בתשובה לשוקי שמאל, 11/11/05 8:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אה, וגם: א. עולה בי הניחוש של שימוש במלים נדירות, לא מובנות או "מומצאות" כטכניקה רטורית שדווקא גורמת לעצור ולהביט ב"פצע" הלא מפוענח, לנסות לדמיין אותו. מה דעתך? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
די הססתי אם אני צריך להמשיך להשתתף בפתיל. היתה לי הרגשה של מישהו שהסלקטור במסיבה של מטיבי שירה לא הסכים להכניס אותו. מה שקרה הוא שמדי פעם אני חוזר וקורא את השיר והוא מדבר אלי יותר ויותר. יתר על כן אני מעריך מאוד את רחל חלפי ויודע שרחל חלפי אינה משוררת מן השרוול, אלא כותבת מדוייקת וקפדנית. לכן הביטויים ה"סודיים" הקסימו אותי והיה ברור לי שמדובר במילים נדירות ולא "לא מובנות" או "מומצאות" כטכניקה רטורית. המילה חושנה ב- "אוּלַי, לְפָחוֹת, אֶלְבַּשׁ שִׂמְלָה עֲשׂוּיָה נוֹצוֹת שֶׁל בַּת יַעֲנָה, זֶה כָּל כָּךְ חוּשָׁנִי זֶה כָּל כָּךְ חוּשָׁנָה", אינה "המצאה": "ומאז לא חדל יומם ולילה להרהר על אודותיה, על כל אבריה וגידיה, על זוהר עיניה וכנפי-שמלתה, על נחירי חטמה ושיפוע-חושנה.", (בימות החמה, י"ח ברנר). אין לי כרגע גישה למילון עברי טוב, אבל נדמה לי שפרוש המילה הוא מעין מעיל עליון או כותנת לבנה. פרוש זה מתלבש בדיוק על השמלה עשויית הנוצות מן השורה הקודמת ומציג באור חמה את יכולתה השירית של חלפי. את הביטוי הסודי השני ""צִפֹּרֶת עֲנָק מְשֻׁסֶּפֶת חוֹל שִׁכְחָה" לא היה צריך לחפש רחוק: "כדי לשסף את ראשה הייתי חיבת, לשסף את ראשי." (מתוך "וידויה של מכשפה מאושפזת בצינוק", "מחזור שירי המכשפות", רחל חלפי). הביטוי פירושו פשוט ציפור כרותת ראש. והדימוי היפהפה הוא של אישה מבולבלת ומבוהלת ש"שוכחת את הראש שלה" כמקבילה של בת היענה הטומנת את ראשה בחול. יפה ביותר בעיני. יכול להיות שאצל שיינפלד שאצלו בורות בעברית היא לא אופציה (ויורשה לי לשער שגם חפיפניקיות), הדברים היו מובנים מאליהם ויכול להיות שיש לי נטייה ל"ביקורת לא עניינית", אבל אני לא אוכל מעתה לקרוא ביקורת של שיינפלד בלא צל לא קל של חשדנות. לטעמי, כאשר אוהבים מישהו, אפילו אם זו משוררת, ראוי להשקיע באהבה ולא לחפף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אצל ברנר "חושנה" זה החושן שלה, כמו החושן (בגד עליון כלשהו, כמו שאמרת) של הכהן הגדול. אתה מתכוון שחלפי לקחה את שם העצם המשוייך מברנר והפכה אותו לשם עצם חדש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. למה לא? במיוחד שזה משתלב יפה עם השִׂמְלָה עֲשׂוּיָה נוֹצוֹת שֶׁל בַּת יַעֲנָה וגם לחושני. אני לא מתעקש על דיוק מילונאי ודקדוקי, אבל אני חושב שלהניח שהמשורר "דחף" מילה שאין לה בכלל משמעות רק כדי להשלים חרוז, זה קצת להפחית בערכו. בינתיים ראיתי שגם שיינפלד כותב: "בתשובתם הם מאפיינים את הדוברת כאישה היסטרית (רצה רצה), שאינה מסוגלת שלא לראות, אלא יכולה רק להשכיח מעצמה מה שראתה. תכונות אלה אינן מספיקות לקבלת התפקיד. היא צריכה לוותר לגמרי על הראש.". וזה די קרוב לקשר שבין הביטוי אדם בלי ראש, אדם ששוכח את ראשו לבין הציפור כרותת הראש. מה שנראה לי חסר הוא הצבעה על הוירטואוזיות שבה מלהטטת חלפי עם המילים שלה. זהו חיזוק מתבקש לתזה של המשוררת כתסריטאי גאוני המסתתר מאחורי המילים של אישה פשוטה. דרך אגב, האם את עדיין לא אוהבת את השיר? נראה לי שהשיר מרויח מקריאה חוזרת. נראה לי שהוא עוסק במצב אנושי די בסיסי ומרכזי, בחברה שלנו, בה האנשים הולכים ומתרבים ומקורות הפרנסה הרבה פחות. הלהיטות, הנזקקות והנואשות של הדוברת מדברות אליי מאוד. גם המחאה נגד בירוקראטים היושבים על ברז התעסוקה וטורחים להמציא כל מיני כשלים ולקויות של מחפש העבודה או המפוטר, כדי להפוך את אסונו של המבקש גם לאשמתו. השיר בעיניי הוא המקבילה המשוררית של צעדה לכנסת עם הדגל. גם תאור השיר כבלוז, מוכיח בעיני שהשיר הוא שיר מחאה נגד חברת הצורכים והמובטלים בגלוי ובנסתר של ימינו ולא מהתלה במשקל נוצה של משוררת וירטואוזית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אם "חושנה" זה כמו "שמלתה", יוצא לנו "זה כל כך חושני, זה כל כך שמלתה". ? לא בטוחה שזה הכיוון הנכון. (מה גם שאצל ברנר ה"חושנה" הוא בוודאי HOSHNA, ואצל חלפי זה HUSHANA). כן, אני עדיין לא אוהבת את השיר, למרות שברורה לי הוירטואוזיות המילולית והפקחות הרעיונית שבו. אני מרגישה שזה שיר של טריקים ושטיקים, שבאים על חשבון איזושהו משהו "פנימי", שאני מרגישה בחסרונו כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל יש כאן משהו מאוד פנימי: הרצון לא לראות, בפרט במצב שהמשוררת איננה מסוגלת לכך. היא רואה יותר מדי, היא חשה את הסכנות, והיא רוצה שכחה. חול ושכחה. הראייה מאיימת עליה. היא רוצה את החיים החושניים חסרי המחשבה והטרדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, יש פה אמירה ברורה, שלא חייבים לתרגם אותה למצב קונקרטי כזה או או אחר, כדי להבין את כיוונה הכללי. אבל אני התכוונתי למשהו אחר שחסר לי- השיר לא מעביר אליי הרגשה של חוויה פנימית אמיתית, של המשהו שקיים עוד לפני ה"אמירה". יש הבדל בין דיבור /על/ משהו, לבין דיבור שמעביר את החוויה עצמה. בשיר הזה חסרה לי הרגשת החוויה, ואני נשארת עם רעיון, ואמצעי הביטוי המחוכמים שלו. ולכן השיר הזה פשוט לא מדבר אליי. זו מעין הרגשה, ולא משהו שאוכל לבסס באופן כלשהו. וכל מי שהשיר הזה כן עשה לו משהו- יופי לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין את זה נכון, זה לא השמלה בפשטות, אלא התעקלות השמלה על החזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולקת מכל וכל על פירושו של שיינפלד. לא שאי אפשר "להלביש" על השיר הזה את בעיותיה של אישה עם העולם הגברי. אפשר. אבל זו נראית לי השטחה יתרה. ובעיקר - הרעיון לראות בדוברת אשה פשוטה כביכול, שרק מאוחר יותר מתכלית כחושבת יותר... זה ממש מגוחך. הרי ברור שהאירוניה מופיעה בשיר מהתחלה. שום אישה פשוטה איננה חושבת על עבודה כחיה בגן החיות. אז אפשר גם, כמוך, לראות בשיר את המצוקה הכלכלית. אבל אז, נראה לי, מפספסים את עיקר העניין - מדוע דווקא בת יענה? מדוע לא לביאה או איילה? מה יש בבת היענה שמושך כל כך את הדוברת? כפי שכתבתי לאסתי, לדעתי היא רוצה את הפריוויליגיה שבאי-ראייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי המטאפורה היא פשוטה יותר. המשוררת שמסתתרת בצורה די שקופה מאחורי בת דמותה השירית, היתה רוצה להתפרנס מעבודה בממסד ציבורי כלשהו, אקדמי, תרבותי או חינוכי, אבל ב''לשכת העבודה הזואולוגית'' דוחים אותה. הדימוי של בת-היענה טבעי כאן. תכונת בת היענה היא תכונה די הכרחית במוסדות כאלו (ואולי גם באחרים). יש שם תמיד לא מעט דברים שכדאי מאוד לא לראות. אני יכול לתאר לעצמי את המשוררת שומעת מונולוג כזה של אישה שנדחתה ממקום עבודה שכזה וטוענת שנדחתה בגלל שהיא לא מוכנה ''להתיישר'' ולהתעלם. היכולת של חלפי להביא את הטקסט ולהחדיר לתוכו את הוירטואוזיות המשוררית שלה, נותנת שיר מספיק חזק בעיני, גם אם אין לשיר סבטקסט חובק עולם יותר (נניח פמיניסטי). זו גם לא תהיה הפעם הראשונה שמישהו השווה את מערכת החינוך שלנו לגן חיות זואולוגי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרתי, גם הפירוש החברתי-מגדרי של שיינפלד וגם זה החברתי-כלכלי שלך, הם פירושים אפשריים. אבל הוא מחמיץ את הצורך *הפנימי* של הדוברת לא לראות - ואתה מחמיץ גם את העובדה שמדובר בצורך פנימי (הרי "החול והשכחה" אינם דברים שמנסים לכפות עליה. זהו רצונה שלה) - וגם את הרצון שלה *להיראות* - להיראותץ יפה וחושנית כמו בת היענה. בסופו של דבר, כמו כל שיר טוב, יש לו יותר ממישור אחד ויותר מפרשנות אפשרית אחת. רק נראה לי שחבל לא ללכת על *כל* מה שיש בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להבין מדוע סאבטקסט ''תעסוקתי'' הוא פחות שטוח מסאבטקסט פמיניסטי. בעיניי, הדוברת בשיר חווה חוויה חזקה של אי-עמידה בציפיות, אי-התאמה - ואחת היא לאיזו מסגרת, חברתית או אחרת, אינה מתאימה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |