 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאמר נחמד של דורון רוזנבלום: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... וניתוח המצב והמניעים בקרב עולי חבר העמים: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... . |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שלילי גלילי עושה לפחות טעות קרדינלית אחת במאמר שלה. היא שוכחת שחלק לא מבוטל ממיליון העולים הם יוצאי גרוזיה הקווקז והרפובליקות האסייתיות של בריה"מ לשעבר ולהם אין שום בעיה להצביע בעד פרץ (חלקם אפילו מצביעים לרב עובדיה). כך שפרץ בודאי שאינו מתחיל מ-0 בקרב העולים. כמה מנדטים לפרץ מן האלקטורט הזה לא יהוו הישג מפתיע (זאת אומרת אם הוא יצליח להגיע עד לבחירות מבלי שתצוץ איזו פרשייה מימי ההסתדרות והועדים שלו). הרבה יותר מעניינת מן ההתפלגות האלקטורלית של העולים שככל הנראה אינה כל כך שונה מזו של "שאר העולם", מעניינת ההקבלה בין גורלם כקהילת מהגרים בארץ חדשה לבין קהילת המהגרים בצרפת. נראה לי שדווקא המהגרים לצרפת הגיעו למדינתם החדשה יותר מודעים לכך שיאלצו לעשות שינויים משמעותיים באורח חייהם ובתפיסותיהם. את הגישה של המהגרים מרוסיה לישראל הייתי מתאר כקרובה יותר להנחה שהם באים לחיות ברוסיה יהודית (גישה המאפיינת כמעט את כל המהגרים לישראל). בעוד המהגרים לצרפת דיברו בעיקר על השתלבותם השלמה בחברה הצרפתית, הרי שבקהילה הרוסית נשמעו קולות אחרים ("אנו צריכים לשמור על העליונות התרבותית שלנו ולא לטבוע בתרבות הנחשלת המקומית", "אנו רוצים לשמור על התרבות הרוסית של ילדינו" וכיוב'). לאורך השנים התהפכו היוצרות. בעוד הדור הצעיר של מהגרי צרפת מדבר על חזרה לתרבות אותה כלל אינו מכיר, הרי שהדור הצעיר של המהגרים הרוסיים, חלקו אולי חי בתוך הקהילה שלו, אבל הקהילה הזו היא מקומית והעברית יותר ויותר דומיננטית בה. הצעירים בקהילה הרוסית אינם רוצים להמשיך את התלישות של הוריהם. נראה שלמהפך הזה לטובת ישראל היו יותר מסיבה אחת. ראשית ישנו הקיום של האוייב המשותף. שנית ישנו גיוס החובה לצבא. הגורם הנוסף והאחרון הוא אולי הבעיות הקיומיות של ישראל שמנעו ממנה את המותרות ואת האיוולת של שקיעה בויכוח מיותר ואוילי מול קבוצה שולית וחסרת משמעות של שוביניסטים תרבותיים לא חכמים במיוחד. נראה לי שאפילו בשוליים האלו, רבים קראו את האדישות הישראלית היחסית ל"מלחמות התרבות הרוסית" כסוג של עליונות ופתיחות תרבותית שראוי לחקות ולא להילחם בו. בסופו של דבר הדרך היחידה לשמור על זהות תרבותית נפרדת של קהילה, היא הדרך הדתית. הסובלנות החילונית הצרפתית, כנראה הלכה צעד אחד רחוק מדי. הם לא היו צריכים לאפשר הגירה של מוסלמים אדוקים לתחומיהם. כעת, אם הם רוצים להמשיך לשמור על ערך חופש הדת, הם צריכים לשלם עבורו בקליטה ארוכה יותר, כואבת יותר ואולי גם בסופו של דבר כושלת של המהגרים שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לומר את האמת, שום דבר כאן לא שונה ממה שקורה בעולם באופן כללי. יש שני סוגי מהגרים: אלו שרוצים להטמע בחברה המארחת ועושים זאת מיידית, ואלו שרוצים לשמר את התרבות המקורית שלהם גם במדינה המארחת. גם בקרב הרוסים היו כאלה וכאלה. אז מה קורה אצל המהגרים מהסוג השני? בדרך כלל, הדור השני מתמרד ומנסה להשתלב בחברה המארחת, לעיתים תוך זניחה מוחלטת של "מסורת בית אבא". בדור השלישי, לעומת זאת, רואים חזרה לאמצע הדרך - שמירה על קשר כלשהו עם מסורת הסבא והסבתא, אבל בלי להתנער מהתרבות המקומית. מה ששונה אצל הרוסים, סביר להניח, הוא שהדור השלישי הזה כנראה לא יקום בישראל. למה? כי הרוסים הם לא באמת מהגרים - הם בני העם היהודי ש"חוזרים" למדינת האם שלהם. לא מדובר על תרבות מארחת מול מהגרים. לפיכך, לאחר ששני הדורות הראשונים ילכו לעולמם, כמעט ולא תשאר תרבות "רוסית" בארץ, מעבר לפולקלור בסיסי. אנחנו יכולים לראות זאת בקרב כל קבוצות העולים בישראל. תן להם עוד 20 שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי האלה והאלה בקהילה הרוסית, אני מסכים איתך. לגבי הקהילה האלג'יראית בצרפת למשל, אני בספק אם קבוצה משמעותית כלשהי מתוכה תכננה לבנות מובלעת אלג'ירית בצרפת. אני חושב שיש כאן עוד נקודה מעניינת בדו-שיח בינינו. מעניין שאתה איש החזון הקנדי מקבל פחות או יותר את הנאראטיב הציוני של ''לא הגירה אלא שיבה למולדת''. לעומתך אני שאיני רואה עתיד לרוב הישראלים אלא בארצם, מתיחס לתיאור הנ''ל כמיתולוגיה ומיסטיקה ציונית שכלל אינה עומדת במבחן המציאות של קהילה מתבוללת כמו קהילת יוצאי בריה''מ. מאחר ואיני מצליח לראות שום הבדל מהותי בין העולים מרוסיה לבין היהודים שנשארו שם וכל שאר הרוסים מן המניין, איני חושב שלפחות במקרה הזה, לזהות היהודית יש בסיס כלשהו מלבד הבסיס הרגשי-הסובייקטיבי. מנקודת המבט הזאת איני רואה שום בעיה בהתיחסות לשני המקרים כקהילות מהגרים. דרך אגב, יתכן שהטמיעה המוצלחת יותר של המהגרים הרוסים, נובעת גם מכך שהדיפרנציאציה במצב הכלכלי בינם לבין שאר החברה הישראלית קטנה מן הדיפרנציאציה בצרפת (אם אכן זהו המצב). עוד הוכחה, שאינה לרוחו של נתניהו, לאפקטיביות של מדיניות קצבאות והעברות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שהקהילה האלג'יראית בצרפת שונה, בעיקר בגלל שנות השלטון הצרפתי בארץ המוצא של המהגרים. אבל אני אינני מכיר את המקרה טוב מספיק. אינני מקבל באופן מלא את הנראטיב הציוני, ולכן שמתי את המילה "חוזרים" במרכאות - השיבה היא, כמובן, מטאפורית. הכוונה הייתה שהיהודים הללו רואים עצמם כחלק מהעם היושב כאן. הם אינם רואים את עצמם כמהגרים, אלא כמי שבאים לארץ שלהם - ולכן ההתייחסות היא שונה. אני מצפה לקבל יותר כשאני בא לארץ שלי מאשר כשאני אורח בארצם של אחרים, אפילו אם אני מתכוון להתארח שם לכל החיים שלי. יתר על כן, למי שמהגר למדינה אחרת יש יותר הרגשה של "יש לי לאן לחזור" - פרט לפליטים, רוב המהגרים יכולים לחזור לארצות המוצא שלהם. עבור עולי ברה"מ, בהרבה מהמקרים, האופציה הזאת לא ממש הייתה קיימת בכל מקרה, ובנוסף על כך, הם לא בהכרח ראו בברה"מ (או מדינת חבר העמים הספציפית שלהם) בית אמיתי בין כה וכה, ולכן אפשרות החזרה הביתה לא הייתה קיימת. לכל היותר, הם יכלו להמשיך להגר למדינה אחרת. (כן, יש רבים שחזרו למדינות ברה"מ לשעבר אחרי זמן קצר בארץ, אבל אני חושב שהאחוז שלהם הוא נמוך, ומדובר בעיקר באלו שהקשר שלהם לעם היהודי היה חלקי בלבד, או פחות). כשאתה רואה איך צאצאיהם של מהגרים גרמנים לארה"ב, אנשים שאבותיהם באו מאירופה לפני מאה ומאתיים שנה, חוזרים לפתע לגלות את שורשיהם הגרמניים, להגדיר עצמם כגרמנים-אמריקאיים, ולנסות ליצור קשרים חדשים עם המולדת ועם המסורות הגרמניות, אתה מבין עד כמה חזק הקשר המיסטי הזה לעם, עבור אנשים רבים. למרות שאין שום הבדל בינם לבין יתר האמריקאים, למרות שלא היה להם קשר עם ה"מולדת" כבר מספר דורות, הם פתאום חוזרים לזה, פתאום אין להם ספק שיש להם קשר לגרמניה. הם אמנם לא מתכננים שיבה המונית לארץ האב, אבל הם כן מצפים לקשר הדדי מסויים בינם לבין גרמניה. אם זה פועל, למה שזה לא יהיה נכון לגבי יהודים שהתבוללו ברוסיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שווקא שהרוסים הלא דתיים באו הנה כמהגרים לכל דבר, ברובם הגדול. רק עם הזמן הם מתחילים לתפוס את עצמם כעולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש 4 סוגי מהגרים: נטמעים - זונחים לגמרי את תרבות המוצא ומקבלים על עצמם את תרבות המקום. מקרב העליה מברית המועצות לשעבר יש מעטים כאלה. בדרך כלל צעירים. משתלבים - גם שומרים על תרבות המוצא וגם מקבלים את תרבות המקום. מתבדלים - שומרים על תרבות המוצא ולא מקבלים את תרבות המקום. שוליים - לא כאן ולא כאן. רוב העולים הם משתלבים או מתבדלים. מי שמוביל את ההתבדלות היא האליטה האינטלקטואלית. לא נוח לה עם הישראליות באופן כללי ועם הלוונט באופן ספציפי. כמובן שיש כאן אלמנט של שימור הכוח. מעמדה של האינטליגנציה ירד אם בסופו של דבר רוב העליה תהיה מעוניינת להשתלב בישראל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |