 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני אפגין בורות, אתם תתקנו אותי, טוב? המדינה מעבירה כסף לעמותות. יש אנשים - נבחרי-ציבור ופקידים בשירות הציבורי - שיש להם סמכות להעביר כספים ממשלם המסים לעמותות. הכספים אינם מועברים בגין שירותים שהעמותות מספקות במישרין לממשלה, אלא כ"תמיכה" ממשלתית בעמותה. בד"כ קיימים תנאי-סף לקבלת תמיכה, ובד"כ תנאי הכרחי הוא שהעמותה תגיש בקשה לקבלת התמיכה. הרעיון מאחורי המנגנון הוא שיש פעילויות שהממשלה אינה מבצעת ואינה מעוניינת לבצע בעצמה במלואן, או שאין באפשרותה לממנן במלואן, אך בכל זאת יש לה עניין בכך שתתבצענה, כי הן "לתועלת הציבור". הבעיה היא שהמנגנון מאפשר שחיתויות משחיתויות שונות. יש לציין כי בתחום של העברת כספי-מדינה תמורת אספקת מוצרים או שירותים, ישנם מנגנוני אנטי-שחיתות, שהעיקרי בהם הוא המכרז, וברמה הארצית (להבדיל, אולי, מהמוניציפלית) נודעות פחות שחיתויות-מכרזים (שהן בד"כ פליליות במובהק) משחיתויות-עמותות. לכן כדאי לאמץ את שיטת המכרז גם בתחום התמיכות, באופן הבא: הוועדות הדנות בבקשות-תמיכה יפעלו במתכונת של ועדת-מכרזים. הדיון בבקשות יעשה באופן שלוועדה לא תהיה ידועה זהות העמותה המבקשת. יתר על כן: כדי למנוע "תפירת" תמיכות, במקרה שהוגשו מעט מדי בקשות העומדות בתנאי-הסף, ייבחרו הזוכות ויפורסמו התנאים על פיהם נבחרו, אולם התמיכות לא תועברנה אלא לאחר שתנתן ארכה של 3 חודשים לעמותות אחרות להתאגד ולהגיש בקשות *על סמך התנאים שפורסמו*, ויערך סיבוב נוסף. עמותה הזוכה לתמיכה מעבר להיקף כספי מסויים לאורך זמן מסויים - יסביר השר או הפקיד הממונה מדוע נוצר המצב הזה, ויחוייב לנקוט בהליכים לשינוי דרך-ההתקשרות באופן שהעמותה תיהפך מ"נתמכת" ל"ספקית", דהיינו: יוגדרו השירותים שהעמותה נדרשת לספק, ויוצאו למכרז, בו העמותה תורשה להתמודד כ*ספקית*. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה בטוח שתופעת השחיתות במכרזים אכן פחות נפוצה מתופעה של שחיתות בהקצאת כספים לעמותות? בעבר נתקלתי בכל כך הרבה מכרזים תפורים מראש או בכאלה שהשתנו תוך כדי תנועה כדי להבטיח את זכייתו של גורם מועדף כלשהו, עד שאיבדתי כל אמון בשיטה הזו כמכשיר למניעת שחיתות. יכול להיות ששחיתויות של מכרזים פשוט לא מגיע לכותרות העיתונים כמו פרשיות הקשורות בעמותות ולכן נוצר הרושם הזה? בנוסף, מדוע אתה מבדיל מן ההיבט הפלילי בין (נניח) מכרז תפור לבין (נניח) הקצאת כספים לעמותה בראשות סמנכ"ל המשרד? מה יותר פלילי במובהק במקרה הראשון לעומת השני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידד, נדמה לי שהפעם סייגתי את עצמיץ די והותר. אינני בטוח שיש פחות שחיתות במכרזים, אך זה הרושם שלי מדיווחים בתקשורת. פעמים רבות קראתי על מפסידים במכרז שפנו לערכאות כדי לפסול אותו, ומעולם לא קראתי על עמותה שפנתה לערכאות לאחר שנשללה ממנה תמיכה או שניתנה לעמותה אחרת. לגבי האבחנה, התכוונתי שבמקרה של הקצאת כספים לעמותה בראשות סמנכ''ל המשרד, אין הוראת-חוק ספציפית (והעבירות שמדובר עליהן בד''כ תהיינה עבירות של הונאה, הפרת-אמונים, קבלת דבר במרמה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שהחלק הראשון של דבריך נגזר מהחלק השני שלהם. מכיוון שדרך ניהול המכרזים שמפרסמים גופים ציבוריים מעוגנת בחוק לפרטי פרטים בעוד דרך הקצאת הכספים לעמותות היא כמעט שרירותית, צפוי צד שנפגע במכרז לפנות לסעד משפטי על בסיס סעיף טכני זה או אחר שלכאורה לא התקיים כתקנו, בעוד שלעמותה שלא קיבלה הקצבה שלדעתה הגיעה לה כדין יהיה קשה מאד לבסס טענה זו מבחינה משפטית. מכאן שמה שנחוץ על מנת להקטין את תופעת השחיתות היא מנגנון *כלשהו* שיעוגן בחוק. זה יכול להיות משהו דמוי מכרז, דבר שנשמע לי קצת מוזר לצורך הספציפי הזה (שכן בין עמותות שונות אין באמת תחרות על שירות או מוצר אחד אלא רק על חלקן בעוגה הכללית), וזה יכול להיות כל מנגנון אחר שיעוגן בחוק. הבעיה היא שזה מחזיר אותנו לדיון שהתנהל כאן רק לפני כמה ימים על חברות הקש של שרון 1: לחברי הכנסת, שהם להבנתי היחידים שמסוגלים לתקן את המצב, יש אינטרס מובהק להשאיר אותו עתיר לקונות ופרצות כדי להבטיח את יכולתם לנצל את המנגנון בעתיד לתועלתם האישית. 1 דיון 708 |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |