בתשובה לאלכסנדר מאן, 03/09/01 2:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תום פרידמן לא תומך בישראל באופן אוטומטי. "מבירות לירושלים" איננו ספר פרו ישראלי. עמירה הס תומכת בפלשתינאים 100 אחוז של הזמן. בעולם עפ"י הס ישראל לא /יכולה/ לצדוק והפלשתינים לא /יכולים/ לטעות. אשר לנישואים בין יהודים לערבים- במדינת אפרטהייד נישואים כאלה יהיו אסורים לפי חוק. בישראל אין איסור כזה. לכן אנא חפש מלה אחרת לתאור המצב, "אפרטהייד" לא מתאים כאן, אפילו אם אתה מאוד רוצה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תומס פרידמן תומך בשלל מעשיה השונים של מדינת ישראל - אגב גם בספרו זה שציינת. פרידמן בוחר, אמנם, לבקר ולמתוח ביקורת מסויימת על מהלכי מדינה זו, אך דואג ושומר להשאר ולצוף בקונצנזוס יהודי-אמריקאי, בעבר ובהווה. מבחינתי האישית המדובר בנקיטת עמדה פרו-ישראלית (יהודית) כללית, להוציא מקרים מיוחדים אשר בהם ניתן להעביר ביקורת 'עקיפה' על מעשי מדינה זו. מבחינה זו ניתן בהחלט להשוות כוון כתיבתו הכללי לצורת ומטרת כתיבתה של גב' הס האמורה, אשר מתאפיינת ומאופיינת בנטיות פרו-פלסטינאיות מובהקות, נעדרות אינטרוספקציה נייטראלית וסטאנדרט ביקורת מערבי מקובל. -------------------------------------- אכן, בישראל אין 'איסור' נישואין המעוגן בחוק בין אזרחים יהודים לערבים - אך גם כל אפשרות שכזו אינה בנמצא, ועל כן הקפדתי באפיון מדינת ישראל היהודית כמדינה סגרגטיבית, אשר אינה מאפשרת דה-פאקטו דיני קניין ודיני אישות משותפים וזהים לבני הקבוצות הדתיות השונות בקרבה. דעתך יכולה לנוח: מדינת ישראל אינה מדינת אפארדהייד, כי אם מדינת סגרגטציה מובהקת, או קוואזי-אפארדהייד לשיטתי. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) מדוע פובליציסט או עיתונאי חייב להיות מאוזן בבואו לתאר סיטואציה מסוימת או לכתוב מאמר מערכת קרי, כשעיתונאי מביא חדשה הרי ברור שהוא אמור, לפחות תיאורטית, להיות שווה נפש לגבי האירוע אותו הוא מתאר. אבל בעמודי המערכת מובאים רחשי ליבו, דעתו ועמדתו הסובייקטיבית של הפובליציסט. כל הקורא אותם יודע זאת, במיוחד קוראי הארץ או ניו יורק טיימס (העיתונים לאנשים החושבים). 2) את האיזון אמור הקורא הנבון לערוך בעצמו משלל המאמרים השונים והכתבות השונות אותם הוא חייב לקרוא בכמה שיותר במות, על מנת לנפות איכשהו את המוץ מן התבן. 3) ללא אמירה הס או אמנון לוי, על כל הטיות הדעה שלהם, כיצד יכול (=יכל) קורא העיתונות העברית לקבל מושג כלשהו על המתרחש בקרב הצד השני. לא הייתי ממהר ומשווה את כתיבתם ללורד האו-האו (עפ"י אנשלוביץ, אולי) או למסעה של ג'ין פונדה להאנוי במהלך מלחמת ויאטנאם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולחשוב שיש כאן אנשים שמציעים כתב עברי שאינו מבדיל בין אל''ף לעי''ן, כמו התעתיק הלטיני בני''ט... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתיחסות שלי לאוביקטיביותם או ההפך של הס פרידמן וקראוטר היתה בתגובה למר מאן, שתקף את כתיבתו של קראוטר. לגבי עמירה הס- כשהיא כותבת בהארץ ישראלי ממוצע יודע לקבל את דיווחיה בפרופורציות הראויות להן. כשמאמר שלה מופיע ב-NYT הקורא פחות יודע איך לקבל את זה (קורא ממוצע, אפילו כשמדובר ב-NYT, אינו קורא עשרה מאמרים מעשרה מקורות שונים, משווה, מנפה ומסדר מחדש). לכן מאמר מעוות של הס בחו"ל, ועוד כזה שבו היא מזדהה כישראלית, מדאיג אותי יותר מאותו מאמר בארץ. אנשים עלולים לומר לעצמם- וואו, אם אפילו הישראלים מעבירים בקורת חמורה על ממשלתם, הפלשתינאים כנראה צודקים בכל מה שהם אומרים. אם אתה חושב שאני מגזימה- עיתונאים זרים שחוטפים בקורת מישראלים על פרו פלשתינאותם מצביעים פעמים רבות על מאמרים כמו של הס, ואומרים- אם הישראלים מעבירים בקורת כזו, למה לי אסור? נכון שמאמרים פובליציסטיים אינם חדשות ממש אלא עמדתו האישית של העיתונאי (והקורא הנבון אמור להפריד כאן בין לבין). אך לעתים מופיעים מאמרים פובליציסטיים כאלה תחת הכותרת "חדשות". דוגמה קבועה לכך היא מאמריו של רוברט פיסק, שכותב באינדיפנדנט, וששונא את ישראל כמעט כמו הס. מאמריו האישיים בעליל מופיעים תמיד בעמודי החדשות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |