|
||||
|
||||
בארץ כשמדברים על שיעור אבטלה מדובר באנשים שמגיעים ללשכת העבודה כלומר: לא כולל חיילים, לא כולל סטודנטים שאינם עובדים, לא כולל תלמידי ישיבה, לא כולל עקרות בית ולא כולל אנשים שמחפשים עבודה, חיים על חשבון החסכונות ומתביישים לדרוש את קצבת האבטלה שמגיעה להם מתוקף תשלום ביטוח לאומי מכיוון ש"ערכי" העבודה שטופטפו למוחותיהם חזקים מתחושת הפראיריות (מודה, גם אני הייתי כזה למשך מספר חודשים אחרי השחרור שלי מצה"ל). מצד שני המספר כולל את כל אילו שעובדים באופן לא מדווח. |
|
||||
|
||||
האם מהעובדה שאתה כבר לא "כזה" אני יכול להעסיק שאתה עצמך מובטל אידאולוגית? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
היום יש לי שתי תובנות חדשות: 1. עבודה איננה ערך עליון, אם היה באפשרותי הייתי יוצא לגמלאות מחר בבוקר (לצערי כנראה שאאלץ לחכות לגיל 65). 2. ביטוח לאומי אמור להיות ביטוח (למרות שהוא מתפקד יותר כמו מס הכנסה אבל זה נושא לדיון אחר). כמו שאני לא אמנע מטביעת חברת הביטוח שלי במקרה של תאונת דרכים בגלל בושה (גם אם באמת זו היתה תאונה באשמתי) אין סיבה שלא אטבע את "חברת הביטוח" הלאומית על מצב אבטלה שהגעתי אליו באשמתי או שלא באשמתי. תחי העצלות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |