בתשובה ליוסי גורביץ, 25/03/00 23:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלום יוסי, בפני תומכי השמאל החילוני ניצבים שני יעדים מרכזיים: השגת שלום במזרח התיכון וחיסול השפעתם של ש"ס והמפלגות האנטי-דמוקרטיות. במקרה זה, ניצבת בפנינו שאלה פשוטה אחת: איזה מהיעדים נבחר להשיג קודם, והאם, לאחר שהשגנו אותו, נוכל להשיג באותה קלות את היעד השני? בהערכה מהירה, קל לראות כי את השלום עם סוריה ניתן להשיג במהירות גבוהה בהרבה מחיסולה של ש"ס. היעד הראשון, ויש רבים שלא יסכימו עימי, עוסק בבעיה שטחית שלמעשה כבר נפתרה עם בחירתו של אהוד ברק לתפקיד ראש הממשלה (יש מורכבויות במישור הפלסטיני, אך להערכתי, הפלסטינים חלשים מדי על מנת להתעקש על הסוגיות הקשות באמת), כאשר המכשולים היחידים העומדים בפני השגתו הם התמיכה הקואליציונית באהוד ברק ומשאל העם. היעד השני, לעומת זאת, כרוך בבעיות עמוקות הרבה יותר, בעיות שהורשו להתעצם זה 30 שנה.ניתן, כמובן, לחסל את ש"ס מיידית - אין שום בעיה להדיחה מהקואליציה ולמנוע זרימת תקציבים אליה. אך בעיתוי הנוכחי, דבר זה יגרום לשני דברים: ראשית, לא תתאפשר השגת שלום בקדנציה הנוכחית של אהוד ברק, מסיבות שצוינו בהודעתי הקודמת. שנית,קהל בוחריה, לאחר שיחדל מתמיכה במפלגה, יפלט (אם מפלגות השמאל לא ינקטו בפעולות מיוחדות, ועל פי עברן המביש לא נראה כי יעשו כן) לידיו האוהבות של הליכוד, שישתמש בו על מנת לקדם את צרכיו המדיניים ויטרפד את הסכמי השלום גם בעתיד הנראה לעין. אם כן, דעתי היא כי צריך לשאוף להשיג בתחילה את היעד הראשון, ורק לאחר מכן את היעד השני. שכן לאחר שמצבה המדיני של ישראל יוסדר והנושאים הכלכליים יהפכו לנושאים העיקריים על סדר היום, אין סיבה מדוע, לדוגמא, "ישראל אחת" לא תחבור ל- "איחוד הלאומי" בהשגת יעדיה, או מדוע אני ואנשים נוספים הליברלים בהשקפתם לא נצביע לליכוד. במצב החדש שיווצר, ש"ס כבר לא תהיה הכרחית על מנת להטביע את החותמת שלה על החלטות הממשלה, כבר לא יהיה הכרח להעביר תקציבים למוסדות המפלגה,וכל המנגנון הפנדמנטליסטי שנוצר בישראל על ידה יגבע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קודם נטפל בשלום עם סוריה, אתה אומר, אחר כך עם הפלשתינאים, ואז נתפנה לטפל בש"ס. יש משהו בעייתי בגישה כזו לפוליטיקה, אפילו שנדמה שאולי היא גם מנחה את אהוד ברק וראשי ממשלות קודמים (ואולי לא, כי אני חושב שבפוליטיקה כמעט שום דבר הוא לא כמו שנדמה). יותר מאדם אחד ששמעתי לפני בחירות 92 אמר שהוא יצביע בשביל העבודה (בראשות רבין, כזכור), כדי שיוציא אותנו מיהודה ושומרון, שמה בכלל אנחנו מחפשים שם, ובבחירות הבאות יצביע ליכוד כדי לשמור על הגולן (שמה פתאום שנחזיר אותו, למהמימת). ומה קרה? בפועל, ממילא די מעט, מדשדשים פחות או יותר באותן ביצות, אבל בוודאי היו רגעים במשך אותה קדנציה שאותם מצביעים היו מוכנים לאכול את פתקי ההצבעה שלהם. הבעיה היא שיש עוד גורמים חוץ ממני, ממך ומהממשלה שלנו: אסד, הפלשתינים, ש"ס בעצמם, ועוד ועוד, וממילא לא ברור כל כך שאותו אדם שבחרנו בו רוצה את מה שנדמה לנו שהוא רוצה. בקיצור, הדברים לא בהכרח עובדים לפי תוכניות מסודרות כאלו. לכן, קשה לי מאוד לחכות בסבלנות עד שברק יגמור לפתור את כל בעיות החוץ שלנו לפני שיתפנה לטפל בבעיות החברתיות. למען האמת, אני אסתפק בלדעת שהוא רוצה בכלל לטפל בהן באיזשהו אופן שתואם את השפקת עולמי - וזה ממש, ממש לא ברור לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום ירדן, אני אנסה להגיב בקצרה. נכון שלא אתה ולא אני יודעים מה עובר בראשו של אהוד ברק ומה השקפתו המדינית האמיתית, וכי יש הרבה דרכים לבחון את הבעיה. אבל הפעם הבעיה היא די פשוטה - ברק הציב לעצמו שני תאריכי יעד נפרדים לסיום הסכסוך הישראלי-ערבי: ה- 13 בספטמבר (התאריך הסופי לחתימה על הסכם הקבע עפ"י הסכמי שארם א-שייח') במישור הפלסטיני, וחודש יולי (הנסיגה מלבנון) במישור הסורי. אמת, ההגעה להסכמים עד לתאריכים אלו היא בעייתית מאוד. במישור הסורי, לא בטוח בכלל שהימורו של ברק בנוגע לנסיגה מלבנון יעבוד. במישור הפלסטיני, ברק יאלץ להגיע להסכם, שיכיל, אין דרך להימלט מכך, מספר וויתורים בנוגע לירושלים המזרחית, ואז להעביר אותו בקואליציה.אבל לפחות כרגע אנחנו יודעים דבר אחד: אם עד ה- 13 לספטמבר לא יהיה שלום, זה יהיה הזמן לשקול מחדש את עמדותינו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |