|
||||
|
||||
קשה לי להסביר את זה לך, כי ממה שקראתי באתר הבנתי כבר מזמן שהשקפתי על העולם שונה באופן מהותי מהשקפתם של רוב המגיבים פה. אני אגיד את זה ככה: יש לי השקפת עולם של בן 90. אני לא מסמפט התרחקות מהמסורת ומהמורשת בכלל, ועזיבת השפה בפרט. מבחינתי, ברגע שאדם שוכח את השפה בה דברו אבותיו, הוא מאבד חלק מהותי מנשמתו ומזהותו. |
|
||||
|
||||
אני לא חושבת שיש השקפת עולם אחידה לרוב המגיבים פה. |
|
||||
|
||||
אני חושב כמוך. |
|
||||
|
||||
ואני חולק עליך. |
|
||||
|
||||
כולכם טועים. |
|
||||
|
||||
אבל שוב, אני לא ממש מבין: למה אם אני מתרחק מהמסורת של אבא שלי אני מאבד חלק מהותי מהנשמה שלי, אבל כשאני מתרחק מהמסורת של אבא של החבר שלי ממול לא קורה לי כלום? מילא, אם היית אומר "כי אבא שלך לימד אותך את זה מאז שהיית בן 0 וזה שאתה מתרחק מזה מעיד על כך שבחרת לא להקשיב לו", הייתי מבין. אבל ייתכן שאבא שלי לא חשב שאני צריך להתעסק ב"מסורת" שלו ובמקום זה לימד אותי לזלול צ'יזבורגרים. האם במקרה הזה אם אני אפסיק לאכול צ'יזבורגרים אני אאבד חלק מהנשמה, או שהוא כבר אבד כשאבא שלי החליט לא להטיף לי "מסורת"? |
|
||||
|
||||
בנוגע לשאלתך הראשונה: אם אבא שלך (נגיד) רומני, ואבא של חבר שלך מרוקאי, אז התשובה ברורה מאליו: המורשת של אבא שלו היא לא המורשת של אבא שלך. לגבי שאלתך השניה: במקרה הזה זה יותר מסובך. במורשת אבותיך, הכוונה היא לא רק למורשת אביך מולידך, אלא גם למורשת אבותיך הקדומים יותר, כך שלמעשה התשובה נמצאת בגוף השאלה (חלק מנשמתך אבד כשאביך החליט לא ללמדך מסורת) כמובן שאיני אומר שכולם צריכים לחבוש שטריימל, לקרוא לעצמם הרשל ולהתגורר בשטעטל (או לחלופין, לחבוש תרבוש, לקרוא לעצמם סלאח ולהתגורר באוהל), זה יהיה מגוחך. אבל יש דברים בסיסיים שיש לשמר, כמו למשל שפה, חגים ותפילות. אדם יכול בהחלט לשמור על מסורת ומורשת אבותיו, ובאותו זמן לנהל חיים מודרניים לחלוטין. |
|
||||
|
||||
ברור שהמורשת של המרוקאי היא לא המורשת של הרומני. השאלה היא למה לבן של הרומני צריך להיות אכפת מהמורשת הרומנית ולא מהמורשת המרוקאית. מה, המורשת המרוקאית פחות טובה? או שהבן של הרומני מסוגל להפיק פחות "נשמה" מהמורשם המרוקאית בגלל שהוא נולד רומני? אתה בעצם אומר שברגע שבו אדם נולד, על פי זהות ההורים שלו, נותנים לו חבילת "מסורת" ליד. מאותו הרגע, אם הוא מוותר על החבילה הזו, הוא מאבד "חלק מהנשמה" שלו, ולא ניתן להמיר את החבילה הזו בחבילה אחרת. אני לא מסכים. אגב, מה עם ילדים מאומצים? הם אוטומטית מאבדים את הנשמה? |
|
||||
|
||||
דוגמא מצוינת, בוא נתייחס אליה. ברור שילדים מאומצים לא מאבדים כלום, הרי אין להם מה לאבד (מכל מקום לא לאלה שאומצו בגיל מוקדם), וחוץ מזה, אין להם ממש ברירה. מבחינתי, אדם ממש מאבד משהו רק כאשר יש לו את את הברירה האם ללכת אחרי המסורת או לא. ילד רומני בן חמש שההורים שלו נהרגו, והוא אומץ על ידי משפחה מרוקאית, מקבל עליו את דרך החיים המרוקאית, וזה מקובל לחלוטין. הרי אף אחד לא מצפה מילד במצב כזה לדבוק בדרך חייו הישנה. ובנוגע לבן של הרומני שמתעניין במורשת המרוקאית: אני אמרתי שאסור? אני?! להפך, אני בעד לגוון. זאת בדיוק הסיבה לכך שכל אחד צריך לשמור על מורשתו. איך תלמד את ילדיך על תרבויות זרות, אם לא ישארו כאלה? מעולם לא סבלתי את רעיון כור ההיתוך. אם כל התרבויות יהפכו לאחת, ומכל השפות תשאר רק אחת, מה יהיה הטעם בחיים? בעולם כזה, לא משנה לאן אלך, תמיד אמצא את אותם האנשים, המדברים באותה השפה, החוגגים את אותם חגים, המאמינים באותה דת... טוב, הבנת את הרעיון. עדיף כבר להתאבד. רק אם כל קבוצה דתית או אתנית תשמור על יחודה האישי, על שפתה ועל מנהגיה, רק אז, לבן של הרומני תהיה ההזדמנות לטעום וללמוד מתרבויות אחרות. נ.ב. אני מקווה שלא יצאתי אדיוט. אני לא מרגיש כל כך טוב, אז לא הצלחתי לכתוב משהו ממש קוהרנטי. |
|
||||
|
||||
בוא נתחיל דווקא מה"אני בעד לגוון". נניח שיש לנו רומני שלא אוהב לגנוב כסף אלא מעדיף לתקוע סכינים, והוא בא לאבא שלו ואומר "אבא, נמאס לי מדרכייך הרומניות, עוף לי מהפרצוף" ומאמץ אל חיקו את אורח החיים המרוקאי. האם תגיד שהוא איבד חלק מהנשמה? דווקא החלק על הילדים המאומצים שלך נשמע לי די תמוה, וסטייה מהקו שחשבתי שאתה הולך בו. בוא נלך לקיצוניות: ילד שחור שגדל אצל משפחה לבנה. האם אינך חושב שהוא יתעניין, ולו קצת, במורשת של עמו? למה אתה אומר שאין לו ברירה? האם הוא לא ירצה לדבוק באורח חייו של האדם השחור? בשורה התמוהה האחרונה שלי אנחנו מגיעים בעצם לנקודה המרכזית שלי בדיון - מהו "אורח חייו של האדם השחור"? נניח שהשחור המאומץ מחליט לאמץ את "מורשת אבותיו", איך זה בעצם בא לידי ביטוי? גם אני לא סובל את רעיון כור ההיתוך. הרעיון של לגרום לכולם להתנהג באותה צורה הוא נוראי כמעט כמו הרעיון של לגרום למישהו להתנהג בצורה מסויימת רק בגלל המוצא שלו (ועוד לעשות את זה כדי שלברברים האחרים תהיה הזדמנות לטעום וללמוד מהתרבות שלו). |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. לגבי המאומצים: לא הסברתי את עצמי כראוי. לא אמרתי שילד מאומץ לא צריך להתעניין במוצאו. אבל מנגד, הוא גם לא חייב. נגיד שההורים שלי היו נעלמים כשהייתי קטן (חס וחלילה טפו טפו טפו) ומשפחה יפנית היתה מאמצת אותי. הייתי גדל לילד דובר יפנית, הולך לבית ספר יפני, מתחבר עם ילדים יפניים למהדרין ובעקרון, נטמע לחלוטין בחברה היפנית. קרוב לוודאי, שבשלב מסוים הייתי מתעניין במוצאי, ואפילו הייתי חוקר אותו לעומק. אז מה? זה אומר בהכרח שהייתי מתיישב, לומד רוסית, נוסע לרוסיה, ונשאר לחיות שם? ומה אם אני אוהב להיות יפני? בשורה התחתונה, מה שאני רוצה לומר הוא שזה לא כל כך נורא אם ילד שאומץ לתוך תרבות השונה מתרבות המוצא שלו, לא חש צורך עז לחזור תכף ומיד לתרבות המוצא שלו. אבל אם הוא כן מעוניין לחזור לשורשיו, הרי זה משובח. אתה רואה כאן סתירה באידאולוגיה שלי? אני לא. הייתי מדבר גם על הילד השחור, אבל אבא שלי בא לחמוס את המחשב. נמשיך את הדיון מחר. |
|
||||
|
||||
חבל, אם אבא שלך היה יפני הוא לא היה חומס את המחשב שלך. היו לו כמה פי.סים משלו, ישנים וחדשים, וגם שני לפטופים ושלושה-ארבעה פאלמים. |
|
||||
|
||||
הנקודה שלי היא כזו: בוא ניקח עכשיו ילד רוסי שגדל בבית רוסי, אבל השכן המגניב שלו יפני. הוא מתעניין בתרבות של השכן שלו הרבה יותר מאשר בתרבות שמרביצים בו בבית, ובשלב מסויים בא לאבא שלו ואומר לו קישטה והולך לאכול סושי. האם לדעתך הוא איבד חלק מהנשמה שלו, חלק שהסושי לא יכול למלא? |
|
||||
|
||||
מצטער שאני כזה קשה הבנה. כן, זאת בדיוק הנקודה שלי. |
|
||||
|
||||
אוקיי, עכשיו אני סקרן לדעת למה. לדעתי הסושי ממלא לו את החור בנשמה יופי טופי. |
|
||||
|
||||
או שאני לא מבין אותך. לא אמרתי שלילד רוסי אסור לאכול סושי ולהחשף לתרבות היפנית. אני עצמי אוהב מאד לאכול סושי, ואני מתעניין בתרבות היפנית. מה שאמרתי הוא שלילד רוסי אסור להפוך לילד יפני. כלומר, לעזוב *לחלוטין* את דרך החיים הרוסית, ולקבל על עצמו את דרך החיים היפנית *במלואה*. |
|
||||
|
||||
ראשית, אני בכלל לא מדבר על "איסורים". תודה לאל, אנחנו חיים במדינה דמוקרטית ואף אחד לא הולך להכריח או לאסור על אף אחד שום דבר. אני מדבר רק על "חורים בנשמה". שנית, אני דווקא כן מדבר על לעזוב *לחלוטין* את דרך החיים הרוסית. בקשר ל"לקבל את דרך החיים היפנית *במלואה*" אני בוודאי לא מסכים, אז בוא נגיד כזה דבר: הרוסי שלנו זורק את הרוסיות לכל הרוחות וממלא אותה ברבע יפנית, שליש תימנית, שלושת-רבעי אוסטרלית, עשירית אמריקאית, שמינית ישראלית ועוד שביעית דברים שהוא בעצמו ממציא ולא שואב מאף תרבות. האם לברנש הרוסי-לשעבר שלנו יש חור בנשמה? האם לא *עדיף* לו מצבו הנוכחי? האם הוא *חייב* להכניס לתפריט גם רוסיות, רק בגלל שאיתרע מזלו להיוולד רוסי (לא שאלו אותו)? |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח לגבי "נשמה" או החורים שיש בה. אבל הברנש שתיארת איבד משהו בתהליך המילוי העצמי. אני מתכוון לתחושה העמומה של "ילידוּת", או אותנטיות, או אורגניות. הרבה אנשים שהדביקו לעצמם תרבות מומצאת, חשים בחסר הזה. |
|
||||
|
||||
אף אחד לא חולק על כך שהוא איבד משהו - גם בלי להיכנס לדיבורים עמומים על "ילידות", הוא איבד את הזהות הרוסית. השאלה היא: So Fucking What? |
|
||||
|
||||
הפתעת אותי. עד עתה לא עשית עליי רושם של בחור עצבני. רוב בני האדם זקוקים לעוגן תרבותי בחייהם, לתחושת שייכות שאינה תלויה בדבר. למשהו שינקו עם חלב אמם וזורם בדמם. את ''הדבר הזה'', קשה מאוד להדביק באופן מלאכותי בגיל מבוגר - יעיד על כך כל מהגר. קשה לי לתאר במילים את התחושה הזו, אבל כדאי לנסות להבין גם מושגים עמומים בלתי בינאריים. אני מצטער אם אני עדיין נשמע לך עמום ופלצני. אני חושב שזה מה שאנדריי קורא לו ''חור בנשמה''. |
|
||||
|
||||
So Fucking What הוא לא הבעת עצבנות, אלא אדישות דווקא, אבל אולי אלו רק האסוציאציות שלי. אני מבין את התחושה שעליה אתה מדבר ולא חושב שיש בה משהו פלצני (העמימות קיימת, אבל זה לא שאפשר לעשות נגדה משהו), אני רק תוהה האם הקביעה שרוב בני האדם זקוקים לה היא נכונה. מה שכן, אני לא חושב שעל זה אנדריי מדבר בדיוק, שכן הוא לא מצדיק כל כך את הטיעונים שלו בתחושת "שייכות". לדוגמה, אם הרוסי שלו נולד בישראל, טבעי שהוא יחוש שייך לישראל - בפרט, לשפה העברית. אנדריי רוצה לוודא קיום של קשר דווקא בינו ובין הרוסית - כלומר, משהו שירחיק אותו מהחברה הישראלית ויבדיל אותו ממנה (כמובן שאנדריי עדיין ילמד אותו עברית - לא אמרתי שהוא ינתק אותו לגמרי מהחברה). לכן דווקא מה שאנדריי עושה נראה לי כמו נסיון ליצור תחושת שייכות מלאכותית. למה אני, כישראלי שנולד בישראל, צריך לחוש שייכות לרוסיה רק בגלל שאבותיי חיו שם? |
|
||||
|
||||
היא שאני אידיוט שלא מסוגל לבטא את המחשבות שלו בבהירות. האלמוני פרט את רוב מה שאני מרגיש, כמעט מלה במלה, בכמה שורות. אני לא הייתי מצליח לעשות את זה אפילו במאה עמודים. תבורך, אייל אלמוני. זאת גם אחת הסיבות לכך שלא עניתי כל כך הרבה זמן. נגמרו לי המלים (הסיבה השניה היא שכאב הראש פשוט הורג אותי). |
|
||||
|
||||
אז אני חוזר על השאלה שלי בשורה האחרונה - האם לא נראה לך שנסיון ליצור שייכות לתרבות מסויימת, אף על פי שאותה תרבות היא דווקא שונה (ואולי אף זרה) לתרבות שבה אני חי, הוא נסיון מלאכותי? |
|
||||
|
||||
בוא נעביר את הדיון הזה למחר, טוב? אני הולך לחפש את התרופה שלי. |
|
||||
|
||||
תהיה בריא. ואני ממליצה גם לבדוק את העניין הזה עם הראש - הוא עושה לך יותר מדי בעיות, לא? |
|
||||
|
||||
תודה על הדאגה, אני אהיה בסדר (אני כבר צריך ללכת לישון. אוף. אני מחכה שיגיבו לי). |
|
||||
|
||||
נראה לי שרוב בני האדם שעברו בשלום את גיל ההתבגרות והמרד בהורים, מעוניינים לחוש את הקשר הזה לאיזו מסורת על-זמנית. עבור אנדריי, הקשר הזה מתבטא בשפה הרוסית על תרבותה העשירה, ובדת היהודית. אני לא בטוח שזה יהיה כך גם עבור בנו - זה משבר ידוע בין מהגרים לבניהם. |
|
||||
|
||||
אבל כאן לדעתי הבעיה: למה המסורת העל זמנית היא זו הרוסית, ולא הישראלית דווקא? הרי הישראלית היא זו שיותר קרובה אל מי שחי כאן. |
|
||||
|
||||
עבור יליד רוסיה, התרבות האותנטית והטבעית היא התרבות הרוסית. זה טבעי מאוד שהוא ירצה לשמור עליה, לשמר אותה, ולהעביר כמה שיותר ממנה לבניו. נזכור גם, שכל חינוך הינו פעולה מלאכותית בהגדרה. מה עוד, שעם כל הכבוד לישראליות בת ה-58 נ"י, יש ברוסיות איזה ותק שחסר כאן. |
|
||||
|
||||
אני מדבר על הבנים (שאותם הולכים ללמד רוסית בכוח), לא על מי שנולד ברוסיה ועלה רק בבגרותו. |
|
||||
|
||||
לא, כאב הראש לא הפסיק, הוא רק הולך ומתעצם, אבל אתה ממשיך להראות לי שאתה פשוט *לא מבין* (מצטער על הבוטות, אבל גם אתה היית מתבטא כך אם לא היית מצליח למצוא את האספירין המחורבן יום שלם). קודם כל, במקרה ששכחת, אני בארץ מגיל *שנתיים וחצי*, כך שאני בעצם שווה ערך למי שנולד בארץ, ובטח שאני לא יכול להיחשב למישהו שעלה *בבגרותו*. למעשה, אני הדוגמא החיה לכך שאפשר אחרת. אותי מעולם לא *הכריחו* (כפי שאתה מנסח את זה) ללמוד רוסית. אותי לימדו באהבה. לימדו אותי לאהוב את השפה. את הבדיחות, את הניואנסים הקטנים, את הניגון שלה, את בולגקוב וצ'וקובסקי (דוסטוייבסקי וטולסטוי לצערי עוד לא קראתי, את בלייב אני שונא), מעולם לא הכריחו אותי, מעולם לא צעקו עלי, משלב מסוים כבר לא היה צורך לשבת איתי, המשכתי ללמוד לבד, בכוחות עצמי. אין לי שמץ של מבטא ישראלי, להפך, יש לי מבטא כשאני מדבר עברית. ככה חינכו אותי, וככה אני אחנך את ילדי. בשום אופן לא להכריח. הילדים של אלה שמכריחים לא מדברים רוסית. |
|
||||
|
||||
מר בולוטין, אנא ממך, בפעם הבאה שתסבול כאב ראש כה קשה ולא תמצא את האספירין המחורבן יום שלם - לך וקנה חפיסה חדשה, זה לא כל כך יקר. ליתר דיוק אל תקנה אספירין - קנה אופטלגין 500 מ"ג וקח שניים ביחד, או קנה אופטלגין נוזלי, שהוא מאוד לא טעים אך השפעתו מהירה. קח ממנו במינון שכתוב בהוראות, וליתר דיוק, ברשותי שלי - אתה יכול לקחת כמה טיפות יותר (בתנאי שזה לא ייהפך למעשה של יום-יום). אולי אז, אחרי כארבעים דקות, לערך, העולם ייראה יפה יותר ומחמיר פחות, ואולי, מי יודע, אולי תתאהב במרוקאית חובבת סקס שתעזור לך לרכך ולהגמיש משהו מן האידיאות והפרינציפים. |
|
||||
|
||||
למה כל בנאדם שמכבד את עצמו טורח לטעות בשם המשפחה שלי לפחות פעם אחת? לגבי כל השאר: אל תזכיר לי נשכחות. פעם הייתי אדם מאד אלים (ברוך השם, עבר לי, אבל אם תתאמץ מאד...), ולא יקשה עלי במיוחד לברר את הכתובת בה נמצא המחשב שלך. |
|
||||
|
||||
אל תדאג, אני לא אעשה לך כלום. |
|
||||
|
||||
אתה דתי? |
|
||||
|
||||
מן העובדה שתגובות שנינו הגיעו בדיוק באותה שעה אתה יכול להבין שהבחנתי בטעות עוד לפני התיקון שלך. ואגב, נדמה לי שהפעם אתה עצמך טעית, אבת נעזוב את זה. אני אינני אדם אלים ומעולם לא הייתי, וגם אינני יודעת אילו נשכחות מזכירים לך דבריי ומה יש בעניין האופטלגין, האמור לעורר יצרים אלימים. ליל מנוחה. |
|
||||
|
||||
סליחה על הטעות בשם משפחתך. |
|
||||
|
||||
הנשכחות שהזכרת לו הן, כמובן, את אלימותו בעבר. (אם כי אינני יודעת אם \ה היה ברצינות או לא). |
|
||||
|
||||
ח... חש... חשמנ... |
|
||||
|
||||
אה, הבנתי, זהו מין לחש-נחש כזה, המרפא כבמטה קסם כל מכאוב ומיחוש ללא תרופות :-] ? אולי, מה אני יודעת. ואיזו תגובה נוספת בפתיל הזה היא שלי? לא כשאני מתחננת על חיי כ"זאת מהאופטלגין", אלא כ"האייל האלמוני"? |
|
||||
|
||||
בטח משהו עם איזה ותק שיש לתרבות הרוסית. |
|
||||
|
||||
לא. האמת היא שמדובר בתגובה אסוציאטיבית שהתרחקה מאוד מנושא הדיון: תגובה 376661. |
|
||||
|
||||
לי נראה קצת עצוב שמי שגדל כאן מגיל שנתיים וחצי, יש לו מבטא כשהוא מדבר בעברית. |
|
||||
|
||||
אני מצטער, אבל קיבלתי את הרושם האחר מהאמירות הבאות שלך: "אם יש דבר אחד שאני באמת שונא, זה זלזול במורשת. זאת בדיוק הסיבה לכך שבבית שלי, על אף העובדה שאני נמצא בישראל מגיל שנתיים וחצי, מדברים אך ורק רוסית, ללא שמץ עברית." "דבר אחד אני אני יודע בבטחון: אני אעשה כל שביכולתי כדי שהילדים שלי ידברו רוסית שוטפת" |
|
||||
|
||||
מה לא בסדר באמירות הללו? אני אתייחס אליהן אחת אחת: "אם יש דבר אחד שאני באמת שונא, זה זלזול במורשת. זאת בדיוק הסיבה לכך שבבית שלי, על אף העובדה שאני נמצא בישראל מגיל שנתיים וחצי, מדברים אך ורק רוסית, ללא שמץ עברית." שים לב: *אני*, לא ההורים שלי, אלא *אני*. במקרה שלא הבנת, אני מדבר רוסית מ*רצון*. אף אחד לא מכריח אותי. "דבר אחד אני אני יודע בבטחון: אני אעשה כל שביכולתי כדי שהילדים שלי ידברו רוסית שוטפת" נו, מה לא בסדר פה? באמת, אני לא מצליח להבין איזו משמעות נסתרת מצאת במשפט הזה. אני אלמד את הילדים שלי רוסית בדיוק כפי שלימדו אותי, וההורים שלי באמת עשו כל מה שביכולתם. |
|
||||
|
||||
"הבית שלי" אין פירושו רק "אני". פירושו גם "הילדים שלי". אם הבית שלך חף משמץ של עברית, הרי שאתה מרחיק את הילדים שלך מהשפה העברית (השפה המקובלת במדינה שבה הם חיים) כדי לקרב אותם לרוסית. אי אפשר להכחיש שיש tradeoff כאן, ושבחרת לתת את המשקל לרוסית, אולי מתוך הנחה ש"עברית הם ילמדו ממילא". זה בא לידי ביטוי גם באמירה השנייה שלך - "אעשה כל שביכולתי כדי שהילדים שלי ידברו רוסית שוטפת". כאן נדרשת אקסטרפולציה, כי לא הבהרת מה זה "כל שביכולתי". אחד מהדברים שביכולתך הוא מה שאמרת שאתה עושה - המנעות מוחלטת מדיבור עברית בבית. זה יכול להגיע ל"הכרחה" שעליה אני מדבר: אם אתה *אוסר* על הילדים שלך לדבר בעברית בבית. משני הציטוטים שלך משתמע שזה מה שאתה עושה. |
|
||||
|
||||
גדי, היה מתון יותר. ראשית, טוב לדעת עוד שפה. שנית, הם ידברו עברית מחוץ לביתם וגם בביתם בבוא הזמן. עד גיל 18 דיברנו בבית פולנית. כשהלכתי לצבא משהו קרה ועברנו לעברית. כמובן שגם קודם ידענו היטב עברית. אני בטוח שלא יהיה שם איסור לדבר עברית, פשוט כי לא יעמדו באיסור הזה. תאר לעצמך שהבן יביא חברה שאינה יודעת רוסית. אני מאד מבין את התחושות שמבטא הבחור; קריעה תרבותית היא דבר מאד קשה והשפה היא אחד הדברים שהוא מנסה לשמור. |
|
||||
|
||||
קריעה תרבותית אולי קשה לו, השאלה היא למה לכפות את זה על הילדים. לא מפריע לי שמלמדים אותם עוד שפה; לא ברור לי למה מנסים ללמד אותם דווקא את השפה הרוסית. הסיבות שהובאו עד כה הן כאלו שמצדיקות את האב, לא את הילדים. |
|
||||
|
||||
הוא מבטא את הקושי שלו אך החיים יעשו את שלהם. אני מקווה בשבילו שכל המשפחה תפעל כך מתוך הבנה והוא לא יצטרך לכפות את גישתו כי הוא לא יצליח לאורך זמן. |
|
||||
|
||||
אנשים פשוט מסרבים להבין שאני רואה את עצמי כחלק ממיעוט לאומי. כן, אני נותן לרוסית הרבה יותר משקל מאשר לעברית. כן, אצלי בבית לא מדברים ולא ידברו עברית. זה לא איסור, זאת מעין "הסכמה הדדית". ההורים שלי לא יענישו אותי אם אתחיל לפנות אליהם בעברית, אבל הם יתאכזבו מאד (בלשון המעטה), וערכי בעיניהם ירד פלאים. חלקית, זה מה שדרבן אותי ללמוד בתחילת הדרך, הרצון העצום של הורי ללמד אותי רוסית, ההתלהבות הרבה בה הם ניגשו לכך והאכזה האיומה שידעתי שהם יחושו אם אני ארים ידיים. כיום, כמובן, אין סיבה לדרבן אותי. כיום, אני לומד רוסית בעצמי, ועושה זאת בהתלהבות לא פחותה מזו שאחזה בהורי כאשר הייתי קטן. שאלה: למה הילדים שלי לא יוכלו ללמוד עברית בגן? אני למדתי (או שאתה רומז שאני עילג?). |
|
||||
|
||||
אה, התבלבלתי קצת. חשבתי שכשאתה מדבר על הבית אתה כבר מתכוון לבית שבו אתה האבא, ומה תהיה הגישה כלפי הילדים בו. אני לא רומז שאתה עילג, אבל אני לא בטוח שבאופן כללי, העברית של הילד הממוצע שלמד אותה רק בגן היא העברית של הילד הממוצע שדיברו אצלו עברית בבית. ברשותך אני לא אפתח את הדיון יותר מזה, כי אני חושש שסגנון הדיון המתגונן שלך (והכותרות) הופך את הדיון לטרחני ומעיק (מזכיר לי את עצמי). |
|
||||
|
||||
גם אני לא חושב שהדיון הזה מתקדם לאנשהו, ואשמח לסיים אותו ולחזור לעיסוקי האחרים (רוסית, ופיזור שלל הודעות אוף טופיקיות בעין הדג, תחת הניק המקורי להפליא ''הרוסי הקטן''). ד''א, גם אתה די מזכיר לי את עצמי. שיהיה לך רק טוב בחיים. יאללה, בי. |
|
||||
|
||||
קצת קשה לקבל ברצינות את דבריו של מי שאומר "בשום אופן לא להכריח", וגם מדבר בתגובה 376936, על דברים שהוא "... לא יכול להרשות". |
|
||||
|
||||
תקרא עוד פעם את התגובה שלי, ותבין שהתכוונתי למשהו שונה לחלוטין. זהו, אני מהדיון הזה פרשתי. |
|
||||
|
||||
מובן שכולנו יוצאים נשכרים מגיוון תרבותי, לשוני, פולקלורי וכו'. לא יצאת אידיוט, אבל... "עדיף כבר להתאבד"? ממה? משעמום? מחדגוניות? - להתאבד? לא הגזמת קצת? ישנן בכמה מקומות על פני הגלובוס חברות די הומוגניות שכמעט לא באו במגע עם חברות אחרות, עם העולם המערבי ושליחיו, עם תרבויות אחרות, עם שפות אחרות, חברות שבהן האחידות היא גבוהה מאוד - ואין שום עדויות שאנשיהן רוצים למות מרוב שעמום. ישראלי שביקר לפני כשלושים שנה בשבט מבודד של אנשים נמוכי-קומה (אולי קבוצה מתוך הפיגמים, לא שמעתי את המשדר במלואו) באפריקה, סיפר אחר זמן ברדיו על חוויותיו. בין השאר הוא נשאל איך הם מבטאים אומללות, עצב, חוסר אושר. הוא חשב רגע-שניים ואמר: "האמת היא שאני לא מצליח להיזכר שמישהו שם היה פעם עצוב..". |
|
||||
|
||||
לסיפור של הישראלי יש אחת משלוש מסקנות: - הפיגמים שלו אינם מתים - הפיגמים שלו אינם אבלים - הוא לא זוכר / לא מבין (אני הולך על ג') |
|
||||
|
||||
בהחלט ייתכן שאת/ה צודק/ת. עם זאת, כדאי לזכור שהיחס אל נושא המוות, כפי שהוא מוכר לנו - אינו מובן מאליו בכל חלקי העולם (קשה לתפוס את זה, ובכל זאת). בחברות מסויימות ראיית העולם ותופעותיו ובכלל זה תופעת החיים וחיי האדם, היא *מחזורית*. ההתייחסות אל המוות איננה סופית אלא הינה כאל חלק טבעי ממחזור החיים. אי לכך אין המוות מעורר בהכרח תחושות אבלות מן הסוג המוכר לנו, ואם וכאשר קיימות תחושות כאלה - הן עשויות לבוא לידי ביטוי באופנים שונים לחלוטין מן המקובל אצלנו. |
|
||||
|
||||
עם כל הכבוד לשונות תרבותית, ולטריקים שיש להימנעות מאימת המוות, הראי לי תרבות בה אם אינה מבַכָה את בנה אם חלילה מת בן עשר... |
|
||||
|
||||
אתה יודע שיהודים לא דיברו רוסית עד חלוקת פולין במאה ה-18? אז, בעצם, שאתה מדבר רוסית (או עברית מודרנית) אתה בוגד במורשת אבותיך, לא? |
|
||||
|
||||
זאת אומרת ששפת היום-יום היתה יידיש? |
|
||||
|
||||
תלוי איפה. |
|
||||
|
||||
כן. |
|
||||
|
||||
אל תחשוב שהעובדה הזאת גורמת לי להנאה יתרה. פשוט, רוב הקרובים החיים שלי עסוקים מדי בלשכוח יידיש, כך שפשוט אין לי עם מי לפתח את כישוריי השיחה (האפסיים) שלי ביידיש. כמובן שהייתי מעדיף אם המצב היה אחר, אבל אני אמרתי לעצמי: אם לא יידיש, אז לפחות רוסית. נ.ב. ידעתם שיידיש כלל לא נמצאת בסכנת הכחדה? פשוט, הסטטיסטיקות לא סופרות את כל אלה שנולדו לנישואים מעורבים (ואינם יהודים להלכה), וממשיכים לדבר יידיש. מספרם עומד על מליונים רבים (באוקראינה לבדה יש כ-700,000 כאלה, פי כמה וכמה ממספר היהודים בה). פרט לכך, גם מספר היהודים שדוברים ידיש לא נמוך כפי שנוהגים לחשוב. במקום עבודתה של אמא שלי לדוגמא, יש מספר לא מבוטל של יוצאות מולדובה בשנות השלושים לחייהן, חילוניות לחלוטין, שמדברות בינן לבין עצמן יידיש. לא כדאי להאמין לכל מה שהסטטיסטיקות אומרות. |
|
||||
|
||||
גם היידיש, שפה די חדשה, היא לא המורשת שלך. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%93%D7%9... |
|
||||
|
||||
לפי ההגיון שלך, כולנו צריכים לשוב לשפת האדם הקדמון. נו באמת, אל תגזים. |
|
||||
|
||||
להפך, לפי ההגיון שלי כולנו צריכים לדבר בשפה שנוחה לנו. אני לא חושב שאתה צריך להיות נאמן ל''מורשת'' שלך. |
|
||||
|
||||
אבל לא נראה לי שהדיון הזה ממש מתקדם לאנשהו. מבחינתי המצב האופטימלי הוא המצב הבא: אבא שלי דובר רוסית אני דובר רוסית הילדים שלי דוברי רוסית.. וכך הלאה עד השואה הגרעינית. מצב אחר, מבחינתי, לא ייתכן. |
|
||||
|
||||
מה שאתה חושב די ברור, אבל אנשים משועממים מנסים לברר למה אתה חושב כך. מה שהם אומרים זה שאם אבותיך הקדמונים היו אוחזים באותה גישה, לא היית דובר רוסית אלא איזו שפה עתיקה מאד (ואולי אוצר המלים שלך היה מורכב משלוש מלים מלבד: הו, הא וחרמפפפ). אם כך, אתה משמר את השפה של אביך, אבל פוגע באידיאולוגיה של רבים מאבותיך, אלה שהחליטו בכל דור ודור לאמץ את שפת המקום והזמן במקום השפה שהיתה נהוגה בבתי הוריהם. נשאר לברר מה יותר חשוב: השפה או האידיאולוגיה? עכשיו, כשהנקודה הזאת הובהרה, הרשה לי לשאול למה אתה מדבר על שפת *אביך* ולא אמך. "שפת אם" הוא המונח המקובל. |
|
||||
|
||||
בזמן הזה שפות הופיעו ונעלמו, עמים התפתחו ולאחר מכן התנוונו. הבחירות שהאנשים ההם, אבות אבותי, עשו, לא חשובות לגבי. אני מחשיב את העם שאני משתייך אליו, ואת הבחירות שהוא עשה. כאן אתה תשאל, ובצדק, למה אני לא מדבר יידיש? הרי זאת השפה בה דיבר העם היהודי באירופה במאות השנים האחרונות. טוב, אתה בטח תצחק, אבל זו התשובה: כי אני גר בישראל. איך זה קשור? כאן, בארץ שהיא לא מולדתי, יש לי מחויבות לשמר קודם כל את השפה שלימדוני בביתי, ורק אחר כך, את השפה בה דברו אבות אבותי. תבין, אם הייתי גר עכשיו ברוסיה הייתי, ללא שמץ של ספק, לומד יידיש ומדבר בשפה זו עם ילדי, בידיעה שברחוב ובבית הספר ידברו אתם רוסית. כך הייתי מוודא שהם ידברו בשפת אבות אבותיהם מחד, ולא ישכחו את השפה שאבי ואמי למדו אותי מאידך. אבל כאן, בארץ בה הרוב לא דובר את השפה רוסית באופן יום יומי, יש צורך מיוחד לשמר דווקא אותה, ולו משום שהיא השפה של אמי ואבי, ואותה הם לימדו אותי. נ.ב. אני מקווה שההודעה הזו לא עילגת מדי. אני הולך לחפש משכח כאבים. |
|
||||
|
||||
ולא על שפת אמי? סתם, כי ככה אני רגיל. |
|
||||
|
||||
קצת מספרים. בעולם יש אלפי שפות (לא ברור כמה בגלל הקושי להבדיל בין שפה לדיאלקט). מיעוט של שפות מדוברות על ידי מאות מליונים, רוב השפות מדוברות על ידי מעטים, עד כדי כפר אחד או אפילו משפחה אחת. לאידיאנים באמריקות יש אלפי שפות, באפריקה משהו בסביבות האלף, ובסין כמה עשרות. 95% אחוז מתושבי כ"א מדברים בפחות ממאה שפות, ובערך 50% מדברים 5 שפות (סינית, אנגלית, ספרדית, רוסית והינדית). לרובן המחולט של השפות אין כתב. |
|
||||
|
||||
5 השפות שבסוגריים מופיעות לפי סדר מספר דובריהן? |
|
||||
|
||||
אני לא זוכר בדיוק, אבל בערך 20% מדברים סינית. |
|
||||
|
||||
לפי וויקיפדיה1, 1,080 מליון אנשים מדברים סינים (על ניביה השונים), 370 מדברים הינדו, 350 ספרדית, 340 אנגלית, 206 ערבית, 203 פורטוגלית, 196 בנגאלית, 145 רוסית, 126 יפאנית, ו-102 גרמנית. |
|
||||
|
||||
אני מניח שהמפה הזו היא של שפות, אם כי נראה לי שהיא מראה חלוקה מאד גסה. לפי ליובין, מה שנחשב לניבים סיניים שונים הן למעשה שפות שונות. |
|
||||
|
||||
הבנתי מהמפה הזאת, שבאוסטרליה ובמונגוליה דוברים את אותה השפה. מה זה החרטא הזה? |
|
||||
|
||||
אתה לא צריך להיתאמץ יותר מדי ולדאוג למסורת הלשונית שתעביר לילדים שלך. |
|
||||
|
||||
שאלתי אותך על המפה. בנוגע למסורת הלשונית: אני אסתדר מצוין גם בלי עצות מאנשים אחרים. |
|
||||
|
||||
מצטער. רק חשבתי שהבחירה בצורת השאלה הספציפית נראתה קצת אעפס מוזרה דווקא בקונטקס הנכחי. כמו שכתבתי שם, המפה נראית כמו שירטוט בקווים גסים. אני לא אחראי לזה. |
|
||||
|
||||
אבל מה יקרה אם תפגוש את אהבת חייך ו,אבוי! היא לא ממוצא רוסי? מה אם, לא עלינו, תתאהב באמריקאית? או בשוודית? הילדים שלכם יצטרכו לאמץ שלוש שפות ושלוש תרבויות (ישראלית, רוסית ושלישית) או שמלכתחילה לא תסכים להקים משפחה עם בחורה שאינה ממוצא רוסי? זו לא החלטה שפסולה בעיני. אני מניחה שבמצבים מסויימים גם אני אעדיף לא להכנס לקשר רציני עם בחור שעונה על הגדרות כלשהן,* השאלה היא כמה מצומצמות ההגדרות האלו מבחינתך. *למשל אם הוא לא חי בארץ. אני מניחה שתהיה לי התלבטות מאד קשה גם במקרה שהנסיך על ההארלי יהיה לא יהודי. |
|
||||
|
||||
מצד אחד, בהחלט הייתי מעדיף שלא להקים משפחה עם בחורה שאינה ממוצא רוסי. מצד שני, באמת יכול להיות להיות שאהבת חיי תהיה, נגיד, מרוקאית. מה אז? לא יודע. הפעולה ההגיונית במקרה כזה תהיה לנתק את הקשר, או לא להכנס אליו מלכתחילה. אבל האם אני באמת אפעל בהגיון? לאלוהים הפתרונים. |
|
||||
|
||||
התרבות הרוסית לא גוועת, יש מיליונים של דוברי רוסית. אתה לא חושב שאתה דוחק את עצמך יותר מידי לפינה? עם כל הכבוד לעיקרון של שימור מסורת אבות, לפסול קשר רציני עם אישה משום שיקשה עליך ללמד את ילדיך גם רוסית וגם מרוקאית, נראה נוקשה בהתחשב בנסיבות. אני לא פוסל את הרצון להנחיל מורשת לילדיך, אבל תחושת החירום שמשתמעת מהתגובה שלך נראית לא במקום. |
|
||||
|
||||
ברור שהתרבות הרוסית לא גוועת. להפך, היא בולעת את התרבויות של אינספור עמים ברוסיה ומחוץ לה. הבעיה העיקרית שלי עם כך שלילדים שלי תהיה אם הדוברת שפה אחרת פרט לרוסית (או עברית. עם אם דוברת עברית אין לי שום בעיה) היא לא בכך שהילדים ילמדו שתי שפות, אלא בכך שכש*להם* יהיו ילדים, הם יאלצו לבחור איזו שפה ללמד את הילדים שלהם. הרי לא הגיוני שהם ידברו אתם בשתי שפות. את זה אני לא יכול להרשות. |
|
||||
|
||||
מה רמת העברית בפי הוריך? |
|
||||
|
||||
די בסדר אצל אבא, מצוינת אצל אמא (היא עובדת כמתרגמת בעתון). |
|
||||
|
||||
אז כן, הם היו יכולים לדבר איתי רק עברית, אם הם היו רוצים. |
|
||||
|
||||
למה זו "הפעולה ההגיונית" במקרה זה? לדעתי אהבת החיים שלך חשובה יותר משפת אבייך. למה לדעתך זה לא כך? אל תשתמש ב"הגיון" כאן - תגיד מה ההנחות שלך, שמהן ההגיון גוזר את המסקנה שלך. |
|
||||
|
||||
עוד לא הבנת שהוא לא יתאהב במרוקאית? |
|
||||
|
||||
מנין הנתון של 700,000 דוברי יידיש באוקראינה? |
|
||||
|
||||
כמובן שאני לא סומך על וויקיפדיה במאה אחוז, ויכול להיות שהיא לא דייקה בקביעת המספר, אבל שאלתי את סבתא שלי והיא אמתה את הטענה הזאת, לפחות באופן חלקי. לפי מה שסבתא שלי ספרה (ומסיבות מובנות, אני מעדיף להאמין לה), באוקראינה קיימים כפרים שלמים של דוברי יידיש, וכמה וכמה בתי ספר שמלמדים בשפה. |
|
||||
|
||||
שטעטל = עיירה (ההקבלה עם האוהל היא לא מדוייקת). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |