בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 15/11/05 22:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתבתי את זה פעם, ואני אכתוב שוב: הפחד הורג. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על ההריגה של הילד? אני חושב שכאן לא היה צריך להיות פחדן גדול כדי לירות בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אנשים שחולקים עליך: --------------------- "לדעתי, שמע, כל העניין הזה שאומרים "הייתי לחוץ, הייתי מפוחד", לדעתי זה שטויות. כי אני לא זוכר… יש אדרנלין, בפעילויות יש אדרנלין, יש דריכות, אבל אני לא זוכר שאף פעם פחדתי וגם אחרים לא. הנה, עובדה שאנחנו היינו מאוד ציניים לגבי העניין הזה של הפחד וזה. לדעתי, וזה אני יכול לדבר בקשר לעצמי, רוב היריות שאני יריתי, ולדעתי רוב היריות שרוב חיילי צה"ל יורים ורוב הדברים שהם מזהים וכל הלחץ הזה לירות זה לא בגלל פחד וזה לא בגלל פחדנות. זה בגלל שהם רוצים לשים את האיקס. הם רוצים לסמן את האיקס על הנשק. כל מי שהיה חייל קרבי יודע כמה הוא רוצה את האיקס הזה על הנשק. רוצה לחזור ולהגיד- וואללה, סימנתי איקס. הורדתי זה, הורדתי זה, וואללה, יצאת גבר, הורדת בנאדם. ולכן יש אצבע קלה על ההדק. בקיצור, חילופי אש, סוף הלילה, זקן בן 80, כדור בבטן." --------------------- זה לקוח מתוך קובץ עדויות מזעזע ש"שוברים שתיקה" הוציאו לאחרונה בנושא נוהלי פתיחה באש (http://www.shovrimshtika.org/myadmin/files/files/Ope... העדות שלעיל מעמוד 26). זה קובץ שחייבים חייבים לקרוא, לפחות כמה שאתם מצליחים להחזיק מעמד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מאמין שיש חייל שלא פוחד (חוץ מאביגדור קהלני). מאיר הר-ציון, שנחשב לגיבור, אמר פעם שכל הזמן קיים בו המאבק בין הפחד מצד אחד, לבין הבושה והנורמות1 המקובלות. כאשר הפחד הוא חלק מהנורמה, כאשר יש לגיטימציה לתפיסה שייעודו העיקרי של החייל הוא להישאר בחיים וכל השאר משני, אזי הסבירות למקרי מוות כמו של איימן אל-המס או של אחמד איסמעיל חטיב עולה. לעומת זאת כאשר המוות הוא אחת האופציות הריאליות2 (ולא הגרועה שבהן), עולה הסבירות למקרי מוות כמו של חנן סמסון, נתן אלבז או עובד לדיז'נסקי. גם מקרים שלא הסתיימו במוות, כמו מעשהו של עמוס טברסקי (כן, שוב זה מכהנמן וטברסקי) או של יוחאי בו-נון (מישהו הזכיר מחבלים מתאבדים?) סיכוייהם פוחתים במקרה זה. מה עדיף? יעשה כל אחד את סדר העדיפויות שלו. ___ 1 הוא לא השתמש במילה "נורמות", אלא במילים אחרות כמו "מה מצפים ממך" ו"החברים שסומכים עליך" וכו', אבל זאת המשמעות. 2 סליחה על הניסוח הבוטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאין חייל שלא פוחד, וברור שהפחד הוא גורם מרכזי שקובע את ההתנהלות של הצבא בשטח. אבל זה לא הגורם היחיד. בעדויות של "שוברים שתיקה" בולט מאוד הנושא של ששון-הדק לשמו. הנה עוד עדות (מעמ' 13 בקובץ שלונקק לעיל): --------------------------------- - נכנסנו לאלמנת קש (מארב מוסווה). אמרו לנו, שאלמנת הקש היא כנגד חמושים, וכנגד אנשים שעולים על הרק"ם (רכב קרבי ממוכן). היו נגמ"שים שהסתובבו עשרים וארבע שעות מתחת לבתים, ופשוט חיכו שילדים יעלו על הנגמ"שים, ינסו לתפוס את המא"ג – ואז אנחנו נירה בהם. היו לנו עמדות תצפית בבתים בקסבה, והנגמ"שים היו ברחוב, מתחתנו. הם נסעו כל הזמן. אתנו דובר בפירוש על זה שמחכים שמישהו רק ינסה לעלות על אחד הנגמ"שים. הוראות הפתיחה באש שלנו, היו ירי על מנת להרוג. מהר מאד הבנו, שחמושים לא יצאו בסיפור הזה, כי חמושים לא יוצאים כשכל כך הרבה נגמ"שים עוברים במקום. חיפשו את הילדים. או סתם אנשים שיעלו על הרק"ם. הבנו את זה מהדיבורים של הקצינים". אחרי יום או יומיים, עלה ילד בן 12 על אחד הנגמ"שים. היו כל מני דיבורים בנוגע לגיל שלו; בהתחלה אמרו שהוא בן שמונה, אחר כך אמרו שהוא בן שתים עשרה. לא יודע. בכל מקרה, הוא עלה על הנגמ"ש, וצלף שלנו הרג אותו. אמרתי כבר, חיפשו את הילדים. בפלוגה המקבילה, היה עוד מקרה של ילד, או נער, שעלה על נגמ"ש, והרגו גם אותו. חלק אמרו שזה מיותר, וכל המבצע הזה הוא רק כדי להרוג ילדים, וחלק אמרו שזה טוב מאד. - יודעים שהוא לא חמוש? - הוא לא חמוש בטוח והוא עולה על זה... אף אחד לא שואל אותך למה יש לך שני איקסים ואם הם היו חמושים וזה לפי ההוראות. זה יכול להיות שני בקת"ביסטים וזה גם שני איקסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הסיפור עם טברסקי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושל חנן סמסון, ושל עובד לדיז'נסקי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושל יוחי בן נון? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |