בתשובה לסמיילי, 05/02/06 10:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. עימות עם עבריינים הוא אילוץ. אם אפשר להמנע ממנו ולהרוויח הפסקה של הפשיעה, אני חושב שזה יותר טוב למדינה, מה גם שרוב הנערים שבאו להתעמת עם כוחות הביטחון הם לא אלפרונים אלא אנשים רגילים, שבדרך כלל אינם מפירים חוק. ב. אני עושה את החשבון של רובינשטיין: שבוע אחד אינו מחיר כבד מדי. ג. וודאי שבשש השנים האינטרס היחיד הוא להשאר בשטח. אחרי פסיקת בג"ץ הסיפור משתנה, ואז יש גם אינטרס חזק יותר אצל (חלק מ, או במילים אחרות: האחראים מבין) המתנחלים: להתפנות בלי מכות. ד. מי יודע? למה לא לנסות? ה. שוב, מדובר בסך הכל בשבוע מסכן. לא בשנה ולא בחודש, וגם לא ב"פרק זמן בלתי מוגבל". שבוע אחד בסך הכל. ו. לא בהכרח. קיימת קבוצה גדולה - שאיננה רוב העם, לדעתי - שרוצה לראות פינוי. אולמרט, שמראש פונה לקבוצה הזו, מפעיל את היכולות שלו כראש ממשלה כדי למצוא חן בעיניה. אין לשכוח גם, שבבחירות האחרונות שרון נבחר, על מצע שונה לגמרי מזה של קדימה. ז-ט. מסכים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. איך זה טוב למדינה, ברגע שהמדינה תחתום על הסכם עם עבריינים בשביל למנוע אלימות, כל העבריינים יתחילו לאיים באלימות על מנת לחתום על הסכמים, ובמקום שלטון החוק, נקבל את שלטון החזק. רוב הנערים הם לא אלפרונים, המטרה שלהם היא אידיאולוגית (ולכן כל הסכם איתם מוטל בספק) ונגד קיומה של המדינה, בזמן שמטרת האלפרונים היא להרוויח כסף. ב. ה"שבוע" הזה נמשך כבר שש שנים. ג. לפני שש שנים הם קיבלו צו פינוי, למה צריך שבג"ץ יקבע שהמדינה חייבת לאכוף את הצו? ד. אתה מדבר אחרי שש שנים של "נסיונות". ה. שוב, מדובר על *עוד* שבוע, שבעקבותיו תהיה *עוד* עתירה, ואחרי שבג"ץ קיבלת את העיקרון, אין לו שום סיבה חוקית שלא לדחות את הפינוי בעוד שבוע ("מסכן") וכך הלאה. רובינשטיין נכשל באותו כשל בעבר. ו. זהו, שאם אולמרט היה יושב ראש מרץ, זה היה נכון. אבל אולמרט רוצה להיות ראש ממשלה, וככזה הוא *צריך* לזכות בקולות של רוב העם, אם הוא יעשה דבר שמנוגד לדעתו של רוב העם, הוא ייכשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא חושב. אלו לא מקרים דומים. העבריינות, כמו שכתבת, היא אידיאולוגית, וככזאת המדינה צריכה להקל עליה יותר מאשר במקרה של עבריינות פלילית. ב-ה. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%93_%D7%A0%D7%... מצד שנינו. לא יעזור אם נחזור שוב ושוב על אותם טיעונים. אני חושב שהסיכון שווה את התועלת, אתה חושב שלא. ו. אולמרט לא אמור לזכות בקולות של רוב העם, אלא של רוב יחסי. יספיקו לו גם 35 מנדטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. למה להקל? האם אתה חושב שהיה צורך להקל גם במקרה של וענונו? אודי אדיב? מרקוס קלינגברג? טלי פאחימה? אייבי נתן? עצורי המחתרת? יגאל עמיר? ב-ה. קרא, בבקשה, את תגובה 365736 אני מצטער, העובדות הן חד משמעיות. ו. אולמרת אמור לגבש קואליציה שמייצגת את הרוב. אם יהיו לו 45 מנדטים, אבל הוא לא יצליח למצוא עוד 16 שיסכימו למדיניותו, הוא לא יהיה ראש ממשלה, לעומת זאת, אם הוא יקבל 16 מנדטים, אבל יצליח למצוא עוד 45 שיסכימו למועמדותו, הוא יהיה ראש ממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בניגוד לכל האנשים שציינת (פרט לעצורי המחתרת), אנשי עמונה רוצים את טובת המדינה. מי שלא, צריך להחמיר את עונשו. להערכתי, תושבי עמונה (ולא אלו שבאו לעזור) כן רוצים את טובת המדינה. ב-ה. העובדות לגבי העבר הן חד משמעיות. לגבי העתיד הן לא, אם כי אני מתחיל להשתכנע שבג"ץ צדק בפסיקתו (מבחינת עצמו). ז. לא באמת. אחרי הבחירות מפלגות יכולות להצטרף אליו גם משיקולים שהם לא אידיאולוגיים נטו. עם 45 מנדטים הוא יכול לסמוך על יכולות הרכבת ממשלה סבירות כדי להקים קואליציה. רק פעם אחת (למיטב ידיעתי) עברה מפלגה את ה-40 מנדטים ולא הצליחה להקים ממשלה לבד - וזה היה כשגם היריבה עברה את ה-40. כיום הסקרים לא צופים משהו דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה ודאי לא נכון. אנשי עמונה הם האנשים שמדברים על התנתקות (מהמדינה), ועל הקמת מדינת יהודה, הם חולקים על סמכות הרשויות לקבל החלטות בסיסיות, ולא מקבלים מרות של אף אחד. הם ודאי לא רוצים את טובת המדינה (אולי את טובת העם, או את טובת הדת, אבל זה לא אותו הדבר). להבדיל, אני לא משוכנע שאלא שציינתי לא רצו את טובת המדינה (ולגבי מרקוס קלינברג, אייבי נתן, ויגאל עמיר אני בטוח מעל לכל ספק שהם פעלו לטובת מה שהם חשבו שהוא טובת המדינה). ב-ה. אני לא רואה איך אפשר להסיק מעובדות כאלה מסקנות שונות. ז. אם מחר יצליח פייגלין לזכות בראשות הליכוד, ויקבל 40 או אפילו 50 מנדטים, הוא עדיין לא יצליח להקים ממשלה עם ה"צפעונים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ז. ? ליכוד+ש"ס+מפד"ל+אגודה+ליברמן לא יסגור במקרה זה רוב מתפקד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חושב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כל עניין ההתנתקות מהמדינה החל רק בתקופה האחרונה, לדעתי. המאחז הזה קיים עוד הרבה לפני כן. בעונשם של אייבי נתן ויגאל עמיר אכן צריך להקל - בהשוואה לפשע. אם יגאל עמיר היה רוצח מתוך, נאמר, רצון לרווח אישי כספי כלשהו, היה אמור להפסק לו עונש חמור יותר (אם יש כזה). אינני יודע איך מרקוס קלינברג רצה בטובת המדינה. אשמח אם תאיר את עיני. ב-ה. ראה מה היה עם השוק בחברון. גם שם עמדו לפני פיצוץ, וגם שם היו נערי גבעות מטורפים שאינם מקבלים מרות - ובכל זאת זה נמנע. איך? אינני יודע בדיוק. עובדה היא שהושג הסכם והפולשים התפנו. ז. אולי. אבל מפלגת מרכז כמו קדימה כן תצליח, כנראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. על "מאבק" בין "ישראלים" ל"יהודים" מדובר עוד מתקופתו של רבין. בן חורין הכריז על עצמו כעל נשיא מדינת יהודה עוד ב-89. לא מדובר על רעיונות כל כך חדשים. יש הבדל בין העבריינים שהקימו את עמונה, לבין העבריינים שבאו "להגן" עליה. הראשונים אולי באמת רצו בטובתה של המדינה. אני לא חושב שצריך להקל בעונשם של עבריינים אידיאולוגיים, בלי קשר לאידיאולוגיה אותה הם מנסים לקדם, או למידת הפטריוטיות שלהם. אני לא חושב שעמיר טוב או רע מכל רוצח אחר. מרקוס קלינברג היה קומניסט, וככזה חשב שטובתה של המדינה תהיה להפוך לקומניסטית, ושפעולותיו יזרזו את התהליך. ב-ה. כן, היה "הסכם" (לא חתום) שהמדינה הסכימה לתת לפולשים להנות מפרי פלישתם תוך חודש. עוד חודש או שהמדינה תוותר (מוסרית זה כמו שיתפסו את קופרמן-סגל ויגידו לו תן לנו רק לספור את הכסף ואז נחזיר לך אותו), או שהמדינה תפר את ההסכם (מה שיביא לפלישה חדשה, ומה עשינו בזה). הרי זאת הדרך שבה הוקמו ההתנחלויות, המתנחלים פולשים, הממשלה מפנה, הם פולשים שוב, מגיעים להסכם "זמני", מפירים את ההסכם, והממשלה מרימה ידיים ומכשירה את השרץ. ז. כן, ומה עושה אותה מפלגת מרכז? הרי אם פינוי עמונה היה מקובל רק על השמאל הקיצוני, "קדימה" היתה נהפכת לשמאל קיצוני ברגע שהיא ביצעה את הפינוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. רק בזמן האחרון זה תפס אצל יותר אנשים. אינני יודע מה היה בראשם של מקימי עמונה, אבל סטטיסטית, לא סביר שהם לא הכירו במדינה, להערכתי. ב. אתה מדבר על מה שהיה בחברון? אם כן, אז די שכנעת אותי. ז. ודאי ש-40 מנדטים הם לא "שמאל קיצוני". אבל הם גם לא רוב. לפי איך שאני רואה את מפת הפוליטיקה הישראלית היום, יש, באופן גס, שלוש מחלקות: ימין, שמאל ומרכז. השמאל תומך במשא ומתן עם הפלסטינים, המרכז תומך בהפרדה תוך פינוי התנחלויות רבות, הימין מתנגד לשתי השיטות האחרות ומציג כמה דרכים אחרות. הימין והשמאל הקיצוניים מתנגדים לעצם קיום המדינה, כל אחד מסיבותיו הוא. קדימה בהחלט לא מתנגדת לעצם קיום המדינה, ועל כן היא לא שמאל קיצוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יכול להיות. ז. לא לזה התכוונתי. התכוונתי להגיד שבישראל מפלגה שמנהלת מדיניות שלא מקובלת על רוב הציבור לא יכולה להגיע לשלטון (עם יוצא מהכלל, כשהמפלגה לא מצהירה על המדיניות שלה מראש, ע"ע הליכוד בראשות שרון, אבל זה ודאי לא מתקיים למדיניות פירוק המאחזים של אולמרט). לא משנה כמה מנדטים המפלגה מקבלת, כל עוד היא מקבלת פחות מ-60 (ואם היא מקבלת יותר מ-60, אין על מה לדבר) היא צריכה שותפות שיסכימו איתה על מדיניות משותפת. לכן, אם אולמרט רוצה להיות ראש ממשלה (ונראה לי שהוא רוצה), והפעולות של אולמרט נועדו לקדם את רצונו (וכנראה שהן נועדו), הרי מכאן שאפשר להסיק שאולמרט מאמין שרוב הציבור תומך בפירוק עמונה. אם זה נכון, אז אולמרט מקיים את רצון הציבור. אם זה לא נכון, אז אולמרט לא יהיה ראש ממשלה בעוד חודשיים. בכל מקרה, רצון העם ימולא. אני לא חושב שהחלוקה שלך נכונה, אבל נראה לי שנשמור את זה לדיון אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתיל שעסק בעימות פשע מתוך אינטרס אישי <-> פשע מתוך אידיאולוגיה, בערך החל מתגובה 295456 (משום מה אני מצליחה להעלות את הפתיל הזה רק בקטעים-קטעים ולא ברצף אחד, בתקווה שלשאר הקוראים יהיה יותר נוח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מותר לי להתערב, אני חושב שהנקודה העיקרית של בג"ץ מפוספסת כאן. תפקידו של בית המשפט הגבוה לצדק הוא לתת סעד לאזרח שהשלטון מתעמר בו. כשאזרח בא לבג"ץ לבקש סעד הוא חייב לבוא בידיים נקיות ולקבל את פסיקתו, מראש. השופט חשין כבר פסק שהעותרים בעניין זה לא באים בידיים נקיות והם מתייחסים לפסיקת בג"ץ כעוד אופציה: אם יפסוק לטובתם, הם יקבלו את פסיקתו. אם יפסוק נגדם, הם יזרקו בלוקים. הבג"ץ, ולו רק מפאת כבודו, לא יכול להרשות שישתמשו בו כעוד כלי או עוד בלוק. מי שלא מקבל את פסיקת בג"ץ כפסיקה אחרונה, לא יכול להעזר בו. אבל אם מנהיגי המתנחלים יצהירו עכשיו "דינא דמלכותא, דינא" - כלומר שהם מתכוונים ומתחייבים לכבד את חוקי המדינה - כולם ובכל תנאי - הם יהיו זכאים ליחס אחר מבית המשפט. גם השופט רובינשטיין מבין את העניין הזה אבל הוא בא עם שיקול פרגמטי (שאתה מייצג כאן) ואומר משהו כמו: נכון שלא מגיע לעותרים סעד, כי ידיהם וכוונותיהם לא נקיות. אבל אולי גם למדינה כדאי להתאפק כדי לחסוך אלימות. השופטים האחרים וגם המדינה (הנתבעת) מצאו שהשיקול הפרגמטי הזה מוטעה. אם הצעתו של וולרשטיין, לפרק את הבתים, הייתה באה לילה אחד קודם, היא הייתה מתקבלת, אבל העובדה שהיא באה רק כשהכוחות הגיעו לשטח פגעה עוד יותר באמינותה. פשוט לא מאמינים לו יותר. כמו עם ערפאת בזמנו, לא יודעים אם וולרשטיין לא יכול או לא רוצה להשתלט על הנערים ולפרק את המאחזים הלא חוקיים. רק דבר אחד ברור - שהוא לא יעשה זאת. אבל וולרשטיין ומועצת יש"ע מוזמנים להפתיע. יפרקו נא את המאחז הבלתי חוקי הבא במו ידיהם. בלי בג"ץ ובלי סוסים ובלי אבנים ובלי אלות. אז כולם יראו שאפשר גם בלי אלימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הרעיון שלך בפסקה האחרונה - נראה לי שדווקא צעד כזה יביא לשיא את מספר הבלוקים שיעופו שם, שלא לדבר על חמת הרצח על מי שייתפסו כבוגדים מבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני שאת צודקת. אבל זה העניין, אם וולרשטיין (למשל) רוצה לפנות את הנערים אבל לא יכול, הוא צריך לשתף פעולה עם המשטרה ולבקש את הגנתה. במקרה כזה נוכל להפריד את ה''עשבים השוטים'' מהעשבים החכמים. אם הוא לא רוצה לפנות אותם, אז הוא לא בא בידיים נקיות לבקש סעד מבג''ץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב להודות שאני לא כל כך מבין את הקטע של הידיים הנקיות, למה בית המשפט לא יכול לפדוק לגופה של תביעה? למה הוא צריך להתעניין בתובע ובנקיון כפיו? אם, נגיד, אני שודד בנקים. זאת העבודה שלי, ואני טוב בה. כל כך טוב, עד שהמשטרה לא מצליחה להוכיח את אשמתי. אם השוטרים מתחילים להרביץ לי, אני לא יכול להתלונן לבית המשפט? ואם אני פעיל זכויות אדם שמוחה כנגד הפלייתם של הקרחים, האם על מנת לקבל סיוע מבית המשפט, אני מחוייב לקבל את פסק דינו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם באת בקש סעד מבית המשפט - ודאי שעליך לקבל את פסיקתו. אחרת זה בזבוז זמנם של השופטים ובזיון הדין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? א. יכול להיות שגם אם אני לא אקבל את פסיקתו, עדיין יווצר תקדים משפטי חשוב שבלעדי לא יכל להקבע. ב. אם אני צודק, בית המשפט אמור לפסוק לטובתי, אבל בית המשפט יכול לטעות, ואז אם אקבל את פסיקתו, על פני הצדק, הרי שאני חוטא לצדק. ומצד שני, אם לא אפנה, אז אני לא נותן לבית המשפט צ'אנס לקבל את הצדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. התקדים המשפטי שיכול להיווצר אינו מעניינך. יותר מזה, אם הבית המשפט ישב לשיפוט בעניין שמראש ידוע שלא תקבל בו אלא פסיקה לטובתך, השופטים עצמם יעשו צחוק מעצמם והתקדים שייווצר יהיה דווקא בכך שהכל יראו שאין משמעות לפסיקתו. ב. גם אם לדעתך אתה צודק, אם אתה מסרב לקבל את פסיקת השופטים במקרה שאיננה לטובתך, אינך יכול יותר לבקש סעד כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. למה "יעשו מעצמם צחוק"? הם יקבלו את החלטתם, אם אני לא אסכים איתה, אני אפר אותה, ואז הרשות המבצעת תוכל להעמיד אותי למשפט. מה הבעיה כאן? ב. את זה הבנתי, השאלה שלי היא למה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לזכור שבג"ץ איננו בית משפט שדן בעברות של אזרחים אלא בפעולות של השלטון. אם אתה שודד בנק בג"ץ לא יתעסק בעברה הזו. אם המשטרה/השלטון פגעה בך מעבר למותר (בין אם אתה שודד או שה תמים) אתה יכול לעתור לבג"ץ בלי קשר לנקיון כפיך כשודד בנק. אבל אם אתה מתכנן שוד בנק ועותר לבג"ץ שיצווה על המשטרה להזיז את הניידת שחונה תמיד בדיוק מול הכניסה לבנק, בטענה (נגיד) שזה ביזבוז כספי ציבור, במקרה כזה, אם בג"ץ מזהה את כונותיך הוא יכול לדחות את עתירתך כי היא לא נעשית בתום לב. במקרה של עמונה, העותרים ביקשו אורכה שתאפשר להם זמן לפנות בעצמם, אבל כמו שאמרת הם לא ניצלו 6 שנות אורכה ובאו ברגע האחרון. השופטים לא האמינו שכונתם באמת השתנתה אלא סברו שהעותרים משתמשים בבית המשפט למטרות לא לגיטימיות - עוד עיכוב ועוד עיכוב - שבסופם הם בכל מקרה יזרקו בלוקים. אז ידיהם לא נקיות, לא בגלל שהם בנו את הבתים, אלא שהם באים "לעבוד" על בית המשפט ובעצם מבזים אותו (ואם תשאל אותם, בזים לו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי את העיקרון, לא הבנתי את הצידוק שלו. גם אם אני בז לבית המשפט, אני עדיין אזרח בעל זכויות, לא? נראה לי ששופטי בג"ץ הגיבו מהבטן יותר מאשר מהראש. אגב, בקשר להתראה, http://notes.co.il/carmi/16337.asp |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר כאן על זכויות שנשללו. בפסיקות קודמות כבר נקבע שאין למתנחלים "זכות" לבנות או לגור במקום. המדינה החליטה לבצע את פסיקת בגץ הקודמת ולהרוס את הבתים. העתירה האחרונה מבקשת לעכב את פעולת הממשלה. איש לא שלל כאן שום זכויות. וגם זכותו של בג"ץ לדחות עתירה שאין בה תם לב, בעינה עומדת. כשאתה אומר שהשופטים הגיבו מהבטן זה נשמע כמו בריונים בשכונה שלא יכלו למחול על כבודם. אבל כבוד בית המשפט איננו כבודם של השופטים. הם - למעננו - חייבים לשמור על כבודו ומי שמבזה אותו הוא פורע חוק. לכן מי שאומר "אני לא מקבל את פסיקת בג"ץ" צריך להענש בלי כל קשר לעברות אחרות שהוא עשה. כשציבור שלם מסרב לקבל את פסיקת בג"ץ, אי אפשר להעניש את כולם אבל אפשר (ולדעתי מוצדק) שבית המשפט ימנע ממנו סעד. ההצדקה נראית לי טרוויאלית (או שאני לא מבין מה אתה מחפש). אם שני יריבים הולכים לרב שיפסוק בינהם, ואחד אומר שהוא לא מבטיח לקבל את פסיקתו, אתה חושב שהרב יסכים לפסוק בינהם? אני חושב שכששני יריבים פונים ל"ערכאות" הם חיבים להכיר בסמכותן של הערכאות הללו, אחרת הם יכולים ישר לירות אחד בשני וגמרנו. בנוסף, אם רק צד אחד מקבל את הסמכות (והשני בז לה) אז בית המשפט איננו הוגן (המאזניים מוטים) כי הצד שמקבל את הסמכות יכול רק להפסיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, כשמדובר בבית משפט של המדינה, כל הצדדים חייבים לקבל את הסמכות. מי שלא מקבל את פסיקת בית המשפט ברצון, יקבל אותה בכפיה. זאת המשמעות של מדינת חוק, ושל שלטון החוק. אני חושב שמעבר לכל הרטוריקה הצדקנית, הדבר הזה ברור לכל הצדדים ולכל האזרחים. התחושה שלי היא שבית המשפט רצה לא רק שיקיימו את רצונו (הרי בשביל זה יש משטרה) אלא שיקיימו את רצונו ב''שמחה'' או ב''אהבה'' או ב''כבוד'', או משהו אמורפי כזה. לדעתי, בית המשפט חייב להבין שמותר לאזרחים (להבדיל מהמדינה) למחות על החלטותיו, או אפילו לא למלא את החלטותיו (ובשביל זה יש משטרה, על מנת לכפות על האזרחים את החלטות בית המשפט). מחאה שכזו יכולה להיות מחאה חריפה, מחאה גסה, מחאה בוטה, או אפילו מחאה אלימה (מה שיכול להפוך אותה ללא חוקית או לא מוסרית, אבל לאזרחים עדיין יש את הזכות לעבור על החוק או על המוסר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו קצת במעגל. כמובן שאם הם לא מקבלים את פסיקת בגץ אז המשטרה תכפה אותו. אתה ביקשת להבין ולהצדיק את עניין הידים הנקיות. "כבוד בית המשפט" נשמע כרטוריקה צדקנית אבל יש כאלו (גם שופטים) שחושבים שזה עניין מהותי. בסוף אתה מבלבל אותי לגמרי. אני מבין שלאזרחים מותר למחות. אני לא מבין מה זה "לאזרחים עדיין יש את הזכות לעבור על החוק או על המוסר". אתה מתכוון שיש להם זכות לרצוח בניגוד לחוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור בן אדם, אני חושב שאסור לרצוח. בתור אזרח, אני חושב שאסור לרצוח בניגוד לחוק. בתור שופט(וירטואלי), אני חושב שרוצח צריך להענש על פשעיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל מקרה, רצח זה לא מוסרי ולא חוקי. ונדמה לי שאתה אומר שלאזרחים אין זכות לעבור על החוק או על המוסר. אני דווקא מסכים איתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אבל אם אתה מתכנן שוד בנק ועותר לבג"ץ שיצווה על המשטרה להזיז את הניידת... במקרה כזה, אם בג"ץ מזהה את כוונותיך הוא יכול לדחות את עתירתך כי היא לא נעשית בתום לב". זה נשמע לי מאוד עצוב. האם זו לא פגיעה בחופש העיסוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, חוק יסוד:חופש העיסוק מקנה לך זכות לעסוק בשוד בנקים, ואוסר על המשטרה להפריע לך ... למעט במיקרים שזה מנוגד לערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכבר כתב כאן משהו, עובדה שבמקרה של השוק בחברון הצליחו להגיע לפשרה ללא שום צורך באלימות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עובדה שגם אני כבר כתבתי שאם וולרשטיין היה בא עם ההצעה לילה אחד קודם, היו מגיעים גם כאן לפשרה (כנראה) בלי בג''ץ ובלי אלימות. ואם הוא יפרק לבד את המאחז (הב''מ) הבא, הוא יחסוך עוד אלימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כפי שכבר כתבתי, ולרשטייין הגיע לבג"ץ באותו לילה כי הוא ידע שבאותו לילה השופט התורן הוא רובינשטיין. תזמון עתירה כך שתגיע לידי שופט מועדף עליך הא תרגיל ידוע ומקובל של עורכי דין, במיוחד בבג"ץ. גם התרגיל הנגדי של ברק - קביעת הרכב של 3שופטים, מתוכם ארבל ופרוקצ'יה כניטרול של רובינשטיין, הוא תרגיל ידוע ומוכר. זה באמת תיק כזה מסובך ועקרוני שצריך 3 שופטים בשבילו? ב. מסופקני אם היו מגיעים לפשרה גם ערב או שבוע לפני כן, שכן השלטון חיפש עימות. לראיה: מזוז ניסה לחבל בהסכם הפשרה שהתקבל בחברון לאחר חתימתו http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=222324&... ג. המתישבים ניסו להגיע לפשרה גם לפני כן, ע"י אטימת הבתים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק רציתי להעיר על בג"ץ. אני לא ממש מכיר את הטריקים של שני הצדדים. ב-ג. יותר מדי מסובך. לפני שכל האלימות הזו חוזרת על עצמה, האם לדעתך ולרשטיין יפרק בעצמו את המאחז הבא? כי אם זו הפשרה שהוא מחפש, למה לחכות עד התורנות הבאה של רובינשטיין. שיפרק וזהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"פשרה" לא היתה פירוק, אלא 'הזזת' המבנים לעמונה. אלא שהזזה כזו הינה כנראה בלתי אפשרית טכנית וגם אם היא אפשרית תדרוש זמן רב. מטרת העניין היתה פשוט למסמס את הפינוי (עד אחרי הבחירות?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני איתך. פירוק, הזזה, העתקה, פיצוץ או מיסמוס - לומשנה. המדינה (ואני!) רוצה שהמבנים במאחזים יעלמו ממקומם הבלתי חוקי. ולרשטיין רוצה לעשות זאת בעצמו ובדרכו שלו. שיבורך! אני לא מאמין שתמצא אפילו מתנגד אחד. וגם אין בעיה של זמן, עד הבחירות הרשויות לא יעשו דבר. אז יש לולרשטיין לפחות חודשיים לעשות מה שצריך בשקט ובלי אלימות, כמו שהוא אוהב. משום מה יש לי הרגשה שהוא לא יעשה. להערכתי (ולצערי) הוא יחכה עד שכוחות המשטרה יגיעו למאחז הבא עם הטרקטורים. ורק אז יפנה לבג"ץ כדי לבקש עיכוב נוסף - כי הוא הרי רוצה פשרה. ממש קשה להבין למה לא מאמינים לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו שטות אמרת בסעיף א' שלך. רואים שאינך יודע דבר על צורת העבודה של בג"ץ. לפי החוק, ההרכב הרגיל של בג"ץ בכל עתירה הוא שלושה שופטים. אפשר לדון בשופט אחד רק אם דוחים את העתירה על הסף. כלומר - כדי שרובינשטיין יוכל לדון לבד בעתירה של ולרשטיין, הוא היה צריך לדחות אותה במקום! חבל שאנשים סתם מלכלכים בלי לדעת על מה הם מדברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה קופץ על עידן בלי סיבה (ויש סיבות, בקרוב תראה). הוא טען שברק צירף אל רובינשטיין דווקא את שתי השופטות שמאלניות במיוחד האלה כדי לנטרל אותו. הוא לא הפגין (כאן) אי ידיעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה אינה למספר השופטים אלא לאישיותם (וליתר דיוק, דעותיהם הפוליטיות). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |