בתשובה ליוסי גורביץ, 27/09/99 1:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
צדק הכותב שאמר כי הוא עברי. וגם אני מתייחסת אל עצמי ככזו. אני ישראלית, אני יהודיה, והשילוב של השניים- יוצר את מה שאני היום. מהכפייה הדתית ובעיקר מהעסקנות הדתית אני סולדת.מהמסורת היהודית/דתית/ישראלית אני לוקחת כמה שמתאים לי. הרעיון של יום חשבון נפש הוא נפלא- למה להמציא את הגלגל מחדש? הרי אם הייתי בוחרת לקיים חשבון נפש בסתם יום של חול, היו המון גירויים חיצוניים שהיו מפריעים לי בכך. למה להתעלם מהדברים הנפלאים (וכאלו לא חסרים) שביהדות? לכל טקס דתי יש משמעות מסויימת. כשהמשמעות מתאימה לי, אני מקיימת אותו. ולכן אני צמה ביום כיפור, ומדליקה נרות שבת, אבל גם נוסעת, מדליקה אש, כותבת ורואה טלויזיה באותו יום שבת ממש. למה? ככה. חלק מהזהות שלי היא עובדת היותי חלק מהעם היהודי. _חלק_. בדיוק כמו היותי חלק מהעם הישראלי. אני יכולה ללמוד מהרמב"ם ואני יכולה ללמוד מא"ב יהושוע. אני יכולה להקשיב לרב של היישוב, כמו שאני מקשיבה לקצין מילואים, שניהם באו להעביר פעולה אצלי בשבט. משניהם למדתי, עם שניהם הסכמתי, ולא הסכמתי, ושניהם תרמו לי, איש איש בדרכו, משהו נוסף לגיבוש האישיות שלי. לא לכל דבר צריך להתכחש. קשה ככל שזה יהיה להפריד את העסקנות המגעילה מהדת והמסורת, אני מרגישה שאני חייבת את זה לעצמי. ושכל אחד יקח את מה שהכי מתאים לו, כדי להיות האדם הכי שלם שהוא רק יכול. מישהו הגדיר את עצמו פעם כיהודי שלמ: יהודי לא מאמין. יש משהו בהגדרה הזו, לא? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נפלאותיו של טל הקפיצו את המאמר הזה לפני ונתקלתי בתגובתך. נושא הזהות העצמית חשוב מכדי שתפתרי אותו באמירה הסתמית "למה? ככה". למשל ,אדם המגדיר את זהותו כשייך למסגרת דתית מסוימת. מה זה אומר שיש לו זהות דתית - הוא מחזיק באותם ערכים, מנהגים, אמונות, הרגלים וכיו"ב של שאר חברי הקבוצה. זאת אומרת, על מנת להיות בעל זהות דתית אותו אדם ויתר על זהותו העצמית, אותה זהות המאפשרת לנו להבדיל בינו לבין האחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי הבנתי את תגובתך, אבל אני אשתדל לענות בכל אופן. דבר ראשון, אני לא מחשיבה את עצמי כאדם דתי, אלא כאדם מסורתי. כן, אני משתייכת למסגרת דתית מסויימת, אך מתוך בחירה ורצון חופשי מלא. (או כמעט מלא, נולדתי דווקא כיהודיה ולא כנוצרית, בהאית, דרוזית או מוסלמית. לא הייתה לי כאן בחירה. בניגוד לדוגמא, לאדם שהחליט להמיר את דתו.) אני לא חושבת שאדם בעל זהות דתית דורש בהכרח ויתור על העצמיות. אולי להפך. המסורות שבהן אני לוקחת חלק, הן חלק ממה שמגדיר אותי.בדיוק כמו אדם צמחוני, או אדם שגר בקיבוץ. אני לא מה, אני מי. בן אדם הוא לא תוכנת מחשב שמורכבת מאי אילו הוראות (אני מניחה, מעולם לא התיימרתי להבין משהו במחשבים). ואני- לא ויתרתי על זהותי העצמית לרגע. היא פשוט מורכבת מהרבה רבדים שונים. אני מדליקה נרות בשישי,ומעבירה פעולות בשבת. אני לא רואה בכך סתירה, שני הדברים האלו הם חלק ממה ומי שאני. חלק מהזהות שלי. עצם העובדה שאני בוחרת מה לקחת ומה להניח בצד, הופכים את הזהות שלי לייחודית. והכוונה לא רק למסורת היהודית- גם מהתרבות החילונית אני לוקחת את מה שמתאים לי, ושמה בצד את האחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ניתן להוולד כבת הדת הבהאית. כדי להצטרף לדת זו יש צורך בצעד מודע ואוטונומי של האדם, ואין היא עוברת באופן תורשתי-אוטומטי מאדם לצאצאיה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |