 |
|
 |
||
|
||||
 |
המוסיקה הישראלית נוטה כבר זמן רב לחקות את המוסיקה הים תיכונית, ומגמה זו מתחזקת מאוד בשנים האחרונות. זו גם בדיוק הסיבה מדוע יש הרבה פחות יוצרי רוק איכותיים: הביקוש היחסי למוסיקה שלהם יורד בהתמדה. אולי אפשר לאתר כאן התחלה, צנועה מאוד, של השתלבות של ישראל במרחב בו היא שוכנת. אבל בכל מקרה, למוסיקה המזרחית הישראלית יש עוד הרבה מה ללמוד מאום כולתום ומפיירוז והאחים רחבאני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מקשיב לאום כולתום, פיירוז והאחים רחבאני? וואו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האחים רחבאני ופיירוז לא עומדים בנפרד. עסי רחבאני, בעלה של פיירוז, היה מלחין לה את השירים, ומנסור אחיו היה מחבר את המילים. אחרי מותו של עסי החל זיאד, בנה של פיירוז, להלחין לה שירים במקום אביו. אני לומד ערבית כבר כמה זמן, ודרך הלימודים שלי יצא לי, למזלי, להכיר את הזמרות המצוינות האלו (יש גם רבים אחרים - מרסל חליף, לדוגמא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך חשדתי בכשרים (מה שכתבתי היה מתוך התקף קליל של אי אמון) ועל כך- התנצלותי. אני לא מקשיבה למוסיקה ערבית אבל מהמעט שידוע לי, המוסיקה של אום כולתום ופיירוז נחשבת למוסיקה ערבית קלאסית , לעומת הפופ הערבי (שממלא את תחנות הרדיו, ושההקשבה לו נפוצה יותר). כלומר, אולי המוסיקה המזרחית בארץ עדיין נחותה ממה שיש אצל השכנים אבל יהיה נכון יותר להשוותה לפופ הערבי, ולא לגבהי אום כולתום, לא? וסתם מתוך סקרנות, כשאתה מקשיב לאום כולתום, כמה זמן אתה "מחזיק מעמד" (לא הבטוי הנכון כי אתה נהנה, אבל אין לי בטוי אחר כרגע). השירים שלה אורכים שעות, וכל הרבעי טונים הקטנים האלה... מתאים יותר לראש של חשיש/אופיום מאשר לראש הספידי יותר הטפוסי לימינו, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עושה את צעדי הראשונים מאוד בהאזנה למוזיקה ערבית. הנסיון הראשון שלי היה עם אום כולתום, ביצירתו של מוחמד עבד-אל-וואהב "אנת עומרי" (אתה חיי). בהקלטה שיש לי מדובר על יצירה באורך של שעה (והדיסק, מעשה שטן, לא מחולק לקטעים בכלל - אבל הוא בכלל עושה רושם פירטי משהו). בכמה שמיעות הראשונות אכן לא מצאתי את ידי ורגלי. המפתח היה כשמצאתי (באינטרנט) את מילות השיר (בערבית, בתעתיק ללטינית ובתרגום). בשמיעה הבאה כבר התבהר המבנה. ויש מבנה: לא מדובר בגוש מוזיקלי אחד ארוך של שעה. יש חלוקה ברורה לפרקים (על-פי בתי השיר - לכן העניין התבהר ברגע שקראתי את הטקסט תוך כדי האזנה), עם פזמון חוזר. למעשה, יש יחסית מעט משפטים מוזיקליים, שכל אחד מהם מושר/מנוגן פעמים רבות. למעשה, יש משפט מוזיקלי אחד לכל שורה בטקסט - יש 18 כאלה, לא כולל חזרות, ויש עוד שלושה קטעי נגינה בין הבתים. (בעצם שורה אחת, בשיאה הדרמטי של היצירה, מופיעה בשני לחנים שונים לחלוטין). אה, כן: מדובר ביצירת מופת, סוחפת ומרגשת מאין כמותה. כאמור, אני עדיין טירון בתחום, ואין טעם שאערוך אבחנות מלומדות. אני כותב את ההודעה הזו כעידוד לכל מי שאוזניו פתוחות, ושאולי רצה אבל פחד, לנסות. אפשר לבד, ולא צריך הכנה מוקדמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום ירדן. גם אני מוצאת את עצמי לאחרונה מגלה את הקסם שבמוסיקה הערבית. האם תוכל להפנות אותי לאתר בו מצאת את התרגום? תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(תרגום כנראה די רע, אם עוד לא כתבתי). יש שם גם לינק לטקסט בערבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי את הכתבה. אני לאחרונה מוצא את עצמי נמשך לשפה הערבית בכלל. ובדיוק בשניות אלה אני שומע אום כולתום ברקע ואוכל את עצמי על זה שאין לי את הטקסט של (לא משנה איזה שיר) כדי להבין יותר לעומק.. בקיצור אני אשמח לקבל (אם אפשר כמובן) את מילות השיר שיש ביידך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גוגל לשרותך: חיפוש "inta omri lyrics" הביא אותי ל ובו המילים בתעתיק לטיני ובאנגלית, וקישור ל עם המילים בערבית. ואתה יכול, כמובן, לחזור על התרגיל עם כל שיר אחר שלה. בהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקף קליל של אי אמון? מוזר. למה שארצה לשקר בנושא הזה? אום כולתום ופיירוז פופולריות במידה עצומה בעולם הערבי, ואי אפשר להשוות את הפופולריות הזו לאהדה הקלושה שמקבלים יוצרים איכותיים כאן ובמקומות אחרים. השאלה היא לא מי נחשב קלאסי ומי לא, אלא מה הביקוש לאומנות איכותית. אום כולתום קשה יותר לעיכול מפיירוז. שני הדברים החשובים ביותר כשמאזינים לה הם הבנה, בסיסית לפחות, של השפה הערבית, והרבה סבלנות. אין ספק שהמוסיקה המסחרית המודרנית דפקה לנו את הראש בצורה משמעותית: כיום רק מעטים מסוגלים להאזין לקטע מוסיקה שארוך משמונה דקות. ובכל זאת, ברגע שמתרגלים לכך שהשיא של הפיסה המוסיקלית לא צריך להגיע אחרי דקה אלא יכול להגיע גם אחרי ארבעים דקות, אז אפשר להאזין לאום כולתום בצורה נכונה. פיירוז יותר פשוטה, אבל גם השירים הטובים ביותר שלה ארוכים מדי בשביל הסבלנות המערבית. זאת, אפילו שדווקא השיר האהוב עלי, "שאדי", מצליח לדחוס אינסוף עצב ויופי בתוך שתיים וחצי דקות. אם מישהו מעוניין, אני יכול לתרגם את המילים, למרות שבלי המוסיקה והקול של פיירוז זה לא יהיה אותו דבר. עדיין לא דיברנו על זמרות טובות אחרות, כמו ג'וליה בוטרוס, שידועה כאן בארץ בעיקר בתור זו ששרה את "וין אלמלאין" - "איפה המיליונים". אבל זאת, אולי בפעם אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האי אמון לא היה מהסוג הכבד והחשדני... אבל כן הופתעתי. אולי כי עד היום האנשים (הבודדים) ששמעתי מדברים על אום כולתום היו אנשים שגדלו עם ועל מוסיקה ערבית. אני רגילה ליצירות ארוכות, אבל גם הן מחולקות בד"כ לפרקים קצרים ובינוניים באורכם. ויש מבנה ברור, התפתחות וכו'. ואילו כשניסיתי להקשיב לאום כולתום זה לא כל כך הלך. הבעייה היא לא אורך היצירה אלא האופי האחר לגמרי של המוסיקה. (מתברר ממך ומירדן שצריך להבין את המלים כדי להתחיל לגלות את המבנה המוסיקלי. זה מעניין. האם יש גם מוסיקה ערבית "מופשטת"?) בכל אופן, מה שניסיתי לומר בתגובה הקודמת היה שאולי לא נכון להשוות בין המוסיקה המזרחית שנוצרת בארץ לבין אום כולתום. כי זה יהיה כמו להשוות בין יוצר פופ או רוק לבין מלחין קלאסי. אבל אולי אני טועה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"צריך להבין את המילים כדי להתחיל לגלות את המבנה המוסיקלי". לא זו היתה כוונתי. היכולת לעקוב אחרי המילים עזרה לי מאוד, פשוט ברמה של לראות חלוקה לבתים, ובעיקר לדעת מתי היא חוזרת על השורה שהיא כרגע שרה. להערכתי אפשר היה לעשות זאת בכלל בלי *להבין*, אם כי לא ניסיתי (והייתי יכול בזמנו, כי הידע שלי בערבית קלוש ביותר). מכל מקום, אולי חלוקה סבירה לרצועות בדיסק היתה משיגה כמעט את אותו האפקט. אגב, במקרה שלי "התחברתי" הרבה יותר בקלות, כבר מהשמיעה הראשונה, לקטעי הנגינה שבין הבתים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש שם הפסקות שיאפשרו חלוקה לרצועות בדיסק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביצירות קלאסיות (דוגמה בודדת שיש לי: "פולחן האביב" לסטרווינסקי) כבר ראיתי שמחלקים גם איפה שאין הפסקה, כנראה בגלל שהמלחין הגדיר ששם מתחיל קטע חדש (ומחובר לקודמו). ב"אנת עומרי" אין בעיה כזו: יש הפסקות ברורות (שבהם הקהל מוחא כפיים), שמאפשרות חלוקה ל-5 רצועות, או 7, או קצת יותר (אם ממש רוצים, אבל לא כדאי). מסקרן אותי אם יש דיסק "רשמי" יותר מזה שיש לי, והאם שם יש חלוקה כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלוקת רצועות בדיסק לא אומרת בהכרח הפרעה לרצף השמיעה, ניתן לתכנת את תהליך הצריבה כך שהמעבר יהיה חלק לחלוטין. בהופעות חיות נהוג לשים את קטעי מחיאות הכפיים בספירה אחורנית שלפני התחלת רצועה חדשה (במקום שתי שניות השקט המסורתיות), כך שאם מתחילים לנגן את השיר לא שומעים אותן, אבל אם שומעים את הדיסק ברצף הן ממלאות את החלל שבין השירים. כל עניין צריבת הדיסקים והאפשרויות השונות שניתן לעשות איתם הוא עסק מרתק ומעניין למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"מועדון הלבבות השבורים של הסמל פפר" של החיפושיות המעבר משיר הנושא (טרק 1) ל"עם מעט עזרה מידידי" (טרק 2) הוא חלק לגמרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני יש בתקליט הזה מעבר חלק לגמרי בין כל שיר לשיר שאחריו, למעט כמובן המעבר בין השיר האחרון בצד הראשון לשיר הראשון בצד השני של התקליט המקורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[הערה: תגובה זו מכילה מידע טכני מפיו של אוטודידקט בתחום] אני יודע על שתי דרכים חוקיות אפשריות ליצירת אפקט שכזה: - הגישה הבדלנית: ביטול מוחלט של רצועת ההפרדה בין הטרקים השונים (רצועה שמתחילה מתחילת הטרק עד לנקודה שנקראת Index 0, ובה אמור לספור הנגן את הזמן אחורנית). - הגישה ההשתלבותית: מילוי רצועת ההפרדה הנ"ל במוזיקה, במקום בשקט המסורתי, ובכך ליצור אפקט של רציפות. האפשרות הראשונה הינה יותר "אלגנטית" ומקצועית, אבל יש לה חיסרון, משום שנגנים מסויימים מוסיפים מיוזמתם שתי שניות של שקט כאשר הם מזהים שאלו לא קיימות בדיסק עצמו (נוהג פסול, לטעמי, ואינני יודע אם הוא עומד בתקן הבינלאומי של תקליטורי אודיו [או שמא דיסקי שמע?] שנקרא "הספר האדום"). אני מעריך שטכנאי הקלטה ועריכה דיגיטלית שמתעקשים לעשות עבודתם כהלכה שוקלים את שתי האופציות, ומחליטים בהתאם למה שישקף את רצונו של האמן באופן השלם והנאמן ביותר למקור. הערת צד היסטורית: מקורה של רצועת ההפרדה הוא בשטח החלק (פיזית) שבין רצועות בתקליטי הויניל הזכורים בחיבה, כיום אין לכך הצדקה טכנולוגית או אחרת. פתאום נזכרתי באפשרות נוספת להגדרת קטעים שונים על גבי דיסק, מבלי לחלק אותו לרצועות: אלמנט האינדקסים. ארחיב על כך אם מישהו ירצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתאי, זכור לי מילדותי, בימים בהם ערוץ 1 היה מדורת השבט, תכנית דרישות שלום בערבית (שבת אחר הצהרים, נדמה לי) ששיר הנושא שלה היה של פיירוז, שיר סוחף, יפהפה וכואב שהמילים היחידות שהבנתי בו היו איבני וסלאם. אתה יכול לתת לי בבקשה פרטים נוספים? את המוסיקה היפהפיה לצערי איני יכולה לתאר כי לדאבוני איני יודעת תווים, וזאת בהנחה שאת הסלסולים האלה ניתן בכלל לכתוב בתווים הקונוונציונאלים. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האבחנה שאת עושה מעניינת. אום כולתום נהגה לשיר את שיריה בהשפעת אופיום. האם את חושבת שזוהי גם הדרך הנכונה להאזין לה? מובן שזוהי רק מטאפורה מצידך, ואני משתמש בה כפשוטה, אבל בחרת להשתמש בדימויים פרמקולוגיים ולא תחבורתיים, לדוגמא ("השירים מתאימים יותר לראש 'סוס ועגלה' ולא לראש מכוניות הטורבו המאפיין את ימינו"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה להקשיב לה פעמיים, פעם בלי אופיום ופעם עם, ואודיע לך... מה שכן, בסרטים המצריים רואים הרבה פעמים גברים שמקשיבים לזמרת תוך מציצת נרגילה. אבל אולי זה סתם טבק? בכל מקרה ברור שהקשבה למוסיקה במצב מעושן היא חוויה שונה לגמרי מאשר במצב של פיכחות (שונה, אך לא בהכרח נכונה יותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אום כולתום, העידה בעצמה על עצמה כשנשאלה פעם - מה את מעדיפה , שיר ארוך או קצר? ( לאום כולתום יש גם יצירות קצרות מאוד) את התשובה הבאה: את המוזיקה אנו עושים לפי תקליטים, ובהם הזמן מוגבל. אם תשמע את היצירה המקורית בתקליט תוכל לגלות שהיא הרבה יותר קצרה מזו המוכרת, אולם על הבמה אנו נתונים לרצון הקהל וכנועים לו ואין אני חוששת שהשיר יתארך ויהיה חסר טעם שהרי הקהל הוא הטעם והמשמעות האמיתית בעבור השיר. ואכן היא היתה אומן נאמן לקהל ששומר לה אמונים עד היום, למרות שהיא מתה כבר מעל שלושים שנה, קולה עדיין חי ונושם לכל מי ש ״ רק מתחיל" לשמוע אום כולתום הייתי ממליץ לשמוע בהתחלה באמת לחנים של עבד אלוהאב כמו hazihi laylati, laylat hob, inta omri,Amal hayati . Alf Laila של בליג חמדי Min agli eynayka ומשם ל al atlal של סונבטי ומכאן והלאה תנווטו לבד - ישנן אלפי הקלטות שונות שלה אפילו לאותם שירים יתכנו אפילו עשרות ביצועיםטיפ שלי - למרות שקולה חוצה את גבולות הרגש והשפה כדאי לדעת כמה מילים בערבית או אפילו לחפש תרגום ברשת למי ששומע בפעם הראשונה ו... למי שרוצה להאזין לאום כולתום היא משודרת בקול ישראל בערבית כל יום בין שש וחצי לשבע וחצי בערב. האזנה ערבה סמיר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אז כדי להשתלב במרחב בו אנו שוכנים עלינו לוותר לגמרי על הרוק, הפופ, האלקטרוני וכל שאר הז'אנרים המוזיקליים (שלא לדבר על המוזיקה הקלאסית)? אני מקווה מאוד שיובל בנאי, ברי סחרוף, ארקדי דוכין, מיכה שטרית, קורין אלאל, נורית גלרון, יהודית רביץ, מוניקה סקס, יזהר אשדותועוד רבים וטובים שלא מונחים לי כרגע מול העיניים, ישמרו על המוזיקה שלהם, ולא "ישתלבו במרחב בו הם שוכנים". אין שום סיבה לחקות את המוסיקה הים-תיכונית, ואין שום סיבה "ללמוד מאום כולתום". אפשר לשלב. למעשה, זה בדיוק מה שהיוצרים הישראלים יוצרים - מוזיקה ישראלית אינה מוזיקה אמריקאית וגם לא אירופאית. היא שילוב של גורמים מהמערב ומהמזרח. זה מה שיפה בה, וזה מה שמייחד אותה. כמובן שכמו שאסף אמר - רק מיעוט מכלל הקורפוס של המוזיקה הישראלית הוא באמת איכותי, כמו בכל מקום אחר בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההודעה שלי באה תחת הכותרת "נקודה נוספת", וכל מטרתה היתה להאיר היבט נוסף של המצב המוסיקלי בישראל. זהו. לא באתי להגיד מה צריך ומה כדאי. זה גם לא כל כך מעניין אותי, מכיוון שזה לא משנה מה אתה ואני נגיד: כמו בכל דבר אחר, ההמונים כבר יחליטו לבד. בכל מקרה, ברור מאוד שהרוק ישראלי נמצא בתהליך דעיכה. רוב היוצרים שהזכרת כבר עברו לבלי שוב את שיא הקריירה שלהם, ולמרות שאין לי נתונים על מכירות תקליטים, יש לי תחושה שהם הרבה, הרבה פחות פופולריים מבעבר. זאת, לעומת פריחה חסרת תקדים של מוסיקה מזרחית וים-תיכונית. מה זה אומר לגבי עתיד המוסיקה בישראל? תחליט אתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פריחה חסרת תקדים? לא יודע. המזרחיים יצאו מהקסטות והתחילו להלחם בפירטיות, כך שפתאום יש נתונים מדוייקים על מכירות. הם גם התחילו לשווק את עצמם, ושרית חדד היא דוגמא טובה לשיווק טוב למוצר שאני לא אגיד מה אני חושב עליו. בנוסף מוזיקה מזרחית, בשל אלי הפוליטיקל קורקטנס, מצאה את דרכה אל תחנות הרדיו שעד לאחרונה שידרו אך ורק רוק ופופ. ועדיין - המוזיקה המזרחית בארץ, כפי שציינת, אינה בדיוק ה"מוסיקה המזרחית הקלאסית", אלא הפופ המזרחי. המוזיקה המזרחית אצלנו זהה, מבחינת תפקוד, למוזיקת הקאנטרי בארה"ב, שזוכה להמון הצלחה בכל עת, וזאת מבלי לפגוע פגיעה משמעותית ברוק לסוגיו. אם כבר משהו פוגע ברוק הישראלי, הרי שזו דווקא המוזיקה האלקטרונית, שכמעט כל מלחין ישראלי עבר להשתמש בה באופן כמעט בלעדי, אבל רק מעטים מצליחים לעשות זאת באופן מוצלח (אסף אמדורסקי, קורין אלאל). כמובן שיש גם מי שמתעקשים על רוק מסורתי וטוב, ויצויין לשבח בהקשר זה האלבום החדש והמוצלח של יובל בנאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא ברי סחרוף כן שילב מוטיבים ים תיכוניים ביצירות האחרונות שלו, ע"ע "נגיעות" ,אחד הדיסקים היותר משובחים שקניתי (חוקי! חוקי!) בשנה שנתיים האחרונות. ואני לא חושבת שזה פגם במשהו מההנאה שלי לשמיעת המוסיקה שלו, לא יותר או פחות מאשר החומרים הישנים יותר. (שלו לבד, ובעיקר שלו עם פורטיס) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי דווקא אלבום הביכורים של סחרוף במנותק מפורטיס, הלא הוא 'סימנים של חולשה', היה חד משמעית הדיסק המשובח ביותר שהוציא תחת ידיו, אלבום מופת שחובה להחזיק, מקורי או צרוב, בכל בית וגן. עם כל ההערכה שלי לסחרוף, דווקא 'נגיעות' לא היה מדהים, למרות השטנץ האלקטרו-מזרחי וסיבוב ההופעות האינטנסיבי. למותר לציין שסימנים של חולשה נחל כישלון קופתי, וזה לדעתי אות קלון, נדוש משהו, למאזין העברי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(maor: (4:09 AM תגובה נחמדה באייל, אני שוקל להסגיר את מעורבותך הפושעת (lior: (4:09 AM מעורבותי? בצריבה? maor: (4:09 AM) uh huh (lior: (4:10 AM חופשינראה את זרועו הארוכה של אקו"ם פושטת על ביתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סימנים של חולשה שבביתי נרכש בכסף טוב ומלא, כמו גם שאר אלבומיו של סחרוף. יש לי צורב, מישהו מעוניין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים. ''סימנים של חולשה'' הוא אלבום מופתי, אולי הטוב שיצא כאן בשנות התשעים. גם האלבום הקודם, ''הכל או כלום'', על אף מעורבותו המסוימת של פורטיס הניכרת בסגנון, מוצלח מאוד בעיני. סחרוף מלחין שם טקסט של טשרניחובסקי וטקסט של וולך. נהדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''עוד חוזר הניגון'' של אלתרמן. מסתבר שזה מוטיב חוזר (ומשובח ביותר) של הסחרוף המדובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. בכלל נראה שהוא מהאינטליגנטיים יותר שבין המוסיקאים הפופולאריים שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל שהוא מלחין שירי משוררים, או שיש עוד סיבות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק זה. הוא גם מדבר לאט, בקול שקט ונמוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק משום כך, לא. קראתי איתו ראיון לפני כמה שנים רעות, והוא היה אינטליגנטי למדי. שמעתי ראיון קצר איתו ברדיו בעקבות הפרויקט ההוא שהרימו לא מזמן של הלחנת שירים של חללי מלחמות ישראל. סחרוף הלחין שיר של מישהו (איני זוכר את השם, לצערי), שמתחיל "אנא הגבר עצמת אותותיך" או משהו דומה. גם בראיון ההוא התרשמתי שהאיש לא שטחי. היות שאני מתרשם מרבים מהיוצרים האחרים שהם *כן* שטחיים, אני מעריך את סחרוף עוד יותר. מעבר לכך, כפי שצויין, הוא עושה מוסיקה טובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האם אני נשמע היטב? עבור. עבור גם אתה נשמע קטוע אתה נשמע פצוע אתה" בהתחלה חשבתי שזה הזיות, אחר כך בדקתי, וגיליתי שזה "ריבונו של עולם". אחד המוצלחים. ________ העלמה עפרונית, וברי בלופ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע! אני כבר בא- ענה לו החובש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שציטטתי את הבית משמיעה. ציטטתי את הראשון, הייתה שם מילה שלא בטוח ששמעתי מדוייק. (ואני מסרבת לכתוב את מה שאני שומעת שקורה שם. אם זה לא זה, זה מביך מדי) בכל אופן, המשכתי לבית השני, רק בשביל לגלות עם אישור ההודעה שהבא אחריו מוצלח יותר. ואם להיות קטנונים, אותו הסחרוף לא אחראי למילים, ולמען האמת, חלקים נבחרים מהכוח של השיר נובעים מהמוזיקה ה, לטעמי, מצמררת.* *שהזכירה לי משום מה את הפתיחה של "בעל זבוב" של אותו הסחרוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי להעמיד דברים על דיוקם: בניגוד לדוגמאות שניתנו בתגובה מעלייך, סחרוף לא הלחין את "עוד חוזר הניגון" אלא רק חידש אותו בלחן של נפתלי אלטר (הביצוע המקורי של נירה גל, וניתן לשמוע אותו בוקע חלש מהרדיו של ויקטור חסון כשג'ינג'י נכנס לדירה. אלטר היה המפיק של "גבעת חלפון" והלחין גם את שירי הסרט). יש לשיר לחנים מוכרים קצת פחות, למשל של נחום היימן (בביצוע חוה אלברשטיין), של נעמי שמר ועוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהוד בנאי יוצר סינתזה מענינת ומקורית (בין מערב ומזרח) וגם יאיר דלל ובטח שכחתי עוד כמה 'רבים וטובים'. לי אישית קשה מאוד עם מוסיקה ערבית ,'קלאסית'.אם כי עם מוסיקה הודית אני משום מה מסתדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מאיר בנאי, לעיתים, יוצר שילוב יפיפה בין השניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה פטור מלנמק, לפרט ולהרחיב, אבל נא הדגם. אני שומע שמינית שבשמינית, בטלה בשישים וארבע, של מזרחיות ב"תגידי אש, תגידי מים" וזה המקסימום אצלו. שילובים יותר מוצלחים בעיני של מזרחיות בפופ ישראלי היו, חוץ מאצל אהוד בנאי, אצל טיפקס והשמחות (דוגמאות נדושות, וכמסתבר שנויות במחלוקת), אבל אני רוצה להזכיר מאוד לטובה את שני אלבומי הסולו הראשונים של אלון אולארצ'יק (עם הלהיטים "בא לשכונה בחור חדש", "שני חלקים בתוך השלם", "כל הליל אני בגנך" ועוד): בעיני הפופ הישאלי מעולם לא היה ישראלי יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מוזיקה ישראלית שיונקת בלי בושה את שורשיה מהמזרח בעיקר הקרוב אך גם מהארופאי, ישנם כמה זמרים ולהקות חדשות שהלהיבו אותי מאד. אני מתכוון לבוסתן אברהם, התזמורת האנדלוסית, אמיל זריהאן ועוד. אלה לא חברה שפועלים ממניעים כלכליים גרידא (אם כי אין בזה שום רע ואני לא מבין את אלה שיורדים על המוזיקה המזרחית כפופ מונע על ידי כסף). התקליטים של הנ"ל מאד הרשימו אותי הן ברמה האינטלקטואלית שהם מפגינים, גם ברגשות בהן הם מצליחים לגעת ומעל לכך מהאמינות האמנותית שנובעת מהמוסיקה שלהם. אלה אינם וילנסקי, ארגוב או מוהר אבל באותה מידה הם ישראלים לעילא. באותו נושא, תחום המוסיקה הישראלית המושרשת במזרח אני רוצה להמליץ על אוסף הלאדינו שיצא לא מכבר. ברשותי קסטות ותקליטי לאדינו אבל שמתי עין על האוסף הזה כדי לאגד את כל שירת הלאדינו הישראלית בקופסא אחת. אמנים כמו יהורם גאון, לוליק, הפרברים או אברהם פררה יצרו מוזיקה שאמנם איננה פוליקר (יווני) אבל בהחלט יכולה להחשב כישראלית (כור היתוך כבר אמרנו?) עדיין ישנן זמרות שמוציאות תקליטי לדינו חדשים, יסמין לוי, שעדיין לא שמעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הזכרת את "בוסתן אברהם" הוותיקים אני אשיב ב"אנסמבל מזרח-מערב" הוותיק עוד יותר (נדמה לי), ששמעתי שלשום בקונצרט ולא ידעתי את נפשי מרוב עונג. אבל אלו נופלים בקטגוריה של "מוזיקת העולם" בצד "הרציני - אינטלקטואלי" שלה, שמפלרטט עם מוזיקה קלאסית-מערבית ועם ג'אז, בניגוד ללהקות שציינתי שהן בפירוש פופ/רוק. והתזמורת האנדלוסית / אמיל זריהן (שעדיין לא זכיתי לשמוע), נדמה לי, מנגנים בכלל מוזיקה עממית-קלאסית, מסורתית, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמעתי את בוסתן אברהם. על איזה CD אתה ממליץ? מוסיקת עולם, אתנית, מזרחית, מושפעת מרוסיה או מאנגליה. כולן מולחנות ונכתבות על ידי אמנים ישראלים וכולם תחת הקטגוריה המאד רחבה של מוזיקה פופלרית, להבדיל במעומעם מהקלאסית. מה שבוסתן זה או אחר משמיעים היום למעטים כביכול, יחלחל מחר לבנאים ולאורליאצ'קים ומחרתיים לגולנים ולחדדים ויוצאים כולנו נשכרים בשעות שונות של היום או במצבי רוח משתנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, לא אני המלצתי על בוסתן אברהם, זה היה מישהו אחר... כלומר, אני מצטרף להמלצה, אבל רק על סמך שמיעות בודדות ברדיו. אני המלצתי על "אנסמבל מזרח מערב", על סמך שלוש יצירות בהופעה חיה, ולבטח אקנה מתישהו דיסק שלהם, אבל בינתיים אין לי. אבל אני מהסס להגדיר את שני ההרכבים הללו כ"מוסיקה פופולרית". אם הייתי מאמץ חלוקה בינרית (במעומעם), קלאסית לעומת פופולרית, הייתי אפילו שם אותם בצד הקלאסי (ואולי משנה את שמו למשהו אחר - כבדה? אמנותית? רצינית? אין לי רעיון. אולי "סוג 2" וזהו, או "סוג באך"). זאת כי צורת ההאזנה שהם דורשים דומה יותר לבטהובן מאשר ל... ביטלס, נאמר. משהו שקשור למורכבות, אורך נשימה בבניית היצירה, עידון ועקיפות בביטוי הרגשי... ועכשיו, כפי שאפשר היה לצפות, הסתבכתי: היצירות של הרוק המתקדם בשנות השבעים הן לא פחות מורכבות, ארוכות-נשימה, וכו'. והם בלי ספק *רוק*. אבל אולי הן בלי ספק רוק כי מבחינה היסטורית-ביוגרפית-סוציולוגית הן בבירור יצאו מתוך העולם של הביטלס והסטונז. את זה אי אפשר לומר על בוסתן ועל מזרח-מערב. אלו יצאו, נדמה לי, אולי טיפה מתוך הרוק וטיפה יותר מתוך הקלאסי, אבל הרבה יותר מתוך המוזיקה האתנית-מסורתית ומתוך הג'אז. אני מעדיף חלוקה (מעומעמת) לא בינרית. אם לא לשים את "מוזיקת העולם" (הלא מסורתית-לגמרי) במגירה נפרדת לחלוטין, הייתי מצרף אותם לג'אז (ה"אמנותי" יותר, כמובן: לא שירים של לואי ארמסטרונג ואלה פיצג'רלד, כן ג'ון קולטריין, בוודאי יאן גרברק). השפעה על הבנאים והאולארצ'יקים? אני חושב שלא. כלומר, השפעה בוודאי שתיתכן, כמו שהם יכולים להיות מושפעים מסטרווינסקי, ואפילו מפיקאסו, מעמוס עוז ומישראל אהרוני. אבל האם ייתכן בשיר פופ-רוק אלמנט שתוכל לומר עליו "זה בא מהז'אנר של בוסתן אבהרהם"? לכל היותר תוכל למצוא שימוש במקאם (סולם ערבי), בעuד, או באלמנט אחר מהמוזיקה הערבית (או כל מקור אתני אחר). אבל אלו לא "שייכים" לבוסתן יותר מאשר לבנאים עצמם: אלה ואלה נטלו אותם מהמוזיקה הערבית (למשל) המסורתית. מה שמאפיין את הז'אנר של בוסתן אבהרהם, עד כמה שאפשר לאפיין, הוא שילוב של אלמנטים אתניים ממקורות שונים (אולי עם דגש קל על המקור הערבי) ליצירות באורך מסוים (סביב 10 דקות, נדמה לי), לרוב עם התפתחות הדרגתית (להבדיל מבית-פזמון), ועם אלמנט אלתורי דומיננטי. כל אחד מהמרכיבים הללו, בפני עצמו, היה קיים כבר הרבה קודם. השילוב שלהם יחד הוא המגדיר את הז'אנר - ודומני שתתקשה מאוד לחלחל אותו אל תוך שיר פופ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק . הרי כתבתי למעלה שיש לי תקליטים של בוסתן אברהם ובשאלתי התכוונתי כמובן לאנסמבל מזרח-מערב. ואני לא מקבל את החלוקה הבינרית-מעומעמת של הג'אז ,בה ארמסטרונג ובמיוחד אלה פיצג'ראלד בצד הלא-אומנותי כביכול, ואני חש שניסית חזק שלא לכתוב פופולרי(=נחות מה). וכמו שלמדנו מבורחאס, קולטריין אפשר את פיצג'ראלד בדיוק כמו שהיא איפשרה אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, גם אני לא מקבל את החלוקה הבינרית-מעומעמת של הג'אז... על איזה CD של בוסתן אברהם *אתה* ממליץ, אם כך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שיש לי, תמונות בחלון המצויר ואח''כ חמסה או פנאר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
CD הבכורה של הכנר הלבנוני קלוד שלהוב נשמע מעניין מאד. שמעתי ראיון איתו מלונדון, וקטעים מהתקליט. באחד הקטעים שרה פארוקה בתו של נוסראת עלי חאן. הקטע המוקדש לזכרה אל אחותו שנהרגה בתאונת דרכים, מצרף את צליל הכינור עם קול הזמרת למוסיקה מלנכולית של מואזין רחוק, מוסיקה ערבית וטאבלה הודית. בקטע אחר הוא מנגן אריק סאטי בהטייה ערבית, אבל אם נזכור שסאטי עצמו אמר שהוא הושפע ממוסיקה ערבית הרי שהחיבור היפה בינם לא יראה בכלל מוזר. שלהוב היה הכנר הראשון בתזמורת שאירגנו דניאל ברנבויים ואדוארד סעיד שכללה נגנים ישראלים/יהודים וערבים (שרובם סרבו להזדהות בשמם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגמרי במקרה, שמעתי ברכבי ב''קול המוסיקה'' קטע מתכנית עם מלחין בשם דני (את שם המשפחה איני זוכר), ששוחח על יצירותיו, והזכיר את יסמין לוי. שמעתי קטע אחד בו היא שרה משהו שאביה (יצחק לוי, שאינו בין החיים) שר בשעתו, בעיבוד של אותו דני. בסוף קטע השירה היה אלתור כלי של המלחין. היה מאוד מוצלח, לטעמי. זה המעט שאני יכול לתרום בענין י. לוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקלת אותי. העותק שלי של ''וביניהם'' נעלם לפני חודשים מספר, ויש לי עוד תקליט שלו (ויניל) שכבר זמן רב לא האזנתי לו, אז אני לא ממש זוכר. אבל מתוך האלבום החדש שלו, סתם כדוגמא, יש את ''עיר בלבן'' (אני חושב שזה השם...). אני לא ממש מבין במוזיקה, אז קצת קשה לי להסביר, אבל צריך להודות שאני אמנם שמח לשילובים, אבל הטעם האישי שלי מעדיף כמות מזערית ממש של מזרח. הטעם האישי שלי, כמובן, אבל ככה זה. בגלל זה אולי אני חושב שהמוזיקה של מאיר בנאי היא שילוב מצויין של מזרח ומערב, ואתה בכלל לא מוצא שם את המזרח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שהכוונה היתה למשל ל"שער הרחמים" (זה מאיר בנאי, נכון? אבל דומה מאוד לאהוד גם בתמליל וגם בלחן), אבל אפילו "שירו של שפשף". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"שער הרחמים" אני מוצא מזרחיות בערך כמו ב"תגידי אש, תגידי מים" - ואולי אפילו פחות. אולי רק השמץ של שמץ של שמץ של גוון מזרחי בקול של מאיר בנאי. ב"שירו של שפשף" כבר אפשר לשים את האצבע על משהו: הפראזה "המזרחית" של חמישה צלילים בסינתיסייזר אחרי "אני רואה עתיד" ו"אני חושב תמיד". אני חושב שאחראי על זה דווקא יזהר אשדות, שחתום על העיבוד המבריק של השיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי מתישהו ואיפשהו בעיתון (אולי אצל אביב לביא), שבטקס ממלכתי ומכובד השמיעו את ''שירו של שפשף'', והכרוז הכריז שהשיר הנשמע הוא ''יחד אל האור'', או משהו בסגנון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השלום והברכה לכם, שמי עדי, ובשנים האחרונות אני חווה תהליך שאני קוראת לו'' חזרה לשורשים'', בכל מה שקשור לתרבות המזרחית שממנה ואליה גדלתי, לא גילוי, כי זה תמיד שכן בי, כי אם תהליך חקירה יותר מורכב. נדרשתי לקיים הרצאה בנושא פתוח במסגרת הלימודים שלי (עיצוב גרפי) ומיד ידעתי שאני רוצה לעשות הכרה לכיתה עם אום כולתום. אחר כך חשבתי לנסות ולהראות השפעות מוזיקליות כלליות של אמנים מזרחיים שהשפיעו על התרבות המוזיקלית הישראלית ה''מערבית''- דוגמת ברי סחרוף, עברי לידר, דנה אינטרנשיונל, וכו'. הרעיון לא התגבש אצלי ממש, וחסרה לי פואנטה במילים פשוטות, אני מאוד אשמח לקבל דעות, הכוונה, עזרה בנושא. היה לי לעונג לקרוא אתכם.. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |