|
||||
|
||||
אוקי, אני אנסה להסביר, ברשותך: האם אתה מסכים לטענה הבאה? "אם A ו B גוררים סתירה אזי או ש A אינו נכון, או ש B אינו נכון"? אם לא, אז אינך מסכים לחוקים הכי בסיסיים של הלוגיקה, ואז הדיון חייב להסתיים. אם כן, אז תחליף בבקשה את A ו B בטענות הבאות: A = האקסיומות של ZF. (או רק מספר סופי שלהן במקרה הזה). B = קיימת העתקה f מ P(A) על A. כפי שראינו תנאי הטענה מלמעלה מתקיימים, ולכן גם המסקנה: או ש A לא נכון, או ש B לא נכון. כיוון שאנו מסכימים ש A נכון, כי אנו רוצים להוכיח ש ZF גורר P(A)>A, גילינו שבהכרח B אינו נכון. לכן לא קיימת העתקה כזו, כמבוקש. |
|
||||
|
||||
לא הבנת את נושא הפתיל הזה. בפתיל זה אין אני טוען כי קיים bijection בין A ל-P(A) , אלא מראה כי S אינה ברת-קיום מעצם הגדרתה, ולכן קנטור אינו יכול להשלים את הוכחתו מעבר לשלב הוכחת ה-injection. הראה נא לי כיצד אקסיומת ההפרדה *מחייבת* את קיומה של S , כאשר S הינו איבר ב-P(A) המכיל את *כל* אברי A אשר לא נמצא להם העתק באברי P(A) הממופים איתם. |
|
||||
|
||||
פשוט מאוד: אקסיומת ההפרדה אומרת שלכל תכונה P, וקבוצה A, קיימת קבוצה כל האיברים ב A המקיימים את P. שים לב שהשתמשתי במילה "כל". עכשיו תחליף את P במה שנאמר קודם, ואת A ב P)A(. זהו. אם יש לך בעיה עם המילה "כל" אז יש לך בעיה עם אקסיומת ההפרדה. |
|
||||
|
||||
"קיימת קבוצה כל האיברים ב A המקיימים את P." אוקיי, בוא נבחן את הנ"ל. P הינה התכונה של S ותכונה זו אומרת ש-S -שהיא איבר של P(A)-*חייבת* להכיל העתק של *כל* איבר של A הממופה עם איבר P(A), שאינו מכיל העתק שלו. הכל עובד טוב ויפה עד ש-S ממופה אם איבר של A ואז אנו מגלים כי S -שהיא איבר של P(A)- איננה מקיימת את תכונתה שהיא: להכיל העתק של *כל* איבר של A הממופה עם איבר P(A), שאינו מכיל העתק שלו. היות ו-S אינה מקיימת את תכונות עצמה היא איננה מקיימת את P ולכן קיום S איננו נובע מאקסיומת ההפרדה. |
|
||||
|
||||
בהמשך להודעה קודמת, לא יכולה להתקיים תכונה P הסותרת את קיום עצמה, וזוהי בדיוק התכונה שהעניק קנטור ל-S , ולכן S סותרת את אקסיומת ההפרדה , ולכן היא אינה קיימת במסגרת ZF . |
|
||||
|
||||
בהמשך לשתיי ההודעות הקודמות, אפשר לטעון כי היות ו-S היא מחוץ לטווח המיפוי של A אז לא קיים איבר של A הממופה איתה ולכן S אכן מקיימת את הגדרה P וקיומה אינו סותר את אקסיומת ההפרדה. אבל כדי להגיע למצב האידיאלי הנ"ל, יש להוכיח כי S אכן מתקיימת מחוץ לטווח המיפוי של A, וקנטור לא סיפק הוכחה לכך מכיוון ששיטתו מובילה לתכונה P הסותרת את קיום עצמה, וסתירה זו אינה מאפשרת להעניק ל-S תכונה ברת-קיום, ולכן S לא קיימת ב-ZF. |
|
||||
|
||||
זו תגובה על שלושת ההודעות האחרונות שלך: אין שום הגבלה על P, זו אקסיומת ההפרדה, ואין בילתה. אם אתה רוצה להגביל את P (למשל 1), שמופיעה באקסיומת ההפרדה, אתה מתנגד לאקסיומת ההפרדה, ולא להוכחה של קנטור המשתמשת בה. האם אתה מתנגד לאקסיומת ההפרדה? 1 להגיד ש"לא יכולה להתקיים תכונה P הסותרת את קיום עצמה" ודרך אגב איך תגדיר כזה דבר? מה זה תכונה הסותרת את קיום עצמה? |
|
||||
|
||||
מה שבטוח, הוא לא מתנגד לאכסיומת ההפרזה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
שאני אבין: אתה מאשים אותי בשימוש בתיאוריית קינטור? לגבי המבוקש, אני חושב שלפעמים באמת מוטב להניח לו. |
|
||||
|
||||
אבל אם נניח לו, הוא כבר לא יהיה מבוקש. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לבושתי לא שמתי לב לכותרת הפתיל. |
|
||||
|
||||
"אקסיומת ההפרדה אומרת שלכל תכונה P, וקבוצה A, קיימת קבוצה כל האיברים ב A המקיימים את P." התכונה שהעניק קנטור ל-S: P היא תכונה שאינה מאפשרת קיומה של קבוצת *כל* האיברים ב-A המקיימים את תכונה P. |
|
||||
|
||||
יש לי שאלה כללית ולא קשורה לכאורה: יש סיכוי שאתה תודה בטעות? כי אני הראיתי לך בברור שאתה מתנגד לאקסיומת ההפרדה, ואתה חוזר וטוען את אותה טענה ישנה. אז שוב: המילה "כל" נמצאת בבסיסה של אקסיומת ההפרדה. התכונה P אינה מוגבלת (תבחר איזה תכונה שבא לך - שאפשר לנסח בשפה מסדר ראשון). מה שנראה לי עכשיו הוא שאתה כבר כן מבין את כל מה שאמרתי ועכשיו אתה טוען שההוכחה אינה נכונה בגלל שהיא מביאה לסתירה הרגילה אליה קנטור הגיע. אבל אתה טוען שאתה רואה את הסתירה "מהר" יותר. בכל מקרה הסתירה לא נובעת מההגדרה של S, שהיא כאמור נובעת ישירות מהנחת השלילה ומאקסיומת ההפרדה, *אלא* מכך שקיימת פונקציה על כנ"ל. |
|
||||
|
||||
"התכונה P אינה מוגבלת" תכונה הסותרת את קיום עצמה שקולה לטענה "A הוא לא A" ולכן לא הראית שאני מתנגד לאקסיומת ההפרדה. יש לי שאלה כללית ולא קשורה לכאורה: יש סיכוי *שאתה* תודה בטעות? |
|
||||
|
||||
אקסיומת ההפרדה חלה גם עבור טענות כאלה. עבור כל קבוצה A קיימת הקבוצה {x in A | x not = x}. |
|
||||
|
||||
"עבור כל קבוצה A קיימת הקבוצה {x in A | x not = x}." נו, אז A הינה הקבוצה הריקה לפי הנ"ל כי x not = x אינו בר-קיום במערכת בוליאנית.
|
|
||||
|
||||
נכון. |
|
||||
|
||||
שאלתי אותך קודם מה ההגדרה של תכונה הסותרת את קיום עצמה? הרי אם אתה יכול לנסח אותה היא קיימת, לא? למשל התכונה "X הוא לא X" היא תכונה. נראה לי שאתה צריך לעשות הסבת מקצוע, במקום מתמתיקאי מהפכן מתחיל, אתה יכול להיות פוליטיקאי. כל פעם ששואלים אותך שאלה אתה או מתחמק או מפנה את השאלה למישהו אחר. אז כן(!), אני מודה בטעויות שלי השכם וערב. וגם בדברים חשובים אני טועה לא מעט. ואם אני אומר משהו ממש מטומטם אני אהיה הראשון שיודה בכך. אותך לעומת זאת לא ראיתי מודה באף טעות, ולא רק כאן, אלא גם בפורומים של מתמתיקה ברחבי האינטרנט. |
|
||||
|
||||
מתמטיקה |
|
||||
|
||||
שאלתי אותך קודם מה ההגדרה של תכונה הסותרת את קיום עצמה? הרי אם אתה יכול לנסח אותה היא קיימת, לא? למשל התכונה "X הוא לא X" היא תכונה. נראה לי שאתה צריך לעשות הסבת מקצוע, במקום מתמתיקאי מהפכן מתחיל, אתה יכול להיות פוליטיקאי. כל פעם ששואלים אותך שאלה אתה או מתחמק או מפנה את השאלה למישהו אחר. אז כן(!), אני מודה בטעויות שלי השכם וערב. וגם בדברים חשובים אני טועה לא מעט. ואם אני אומר משהו ממש מטומטם אני אהיה הראשון שיודה בכך. אותך לעומת זאת לא ראיתי מודה באף טעות, ולא רק כאן, אלא גם בפורומים של מתמתיקה ברחבי האינטרנט. |
|
||||
|
||||
""X הוא לא X" היא תכונה." בוודאי, זוהי תכונתו של דבר שאינו קיים, ולכן S לא קיימת. |
|
||||
|
||||
S קיימת וריקה, כפי שאתה אמרת בתגובה 338992. |
|
||||
|
||||
עזוב שניה את S במנוחה. אתה אמרת שלא יכולה להתקיים תכונה שסותרת את קיום עצמה, ואילו "X הוא לא X" היא תכונה (בפרט היא קיימת), ולפי "הגדרתך" היא סותרת את קיום עצמה. האם אתה עקבי? |
|
||||
|
||||
"האם אתה עקבי?" בוודאי. "X הוא לא X" הינה תכונה עקרה שאינה יכולה לשמש כבסיס לאלמנט בר-קיום. |
|
||||
|
||||
רגע רגע, אני רוצה להתעכב על זה שניה. האם אתה מסכים ש: 1. "X הוא לא X" היא תכונה. 2. התכונה מ 1, סותרת את קיום עצמה. אם כן, אז יש כאן סתירה: לפי 1, היא תכונה ולכן היא קיימת (הנה עובדה, היא רשומה שם שחור על גבי סגול). לפי 2 היא סותרת את קיום עצמה. לכן היא אינה קיימת. סתירה. יש! מצאתי סתירה בסיסית במתמתיקה המונדית! אני גאון! נ.ב. האם הקבוצה הריקה היא אלמנט בר קיום? |
|
||||
|
||||
"רגע רגע, אני רוצה להתעכב על זה שניה. האם אתה מסכים ש: 1. "X הוא לא X" היא תכונה. 2. התכונה מ 1, סותרת את קיום עצמה" בשום אופן לא, מה שמצאת הוא ש"X הוא לא X" הינה תכונה עקרה שלא מאפשרת להתייחס לקיומה או לאי-קיומה ולהסיק ממנה מסקנות, וזוהי בדיוק המשמעות של תכונה עקרה. במילים אחרות, מציאותה או אי-מציאות של תכונה עקרה חד-המה ולכן אין פה שום סתירה. |
|
||||
|
||||
בהמשך לתגובה קודמת, היות והמתמטיקה המונדית מבוססת על לוגיקה משלימה (ושבה מושג הסתירה לא קיים כלל) אינך יכול להסיק לגביה דבר, ע"י שימוש בלוגיקה בוליאנית. הנה קטע מעבודתי בנושא(http://www.geocities.com/complementarytheory/MM.pdf): Let us take another step and ask:
If the contradiction concept does not exist in Included-middle reasoning, then how can we check the consistency of its axioms? After all, if there is no contradiction then there is no limit to anything and we cannot determine the consistency of anything in this framework. My answer is this: In Included-Middle reasoning any product is the result of constructive interactions between at least two opposites, so if something exists because of this interaction, it cannot be anything but a consistent product of this interaction, or in other words, inconsistent products simply do not exist in this framework, and all we have is consistent elements. An axiomatic system which is based on an Included-middle reasoning, is based on the identity of a thing to itself, which is the new and simple meaning of the tautology concept in an Included-middle reasoning framework ('if, then' propositions are not needed here). In short, all the "Energy" in an Included-middle reasoning goes to research what we can do with our existing elements, and we do not spend our "Energy" checking the existence of each element in our framework, because if it survives the interaction between two opposites, it cannot be but an existing (and consistent) thing in our mathematical framework. Please look at this Included-middle reasoning axiomatic system: http://www.geocities.com/complementarytheory/My-firs... for further reference. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אז עכשיו ז\ה ברור לי: המתמטיקה המונדית היא בעצם מתמטיקה של האסט. הם באמת ביטלו את מושג הסתירה. נפלא! |
|
||||
|
||||
לא אסט ולא נעליים. עייו נא בתגובה 341899 . תודה. |
|
||||
|
||||
כן עוזי, ביכולתה של המתמטיקה המונדית לקיים סינתיזה ברת-חקירה בין תיזה לאנטי-תיזה. במקום סתירה הדדית בין הפכים, השקולה תמיד לאי-תוכנה של הקבוצה-הריקה במתמטיקה הרגילה, מאפשרת המתמטיקה-המונדית לחקור בצורה שטתית (על בסיס לוגיקה משלימה, שבה שניי הפכים מונעים ומגדירים סימולטנית את מרחב הגישור שביניהם, תוך שמירת תכונותיהם (עצמאיותם ההדדית) בעת הגישור ביניהם) את מרחב הגישור המתקיים בין סופרפוזיציה (מצב מקבילי) למובחנות (מצב סדרתי). מצב הסתירה ההדדית הנו מקרה פרטי וקיצון של המתמטיקה המונדית. בכך מכילה המתמטיקה המונדית את המתמטיקה הרגילה כמקרה פרטי וקיצון שלה, שהוא היוצא מן הכלל *שאינו* מצביע על הכלל. כל מה שעליך לעשות עוזי הוא להבין את העצמאיות-ההדדית הקיימת בין אלמנט לא-לוקלי (במובן הלוגי הקשור למושג השייכות) המיוצג ע"י קטע רציף לחלוטין המתקיים סימולטנית בתוך ומחוץ לקבוצה (_{_}), לבין אלמנט לוקלי המיוצג ע"י נקודה המתקיימת .{} XOR {.} קבוצה. המתמטיקה המונדית חוקרת את מרחב-הגישור שבין מצבי השייכות הנ"ל, ומרחב זה אינו בר-חקירה אם מושג השייכות מבוסס על אלמנטים לוקליים בלבד. אודה לך עוזי אם תפרט מדוע אין להרחיב את המחקר המתמטי לאלמנטים לא-לוקליים, ובכך לקיים מרחב חקירה המבוסס על העצמאיות-ההדדית הנשמרת בעת הגישור בין מושגים הופכיים, המונעת את סתירתם ההדדית ובכך מאפשרת קיומם וחקירתם של תוצרי הסינתיזה שביניהם. |
|
||||
|
||||
אלע"ו, אבל יש לי תשובה: אם אין סתירה, אין שום דבר שהוא לא-נכון. אם כל דבר נכון, המתמטיקה המתקבלת היא בלתי-מעניינת בעליל. |
|
||||
|
||||
בשום אופן לא. בלוגיקה המשלימה האלמנטים הם תוצר הגישור בין הפכים, כאשר אלמנים אלה הם שילוב לא-טריוויאלי שבין סתירה הדדית לקיום הדדי. ההבנה הנובעת משילוב לא-טריוויאלי זה, הינה מעניינת לעין ערוך מההבנה הנובעת מהפרדת XOR שבין הפכים. |
|
||||
|
||||
תוכל להסביר אולי (ולתת דוגמה יפה, אם אפשר) לגבי "שילוב לא טריוויאלי"? |
|
||||
|
||||
בבקשה: ראה, לדוגמא, מה קורא לסדרת פיבונצ'י http://www.geocities.com/complementarytheory/fibon.j... במתמטיקה המונדית. |
|
||||
|
||||
זה עמוד עם כל מיני ציורים נורא יפים (ורובם חדשים, אגב) שהקשר של חלקם למתמטיקה ברור והגיוני (והקשר של חלקם - לא). משפט, או משהו שראוי לשם ''תוצאה מתמטית'', לא ראיתי שם. |
|
||||
|
||||
השאלה החשובה היא למה צריך מתמטיקה מונדית לדברים הללו. למשל, תעיף מבט ב: לי זה מזכיר את מה שמכונה "הכדור של רימן" שקיים גם במתמטיקה לא מונדית, ואין בעיה לתאר אותו באמצעותה (מה שלא מונע ממנו להיות דבר יפהפה). |
|
||||
|
||||
גדי ואייל, לפי תגובתכם אני חושב שניתן להבין שלא טרחתם לקרוא את מאמרי (שאת קישוריהם הוספתי במהלך הדיונים ביננו) והסתמכתם רק על מה שנכתב בגוף התגובות. אם כך נהגתם, לא תבינו את עבודתי. בעניין "כדור רימן", הפירוש שאני מקנה לו, שונה בתכלית הפירוש הסטנדרטי שלו, לדוגמא: In Monadic Mathematics there are two separated models of the non-finite:
a) A model that is based on the term "infinitely many ...". b) A model that is based on the term "infinitely long (non-composed) ...". The Cantorean universe is based only on (a) model. Because of this reason Cantor did not understand that when he use an AND connective between totality (the term 'all') and a collection of infinitely many ... , he immediately find himself in (b) model. Please read very carefully my Riemann's Ball argument , in order to understand the phase transition between (a) model and (b) model (and vise versa). Some words about Riemann's Ball: By using Riemann's Ball we can clearly distinguish between potential infinity and actual infinity: http://www.geocities.com/complementarytheory/RIMLIM.... As we can see from the above example, no infinitely many objects (where an object = an intersection in this model) can reach actual infinity. In our example we represent only Z* numbers, but between any two of them we can find rational and irrational numbers. Riemann's limits are 0 and ∞ (or -∞), and all our number systems are limited to potential infinities, existing in the open intervals (0,∞) or (-∞,0). When we reach actual infinity, then we have no information for any method that defines infinity by infinitely many objects. Also ∞ cannot be defined as a point at infinity in this model, because no intersection (therefore no point) can be found when we reach ∞. If you understand Riemann's Ball argument then you can clearly see that Aleph0 cannot be but a (b) model. Since there is a XOR connective between (a) model and (b) model, there is no relation between Aleph0, which is a (b) model, and set N, which is an (a) model. |
|
||||
|
||||
זכורות לי מספר פעמים שבהן התחלתי לקרוא את המאמר שלך, נתקעתי בשורה הראשונה עם טענה שלא הייתה ברורה לי, כתבתי שאלה בנושא כאן, ולא נעניתי. |
|
||||
|
||||
מה לא ברור בתגובה 342036 ? |
|
||||
|
||||
מה הקשר בין הכדור של רימן ומה שאתה מדבר עליו. בפרט המשפט הבא אינו ברור: "When we reach actual infinity, then we have no information for any method that defines infinity by infinitely many objects." מה זאת אומרת "להגיע לאינסוף האקטואלי"? מה הכוונה "שיטה שמגדירה אינסוף על ידי מספר אינסופי של עצמים"? למה אין לנו שיטה כזו כשאנחנו מגיעים לאינסוף האקטואלי? מה בעצם הבעיה שאתה מציג עם הכדור של רימן?
|
|
||||
|
||||
גדי, האם אחרי יותר מאלף תגובות שלי אינך מבין עדיין כי אני מבדיל קטגורית בין אוסף אינסופי (אינסוף בכוח) לרצף אינסופי (אינסוף בפועל המוגדר על ידי כתוכן הקבוצה-המלאה)? |
|
||||
|
||||
הבנתי את המילים, לא את המשמעות המתמטית. במקרה הטוב אני מבין בדיוק את מה שאתה אומר: שבמתמטיקה שלך קיימים שני מושגים שאחד נקרא "אוסף אינסופי" והשני נקרא "רצף אינסופי" והם נבדלים בכך שלא ניתן לדבר על תת קבוצות של ה"רצף אינסופי". בעיני אין סיבה מיוחדת לקרוא לתוכן "הקבוצה המלאה" הזו "אינסוף" או "רצף" - מושגים שהמשמעות שלהם אצלי מיוחדת כבר לדברים אחרים במתמטיקה. פרט לשמות היפים שנתת להם, מה שעושים עם הדברים שהגדרת לא ברור, ולכן איני רואה הצדקה לשמות שנתת להם פרט לכך ש"התחשק לך". |
|
||||
|
||||
"הבנתי את המילים, לא את המשמעות המתמטית." בקיצור, לא הבנת, ואם איני טועה, אז אינך רוצה להבין מושג כמו רצף ביותר ממשמעות אחת כאשר המשמעות שאתה דבק בה שייכת למעשה למושג ההפוך והוא: אוסף. |
|
||||
|
||||
כבר הצעתי לך קודם להשתמש במילה אחרת, שעד כה לא השתמשו בה במתמטיקה, לתיאור הרעיונות שלך (למען האמת, בשביל מה שאתה קורא לו "רצף" לדעתי יש שם נחמד: איבר אי פריק). |
|
||||
|
||||
מכייוון ש-''אי-פריקות'' ו-''רצף'' הם מילים נרדפות , ולכן שפה אשר כופה משמעות שונה על מושגים אינה מקובלת בעיני, ולא מעניין אותי כהוא זה שהמתמטיקאים כופים בכוחניות את מושג האוסף על מושג הרצף. |
|
||||
|
||||
המילה ההופכית לבדידיות, היא רצף. המתמטיקאים משתמשים במילה זו כדי להגדיר אוסף של אלמנטים מובחנים היטב, ובכך הם מעוותים את התובנה המקורית המבוטאת ע"י מילה זו. גרוע מכך, העיוות הנ"ל משפיע על שפת היום-יום כגון: "רצף של זכיות" נחשב זהה במשמעותו ל-"סדרת זכיות" או "צרור זכיות" וכו', והכך הולכת ונעלמת התובנה המקורית של מושג הרצף. |
|
||||
|
||||
לא ברור לי מה אני עושה כאן. אבל בכל זאת. מהי "התובנה המקורית הבוטאת על ידי המילה רצף"? ברור מהודעתך שאתה יודע שמשמעותן של מילים משתנה עם הדורות. אתה יודע מתי הומצאה המילה רצף, ומה הייתה התובנה שהיא ייצגה (אני שואל ברצינות, אינני יודע)? אני בכלל לא בטוח שהיא הייתה קשורה למשהו בלתי פריק. יותר סביר בעיניי שהיא ייצגה, אז כהיום, אוסף של איברים מובחנים הצמודים זה לזה. כמו רְצָפות שמְרַצּפות רִצְפה, כמו רצף קלפים בפוקר, כמו חיים רצופי הישגים והצלחות. משמעותן של מילים בשפה טבעית היא חמקמקה מאוד. שמעתי על פילוסופים (וכן איילת שהתכתבתי עימה על כך) הטוענים שלמילה אין "משמעות אמיתית ומקורית" - המשמעות נבנית באופן שרירותי-משהו אצל כל מאזין. קשה לבסס תורה מתמטית על סמך משמעות של מילה שאינה מובנת ומוסכמת. מתסכל אותי מאוד שכל תורה מתמטית נבנית על סמך מילים ומבנים בשפה טבעית שאיננו יכולים להגדיר ו"להוכיח". מישהו כבר ציטט לעיל את ראסל בעיניין זה. אבל אני מאמין שכולנו מבינים ומסכימים על המשמעות של "או", "וגם", "מרכאות כפולות", כללי היסק, "משתנה חופשי" וכולי. זו לא סיבה להוסיף מושג חדש, שמשמעותו איננה ברורה, והתועלת בו איננה מובנת. |
|
||||
|
||||
חשוב פשוט. מהי המילה ההופכית לבדידיות? |
|
||||
|
||||
ריבוי. |
|
||||
|
||||
ריבוי הוא ההיפך של אחדות. |
|
||||
|
||||
ריבוי הוא ההיפך של ''בדידות''. אולי כדאי שתגדיר ''בדידיות'', ואז יהיה לנו יותר קל. בכלל, הפכים זה עניין מתעתע. ההפך של ''שחור'' הוא ''לבן'' כשמדברים על צבעים, ו''טוב'' כשמדברים על ימים (זכור לי שהיה מישהו באייל שהעלה פעם דוגמאות טובות יותר). |
|
||||
|
||||
כשמיה (בתי הקטנה) לא מצליחה לסגור לבד את הנעליים, היא אומרת ''זה כבד מדי''. |
|
||||
|
||||
''כבד'' זה ההפך של ''קל'', שזה ההפך של ''קשה'', שזה ההפך של ''רך''... |
|
||||
|
||||
תגובה 325456 (וקרבי הוא הכי אחי, מכאן שג'ובניק הוא לא רך). |
|
||||
|
||||
בוא ונרשום את ההפכים הבאים: רצף , בדידיות. ריבוי , יחידות. |
|
||||
|
||||
לדבריך אתה נמצא כאן לא כדי ללמד אחרים, אלא כדי להחכים בעצמך. מצער אותי שאתה מתעלם מתגובה 342649 שלי, בה מודגם שבעברית התקנית, רצף איננו ההיפך של "בדידיות"[*] אלא יכול להיות מורכב מיחידות בדידות. [*] לגיטימי להמציא מילים חדשות כגון "בדידיות" שלך. לגיטימי פחות לטעון שיש להן משמעות מובהקת ומוכרת. |
|
||||
|
||||
(הערה: גם על משמעות המושג "בדידיות" אין ביניכם הסכמה. בעיניך, הקבוצה R היא "בדידה", אך בעיני גדי היא לא.) מהי המילה ההופכית ל"סינית"? ל"אייל"? ל-"FTP"? |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח. המילה הזו לא מופיע במילון שלי, ולא שמעתי אותה מעודי. עם זאת אני מנחש שאתה מצפה ל"רציפות" או "רציפיות". איך זה מקדם אותו מדרך להשתכנע שלמילה "רצף" יש משמעות פרימורדיאלית "מקורית"? למעשה, חיפוש זריז במילון מגלה שהמשמעות העתיקה, התנ"כית, ל"רצף" היתה גחלת אש. לא קשור הנה בכלל. בימי הביניים הופיעה המילה גם במשמעות חדשה יותר: רפידה, ריצוף. בעת החדשה הודבקה למילה זו בעיקר המשמעות המוכרת, כדברי אבן-שושן: משך, רציפות, ביאת דברים בזה אחר זה. בקיצור, אלא אם כן יש גם עברית מונדית, אין סימוכין לקשר כלשהו בין "רצף" ל"אי פריקות". המילון מדגים, על סמך ס. יזהר, "רצף יריות". כל יריה היא יחידה מובחנת ועם זאת יחד הן רצף. למרות שבמלחמת העצמאות ירו בבודדת. וכן "ישוטו כן יומיים איש אחר אחיו ברצף" (גפונוב). האם האנשים האלה ששטו שם הם תאומים סיאמים בלתי פריקים? |
|
||||
|
||||
כבר כתבתי לך שאפשר לעשות את כל הדברים שאתה רוצה לעשות (חקירת עצים סדורים, טופולוגיה של הישר הממשי) במסגרת המתמטיקה הרגילה. מה שקצת משעמם זה לקרוא לכל האובייקטים המוכרים בשמות חדשים ולהגיד שאי אפשר לעשות איתם דברים שאפשר בקלות. |
|
||||
|
||||
האם אתה יכול לחקור עצים סדורים, במסגרת המתמטיקה הרגילה, כאשר מותר לך להתעלם כמה שמתחשמק לך מכללי היסק (טפו!) ושאפילו מושג הסתירה לא עושה עליך רושם? אם לא, אז למה לך להרוס לשדמי את מסיבת הגן(-אדם)? :-) הספירה לאחור כבר החלה. כל אחד צריך לשאול את עצמו את השאלה הגורלית "היכן אני אהיה כשיחלוף לו עוד מילניום ותפורסם התגובה ה-6000?". |
|
||||
|
||||
סופרפוזיציה בין אלנמטים אינה מאפשרת הגדרת חבורת האוטומורפיזמים של האלמנטים, כי הם אינם מובחנים זה מזה (כל איבר נושא את הזהויות של כל-אחד מאיברי הקבוצה). מצב הסופרפוזיציה אינו קיים בלוגיקת שני המצבים של המתמטיקה הסטנדרטית, כי שניי מצבים שונים *תמיד* מובחנים זה מזה, וכל כללי ההיסק מוגבלים רק ואך ליחס F XOR T או למצב הסתירה הנובע מ- F AND T . המתמטיקה-המונדית מאפשרת את הרחבת הנ"ל למצב הסופרפוזיציה שבין F ל-T הניתן לייצוג כ: (F xor T) and (F xor T) הקורס ל:(F xor T) ניתן לחקור בשיטה זו כל מערכת של מצבים, המתקיימים בין סופרפוזיציה מלאה לקריסה מלאה.אביב ידידנו, חושב לתומו שכללי היסק מוגבלים רק ואך ורק ל- F XOR T או למצב הסתירה הנובע מ- F AND T . |
|
||||
|
||||
תיקון להודעה קודמת: במקום: (F xor T) and (F xor T) צריך להיות:(F xor T) xor (F xor T)
|
|
||||
|
||||
בהמשך לשתיי ההודעות הקודמות: (F xor T) xor (F xor T) נראה שקול ל-(F xor T) מזווית הראיה של הלוגיקה-הבוליאנית, כי לוגיקה זו אינה עוסקת בסופרפוזיציה. את (F xor T) xor (F xor T) יש להבין באופן הבא: קיים מצב xor בין שניי מצבים לא-מובחנים. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין בסופרפיזיציה, אבל בלוגיקה הבוליאנית (F xor T) xor (F xor T) ובכללA xor A שקול לסתירה.
|
|
||||
|
||||
ממעט הלוגיקה הבוליאנית שאני מכיר A xor A אינו שקול לסתירה אלא פשוט מחזיר ערך FALSE. בכל מקרה (F xor T) xor (F xor T) אינו שקול ל F xor T. אם F ו T מייצגים FALSE ו TRUE בהתאמה אזי F xor T הוא T, בעוד (F xor T) xor (F xor T) הוא F, לעומת זאת אם אם F ו T מייצגים שני משתנים אקראיים, אזי F xor T יכול להחזיר ערך TRUE או FALSE, בעוד (F xor T) xor (F xor T) מחזיר תמיד ערך FALSE. |
|
||||
|
||||
אבל זו בדיוק ההגדרה של סתירה: פסוק שערכו "שקר", ללא תלות במבנה. |
|
||||
|
||||
סתירה מתקיימת כאשר שניי ערכי-האמת הם סימולטנית דבר והיפוכו. כדי להבין את השימוש שאני עושה ב-XOR אציג זאת באופן הבא: סופרפוזיציה: |___T XOR F סימטריה שבורה:| |___T XOR F | .____F
| | | |___T |
|
||||
|
||||
למה באמת XOR דווקא? מה הוא מבטא? |
|
||||
|
||||
תגובה 326524? תגובה 327143? |
|
||||
|
||||
אני יודע. הדבר המעניין בדיון הזה הוא לא הפסיכולוגיה של שדמי, אלא של המגיבים לו (את עצמי אני עוד יכול להבין, אבל למה עוזי ממשיך?). לזכותי ייאמר שבאמת ויתרתי על המחשבה שתצא מכאן תקשורת אמיתית (אם כי הדיון גרם לי להתחיל לחשוב קצת יותר לעומק על כמה מושגים במתמטיקה שנראו לי מובנים מאליהם, וגם זה לטובה). |
|
||||
|
||||
עוזי הדגם לי כיצד אפשר לעשות את כל מה שאני עושה ע"י חקירת עצים סדורים וטופולוגיה של הישר הממשי. לדוגמא, הדגם נא לנו כיצד אתה משתמש בנ"ל כדי לחקור את המרחב-הפנימי של המספרים הטבעיים, המתקיים בכל מספר טבעי > 2 , תוך שימוש הסימטריה המתקיימת בין מקביליות לסדרתיות, כאשר פעולות הכפל והחיבור הן פעולות משלימות,אשר אינן משנות את הקרדינל של המספר הנחקר. |
|
||||
|
||||
תיקון קטן להודעה קודמת: במקום "המתקיים בכל מספר טבעי > 2" צריך להיות "המתקיים בכל מספר טבעי > 1" |
|
||||
|
||||
אבל, אתה לא חוקר את המרחב-הפנימי של המספרים הטבעיים, אלא משהו אחר. המספרים הטבעיים מקיימים, 1+1+1+1+1 = 5 * 1. |
|
||||
|
||||
(4 או 5 האיילים האלמונים האחרונים זה אני) "המספרים הטבעיים מקיימים, 1+1+1+1+1 = 5 * 1" נכון, מכיוון שמושג זה מבוסס כרגע רק על הפן הכמותי של המספר הטבעי. המתמטיקה המונדית מרחיבה את מושג הסדר ע"י חקירת מצבי הסימטריה המתקיימים בכל קרדינל > 1, ומצבים אלא מתקיימים בין אי-מובחנות (סופרפוזיציה) למובחנות (סימטריה שבורה). ניתן לתאר את הנ"ל כמרחב הגישור שבין SET ל- MULTISET תוך שימוש במושגים המכוננים "אי-וודאות" ו-"יתירות", לדוגמא: A set is only a framework to explore our ideas.
The concept of an oredered set does not depend on the quantity concept as shown here: By Complementary Logic multiplication is noncommutative, but another interesting result is the fact that multiplication and addition are complementary opreations that can be ordered by different internal symmetrical degrees where the quantity remains unchanged, for example: A Number is anything that exists between ({},{__}) Or in more formal definition: ({},{__}):={x|{} <-- x(={.}) AND x(={._.}) --> {__}} Where -->(or <--) is ASPIRATING(= approaching, but cannot become closer to). Let redundancy be: more then one copy of the same entity can be found. Let uncertainty be: more than one unique identity of the same entity can be found. If x=4 then number 4 example is: Number 4 is a fading transition between multiplication 1*4 and addition ((((+1)+1)+1)+1) ,and vice versa. This fading transition can be represented as: (1*4)..............={1,1,1,1}.<-------------.Maximum symmetry-degree, ((1*2)+1*2)........={{1,1},1,1}..............Minimum information's (((+1)+1)+1*2).....={{{1},1},1,1}............clarity-degree ((1*2)+(1*2))......={{1,1},{1,1}}............(no uniqueness) (((+1)+1)+(1*2))...={{{1},1},{1,1}} (((+1)+1)+((+1)+1))={{{1},1},{{1},1}} ((1*3)+1)..........={{1,1,1},1} (((1*2)+1)+1)......={{{1,1},1},1} ((((+1)+1)+1)+1)...={{{{1},1},1},1}.<------ Minimum symmetry-degree, ..............................................Maximum information's ..............................................clarity-degree ..............................................(uniqueness) |
|
||||
|
||||
מה יהיה. זה לא ''כרגע''. זה המושג. מה שאתה חוקר הוא מושג אחר, וכל שאר התגובה שלך מיותרת לחלוטין (מתי תבין שאי אפשר להבין אותך כשאתה לא מסביר את עצמך). |
|
||||
|
||||
מתי אתה תבין שזה מקרה אבוד? (לא, דורון, אינני מתכוון להוכיח את טענתי. אתה עושה את זה טוב ממני). |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
''מה יהיה. זה לא ''כרגע''. זה המושג.'' מושגים יכולים להשתנות כאשר הם מובנים מנקודת מבט רחבה יותר, ובזה עוסקת עבודתי, ע''י חקירת מושג המספר בטבעי מנקודת המבט הסימטרית שלו. |
|
||||
|
||||
אבל מה שאתה עושה זה לקחת מושג נוח, שימושי, מוגדר היטב וקיים, ולנסות להחליף אותו במושג אחר, שהוא לא נוח, לא שימושי, לא מוגדר היטב, ובינינו, גם לא קיים באמת. ואח"כ אתה מתפלא שאף אחד לא קונה את זה? אפילו המתמטיקאים לא כל כך פראיירים (ואתה גם לא איש מכירות מי יודע מה). |
|
||||
|
||||
סמיילי, אני לא מחליף אותו אלא מרחיב את ההבנה בקשר למושג המספר הטבעי, ומראה כי מה שנחשב למספר טבעי יכול להמשיך להתקיים כמו שהוא, אך עתה הוא מובן כמקרה פרטי במרחב אינסופי של צורות קיום נוספות שלו, ובכך נפתח בפנינו מרחב חקירה חדש, המתקיים בתוכם של מספרים טבעיים > 1. |
|
||||
|
||||
דורון, כל אחד יכול ''להרחיב'' את ''ההבנה'' בקשר למושגים קיימים על ידי מחיקתם והגדרתם בצורה שונה לחלוטין. מה שעצוב במקרה שלך הוא שהצורה החדשה שהגדרת עונה, כנראה, להגדרה של מושג אחר שמישהו הגדיר לפניך (רק שהוא עשה את זה נכון). עכשיו, אתה יכול לא לקבל את עולם המושגים שלו, ולהמשיך להשתמש בעולם המושגים הפרטי שלך, אבל אתה חייב להבין שאי אפשר להוציא שום תובנות מעיינות מאיזומורפיזם של שמות מושגים ושהעקשנות שלך למחוק את השימוש בשמות המקובלים, רק לטובת שמות שאתה המצאת, ואפילו לא טרחת להגדיר טוב, מעוררת חשד עמוק לשיגעון גדלות וטרחנות מיותרת. |
|
||||
|
||||
''מה שעצוב במקרה שלך הוא שהצורה החדשה שהגדרת עונה, כנראה, להגדרה של מושג אחר שמישהו הגדיר לפניך (רק שהוא עשה את זה נכון).'' תעשה עימי חסד גדול אם תפנה לקישור שבו ניתן לעיין בעבודתו של אותו מישהו. |
|
||||
|
||||
תשאל את מי שכתב את תגובה 342075 |
|
||||
|
||||
אכן עשיתי זאת בתגובה 342170 . מתוך ניסיוני עד כה, הוא לא הצליח למצוא שום תחום מתמטי העוסק במושג הסימטירה כתכונה מסדר ראשון, כפי שאני מדגים בעבודתי. |
|
||||
|
||||
א. זה בגלל שאתה משתמש במושגים האלה "סמיטריה", "תכונה מסדר ראשון", "מספרים טבעיים" וכו' באופן שונה מזה ששאר בני האדם משתמשים בהם. ב. זה ודאי לא מה שעשית בתגובה 342170, ועיין בתגובה 342205 לפרטים. ג. מקריאה של "עבודתך" במהלך החודש האחרון, הדבר העיקרי שאתה מדגים בה לא ימצא דווקא בתחום מתמטי... |
|
||||
|
||||
סמיילי, האם יכולת ההבנה שלך עובדת לפי חוק הכילים השלובים, קרי, האם אתה מסוגל להבין רק באופן שחברי קהילתך מבינים, ואם הם אינם מבינים אז נכפה עליך שלא להבין ביחד איתם? היות ואני טוען בגלוי שעבודתי אינה ניתנת להבנה מנקודת המבט של תיזה XOR אנטי-תיזה, אלא אך ורק מנקודת המבט של סינתיזה בין תיזה לאנטיתיזה, אז אמור נא לי מה מונע מבעדך מלעשות סוויץ' בראש, ולנסות לראות את הדברים מנקודת המבט של סינתיזה בין תיזה לאנטיתיזה? |
|
||||
|
||||
לפעמים, רק לפעמים, קורה שאתה עוצר וקורא גם מה שאחרים כותבים, או אפילו את מה שאתה כותב? או שאתה לא יכול להפסיק במלאכת הקופי פייסט הקדושה שלך? |
|
||||
|
||||
לא ענית על שאלתי. שמא תוכל לענות עליה? תודה. |
|
||||
|
||||
לשאלה הראשונה התשובה היא לא. לשאלה השניה התשובה היא 821,443 מטר או 20.01 שניות בריבוע (הירוק ביותר מהשניים). |
|
||||
|
||||
בזה הסתיימו שידורינו איתך. |
|
||||
|
||||
סמיילי, איך אתה רוצה להבין אותי אם אתה מתייחס למושגים מתמטיים כמו שאדם דתי מתייחס לדוגמות דתיות של "כזה ראה וקדש" ? |
|
||||
|
||||
דורון, אני רוצה להבין, אבל יש לי מגבלה מנטלית. אני מסוגל להבין רק מה שמסבירים לי בצורה ריגורוזית. אני לא מסוגל לקלוט באמת ניפנופי ידיים. כל זמן שתמשיך לכתוב את השטויות שלך בניפנופי ידיים, במקום לנסות ולתת הסבר ריגורוזי, לא תצליח להסביר לי שום דבר. ברגע שתנסה לכתוב אותם באופן ריגורוזי, תגיע גם אתה למסקנה שהן שטויות. |
|
||||
|
||||
הוכח נא שדברי אינם כתובים באופן ריגורוזי, ועשה נא זאת באופן ריגורוזי (תגובה בסגנון:"בגלל שאף אחד לא מבין אותך", לא תתקבל). תודה. |
|
||||
|
||||
קראתי את דבריך, הם אינם ריגורוזים. אין לי שום כוונה לנסות ולהוכיח את זה. לא באופן ריגורוזי, לא באופן אמפירי, ולא באופן כמותי. קבל את חוות דעתי כעובדה מוגמרת. אתה יכול לחלוק עליה, אתה יכול להתעלם ממנה, אבל האמת היא שכדאי לך ללמוד ממנה. |
|
||||
|
||||
''אתה יכול לחלוק עליה'' לא נסחת את חוות דעתך באופן שניתן לחלוק עליה, ואם זאת הבנתך בקשר למשמעות המושג ''ריגורוזי'', חוששני שבמקרה זה הפוסל, במומו הוא פוסל. |
|
||||
|
||||
אם תעשה זאת, יכול להיות שתגיע למסקנה שדברי אינם שטויות. |
|
||||
|
||||
הגדר לי ''מרחב גישור'' באופן ריגורוזי. (מט בשלושה מהלכים). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |