בתשובה לאלכס דרוינסקי, 09/04/00 0:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דמגוגיה זולה, אלכס. זולה מאד. השאלה בן כמה דובי, או בן כמה אותו מובטל פוטנציאלי בו מדובר, אינה כלל ממין העניין. גם השיוך כ-"הורים" הוא, איך לומר בעדינות, אידיוטי. דובי, כמוני ואולי כמוך, עובד למחיתו. אנשים שאינם עובדים כי "המדינה לא מצאה להם עבודה המממשת את הפוטנציאל הגלום בהם", ומקבלים כסף מהמדינה עבור כך, יכולים לשבת ולשתוק. לפחות זה. דובי לא אמר זאת, אך אני אומר. זה המצב *התקין*, ואין זה משנה אם העובד הצעיר הוא בן 15 והמובטל הקשיש בן 60. ושלא תעז לספר לי על קיפוח ועל חוסר חינוך. חפש כמה תגובות למעלה וראה דעתי בעניין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שלום, ניר ודובי, דמגוגיה זולה אכן - הצרכנים שלה לא יכולים לשלם יותר. דובי כותב ש"לא מכבדים מבוגרים רק בגלל שהם מבוגרים". הוא צודק: מכבדים מבוגרים מפני שהם תרמו לחברה הרבה יותר מהצעירים. במקרה של פועל מבוגר, זה נכון כפליים. נכון, אין סיבה אמיתית לכבד מבוגרים - אחרי הכל, אנחנו בשנות העשרים שלנו הרבה יותר חזקים מהומלס זקן. אבל זה לא מצב תקין. דוגמה לאי-הצדק שבאי-שוויון היא הכיבוש הציוני דה-פקטו בשטחים. אם מג"בניק במעבר-גבול יכול לבעוט באדם בגיל הכפול משלו, שבמקרה גם בנה את הבית שבו הוא גר, השיטה נכשלה. המובטלים לא מקבלים את קצבאות-הקיום בתור נדבה, אלא בתוקף inalienable right. בדיוק כמו שזכות הקניין של פישמן מובטחת בידי בג"ץ וחוק יסוד, כך זכותו של כל אדם לקיום בכבוד (כן, שוב המילה הזאת) צריכה להיות מובטחת כזכות מקודשת. דובי, אתה רוצה שהכלכלה כולה תרוויח. אם כן, למה אתה לא תומך בהריסת שיטת הרווחים? ברגע שכל אדם יהיה חופשי לעבוד וליהנות מעמל כפיו, ברגע שהאחים עופר לא יאכלו קאוויאר לארוחת בוקר, הכלכלה תרוויח בריבוע. דמיין לך, כמה נהיה יצרניים אם לכל מובטל תובטח עבודה טובה. יותר מכך: דמיין לך חברה, שבה אין בושה לעבוד בעבודת כפיים "שחורה". הנה, אתה מטיח בי את צמד המילים "דיקטטורה של הפרולטריון". כן, אני כופר בדמוקרטיה קפיטליסטית. כאשר פקידי האוצר יודעים שמובטחת להם עבודה נוחה בהנהלת בנק או קונצרן ברגע שהם יפרשו, הם הופכים למשרתיהם של בעלי הממון. אני רוצה שפקידי האוצר ידעו, שמובטחת להם מלחמת הישרדות בשוק העבודה ברגע שהם יפרשו. אז נראה איך ישתנו דעותיהם. מה שיש לנו עכשיו הוא לא דמוקרטיה, זוהי דיקטטורה של התעשיינים. לעומת זאת, מרקס הציע "דיקטטורה" של מעמד הפועלים כשלב מעבר. אתה תחליט מה טוב יותר. (ומה כל-כך רע בחרדים? למה, בדמוקרטיה אין להם זכות להשפיע על מדיניות ציבורית? רק לפונדמנטליזם ליברלי מותר?) אתה אומר שהזכות לבריאות ותזונה היא נגזרת של הזכות לחיים. האנשים שמקבצים נדבות בטוק-שואז כדי לעשות ניתוח מציל-חיים לא שמעו על הזכות הזאת בטלוויזיה. מה שאתה אומר הוא, שתזונה ובריאות הן זכויותיהן של העשירים. אם נציגם של אותם 200 אלף הבלתי-מועסקים היה יושב במשרד האוצר ומתווה את מדיניות הממשלה, אותו ניאו-ליברליזם שאתה דוגל בו יחשף במלוא עירומו כאידיאולוגיה של המעמד השליט. אתה מדבר על אי-התערבות של הממשלה במשק. האם אתה תומך בממשלה כשהיא מפרקת שביתות? האם אתה תומך בממשלה כשהיא מצעידה את הפועלים כבשר-תותחים ב"תוכנית וויסקונסין"? אם כן, אתה תומך בהתערבות ממשלתית רק כשהיא פועלת לטובת התעשיין. תחשוב על זה. ניר, אתה מספר יפה על סביך החלוצים. אם תחליף את קרית-אתא בשיקאגו, אתה ממש תראה את ג'ון וויין החלוץ טובח באינדיאנים. החלום האמריקאי בהתגלמותו. המציאות קצת שונה. בעוד החלום מבטיח ניידות סוציאלית לכל מי שרוצה - הסטטיסטיקה מראה שניידות סוציאלית יש בעיקר למטה. האם זה בגלל שהשחורים לא רוצים לעבוד, והלבנים כן? אתה סיימת 12 שנות לימוד. האם עמדת בפני הדילמה: עבודה בבניין או אבטלה? אז איך אתה יכול לדבר על "אם מישהו באמת רוצה לעבוד"? העובדה היא, שבתנאים של "שוויון הזדמנויות" לא צריך קשרים כשיש פרוטקציה. אפילו לא צריך פרוטקציה כשאתה יודע להקרין את ה- upper classיות האשכנזית המשובחת הזאת. לסיום. דובי, אתה מפחיד אותי ב"הפרטת" הדיור הציבורי. גם אני לא בטוח שהרעיון כל-כך טוב. תבין: הפרטה היא מילה מעצבנת, כי היא מסתירה את העובדה שנכסים ציבוריים עוברים לידיים של בעלי-הון. חוק הדיור הציבורי, במקורו, נועד לחלק מחדש את העושר במדינה. אם הממשלה משרתת את בעלי הממון - כנראה שצריך להפקיע מידיה את ניהול חייהם של חסרי-הכל, ולתת להם את העצמאות לנהל את חייהם. אני מאמין ש"הפרטת" הדיור תביא להקלה זמנית בלבד. כשלא יהיה מה לאכול, הדיירים ישמחו למכור את הדירות בחצי מחיר, ובסופו של דבר, אנחנו מקבלים "הפרטה" טיפוסית. אבל עדיין, זה עדיף על "הפרטה" כפי שאתה מתכוון אליה. אני נחרד מהרעיון שדיור ציבורי (או בתי-ספר, בתי-חולים או בתי-סוהר לצורך העניין) ינוהל בידי חברות צמאות-דם ורווחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היות ודובי טיפל יפה בעניין הגיל, אנסה לסכם כמה נקודות אחרות: 1. סבי החלוצים, החלום. אולי לא שמת לב, אבל טרחתי להדגיש את היות התאור שלי *אמיתי* (הווה אומר - לא חלום), וכן דיברתי על שלושה דורות במשפחתי. סבי, הורי, ואני. כולנו דוגמאות חיות ונושמות לאותו "חלום" שלך. מה אנו למדים מכך? לבוא, להצהיר ולדמגג - אין קל מזה. לעומת זאת, להתייחס לנתונים כפי שנכתבו - אולי זו סגולה השמורה רק לאשכנזים מנייקים כדוגמתי? 2. סיימתי 12 שנות לימוד. לא בהצלחה יתרה. הציונים שלי בפירוש לא הספיקו לקבלה למוסד להשכלה גבוהה, ללא קשר למוצאי. והנה, הפלא ופלא, קיבלתי הצעת עבודה כמהנדס תכנה עוד בזמן שירותי הצבאי. הכיצד? אולי כי הקדשתי זמן ללימוד תכנות באופן עצמאי, וזאת עוד כשנתיים לפני שהיה לי מחשב בבית. כשאני אומר "מי שרוצה - עושה" - אני מתכוון קודם כל לעצמי. עוד מעט תספר לי שהצלחתי ללמוד מחשבים כי אני אשכנזי... 3. ה-Upper Classיות האשכנזית המשובחת הזאת - כבודו ודאי חי עשרים שנה אחורה. אני עובד בהי-טק ועובדים איתי אנשים מכל הגוונים והעדות - ולא בחברה אחת עסקינן. האם הם חריגים סטטיטית? האם אני מדמיין? במקום בו אני עובד אנשים מתקבלים לעבודה בגלל כישוריהם. החברה לא יכולה להרשות לעצמה אחרת - זה לא כלכלי. לבוסים ממש לא אכפת מוצאו של התכנת שמביא את הכסף, וטוב שכך. 4. דילמה - בניין או אבטלה? ובכן, אחי הצעיר - אשכנזי רם יחש כמוני - השתחרר מצה"ל. הברירות שעמדו בפניו היו נרחבות ומגוונות, ואכן, את רובן ניסה: תדלוק, שטיפת מכוניות, בודק בטחוני בנמל תעופה, ומן הסתם עוד כמה מקצועות חופשיים. גם חברי האשכנזים לכיתה נהנו מפרוטקציות שונות, ומצאו את עצמם במישרות רמות: החל במלצרות וכלה בהאכלת גמלים (סיפור אמיתי). למעשה, היחיד מחברי לכיתה שהחל לעבוד בהי-טק מיד היה אני, וזאת רק בגלל ש - מה לעשות - אני מוכשר להפליא. עוד מעט תטען לאפליה כנגד הלא מוכשרים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע לגביך, אבל אני לא מכבד אנשים לא לפי הכוח שלהם ולא לפי הגיל שלהם. אני מכבד אנשים על-פי האינטלקט שלהם, היצירתיות שלהם, ההומור שלהם, הדעות שלהם, המוסר שלהם, ההצלחה שלהם - כל מיני פרמטרים. אני מודה שאני נוקט מידה של איפה ואיפה - לגבי מבוגרים אני מסתכל על מעשיהם בעבר, ולגבי צעירים אני מביט על הפוטנציאל הגלום בהם ומידת השאיפה שלהם להגשים אותו. המג"בניק שבועט בפלסטינאי הוא לא בעיה של חוסר כבוד למבוגרים (למה, בילדים זה בסדר לבעוט?), אלא בעיה של חוסר בכבוד בסיסי לבני אדם, בלי קשר לגיל. אוקיי, הגיע הזמן לקצת סדר בדברים. "זכות בלתי מעורערת" היא מושג ליברלי. הליברליזם הוא שמעניק לאנשים את זכויות האדם שלהם. הזכויות הללו כולן עד אחת מתייחסת לא לגבי "מה מגיע לי" אלא "מה אסור לעשות לי" - אסור לשלול מאנשים את הזכות לכבוד, למשל, על ידי השפלתו, הן ע"י הממשלה או ע"י מעסיקו. מתוקף קביעה זו יכולים להוציא צווי איסור פרסום על פרטי נאנסות, אסור לענות אסירים, אסור לכלוא אדם מעבר לתקופה מסויימת ללא אישור שופט, ועוד כהנה וכהנה. זכויותיו של אדם לא מחייבות את הממשל לעשות משהו למען אותו אדם - זכות התנועה, למשל, לא מחייבת את הממשל לדאוג לכולם לכלי רכב... היוצאים מן הכלל היחידים בנושא זה הם הזכות לחינוך והזכות לבריאות, כאשר בשני המקרים הללו חובה על המדינה לספק שירותים בסיסיים שיאפשרו לאדם להתקיים (בריאות) ולהתקדם (חינוך). בשני המקרים, כמובן, יש מקום לתעשיית בריאות וחינוך פרטיים - שיספקו שירותים מעבר לבסיסיים תמורת תשלום. מי שרוצה ללמוד תנך כל היום, לומד במערכת חינוך חרדית. מי שרוצה ללמוד חלקאות ילמד בבי"ס חקלאי. מי שרוצה השכלה גבוהה - ילמד באוניברסיטה או במכללה. מי שרוצה את הרופאים הכי טובים עם שירות מחלקה ראשונה, ישלם לבית חולים פרטי. אין "זכות לשיוויון"... זו הסיבה שהזכות לכבוד אינה מחייבת אף אחד לתת קצבאות קיום. קצבאות הקיום, לכן, הן כן מתנה של המדינה. הן מתנה הוגנת וצודקת, אבל עדיין מתנה, ולמדינה יש כל זכות להתנות את המתנה הזו בשימוש נבון בזמנו הפנוי של המובטל, כמו עבודות יזומות או השתלמויות. אני לא מבין למה אתה מתכוון כשאתה אומר "להרוס את שיטת הרווחים". האם אתה מדבר על משכורת אחידה לכולם? אם כן - למה לאדם להשקיע בעבודתו אם אין לו להיכן להתקדם? המדינה מעניינת את התחת שלי (התחת שלך כבר עסוק עם ויסקונסין, לפי הכותרת...), אני עובד בשביל עצמי ובשביל משפחתי וחברי, ובשביל המטרות שאני מעוניין לתרום להן. אני לא עובד בשביל טובת הכלל. אבל המדינה כן צריכה לחשוב על הכלכלה הכללית, ולכן היא צריכה לדאוג שהמובטלים לא יתבטלו. פקידי האוצר מבינים היטב את ה"ג'ונגל" בחוץ, והם יודעים טוב מאוד שאם הם יהיו פקידי אוצר עלובים, הם לא יקבלו שום דבר בשום מקום. זה לא עניין של לשרת את האינטרסים של התעשיינים, זה עניין של לעשות החלטות כלכליות נכונות. אגב, מי אמר שפקידי אוצר צריכים אי פעם "לצאת החוצה"? העבודה שלהם משלמת וכדאית גם ככה. (מה שרע בחרדים, זה שאין מקום לשיחה איתם בד"כ. לא קשור לדמוקרטיה. גם לחרדים וגם לקומוניסטים יש מקום בדמוקרטיה). תוכנית ויסקונסין לא מדברת על "פועלים כבשר תותחים". מדובר בהתערבות של הממשלה במשק, נכון, אבל מדובר על הרע במיעוטו. אתה דורש התערבות בוטה בכלכלה בלי שום יתרון למשק. אני אומר - אם אנחנו כבר מתערבים ונותנים לאנשים דגים, בואו גם נלמד אותם לדוג כדי שיוכלו למכור אותם משוק וכך לכולנו יהיה דגים (כדי להכין מהם קוויאר, כמובן..). אני לא רוצה שום הפרטה של הדיור הציבורי. מדובר פה בעוד התערבות שהיא אנטי-כלכלית אבל מאוד צודקת ונאה. הפרטת הדיור הציבורי (היינו - מכירתו לאנשים פרטיים) היא פגיעה במטרות מפעל הדיור הציבורי, בלי שיצא לאף אחד שום דבר מזה, מלבד אותו כבוד מטופש ומיותר. מעודי לא טענתי שצריך להעביר את הדיור הציבורי לידי הון פרטי. זה יהיה מטופש. הון פרטי לא עוסק בפרוייקטים סוציאליסטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, שוב חזרנו לעניין של כבוד. אגב, אני רוצה לשאול אותך משהו על הערה קודמת שלך: אתה אומר שצריך לשלול קצבאות כדי להרחיב את התמיכה במובטלים (פרפראזה). האם באמת אין מספיק תקציב לתמיכה במובטלים? אפשר לקצץ בפטורים ממס הניתנים למעסיקים בתואנה של "הורדת עלות העבודה", במקום לקצץ אצל אלו שלא יכולים להתנגד. אני, למשל, קיבלתי שוק כשראיתי שבנק הפועלים הרוויח מיליארד וחצי ש"ח בשנה האחרונה, ומחצית מהסכום הזה ילך לידיים פרטיות. הרי כמעט כל מה שהוא הרוויח זה מאנשים מסכנים שתקועים באוברדראפט או שיש להם משכנתה על צווארם. למה שאחרים עוד יהנו מזה? יש כסף, ומספיק. יותר מכך: אם אני לא טועה, צפוי למדינה השנה עודף תקציבי. עכשיו, לגבי הכבוד. האם אפשר להכות פלסטיני שהוא עורך-דין, ולא עובד מלוכלך? אני לא בטוח. זכויות הן לא אותיות על נייר, הן נובעות יותר מכל דבר מהכח שיש לאדם, וכח בחברה שלנו נובע רק מהון. הפלסטינים הם חלק מכל האי-שוויון שיצרנו. כאשר נשרפו ארבעים עובדות במפעל בחברון, הודות למאכער פלסטיני, האם זה היה עניינם של "השמאלנים" בישראל? האם, כאשר מגורשי הר חברון הוחזרו למערותיהם, זה היה באמת נצחון? האם חיים במערות משקפים צדק? בנוגע לכבוד למבוגרים. ניר לא מסכים, אבל מהנסיון הקצר שצברתי, רוב האנשים חייבים את המעמד הסוציואקונומי שלהם לנסיבות חייהם או פשוט למקריות (כמו שקרה במקרה הפרטי של ניר, שהוא באמת בלתי-סביר). אתה מדבר על אינטלקט, אבל מה זה אינטלקט מבחינתך? זה אומר שאדם פשוט דומה לך, ובעל תחומי עניין דומים. אם תבדוק איזה אנשים הם "בעלי אינטלקט", תראה שמדובר בעיקר באשכנזים אמידים. --- בנוגע לליברליזם. הבולשביקים של תחילת המאה ראו את עצמם כממשיכיה של המסורת הליברלית הישנה. זכויות של "נעזוב אותך לנפשך", הן כאמור, מועילות בעיקר לבורגנות. אם אתה באמת מאמין בזכויותיהם של בני אדם - אתה צריך להלחם עליהן. כשרופאים במערכת הבריאות עושים שיקולים של רווח-הפסד, זה לא ממלא את הזכות הבסיסית לבריאות. זוהי אשליה-עצמית. כשמערכת החינוך שלנו בעיירות הפיתוח היא כושלת כמעט מכל בחינה שהיא, זה לא ממלא את הזכות הליברלית ל"נקודת התחלה שווה". תתעורר ותריח את הקפה: זכויותיהם של אנשים לא-אמידים מופרות מדי יום. אפילו הזכויות הליברליות המסורתיות יותר, של צדק ומשפט הוגן, מוגנות בעיקר כשמדובר בראשי ממשלה, ח"כים וגבירים מסוגו של אלי הורביץ. הזכות לשוויון אולי לא קיימת בספרי הלימוד שלך. היא קיימת בספרי הלימוד שלי. אלו הם הבדלים בהשקפת עולם. --- אתה שואל, מה משמעותה של הריסת שיטת הרווחים? לא, לא משכורת שווה לכולם. לכל הפחות, זה אומר שמדיניות ציבורית לא תוכפף יותר לאינטרסים של בעלי הון. כשמפעל נסגר - משלמים כסף לבעל המפעל. כשהבנקים נופלים - נותנים כסף לבעלי הבנקים. כשהאבטלה עולה - בועטים במובטלים. זה לא מתקבל על הדעת. פקידי האוצר אולי חושבים שהם מנהלים מדיניות חיובית, אבל התוצאת שלה לא ממש חיוביות. (אותו הדבר בנוגע לבנק ישראל, שהכניס אותנו ביוזמתו הפרטית, ובניגוד למדיניות ממשלה, למיתון החמור בהיסטוריה). הם מנהלים מדיניות, שהיא חיובית עבור בעלי ההון, ומשום מה, האינטרסים של בעלי ההון מתאחדים אצלנו עם "האינטרס הציבורי". העובדה היא, שברגע שפקידי האוצר הבכירים מסיימים קדנציה, הם "יוצאים החוצה". וכשהם יוצאים החוצה, הם עוברים למשרות אצל בעלי הון. זהו חוק טבע. (בנוגע לדמוקרטיה: המדינה נשלטת בידי בעלי-הון. אתה חופשי לחשוב שזו דמוקרטיה. אני רק מאחל לך, שלא תגיע לשלב בחייך שבו תכיר במציאות.) --- אתה אומר שאני דורש "התערבות בוטה שלא מועילה למשק". מאיפה הלהט הרלגיוזי הזה, דובי? באיזה בית-כנסת סיפרו לך שהתערבות הממשלה לא מועילה למשק? ההשוואה היחידה בין כלכלה מתוכננת לכלכלת שוק שאני מכיר, היא זו שהתרחשה ברוסיה. אותו הדבר עם סין, שהכלכלה שלה היא החזקה והיציבה בדרום-מזרח אסיה, וטובה מאוד גם בסטנדרטים עולמיים. לפי מדדים מקובלים, הכלכלה המתוכננת בברה"מ של תחילת שנות השמונים הייתה במצב טוב לאין שיעור (ואפילו צמחה), בהשוואה לכלכלה היום. עובדה שאתה כנראה לא יודע, כשאתה מצהיר שהקומוניזם מת: מאז המעבר לשיטת שוק, הכלכלה הרוסית התכווצה במחצית. יותר מכך: תוחלת החיים של הרוסים ירדה לשפל חסר תקדים - הגבר הרוסי חי בממוצע כ- 55 שנה. תחשוב על זה לפני שאתה מדבר על "טובת הכלכלה" ו"למען כל החברה". אתה מציע ללמד מובטלים לדוג - למה שלא נלמד את בעלי-ההון לשחות? כמו שמודאג אומר, תפוקת העבודה של משקיע/מנהל בכיר היא פרופרציונאלית הפוכה לשכר שהוא מקבל. האם הון פרטי לא עוסק בפרוייקטים סוציאליים? דווקא כן. הנה, האליל של הסוציאל-דמוקרטיה, טוני בלייר, מפריט בתי-חולים, וזין על החולים. (בתי-החולים הממשלתיים שלנו ממילא פועלים כמו מוסדות פרטיים.) אצל ביל קלינטון איש-המרכז יש מחנות ריכוז פרטיים, הנקראים בשם "מתקני תיקון בהפעלת יזמים". אצל אליל שלטון-החוק ג'וליאני, כל מערכת לשכות התעסוקה היא פרטית (ולכן, מובטלים עושים קורסי השתלמות ב"קריאה בכף היד"). משרד האוצר החביב שלנו מתכנן לעשות את כל זה, וגם יותר. אתה תופתע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מפספס נקודת מפתח - אני לא אומר שאין כסף לתת למובטלים - אני אומר שהענקת קצבאות למגזר בלתי-יצרני באוכלוסיה מבלי לדרבן אותו לעבוד, פוגע בכלכלה. הענקת הקלות במס להקמת מפעלים אולי אינה מוצדקת, אבל היא בהחלט מועילה יותר מאשר קצבאות אבטלה ריקות מתוכן. לא כמעט, ואפילו לא חצי. כ-29% מהכנסות הבנק באו מהציבור הרגיל, וחלק גדול מהכנסות אלו מגיע מעמלות, ולאו דווקא מריביות על אוברדרפט (אגב, אף אחד לא מכריח אותך להכנס לאוברדרפט. בכלל - במדינות אחרות לא קיים המושג הזה. אין לך כסף? קח הלוואה). שאר ההכנסות באות מבנקאות פרטית (לקוחות אמידים ועסקים בינוניים) ומעסקי הון. אגב, מליארד וחצי זה לא עד כדי כך הרבה לבנק גדול. תחשוב כמה כסף יש לביל גייטס לבדו... השנה לא צפוי עודף תקציבי. הייתה עלייה מקרית בתזרים המזומנים ממסים. איש לא יודע אם זה ימשך בחודשים הקרובים. בכל מקרה - אין שום סיבה ללכת ולבזבז אותו. עודף תקציבי, להזכירך, יותר טוב מגרעון... לא רק שאפשר, תאורטית, להכות פלסטינאי שהוא עורך-דין, אלא שמקרים כאלה כבר קרו והם ממשיכים לקרות כל הזמן. מג"בניקים בני 19, בדרך כלל, לא עוצרים לבקש מבן-אדם את כרטיס הביקור שלו לפני שהם תוקפים. חיים במערות הם בחירתם של החיים בהן. בדיוק כמו שלחיות באוהלים זו בחירה של הבדואים, ומי שמשכן אותם בבתים פוגע בהם, לדעתם. לא אתחיל לפרט לך כאן את רשימת חברי כדי שתאמין לי שיש לי די והותר חברים לא אשכנזים וגם לא אמידים, ולפעמים גם לא זה ולא זה. לפחות מבחינת הלא אשכנזים, מספיק שאציין את ידידי ושותפי להקמת האתר, טל כהן, שכבר רמז לעובדת היותו (gasp!) בלתי-אשכנזי. ----- זה יפה מאוד שהבולשביקים ראו בעצמם ממשיכי דרכם של הליברלים, אבל הם לא. מה רע בבורגנות? אני חלק מהבורגנות. הבורגנות היא הבסיס עליו מתקיימת הדמוקרטיה. בלי מעמד בינוני רחב, לא יכול להתקיים משטר דמוקרטי אמיתי. די, נמאס לי כבר. המושגים שלנו של זכויות היסוד פשוט מנוגדים. אתה חושב שלכל אדם מגיע הכל, ואני מאמין שלכל אדם מגיעה ההזדמנות להגיש לעצמו מה שהוא רוצה בלי שהוא יאלץ לתמוך בעל כורחו בכל נדכאי העולם. אני מאמין שהשיטה הנוכחית מעודדת אבטלה ואינה מסייעת לאיש, בעוד שרפורמה כמו תוכנית ויסקונסין תהיה צעד לכיוון עידוד תעסוקה וסיוע אמיתי למובטלים ולכלכלה בכלל. המדינה היא כלי, נכון, אבל היא לא בנק. לראות במדינה את המזור לכל צרותיהם של הבלתי-מוכשרים או העצלנים או אלו שזכו לחינוך לקוי מהוריהם, או אלו שסתם לאשפר עליהם מזלם, זו שטות שאינה יכולה לשרוד. ומילה אחרונה - הכלכלה של רוסיה נפלה קורבן לדמוקרטיה דמיקולו שנפלה עליה מבלי שהעם הרוסי יהיה מוכן לכך, וזאת לאחר שרוסיה נשענה זמן רב על מדינות ברית המועצות עבור משאבים רבים וכוח רב. רוסיה מוכנה היום לדמוקרטיה כמו שהיא הייתה מוכנה ב-1917 למהפיכה מרקסיסטית (כלומר - בכלל לא). זה לא קשור לכלכלה, זה קשור לסוציולוגיה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |