|
||||
|
||||
הסכסוך במזה''ת השתלט אמנם על הועידה אבל הוא רק בטוי אחד לבעיה עמוקה יותר- הפער בין העולם הראשון והעולם השלישי. בעולם הראשון,הלבן ברובו, יש כעשרים מדינות מפותחות ומשגשגות, ועוד כמה שמקוות להצטרף למועדון (מזרח אירופה, דרום אמריקה). אנשי העולם הלא-לבן, הנחשל והעני, עומדים בחוץ, לוחצים אף אל זכוכית החלון ומביטים פנימה אל החדר החם והשולחן העמוס בכל טוב. בכל לילה, מסביב לעולם, בנקודות המגע בין שני העולמות, מנסים אלפי אנשים להתגנב ולעבור מעולם המחסור אל עולם השפע. ממקסיקו לארה''ב, מצפון אפריקה לספרד, מאסיה ליוון ואיטליה. מאינדונזיה לאוסטרליה. בשבוע האחרון רואים כל יום בטלויזיה הבריטית קבוצות פליטים, מהמזה''ת ברובם, שמנסים להתגנב מצרפת לאנגליה ברגל, דרך התעלה התת ימית (ומסילת הרכבת שבה) בסכנת נפשות נוראה. אלה שנתפסים משוחררים מיד, ומנסים למחרת שוב. למצליחים להכנס זו רק התחלה של קשיים חדשים- אבטלה, עבודות דחק, הסתתרות מהשלטונות, עוינות (ולפעמים אלימות) מצד האנגלים. אך זה כנראה עדיף בעיניהם על המחסור וחוסר התקווה בבית. התופעה הזאת הולכת וגוברת, אני לא יודעת איך זה יתפתח אבל אני חוששת שיהיה רע לפני שיהיה טוב. |
|
||||
|
||||
שני הערות 1)אנחנו (מדינת ישראל) קו התפר בין שני העולמות ,ואנחנו כבר התחלנו את המלחמה לפני עשור (וראה אינתיפדה 1,2 וכנראה גם 3) 2)ומי אמר שהמרקסיזים מת? |
|
||||
|
||||
1. ישראל היא אכן אחת מנקודות המגע בין שני העולמות. טבעי שאנחנו מתרכזים בבעיה שלנו עם הפלשתינאים, אבל יש גם כורדים שניסו כמה פעמים בזמן האחרון להכנס לישראל מלבנון. ואוקראינים שצלחו בשחיה את ים המלח רק על מנת להתפס מיד כשהגיעו לחוף הישראלי. ולבנוני שחצה את גדר המערכת בעזרת קפיצה על טרמפולינה(!) כדי לעבוד בישראל (לבחור הזה מגיע פרס על דמיון יצירתי). וזה רק מה שזכור לי מהזמן האחרון. הסכסוך בין יהודים לפלשתינים בישראל מיוחד בסבוכו, ולא מתאים בדיוק לשום הגדרה שמנסים לייבא ממקרים אחרים-זה לא בדיוק קוניאליזם, ולא בדיוק אפרטהייד, ולא בדיוק גזעני. יש בו אמנם אלמנטים מכל אלה, אבל הוא הרבה יותר מורכב מכל אחד מהם לחוד ומכולם ביחד. לנסות להלביש פה מונח זר בכוח לא יפתור כלום ועלול להוביל לפתרונות לא מתאימים. עדיף לבדוק מה בדיוק יש כאן, ממה זה עשוי, ומה הפתרון הכי טוב. את השם המתאים (אם זה נורא חשוב למישהו) נחפש אחר כך. 2. המרק... מי לא מת? איפה? למה? הסבר ופרט, בטובך. |
|
||||
|
||||
השם המתאים ביותר לתיאור תופעת ההפרדה הסגרגטיבית בישראל ככללותה הינו 'יודישקייט' (Judischkeit), ללא תוספת האומלאוט הגרמני. תגובה פרי עטי נכתבה זה מכבר באשר לרעיון שם זה: א. מאן |
|
||||
|
||||
למר מאן, לפי ה-NYT כוללת הצעת הפשרה הדרום-אפריקנית את הסעיף הבא: We recognise the right of refugees to return voluntarily to their homes and properties in dignity and safety and urge all States to facilitate such return אם הצעה זו תתקבל והעולם יתעקש לאכוף אותה לא נצטרך להמציא מלים חדשות לתיאור המצב במזה"ת. נוכל פשוט לחזור למלה הוותיקה והטובה "יודנריין".גם גדר ההפרדה שלך לא תהיה נחוצה אז, כמובן. אבל תמיד יש סיכוי שהמערב ואפריקה לא יצליחו להתפשר על נושא העבדות וכך גם לא תתקבל ה"פשרה" שלעיל. |
|
||||
|
||||
They can always be discouraged.
In fact one of the reported solutions offered in Camp David #2 was to blur the issue by accepting a quasi-recognition of the right of returns, yet implementing practical steps that will severely hamper "the right of refugees to return voluntarily to their homes" Much the same as the infamous 242 of which every party offered their own biased interpretation, subject of course to the language of choice (English, French, Hebrew et. al.) |
|
||||
|
||||
שאלת תם. האם זה כולל את הזכות של הפליטים היהודים מארצות ערב לחזור לארצות המקור שלהם, או שמכיוון שלהבדיל מהפליטים הפלסטינאים, הפליטים היהודים נקלטו בארץ הם אבדו את זכותם... בזמנו היתה במשרד המשפטים מחלקה שתפקידה היה לאסוף מידע על רכוש מוחרם וננטש בארצות ערב, ע''מ לקזז את התביעה הנגדית של הפליטים הפלסטינאים. כאשר יוסי ביילין היה שר משפטים, הוא סגר את המחלקה. לביילין ההסברים. |
|
||||
|
||||
כיוון שכבר הגדרת את הכותרת, לא מיותר לשאול מה עם מיליוני ההודים והפקיסטאנים שעזבו/גורשו את בתיהם, שנה בלבד לפני מלחמת העצמאות? מה עם הגרמנים הסודטים? היוונים והטורקים בטורקיה וביוון בסוף מלחמת העולם הראשונה? אין מנוס מהקביעה שגם אם נעשה עוול לפלסטינאים, כל הדיבורים הערביים על "זכות השיבה" הם מנוף לחיסול ישראל בלבד. לא שמעתי על שום מדינה ערבית שיוצאת בקריאה להחזיר מיליוני הודים לפקיסטאן ומיליוני פקיסטאנים להודו, כנ"ל במקומות אחרים... |
|
||||
|
||||
1.הפאן הכלכלי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני הנוכחי כמעט ונעלם מן הדיון הציבורי באינתיפדה האחרונה. החל מסוף האינתיפדה הראשונה ,תחילת שנות התשעים החלו להכנס לישראל שכבה חברתית חדשה,ה"פועלים הזרים" שדחקה את הפלסטינאים משוק העבודה.הפרוליטריון הפלסטיני אבד במידה רבה את חלקו הזעום בעוגה הישראלית,ונותר בכבליו בלבד 2.בקצרה הנוטה לפשטנות התכוונתי למרקסיזים כמתודת ניתוח של הקפיטליזים. ותרגיל ישן תחליפי את מושגי הניתוח של מרקס בורגנות ופרוליטריון בעולם הראשון ובעולם השלישי ותגלי לדעתי עד כמה עדין רלוונטי הניתוח שלו לכלכלה הגלובלית של תחילת המאה ה21. 1א.המדינה הישראלית מגלה סמפטיה לבעיות של פליטים בתנאי שיוכיחו את יהדותם. |
|
||||
|
||||
ההתמקדות בסכסוך הישראלי-פלסטינאי מונע את הדיון בבעיות האמיתיות של העולם השלישי. אם, לפי דברייך, ההתמקדות הזו היא ביטוי לייחסים הבעייתיים בין העולם הראשון לעולם השלישי, אזי למעשה מדובר בתקיעת גול עצמי. אבל במציאות רק גוש המדינות הערביות ניצל את הוועדה לכך. רוב מדינות העולם השלישי לא מאושרות מכך שוועדה הפכה לקרקס פוליטי מתחת לאפם. לדעתי יש כמה מרוויחים מאי-התיפקוד של הוועדה, ובכדי למצוא אותם, יש לחפש את הנושאים בהם לא דנו. |
|
||||
|
||||
הגול העצמי הוא של הערבים, שבזכותם ישראל נהנית שוב משבב אהדה קל (שיחלוף בוודאי עוד לפני שאגמור לכתוב את התגובה הזאת). העולם השלישי אכן זועם על הערבים שקלקלו לכל השאר את הועידה. הם לפחות יודעים על מי לכעוס. ארגוני זכויות האדם מארצות המערב כועסים -אתה יושב טוב, אני מקווה- על ארה"ב על כך שפרשה מהועידה, ולא מצייצים אף מלה רעה נגד אלה שגרמו לפרישה זו. הם טוענים שהסתלקות ארה"ב באה כדי להמנע מדיונים על פצויים על עבדות השחורים. אני דווקא חושבת שיש בזה משהו. גם זה שמדינות אירופה פתאום כל כך תומכות בעמדת ישראל קצת חשוד בעיניי. (אבל אני מרקע פולני קשוח, שבו בודקים את הכול בחשדנות מהולה בחשדנות). יהיה מעניין לראות אם הם יגיעו לנוסחת פשרה, ואיזה דילים יכרתו לשם כך. אני מקווה שהמערב לא ימכור את ישראל במורד הנהר בתמורה להנחות בנושא ההודאה באשמה/תשלום פצויים על עבדות. אבל לא הייתי סומכת על זה. |
|
||||
|
||||
אומנם לא הייתי במזרח אירופה, אך התרשמותי היא שרוב מדינות מזרח אירופה הישנה (שלא היו חלק מבריה"מ לשעבר) כבר שייכות למעשה ל"מועדון"- צ'כיה, הונגריה, פולין, סלובניה ואחרי הסתלקותו הלא מצערת של טוג'מן גם קרואטיה. אחד ממאפייני העולם המערבי הוא יציבות בגידול האוכלוסייה - כך שללא מהפך דרמטי, אין לארצות דרום-אמריקה סיכוי להיכנס למועדון זה: הצמיחה הכלכלית תוכרע ע"י הריבוי הטבעי, כפי שקורה בפועל בארצות שונות בדרום מזרח אסיה - השווי את תאילנד לסינגפור ואפילו את תאילנד לוייטנאם הכורעת תחת נטל הילודה הגבוהה. מעבר לכך, כפי שציינתי במאמרי על הספר "קץ הטבע" - אין בעולם די משאבים כדי שכולם יחיו ברמת חיים מערבית בלא פגיעה ממשית באיכות הסביבה (ולמעשה כבר היום אנו מאבדים את עצמנו לדעת בשריפה מאסיבית של גזי חממה). כיוון שאין לצפות שתושבי המערב יסכימו לוותר על משאבים (ולרדת ברמת החיים), יש לצפות להמשך החרפת הפערים. תקווה מסויימת לארצות הנחשלות נמצאת ברמת הילודה הנמוכה בארצות המערב - שתאלץ את כולן להפוך לארצות קולטות הגירה כדי לשמור על רמת החיים הנוכחית (שמירה על כוח העבודה). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |