בתשובה ליהונתן אורן, 22/12/05 12:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל כל היופי הוא בנסיון למצוא את המשותף לכל מיני התנהגויות. המאמן שמעדיף לדחות את הסיכון לשלב מאוחר יותר למרות הפגיעה בסיכוייו לנצח, התלמיד שלא לומד לבחינה עד הלילה האחרון, שוטף הכלים הרשלן, העובד שמכין את המסמך החשוב רק רבע שעה לפני ישיבה חשובה עם הבוס - כולם פוגעים בסיכויי ההצלחה שלהם לכן כולם מעוררים אותה תמיהה. מישהו שמבקשים ממנו משהו עומד בפני כמה אפשרויות: להסכים, לדחות או לדחות1. לפעמים דחייה למועד מאוחר יותר היא הגיונית, ואז אין תמיהה ואין בעיה. כאשר לא זה המצב, ובכל זאת ההחלטה ההחלטה המתקבלת היא דחיית התאריך, יש כאן משהו שדורש הסבר. __________ 1- אה, כמה שאני פיקח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי את העניין אחרת. אבל אולי אתה צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין אחר הזכיר לי את הפתיל הזה, ורציתי להוסיף שהדחיין הולך מדחי אל דחי. (ומי שלא מחייך, שידגדג את עצמו בבית השחי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוש ההומור שלך פשוט דוחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה מקבלים משניים כמוני? _____________ םייחוד |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |