בתשובה להירנוט, 02/04/06 18:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה דעתך על "כשאתה פוקח את עיניך הבוקר הופך לאחר צהריים מעוננים"? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע כמו תיאור המציאות שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני פוקחת את עיניי הבוקר הוא ממילא כבר הרחק מאחורי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפקיד של מוסטפה היה להעיר את האימאם משנתו. בכל בוקר היה מוסטפה נכנס אל אוהל האימאם, מנער אותו בכתפיו בעדינות (משום הכבוד והיראה) ואומר לו: "בוקר טוב, האימאם ירום הודו, השעה שמונה והשמש זורחת". האימאם היה מתמתח, פוקח עיניו ואומר: "כן... בוקר... אללה ואני יודעים...". יום אחד אמר מוסטפה: "בוקר טוב, האימאם ירום הודו, השעה שמונה והשמש זורחת". מתח האימאם את זרועותיו, פקח עיניו ויאמר כהרגלו: "כן... שמונה בבוקר... אללה ואנוכי יודעים...". אמר מוסטפה: "אעלק יודעים. נחרת כמו חמור, לא הצלחתי להעיר אותך, עכשיו שתים-עשרה ובחוץ מה-זה גשם! מבול!". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ולמי שלא יודע, המילים (נו טוף, טעיתי קצת) לקוחות משיר של דן מינסטר ששרה אחינוים ניני: http://www.shiron.net/songView.aspx?song_id=5910&... ) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |