של המשפט שלך אינו נכון, אבל מצריך ניתוח יותר פרטני של כל מהלך ואירוע. המכנה המשותף הבולט של ברק ונתניהו במישור המדיני היה הצורך לנטרל את ערפאת הבדלן, שהיווה גורם מפר יציבות (ולכן הם דווקא פעלו למיתון הסכסוך ע''י הפיכתו ללא רלוונטי - מהלך שהבשיל לגמרי בתקופתו של שרון, המשתלב אף הוא). נתניהו עשה זאת דרך הסכם וואי, וברק דרך קמפ דייויד, משם יצאו הוא וקלינטון ואמרו פחות או יותר ש''אין עם מי לדבר - הצענו הכל והוא דחה הכל''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
..ולפי התזה הבלבניסטית שפוליטיקאים אינם טועים, אפשר להסיק שברק רצה באינתיפאדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבין איך הגעת למסקנה הזו. לא כל מה שקורה תחת שלטונו של פוליטיקאי מסויים הוא כתוצאה מרצונו או מעשיו. לעיתים זוהי תוצאה של הקרב הפוליטי בין הצדדים. השאלה היא מה עשה ברק כשקרתה האינתיפדה, או לפניה, כדי לבדוק אם הוא רצה אותה או לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברק ביטל את הסכם אוסלו ודרש לחתום על הסכם קבע ללא שלבים. או שידע שעראפת אינו יכול לחתום על הסכם כזה, בעיקר בלי זכות השיבה, ופירושו של דבר שרצה לפתוח מחדש את האינתיפאדה - או שלא ידע זאת, מה שהיה טעות בוטה. רוב השמאל בארץ ידע זאת היטב. הוא סירב להיפגש עם נציגי הערבים הישראלים, למרות פניות חוזרות ונשנות מצדם. בכך חיזק את צידודם בפלסטינים ואת התנכרותם לישראל, מה שהביא לאינתיפאדה הפנימית. הוא הזדרז מאוד לקבוע ש"אין עם מי לדבר" ובהתאם להודיע שבכוונתו להתרכז בעניינים חברתיים-כלכליים בלי להתעסק בבעיה הפלסטינית. ומה חשב? שהפלסטינים ירקבו להם בשקט בפינה? ועוד... ועוד... ועוד... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את/ה מבלבל/ת בין שני תחומים: "רצה" ו"ידע". סביר להניח שברק ידע שתהיה תגובה לניסיונותיו להפוך את ערפאת והסכם אוסלו ללא רלוונטיים. האם הוא רצה אותה? לא ממש. אבל הברירה היתה בין להשאיר בדלן ומדיניות בדלנית מהצד השני של הקו, והמשך אי יציבות מעמיק והולך, או לנסות לחסל את המהלך שהחל ב 95, ולנסות לייצב את האזור ולהתמודד עם התגובה שתגיע. לגבי התגובה: נראה שהוא ידע להתמודד עם המשבר, מהרגע שפרץ, במטרה לא לתת לו להימשך יותר מדי: מהומות ערביי ישראל נעצרו לאחר זמן קצר, והוקמה ועדת חקירה "עם שיניים" לטיפול בשוטרים שסרחו במהלך פיזור ההפגנות, וגם האינתיפדה השניה היתה קצרת ימים, והביאה לחומת מגן בימי אריק, שתקעה לחלוטין את ערפאת במוקטעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה. אז הבעיה של ברק הייתה לא הסכסוך - לא הטרידה אותו אינתיפאדה חדשה - אלא עם הבדלנות... מעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצם היותו של בדלן מהצד השני היתה מהות הסכסוך - אי הסכמה תהומית על כל נושא: גבולות קבע, כלכלה וכיו"ב. המצב הביא לערעור גובר והולך של היציבות, ולבסוף לאינתיפדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, אתה אומר שמשתלבים אינם בוחלים בסכסוכים באופן כללי, הם רק בוחרים בעצמם עם מי להסתכסך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף פוליטיקאי אינו בוחל בשום דבר לקידום מטרותיו. ההבדל בנושא הסכסוכים הוא שהבדלן יעדיף סכסוך ממושך ונמוך עצימות בד"כ, בעוד שאם המשתלב נזקק ללחימה, הוא ירצה אותה מהירה ומכריעה. לגבי הבחירה: זו מוגבלת למדי. פוליטיקאי אינו פועל בואקום, והוא יכול, למשל, לרצות מאוד לפתוח את הגבול לשכנים, אך אם הם אינם מעוניינים בכך, או אם אין מעצמה אזורית או עולמית שמסייעת בתהליך, המהלך יהיה קשה עד בלתי אפשרי. באופן דומה, אם הפוליטיקאי רוצה לסגור גבולות, יהיה לו קשה מאוד לעשות זאת תחת סנקציות או ענישה של מעצמה או שכנות רבות שרוצות גבולות פתוחים. זהו ה NET EFFECT בפוליטיקה - ככל שיש יותר פוליטיקאים או גופים/מדינות השייכים לאותו כיוון, כך יהיה קל יותר וכדאי יותר להצטרף לכיוון זה. לעיתים, כשפוליטיקאים מדברים על "חלון הזדמנויות" הם מתכוונים לכך שיש צביר של ראשי מדינה בעלי כיוון דומה (משתלב/בדלן), וניתן להגיע מהר יותר להסכמים שמקובלים על כולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפלא. אני מבינה שבחרתי כמוני בפרץ הבדלן, בתקווה שייטיב להסתדר עם בדלני החמאס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שהחמאס בדלן? (או יותר נכון ראשי החמאס הנוכחיים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז גם ברק וגם שרון (הר הבית וכאלה, מה היה הקטע, בדיוק?), שניהם משתלבים, לא תרמו בכלום לפרוץ האינתיפאדה? רק ערפאת, לבדו, הכניע את ישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל לפתוח במלחמה לא צריך ששני הצדדים ירצו בכך - מספיק צד אחד שמחפש עילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכור לי שברק (ובעיקר שרון) יצאו מגידרם כדי שלא לספק לערפאת סיבה שכזאת. מדוע האינתיפאדה פרצה כשפרצה, אם ערפאת עמד בראש הרשות גם הרבה לפני כן, והוא סתם חיפש עילות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי התגברו תהליכים ברשות שהפכו אותו לפחות רלוונטי - הכשלונות שלו להשיג הסכמי המשך ולקדם את רווחת העם הפלסטיני, והעדר התקווה להגעה להסדר תחת הנהגתו עודדו אופוזיציה פנימית שהלכה והתחזקה, ומפלט מתהליך כזה הוא בד''כ חיפוש האוייב הציוני האשם והתלכדות מסביב למנהיג המכהן בזמן חירום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני רגע אמרת שהוא לא רצה להשיג הסכמי שלום, לא? מדוע האופוזיציה הפנימית שהלכה והתחזקה לא סיכלה את הנסיון שלו להתחמק מעם ע"י יצירת מלחמת שווא הרסנית לכלכלה הפלסטינית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא שהוא לא רצה להשיג ''הסכם שלום''. הוא דווקא השיג אחד, שנוצר לפי טעמו ע''י בדלן ישראלי מקביל - פרס. הוא רק לא רצה את ההסכמים שניסחו עבורו המשתלבים, שרצו להכריח אותו לגבולות פתוחים ולשת''פ בין הישות הפלסטינית לישראלית. אופוזיציה לא יכולה לעשות תמיד הכל, בשביל זה קוראים לה אופוזיציה. אם היה לה יותר כוח, היא היתה נקראת אולי קואליציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה עבור פתיחות לשווקים מערביים צריך להשתלב באזור המזרח תיכוני שלנו? אילו דרכי יצוא ושווקים חשובים יפתחו בפנינו אם נשיג שלום והשתלבות עם, נגיד, סוריה? האם אתה ברצינות מנסה לטעון שאם היינו משתלבים באזור, אזי יצואנים רבים ימהרו לשלוח את סחורותיהם למזרח הרחוק בדרך היבשה במקום בדרך הים? מרגע שהשגנו שלום עם מצרים, מה שמאפשר לנו מעבר חופשי ובטוח בים סוף, אין שום סיבה להשיג שלום עם שאר מדינות המזרח התיכון כדי להשיג את המטרות שאתה מתאר פה. כל שאר ההסברים הם הסברים למה קפיטליסטים ירצו לקדם מדיניות קפיטליסטית. נסה שוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצחיק הוא שהבלבניסט שלנו כה מוטה-אש''חיסטים, שכל פעולה שלהם נראית לו מקדמת שלום - גם אם השלום הזה דורש מלחמה, ויציבות אזורית - גם אם היא מתבטאת באינתיפאדה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפעולה בה נוקטים משתלבים היא קידום *יציבות*. "שלום" היא מילה אמורפית מדי. מצב של שלום יכול להיות מצב של "שלום אוסלו", שאני לא בטוח שהוא עדיף על מבצע קצר שמנטרל אותו ומשיג יציבות ושקט אמיתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה אין לי מה לומר. האינתיפאדה היא מצב יציב בהחלט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האינתיפדה היתה מצב זמני, שהתמשך הרבה מעבר לרצוי ע''י המשתלבים בשל חילופי שלטון בארה''ב (מקלינטון המשתלב לבוש הבדלן). חיסולה ובידודו הגובר של ערפאת הביא לחידוש היציבות ולתחילת ההתאוששות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חיסולה ובידודו הגובר של ערפאת הביא לחידוש היציבות ולתחילת ההתאוששות". אתה בטוח בסדר העניינים הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא הייתי בטוח לא הייתי כותב זאת. אינדיקציה אובייקטיבית טובה היא מבט לבורסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוש הבדלן הסוציאליסט? אני חייב להודות שהרעיון היה קשה לי לעיכול, עד שגיגלתי קצת והסתבר שזו בדיוק הטענה של רפובליקנים רבים: בוש מגדיל באופן דרמטי את חלקה של הממשלה בכלכלה האמריקאית, ומוציא סכומי עתק לא רק על המלחמה בטרור, אלא גם על פרויקטי ענק במערכות החינוך והבריאות. בקיצור, אין ספק שיש כאן זוית ראיה מעניינת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתכוון-"מבצע קצר"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתכוון להכי קצר שאפשר, מאחר ומצב מתיחות מתמשך אינו טוב ליציבות. לעיתים, הכי קצר שאפשר הוא די ארוך, כמו שהתבדח כאן מגיב אלמוני, אבל הכל יחסי. קצר זה מול אלטרנטיבה ארוכה הרבה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אם אינני טועה אז פעם קראו לבלבניזם-וגנריזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד"ר יגאל וגנר. אפשר לקורא עוד במאמר על איל כפכפי ב"הארץ", בפסקה "תרבות שהושמדה": http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה מסכים איתי שהבלבניזם ממשיך את הוגנריזם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטעות שאלתי את איציק אבל התכונתי לשאול אותך: מה זה מלש"ב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיועד לשרות בטחון, מי שעומד לפני גיוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שהנמלה עמלה ואמרה, אבל השתמשתי בזה גם ל''מנתח לפי שיטת בלבן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לשניכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבצע קצר אולי ישיג יציבות ושקט, אבל לא גבולות פתוחים - ואולי אף סגירת שווקים אחרים בפנינו, מטעמי סנקציות כנגד ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיקרון אין דרך פעולה קבועה. כפי שכתבתי - שום פוליטיקאי לא פוסל אף דרך. הכל נזיל ומשתנה בהתאם לנסיבות. עם זאת, רוב הזמן יעדיפו המשתלבים מבצעים קצרים, ובד''כ לא מהסוג שסוגר דלתות. דלתות שנסגרות כתוצאה ממבצע יהיו לרוב ''דלתות בדלניות'' שלא ממש היו פתוחות גם קודם. לכן חשוב לדון בכל מקרה לגופו כדי לנסות להבין את הנפשות הפועלות. אם יש לך דוגמה - אפשר לדון בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, אני לא זוכר שמלחמת לבנון פתחה בפנינו יותר מדי דלתות בעולם... אם אני זוכר את הבלבניזם שלי כראוי, לא יתכן שאותה פוליטיקה מביאה למדיניות שונה, ופוליטיקות שונות מביאות לאותה מדיניות, ולכן לא יתכן ש''שום פוליטיקאי לא פוסל אף דרך''. אבל אולי לא הבנתי אותך נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זיכרון זה דבר מתעתע. מלחמת לבנון היתה הכלאה קלסית בין מדיניות משתלבת ובדלנית (רה"מ בדלן ושר ביטחון משתלב) שיצאה כמיש-מש שנתן משהו לכל צד, אבל הניצחון הסופי לצד המשתלב בגזרה זו הגיע רק הרבה שנים אחר כך, בנסיגה של ברק. לגבי הדרך, אנסה במילים אחרות: פוליטיקאים לא מגבילים עצמם בד"כ באופציות העומדות לרשותם כדי לקדם את הפוליטיקה שלהם. הווה אומר, אם האופציה היחידה לקדם מהלך משתלב/בדלני מסויים הוא לחימה, שניהם יצאו אליה (כמובן יעדי הלחימה ישתנו באופן קיצוני בהתאם למדיניות הדומיננטית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השתלבות באזור=יציבות אזורית. גבולות סגורים לא מעודדים יציבות (הם לא תמיד מפרים אותה, אבל כדי להבטיח יציבות לאורך זמן רצוי שיהיו פתוחים). יציבות אזורית טובה להשקעות וסחר מכל מדינה. בישראל של פרוץ המדינה (בה הגישה הבדלנית היתה השלטת), לא היו השקעות בסדר גודל בו הם מגיעות כיום. אף אחד לא היה חולם על תופעות כמו מיראביליס וישקר. אין צורך בסחר עם סוריה, דווקא, אבל עוזר ייצוב מירבי של האזור. כיום הגבולות פתוחים כמעט עם כל שכנה למעט הצפונית (וגרורתה הקטנה), וגם זו שומרת על יציבות לפחות כל עוד אסד שולט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לא יתכן שלום "בדלני", קר? האם ביילין, פרס, שריד ופרץ כולם מתנגדים להסכמי שלום ויציבות אזורית? האם שרון וליברמן שואפים (שאפו) לגבולות פתוחים, שלום עם המדינות הסמוכות והשתלבות במרחב הערבי? אני באמת לא מבין איזה ניתוח של המציאות יכול להביא לכך שליברמן מבקש להשיג השתלבות באזור ויציבות במזרח התיכון. עד כמה יועיל להשקעות במדינה צירופו של שר לממשלה שדוגל בהוצאה להורג של חברי כנסת, בשלילת אזרחות מערביי ישראל ובהפצצת סכר אסואן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שייתכן שלום בדלני קר - ההסכם עם מצרים הוא כזה באופיו, בשל בדלנותו של מובראכ - כמעט ללא הסכמי סחר, עם הסתה גלויה בכלי התקשורת המצריים, ושום דבר מלבד פיסת נייר וסיוע צבאי אמריקני שלא מבטיחים שמצרים לא תשנה כיוון ביום מן הימים. שריד אינו שייך לקו של ביילין, פרס ופרץ. הוא משתלב והם בדלנים. לא פשוט תמיד לראות במבט ראשון מעבר לדימוי השיווקי, ולפעמים קשה לזכור שהוגה ''מזרח תיכון חדש'' הוא אבי תוכנית הגרעין הישראלית (יציבות גרעינית מבורכת), ושליברמן, למרות הצהרותיו הנוכחיות, להם מטרה נקודתית כזו או אחרת, ניסה בתקופת כהונתו כשר התחבורה לסלול את אחד הכבישים המשתלבים ביותר שיש - מבקעת הירדן להרצליה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |