|
||||
|
||||
סולאריס לא עוסק ביישות החיה על כוכב הלכת. הכוכב הוא-הוא היישות הזו (והוא גם גיבור הספר1). 1 ולא ג'ורג' קלוני. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב. היישות היא ה"אוקיינוס" שעל הכוכב שמכסה את רובו, אבל לא הכוכב עצמו (כלומר, ליבת הכוכב היא לא חלק מהייצור, וכו', אם כי אני לא בטוח אם אומרים משהו על זה שלכוכב יש או אין ליבה). ולדעתי בכל זאת כריס הוא הגיבור. הספר הרי מתמקד בעיקר בו ובמה שעובר עליו. האוקיינוס נשאר אותה תעלומה שהיה מלכתחילה. כמובן שב"סרט" של ג'ורג' קלוני (וסטיבן סודרברג - אם כבר מאשימים מישהו בבזיון הזה, אולי צריך להאשים אותו) החליטו שהאוקיינוס באמת מוציא את הכיף מהעסק ולכן הוא לא מופיע כלל. אגב, הנה פתח לשאלה מעניינת: באיזה ספרים *כן* מתייחסים לכוכב עצמו כאל יישות תבונית? המקום היחיד שאני מכיר, מפאת השכלתי הלקוייה, היא משחק המחשב "אלפה סנטאורי" (וגם בו, מה שתבוני זו בעצם המערכת האקולוגית של הכוכב). |
|
||||
|
||||
יש ספר מעניין של וארלי, שכחתי את שמו, על ''תחנות חלל'' צנטרופוגליות תבוניות שמכילות יצורים חיים, חלקן תבוניים גם הם. הן תבוניות במובן דומה לזה של גיאה, לא של ''מסע בין כוכבים''. |
|
||||
|
||||
מדובר בטרילוגיה. ולישות התבונית קוראים, הפלא ופלא- גאיה. |
|
||||
|
||||
יש סיפור קצר של אסימוב כמדומני המתאר מצב שבו בני האדם התיישבו במערכת השמש ולפתע השמש מחסלת את ההתיישבויות האלה בהבזקי אנרגיה רבי עוצמה(או משהו כזה) השמש מתוארת שם כמי שמנסה להילחם בגידול סרטני(בני האדם) אבל אני לא בטוח שמתייחסים ישירות לשאלת המודעות העצמית שלה. |
|
||||
|
||||
גם בסולאריס אני לא בטוח שמדברים על המודעות העצמית של האוקיינוס (ודווקא באלפה סנטאורי כן מתעסקים בזה). |
|
||||
|
||||
מדברים על זה חצי ספר (בכל רגע שלא מנוצל לדיבור על המודעות העצמית של הגיבור) |
|
||||
|
||||
התכוונתי שמדברים *על* המודעות, לא על שאלת קיומה (אם כי אני רואה שקראתי לא נכון את מה שהמגיב האוטומטי אמר כי הוא כן דיבר על השאלה). |
|
||||
|
||||
דיברתי על הספר ולא על הסרט. בספר, בעיניי לפחות, הכוכב הוא הגיבור. יכול להיות שאתה צודק ומוקד הפעילות הכוכבית הוא האוקיינוס, אבל לא שמתי לב לשום הפרדה בין האוקיינוס לבין הכוכב שאותו הוא מכסה (הלא זה בעצם כוכב אוקיינוס!). |
|
||||
|
||||
בספר גאות הכוכב (שכחתי מי כתב) יש תאור של גזע כורים עתיק שהתמזג עם הכוכב וחי במעבה האדמה. |
|
||||
|
||||
ב- The Dark Side of the Sun יש כוכב לכת או אסטרואיד מאוד גדול שהוא תבוני. אני חושב שהוא היה בנקאי. |
|
||||
|
||||
ירשם בפרוטוקול שאני מחזק את ידי תומכי "האוקיאנוס התבוני" בסולאריס. זה גם מסתדר לי מאד "אלגורית"2. זו בדיוק ההתרשמות שהיתה לי בקריאה, ובשמחה הייתי מסמך מן הכתובין לו רק היה לי את הספר1 1 הזמנה פתוחה. 2 וכיוון שהיום יום הולדתו של סטפן בנאך: "ולמתמטיקאי המושלם תהא היכולת לראות את האנלוגיות בין אנלוגיות". |
|
||||
|
||||
אוקיי, אבל למה צריך לחזק את ידיהם? לא אמרתי שאני לא חושב כך בעצמי. לדעתי אחת מהנקודות המרכזיות של הספר היא חוסר היכולת לתקשר עם המודעות הזו. הכוונה שלי (שכנראה התפספסה) הייתה שאין בשום מקום בספר קשר אמיתי עם התודעה הזו - לא של החוקרים בתחנה, וגם לא של הקוראים עצמם, דרך הסופר. במילים אחרות: בשום מקום אנחנו לא "נכנסים לאוקיינוס לראש". |
|
||||
|
||||
בוודאי, לא התכוונתי לעורר וויכוח סרק. רק לציין שכך1 נחרט הדבר בזיכרוני. ווידוי: קיוויתי שמישהו יכתוב איזו שורה מהספר, כיוון השירשור הזה מעורר רצון לקריאה חוזרת. 1 הווה אומר שהאוקיאנוס המכסה את פני הכוכב הוא "יצור תבוני". |
|
||||
|
||||
האם הסרט המקורי של אנדריי טארקובסקי עושה יותר צדק לספר? (לא קראתי את הספר...) |
|
||||
|
||||
לא ראיתי את הסרט... עם זאת, מכיוון שהשאלה שלך היא יחסית לסרט האמריקאי, הרשה לי ניחוש פרוע: כן. |
|
||||
|
||||
הסרט מצויין, יצירת אומנות בזכות עצמו, כמו כל דבר כמעט שידו של א. טרקובסקי נגעה בו. יחד עם זאת, טרקובסקי השתמש (כמנהגו, יש לציין), בסיפור הרקע בצורה די חופשית בכדי להביע את רעיונותיו שלו. כך שגם אם נדמה שהתסריט נצמד לספר, הרי שבנקודות מרכזיות, גם אם לא רבות, מופיעים הבדלים משמעותיים. קיים ברשת ראיון עם לם, בו הוא מתייחס לסרט של טרקובסקי, ומשווה את שניהם (הוא ואנדרי) לשני סוסים המושכים לכיוונים שונים (או שמא הייתה זו מטאפורה אחרת?). בסה"כ לם לא היה שבע רצון מהסרט, אבל גם זה אולי לא מפתיע, בהתחשב במזגו של האיש. |
|
||||
|
||||
צריך להוסיף גם שהסרט ארוך כאורך הגלות. |
|
||||
|
||||
אפשר לומר שהסרט של טרקובסקי יותר "איכותי" מהעיבוד האמריקני. אבל שניהם לא נאמנים לגמרי לספר, פשוט כי זו משימה קשה: הספר לא קולנועי בעליל, גדוש תיאורי מחקרים שנעשו על הכוכב, הסברי תיאוריות שהתרקמו לגבי התנהגותו והצורות שמופיעות על פני האוקיינוס, וכולי וכולי. אני לא רואה דרך קולנועית להעביר את זה לקולנוע בלי לשעמם (אלא אם עושים מוקומנטרי, על היתרונות והחסרונות של זה). שני הסרטים ממוקדי עלילה ודמויות אנוש. |
|
||||
|
||||
אגב, קראתי פעם שהתרגום האנגלי לספר הוא רק חלקי. |
|
||||
|
||||
אני דווקא ציפיתי בכליון עיניים לרגע שבו יתחילו לדבר קצת על חקר האוקיינוס - סימטריאדות נשמעו לי כמו דבר שמצטלם נהדר. למען האמת, הייתי מעדיף שעתיים של קשקשת ''האוקיינוס הוא כך וכך'' על פני השעתיים של שתיקות-כאילו-עמוקות שהיו בסרט. |
|
||||
|
||||
נזכרתי שלפני כמה שנים, חמי, שהוא בדרך כלל צעיר ברוחו וcool באופן כללי, ראה בפעם הראשונה בחייו, בטלויזיה, את איזי ריידר. התגובה שלו: "*זה* איזי ריידר? חמישים אחוז מהזמן רואים אותם נוסעים על האופנוע! לא רק שלא הייתי משלם על כרטיס, לא הייתי הולך בשביל זה לקולנוע גם אם היו משלמים *לי*". |
|
||||
|
||||
נכון, עוד סרט שלא עמד במבחן הזמן. אם כבר ניקולסון הצעיר, שווה לראות את "רסיסי חיים" (five easy pieces). |
|
||||
|
||||
ממה שזכור לי, זה גם שיעמום המחץ, אפילו הקטע המפורסם עם הטרמפיסטיות(?). |
|
||||
|
||||
יש לאסימוב איזה סיפור קצר על כוכב שהוא בעצם ישות תבונית, כשהיצורים בו (לכולם יש עיניים[?] ירוקות[?]) הם בעצם חלק ממנו (ואנשי משלחת המחחקר מכדור הארץ נהפכים להיות חלק ממנו, או משהו כזה). |
|
||||
|
||||
<ספויילר> עד כמה שאני זוכר, הם בורחים משם כל עוד רוחם בם (אחת מהנשים בצוות נכנסת להריון ויולדת תינוק עם כתמים ירוקים במקום עיניים), אבל הם ניצלים בנס כאשר מה שנשאר מהירוקת מתחפש לחוט חשמל, ונשרף ברגע שמדליקים איזשהו מפסק. אני לא זוכר האם הכוכב עצמו הוא תבוני. |
|
||||
|
||||
הסיפור נקרא Green Patches (פורסם גם בשם Misbegotten Missionary). |
|
||||
|
||||
יש לאסימוב ספר שלם שהוא מחווה לסולאריס. בנמסיס האוקינוס ושאר מקווי המים בכוכב מלאים בחד תאים היוצרים ביחד אורגניזם אחד. אורגניזם שגורם בעיות פסכולוגיות בנסיונו לתקשר עם אנשים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |