בתשובה להאייל האלמוני, 04/04/06 21:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מובן שכולנו יוצאים נשכרים מגיוון תרבותי, לשוני, פולקלורי וכו'. לא יצאת אידיוט, אבל... "עדיף כבר להתאבד"? ממה? משעמום? מחדגוניות? - להתאבד? לא הגזמת קצת? ישנן בכמה מקומות על פני הגלובוס חברות די הומוגניות שכמעט לא באו במגע עם חברות אחרות, עם העולם המערבי ושליחיו, עם תרבויות אחרות, עם שפות אחרות, חברות שבהן האחידות היא גבוהה מאוד - ואין שום עדויות שאנשיהן רוצים למות מרוב שעמום. ישראלי שביקר לפני כשלושים שנה בשבט מבודד של אנשים נמוכי-קומה (אולי קבוצה מתוך הפיגמים, לא שמעתי את המשדר במלואו) באפריקה, סיפר אחר זמן ברדיו על חוויותיו. בין השאר הוא נשאל איך הם מבטאים אומללות, עצב, חוסר אושר. הוא חשב רגע-שניים ואמר: "האמת היא שאני לא מצליח להיזכר שמישהו שם היה פעם עצוב..". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לסיפור של הישראלי יש אחת משלוש מסקנות: - הפיגמים שלו אינם מתים - הפיגמים שלו אינם אבלים - הוא לא זוכר / לא מבין (אני הולך על ג') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט ייתכן שאת/ה צודק/ת. עם זאת, כדאי לזכור שהיחס אל נושא המוות, כפי שהוא מוכר לנו - אינו מובן מאליו בכל חלקי העולם (קשה לתפוס את זה, ובכל זאת). בחברות מסויימות ראיית העולם ותופעותיו ובכלל זה תופעת החיים וחיי האדם, היא *מחזורית*. ההתייחסות אל המוות איננה סופית אלא הינה כאל חלק טבעי ממחזור החיים. אי לכך אין המוות מעורר בהכרח תחושות אבלות מן הסוג המוכר לנו, ואם וכאשר קיימות תחושות כאלה - הן עשויות לבוא לידי ביטוי באופנים שונים לחלוטין מן המקובל אצלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד לשונות תרבותית, ולטריקים שיש להימנעות מאימת המוות, הראי לי תרבות בה אם אינה מבַכָה את בנה אם חלילה מת בן עשר... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |