בתשובה ליוסי גורביץ, 27/03/00 17:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"איני רואה עצמי ראוי לחרוץ משפט על אדם ההורג את מי שלכולי עלמא הם כובשיו" - מי הוא ה"כולי עלמא" שלך? תומרקין? ומדוע אתה חושב שאתה ראוי לחרוץ משפט על ה"כובש"? העובדה שהפלסטינאים תקפו את ישראל אינה מבטלת את זכותם להגדרה עצמית - אמור לי אתה, מה יכולים הפלסטינאים לעשות שכן יבטל את זכותם להגדרה עצמית, או - יותר נכון - זכותם להגדרה עצמית על חשבון מדינת ישראל? אני יודע שאני נתפס לפרטים, אבל בכל זאת, לנוחותך, השתלשלות העניינים במקרה שקולניק: 1. שני תושבי היישוב סוסיא מבחינים בפלסטיני המתנהג בצורה חשודה 2. השניים מבקשים ממנו להתלוות אליהם, ומושיבים אותו ברכב הביטחון, כאשר שניהם יושבים מקדימה והפלסטיני מאחור (שגיאה גסה!) 3. במהלך הנסיעה שולף הפלסטיני סכין ודוקר את הנהג, שנפצע קל-בינוני. 4. הרכב עוצר, ומתפתח מאבק, שבסופו מצליחים שני התושבים לגבור על הפלסטיני ולקשור אותו. 5. תוך כדי האירוע משודרת קריאת עזרה לכל כוחות הביטחון באיזור. הקריאה נקלטת גם אצל שקולניק. 6. שקולניק מגיע לאיזור, ויורה בפלסטיני. אלו העובדות. עכשיו ישפטו הקוראים מי תקף את מי. ובנוגע לעריצות: אם תינתן האפשרות לפלסטינאים לבחור תחת שלטון איזו מדינה ברצונם לחיות: ירדן, מדינה פלסטינית עצמאית, סוריה או ישראל, באיזו מהן הם יבחרו לדעתך? ונקודה אחרונה: אם אין בניה בלתי חוקית ביש"ע, מדוע פונו מאחזים של מתנחלים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. לפרשת קורבן שקולניק: 1. אנחנו לא יודעים מה קרה שם, יש לנו רק את גרסת האנשים שהיו שם. הללו היו מתנחלים, וגרסתם חשודה מראש בנסיון לחפות על מעשה הפשע של חברם. 2. אני בהחלט יכול לתאר את השתלשלות האירועים הבאה: שני מתנחלים חושדים במקומי תמים, וחוטפים אותו (לקיחת אדם כנגד רצונו וללא סמכות חוקית היא חטיפה). הלה מנצל את ההזדמנות ודוקר אותם. כדי להסוות את מעשה החטיפה, הם טוענים שהם מצאו עליו רימון. כשהמשטרה מגיעה, הרימון כמובן כבר לא עליו, כי הם "פרקו אותו מנשקו" ולמעשה טענו שמצאו עליו רימון שמעולם לא היה עליו. בנקודה הזו מגיע שקולניק, ויורה בו למוות. הסיפור האמיתי לא מתברר לעולם, כי כולם מתמקדים בשקולניק וברצח, ולא במה שהוא לכל הדעות חטיפה (שעונשה, אגב, יכול להגיע לעשרים שנות מאסר) שאירעה קודם לכן. אני לא טוען שזה מה שקרה. אני טוען שזה סיפור אפשרי והגיוני לא פחות מהסיפור המקובל. מה באמת קרה - לא נידע לעולם. ב. שום דבר שיעשו הפלסטינאים לא יבטל את זכותם להגדרה עצמית. כל זמן שהם קיימים כעם, הם זכאים לה. אילו היו מבצעים פשעים נוראיים כשל גרמניה, היה אפשר לקחת מהם חלק משטחם, לחלק את ארצם לשניים, לפרז את מדינתם - אבל הם לא עשו זאת, והגדרה עצמית אינה דבר הניתן לביטול. זכות ההגדרה העצמית שלהם, כפי שהוגדרה על ידי האו"ם, איננה באה על "חשבון מדינת ישראל", שכן שתי המדינות תוכננו כך שיתקיימו זו בצד זו. השטחים הכבושים, לדעת כולי עלמא, אינם חלק ממדינת ישראל. ג. "אליבא דכולי עלמא", במקרה שלנו, היא דעת הקהל העולמית. אין ולו מדינה אחת - כולל ארה"ב - שאינה מסכימה שישראל היא כוח כובש בשטחים. אין ולו מדינה אחת - כולל ארה"ב - המסכימה לטענת חלק מהישראלים, לפיה ההתנחלויות הן חוקיות. על פי החוק הבינלאומי, המקובל על רוב מוחלט של מדינות העולם, ההתנחלויות הן פשע מלחמה. אליבא דכולי עלמא, במקרה הזה, הוא בדיוק מה שהוא אומר: על דעת העולם כולו. ד. התנחלויות הינן בלתי חוקיות, ולכן הבניה בהן היא בניה בלתי חוקית. גם לפי ההתחכמות הישראלית הנפוצה, התנחלויות נבנות כשהצבא חש "צורך צבאי בכך". מבנה הנבנה על ידי ישראלים בשטחים, שלא על דעת הצבא, הוא מבנה בלתי חוקי. די פשוט, כשחושבים על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור מתיאורית הקונספירציה שלך מה בדיוק היה האינטרס של שני התושבים (אחד מהם, אגב, קצין ביטחון שבהחלט יש לו סמכות להורות על כניסה לרכב) לחטוף את הערבי המסכן, אבל נו, מילא. לפי שיטתך, לערבים אין מה להפסיד במלחמה נגדנו. חיי אדם נחשבים בעיניהם בכל מקרה כקליפת השום, וכל הפסד אחר שלהם במלחמה - נחוייב להחזיר להם. כתבת בתגובה אחרת שלך במאמר שמלחמת מגן היא מלחמה צודקת - ומה היו מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים אם לא מלחמות מגן? ובכלל, אילו מלחמות היו למדינת ישראל שלא היו מלחמות מגן? לי נראה די צודק, שנכסים שהושגו במלחמת מגן, כאשר לצד המתגונן לא היתה כל כוונה להשיג אותם לפני המלחמה, לא יוחזרו, ולו על מנת שהצד התוקפן ילמד שיש לו מה להפסיד במלחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה האינטרס שלהם? וויג'לנטיות. טיפוס חשוד מסתובב בשטח - בוא ניקח אותו הצידה ונקרע לו את הצורה. התנהגות טיפוסית לקציני ביטחון (ולשוטרים, אבל זה כבר באמת סיפור אחר). לא אני כתבתי שחיי אדם נחשבים בעיני הערבים כקליפת השום - אתה כתבת זאת. זו אינה עמדתי. זו עמדה גזענית יהודית. המלחמה היחידה שבה ישראל הייתה בצד המתגונן היא מלחמת העצמאות. מלחמת סיני הייתה מלחמה תוקפנית קולוניאליסטית, שתוכננה עם שתי מעצמות קולוניאליסטיות שוקעות. ישראל, למי ששכח, פתחה במלחמת ששת הימים. מלחמת יום הכיפורים נוהלה כדי להחזיר לסוריה ולמצרים את השטחים שנכבשו ב-1967, ולפחות מבחינת המצרים, זה עבד; בלי המלחמה, לא היה הסכם שלום. על מלחמת לבנון אין טעם להרחיב את הדיבור. לא ברור בכלל של"צד המותקף לא היו כל כוונות להשיג שטחים". בן-גוריון שאף במהלך כל מלחמת 1948 לכבוש כמה שיותר שטחים, כדי לקבוע עובדות בשטח. מבחינה זו, הוא היה אופורטוניסט לא פחות מפלסטינאים. אילו היה להם שכל והם לא היו יוצאים למלחמה, סביר להניח שהוא היה מוצא תואנה לתקוף אותם - גבולות החלוקה היו, מבחינתו, בלתי סבירים בהחלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרשה לי להתייחס למשפט אחד מתגובתך: "ישראל, למי ששכח, פתחה במלחמת ששת הימים". מה, לשיטתך, היתה ישראל צריכה לעשות? לחכות עד שידידינו המצרים, סורים, עיראקים וירדנים יתקפו קודם, כמו שהצהירו פעמים כה רבות שבכונתם לעשות לפני המלחמה, ורק אז להגיב? או אולי לתת להם מראש את ארצנו הקטנטונת ולהפליג מרצוננו החופשי ללב ים? ועוד נקודה: לא אני המצאתי ש"חיי אדם חשובים בעיני הערבים כקליפת השום". האם לדעתך אסד מתעניין מאוד בחיי הפרט בארצו? ואולי בגלל זה הוא קיבל 99.9% מקולות הבוחרים בבחירות האחרונות...ומה עם סדאם חוסיין? האם באמת מזיז לו מה רוצה העם? וקח דוגמה קרובה יותר - מר ערפאת החביב. אם באמת כל כך מעניין אותו האזרח הקטן, אולי הוא יוכל להסביר לאן נעלם כל כסף הסיוע שהיה מיועד לפיתוח הרשות הפלסטינית? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |