בתשובה לאפופידס, 15/10/05 18:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קראתי את עיקרו של המאמר (אני מקווה) ודעתי אינה נוח מאופן הצגת הנתונים והטיעונים שם והשימוש בתאוריות מארקסיסטיות ו"הבנייתיות" ובכלל מן העובדות הנבחרות לצרכי המאמר. לא השתכנעתי שהיו בהפנייה של תלמידים רבים, ובכללם לא מעט מבני המזרח לבתי ספר מקצועיים, זדון (מה שלא נטען חד משמעית), לא אי צדק ולא איוולת או גזענות. בהתחשב בשלל הנתונים, בצרכי המדינה, באופיה של עליה זו, ההחלטות היו בעיקרן מוצדקות ואף חילצו רבים מהם ממצוקה נוראה עוד יותר אליה היו מגיעים היו הם מופנים לחינוך העיוני, ממנו היו הם נושרים, ללא השכלה וללא מקצוע. כל זה נכון גם לאשכנזים רבים שגם הם הופנו לחינוך המקצועי. את כל מה שיש לי לומר בנושא כבר הבאתי בתגובה 56031 ובקיצור: הסיבה הבלעדית לנחיתות המשמעותית של עולי ויוצאי המזרח הינה התרבות ממנה הם באו ובה חלקם נאחז עד היום, כלומר מירכוז החיים סביב גירסה פרימיטיבית של הדת, ריבוי הילדים, חוסר ההערכה להשכלה, מרכזיות דמות האב, המנטליות של חוסר סקרנות וחוסר יוזמה אישית ביחד עם נטייה לחפש אשם חיצוני במצבך וכן הנטייה לשחיתות אישית וחמולתית (על בסיס תגובה 55553). אלו שהצליחו להיחלץ ממאפיינים אלו של התרבות המזרחית, הגיעו לפסגות אינטלקטואליות, כלכליות, אומנותיות, צבאיות, פוליטיות ובכלל בכל תחומי העשייה וההוויה הישראלית. לאפליה שהיתה, אין חלק במצבם של חלקים מקבוצה זו מאז שנות השבעים וחלק משני בלבד לפני כן. הייתי מזכיר כאן את יהודי מזרח אירופה שברחו לארה"ב בתחילת המאה הקודמת, שגם תרבותם לא היתה רלבנטית וללא חברה קולטת ומסייעת, מה שהביא רבים מהם לעוני. אלא שחיש מהר אימצו הם את תרבות החופש, ההשכלה, הסקרנות, מיעוט הילדים, שהזניקו אותם והפכום לעידית שבאוכלוסיית היבשת. את זאת הייתי מזכיר אם היה לי זמן לבדוק זאת היטב קודם לתגובה זו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את נחשלותה של קבוצה שלמה (כל עולי ארצות המזרח) אתה מאשים בתרבות ממנה הגיעו, כאילו כולם היו מקשה אחת. ללא יוצא מהכלל. אלא שרק במרוקו אפשר לאתר תרבויות שונות. קזבלנקה הצרפתית, מרקש הברברית, פס ערבית-מוסלמית, צפון מרוקו והרי הריף - השפעה ספרדית חזקה. ובכלל, יש כאלה שהגיעו מערים גדולות, יש כאלה שהגיעו מכפרים קטנים. עיתונאית בכירה מ"הארץ" כתבה לי במקרה אתמול: "הורי, שבאו משני אזורים קרובים למדי של גליציה - בעיני זה נראה תמיד כמו, נניח, שכונה ליד חיפה ואיזו עיירונת ליד כפר סבא - באו, למעשה, משתי תרבויות רחוקות זו מזו כמזרח ממערב. אפילו שפת האם של שניהם, על כל האסוציאציות וההקשרים התרבותיים וההיסטוריים של לשון הולדת, היו אחרות." אבל אצלך - לא רק שכל המרוקאים אותו דבר, אלא אף כל המזרחים. בנוסף, אתה טוען "באו מתרבות", כאשר אתה (כנראה) מניח שהתרבות היא עניין מהותני לאותם אנשים, בעוד שאתה מתעלם מתהליכי ההגירה ומתוצאותיה. במעבר בין מקומות, אנשים חווים משבר, ונוצרת "חברת מהגרים". חברת המהגרים חווה שינוי תרבותי כתוצאה מהמעבר, מההקשרים השונים של אותה הגירה ומהשפעות הגומלין בין הקבוצות השונות. אפשר לראות את זה בצורה חיה במקרה של העליה מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה. כאן נצטרך לשאול לאיזה כיוונים מתפתחת אותה "מנטליות תרבותית", מה ההשפעות שהיו וכו'. אבל ברגע שתסכים על עצם השינוי התרבותי, כבר העמדנו סימן שאלה ליד תאוריית "באו מתרבות". השקפה בדבר אופי תרבותי של קבוצות שלמות היא בעייתית, כיוון שהיא מאפשרת, בין השאר, שיח אנטישמי. אם לקבוצות חברתיות יש אופי, אזי נוכל לאתר גם את האופי היהודי. כשקראתי את מה שאתה חושב על המזרחים, דמייתי איזה רדנק בדרום ארה"ב, או ניאו נאצי באירופה, השופך את כל הגיגיו על התרבות היהודית. בעצם, הוא לא חייב להיות ניאו נאצי. הוא יכול להיות איש מהוגן. בעל מקצוע חופשי. חבר באיזה מועדון יוקרתי. שחושב שכל היהודים הם... (אתה בטח מכיר את הטקסטים). (אני לא טוען, בשלב זה, שאי אפשר לאתר אופי תרבותי, אלא שאני מציב את הבעייתיות של נושא זה. יש על כך ספרות עניפה, בין השאר במסגרת מה שנקרא "תרבות ואישיות", וזה לא המקום והזמן.) ולעצם העניין, אני כמובן לא מסכים עם התאוריה שלך בדבר נחשלותם של עולי ארצות האיסלאם. אתה מתעלם מתהליכים חברתיים רבים, כמו יצירת הגמוניה, שעתוק בין דורי באמצעות הון תרבותי ובעיקר הון סמלי ועוד ועוד. ואני שוב מזכיר, לא כל הנאמר בנושא טעון זה הוא קשקוש פוסט מודרני. אני לא אצליח לשכנע אותך, לכן אני מעדיף לא להרבות במילים מעבר למה שכתבתי, ואני מפנה אותך, ברשותך לרשימת קריאה. זו רשימה חלקית ביותר, כמובן. נחקר ונכתב על כך רבות. רם, אורי. (1994) החברה הישראלית – היבטים ביקורתיים, ברירות, חיפה, עמ' 7 – 39. הספר כולו הוא חובה למי שרוצה להחשף לספרות ביקורתית על החברה הישראלית. נמצאים בתוכו השקפות שונות. העמודים שציינתי הם ההקדמה, אשר סוקרת במידה רבה את הגישות השונות. אפשר לקרוא עדכון קצרצר שיצא השנה ב"תיאוריה וביקורת" כרך 26, עמ' 241-254. סבירסקי, שלמה. (תשמ"א) לא נחשלים אלא מנוחשלים, מחברות למחקר וביקורת, חיפה, 57 – 73. החיבור הקלאסי של סבירסקי. אפשר כל הספר (לא החלק של הראיונות), ואפשר רק העמודים שציינתי. ברוך קימרלינג (1999), מדינה. הגירה והיווצרותה של הגמוניה (1951 –1948), סוציולוגיה ישראלית, ב, 1, עמ' 167-208. כזום עזיזה. (1999) "תרבות מערבית, תיוג אתני וסגירות חברתית: הרקע לאי השוויון האתני בישראל", סוציולוגיה ישראלית, 1, 2, עמ' 385-428. את זה אני לא בטוח שתקנה, אבל שווה לנסות. כהן ינון. (1998) "פערים סוציו-אקונומיים בין מזרחיים ואשכנזים" 1975-1995," סוציולוגיה ישראלית, א' (1), עמ' 115-134. מחקר כמותני. אני יודע שאתה טוען לבלבול בין מתאם ובין נסיבתיות (מה שלא נכון, כיוון שכל התאוריות מנסות להסביר כיצד צמח המתאם, אלא שאתה מסרב לקבל תאוריות אלא רק את התאוריה שלך) אבל מי יודע, אולי זה בכל זאת ישכנע אותך. טור-כספא שמעוני, מיכל ויוסף שורצולד. (2003). "איום נתפס ודעות קדומות בשלושה מוקדי מתח בחברה הישראלית". מגמות, 42 (4): 549-584 שנהב, יהודה. (2004). "הגלימה, הכלוב וערפל הקדושה; השליחות הציונית במזרח כפרקטיקה גבולית בין "לאומיות חילונית" ל"תשוקה דתית". בתוך יונה, יוסי ויהודה גודמן (עורכים) מערבולת הזהויות, ירושלים: מכון ון ליר, הקיבוץ המאוחד, עמ' 46-73. אתה בטח לא תאהב, אבל בכל זאת מעניין מאוד. שגב, תום. (1984). הישראלים הראשונים, דומינו, ת"א, עמ' 123 –187. כי חשוב לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1)בכל אחת מגלויות המזרח תמצא את רובם 8 גורמי המצוקה שציינתי גם אם לא תמיד אלו אותם הגורמים כך שלא מדובר במקשה אחת, וזה עוד לפני שעסקנו בדברים הפחות חשובים כמו מאכלים, ריקודים, טקסים, נימוסים והליכות... המבדילים עולים ממקומות שונים ואף ממעמד חברתי שונה באותו המקום. 2) כל הנושא של "מהותניות" אינו מדבר אלי. אנשים מושפעים מן התרבות בה הם צמחו וביחד עם זה, רבים מהם יכולים להשתנות. ליוצאי תרבויות שמרניות ומסתגרות השינוי קשה יותר - ועדיין אפשרי. עובדה! 3) אני מודע למשמעויות של הפיכתה של חברה לחברת מהגרים. אני גם מתייחס לזה בתגובותיי ומשווה בין מקרים שונים כשזה רלוונטי. 4) בעניין הרדנק, אני מבדלי בין שיח בקרב קבוצה מצומצמת משכילה ושוחרת טוב, כאנשי האייל, לדיון בפורומים אחרים כמו העיתונות, שם אכן צריך לשקול היטב את השפעת נפילתם של הדברים הנאמרים על האוזניים הלא נכונות. 5) תודה על הרשימה הביבליוגרפית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא עשית מחקר בנושא, אלא זו התרשומתך האישית. תרשה לי לא להתייחס אליה ברצינות. (והאמת, התייחסתי אליה ברצינות, רק בגלל שהאייל הקורא זה מקום רציני ו"אפופידס" זו דמות רצינית. ועדיין, זה לא רציני). 2. אם אנשים מושפעים כמעט לחלוטין מהתרבות בה הם צמחו ("באו מתרבות") אזי מה המקום שאתה נותן לעצם ההגירה ולהשפעותיה הוא מינורי ביותר, גם אם אתה טוען ההיפך. 3. אם החברה היא חברת מהגרים, אזי צריך לקחת בפרופורציה מוגבלת ובחשיבה אחרת את עניין "באו מתרבות". 4. זה עדיין לא סותר את ההשוואה בינך ובין רדנק מצוי. שניכם תופסים קבוצה חברתית הטרוגנית כקבוצה הומוגנית, ונותנים בה סימנים. מבחינתי אין זה משנה אם המקום בו זה נעשה הוא מכובד כמו האייל הקורא, או שזה נעשה במסבאה מקומית. גם אתה וגם הרדנק המצוי נגועים בחשיבה סטראוטיפית ובצורה מסויימת של גזענות. 5. אין בעד מה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתגנב בליבי החשד שאתה לא מתכוון להסתער בקרוב על הספריה, ולעיין במקורות שהצגתי בפניך. הדבר עלול להשאיר אותך בתחושה שאני ודומיי (שלא לומר, חצייך) צאצאים לסבא וסבתא שנחתו הישר מהעצים אל ארץ הקודש, תוך שהם מתקשים להשתחרר מתכונות כמו חוסר סקרנות ויזמות אשר מאפיינות אותנו מדורי דורות. מכיוון שכך, גמלה בליבי החלטה להציג בפניך קמצוץ מן הקמצוץ של המקורות שציינתי. חשבתי על סדנה מתמשכת, במהלכה אני מטפל בכל פעם בנושא אחר, אלא שאני לא בטוח שיהיה לי את הזמן ובעיקר את החשק להתמיד בכך. (אתה צריך גם להבין אותי, קשה לי להשתחרר מתכונות האופי השליליות של סבא וסבתא). ובכן, הפעם אני רוצה לדבר על אי השוויון ביישובם של העולים בשנים הראשונות לקום המדינה. בניגוד אולי לדעה הרווחת, העליה ההמונית בשנים הראשונות לקום המדינה לא היתה ברובה של עולים מארצות האיסלאם. החלוקה בין עולים מארצות האיסלאם לבין עולים ממזרח אירופה היתה חצי חצי. היחס הזה התקיים, פחות או יותר, לאחר שלוש שנים מקום המדינה (כ-330 אלף מזרחים וכ-335 אלף אשכנזים), וגם במהלך כל העשור הראשון לקום המדינה. והנה בשנת 1952 אנו מוצאים כי למעלה משמונים אחוז מתושבי המעברות היו מזרחים 1. באינציקלופדיה של Ynet מובאת הגירסה הבאה: "המעברות יועדו עבור כל העולים, אך למעשה אוכלסו מרביתם ביהודים יוצאי ארצות האסלאם. עולי אשכנז והמערב אשר הועברו למעברות, שהו בהן לרוב זמן קצר בלבד, הודות לעזרתם של בני משפחה בארץ או תמיכה של מוסדות קהילתיים. ההיבטים והחברתיים של תקופת המעברות הותירו תחושות קיפוח בלב העולים, אשר מצאו את ביטויים לאורך שנות קיומה של המדינה, ותרמו ליצירת השסע העדתי." אך זה לא כל הסיפור. גם המוסדרות הרשמיים לא טמנו ידם בצלחת. הנה מתוך פרוטוקול של ישיבה מיוחדת בהשתתפות בן גוריון, בה סקר ראש מחלקת הקליטה ברגינסקי את פריסת העולים עד 1956 (הישיבה התקיימה ב10 לדצמבר באותה שנה): "ב27 החודשים האחרונים עלו 85 אלף מצפון אפריקה ו85% מהם הופנו לאיזורי פיתוח שהם מחוץ לרצועת גדרה-נהריה, אלא הופנו למקומות כגון: באר שבע, דימונה, אילת אופקים, עזתה, קרית גת, קרית שמונה, בצת וחצור. לגבי העליה הפולנית הדבר שונה. בחודשיים האחרונים עלו מפולין יותר מאלפיים איש. חלקם הוכנסו למקומות ריקים שהיו בתוך הרצועה (גדרה-נהריה), משום שנשארו דירות פנויות ויכולנו להשתמש בהם, ואנו נשלח את הפולנים גם לזכרון יעקב, לבנימינה, כי את הפולנים לא נוכל לשלוח לבדונים וצריפונים, להם אנחנו צריכים שיכון המתקבל על הדעת." הציטוט מובא בספר של סמי שלום שטרית "המאבק המזרחי בישראל", שם מובאים עוד כמה ציטוטים של חברי הנהלת הסוכנות (שהיו אחראים על ישובם של העולים) המדברים על כך שצריך לתעדף את הפולנים, לעיתים ממש על חשבון מזרחים. במקומות אחרים מובאים ציטוטים מפרוטוקולים הדואגים ליוצאי מזרח אירופה באופן כללי (כל האשכנזים שאינם פולנים מתבקשים להרגע :-) ). עכשיו אנחנו מבינים טוב יותר את הקשר בין מיקום גיאוגרפי ובין עדתיות. לא במקרה רוב תושבי עיירות הפיתוח היו מזרחים, ולעומת זאת 83 אחוז מעולי פולין יושבו ברצועה שבין נהריה לגדרה, כשמתוכם 50% נקלטו בתל אביב 2. אי השוויון לא נעצר רק במיקום הגאוגרפי כי אם גם בתחום הדיור. מבחינת גודל הדירה והסבסוד הממשלתי. אבל אי אפשר יותר מדי אי שיוויון לפוסט אחד. אין צורך להכביר מילים על כל נושא המרכז-פריפריה בספרות הסוציולוגית-כלכלית. המדיניות המוסדית יצרה את הפערים המרחביים-כלכליים בין עולי ארצות האיסלאם ועולי ארצות מזרח אירופה. או לפחות תרמה להם במידה רבה. ההון החברתי של עולי מזרח אירופה (למשל קשרים עם ישראלים ותיקים) לעומת זה של עולי ארצות האיסלאם תרם גם הוא להעמקת הפער. זהו רק פן אחד (מיני רבים) של סוגיית "השסע העדתי" בחברה הישראלית. אם יהיה לי חשק אכתוב בקרוב על סוגיית הדיור, ההגמוניה הפוליטית החברתית והכלכלית, ההתנשאות התרבותית (ושם, בין השאר, שלל ציטוטים מרהיבים של קודקודי המדינה ופונקציונרים מרכזיים בנוגע למזרחים ולתרבותם הדלוחה), על השפעת ההון הסמלי והתרבותי ועוד. 1 סבירסקי, שלמה. 1981. לא נחשלים אלא מנוחשלים. 2 שטרית, סמי שלום. 2004. המאבק המזרחי בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדצמבר 1956, באותה ישיבה שציינתי למעלה, הזהיר י. עילם, חבר במוסד לתיאום העוסק בעלייה וקליטה, את בן גוריון: "עולים מגיעים מפולניה והונגריה, קליטתם מחייבת כניסה לדירות ולא למחנות מעבר. הם נכנסים לדירות קבע, בשעה שלידם יושבים אנשים בבדונים (צריפים שהשלד שלהם מכוסה בבד. בעצם, סוג של אוהל. א. ש.). זה יוצר אי מנוחה בקרב יוצאי צפון אפריקה. אלה מחכים שנים לתורם ואלה נכנסים ישר [...] ישנם עשרים וארבעה אלף נפשות היושבים בדיור ארעי, ואלה אנשים שגרים כך שנים." (הציטוט מובא מתוך הספר של סמי שלום שטרית. מתוך עבודת הMA של חיים מלכה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציטוטים שהבאת מעוררי חלחלה. אחת מחברותיי גרה בילדותה במעברה, והיא סיםרה לי באמת שמשפחות אשכנזיות הצליחו לצאת משם במהירות יחסית, בעוד שמשפחתה ו''מזרחיים'' אחרים נשארו במקום לאורך זמן. היא רק לא ידעה איך זה קרה... והאמת, יש כאן משהו מוזר. בסרט שנעשה על פי ''המיליון השביעי'' של תום שגב, מופיעים ציטוטים רבים של בן גוריון ומקורביו והתבטאו בגזעניות רבה כנגד ניצולי השואה. מוזר שהם בכל זאת ראו צורך לדאוג להם יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המידע המעניין. לא טענתי שלא היתה בראשית ימי המדינה אפליה עדתית. טענתי העיקרית היא שלא זוהי הסיבה למצבם דהיום. האמת היא שלפחות חלקית ניתן לבדוק זאת באופן פשוט באמצעות שתי השוואות: 1) מאחר והיו בני עדות המזרח שהגיעו למרכז הארץ, אם כאלו שיושבו שם (שלא במעברות) ואם משום שהם התיישבו שם בעצמם (למשל לפני קום המדינה), ניתן להשוות סטטיסטית את התפתחותם לעומת זו של האוכלוסיה האשכנזית. 2) כנ"ל לגבי ההתיישבויות בפריפריה - כדאי להשוות את מצבם של אשכנזיי הפריפריה לעומת בני המזרח שהגיעו לשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. יחסי מרכז-פריפריה ידועים בספרות הסוציולוגית-כלכלית, כך שמבחינתי אין הכרח בהוכחה נוספת לעניין זה. די לי לדעת שמחירי הדירות בפריפריה נמוכים ממחירי הדירות במרכז הארץ. כך גם ההבדלים בחינוך, תשתיות, מקומות עבודה וכו'. אשר על כן, מדיניות הממשלה הקולטת אשר ניתבה את העולים בצורה לא שוויונית, יצרה את המסד לפערים. כמובן שלכך צריך להוסיף את העזרה מהותיקים, את את הזדהותם הרגשית הקרובה יותר אל העולים ממזרח אירופה (על אף היחס הלא אוהד שקיבלו מהממסד, זה בדיוק ההבדל בין אח שאתה לא מעריך/אוהד, אבל הוא בכל זאת אחיך, לבין בן דוד רחוק או אפילו זר גמור, שנראה מבחינתך כאילו הגיע מהג'ונגל.) 2. עסקתי רק באפליה הקשיחה. אפליה ממסדית ממוסמכת. כזאת שגם בעלי חשיבה סטראוטיפית כמוך (סליחה אם זה פוגע בך) לא יוכלו לומר דבר המכחיש זאת. אבל זה רק חלק מהסיפור. שאר הסיפור לא חייב להיות בהכרח בעל גוון אפלייתי מודע (אם כי בחלק מהדברים מדובר באפליה כתוצאה מהתהליכים הסוציולוגים), אבל עדיין יכול להסביר את הפערים. למשל, הגמוניה המשעתקת את עצמה מבחינה כלכלית, תרבותית ופוליטית. היא עושה זאת בעזרת הון חברתי, הון תרבותי, הון כלכלי והון סמלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לחלוטין עם מה שכתוב ב1. התשובה שלי לכך היא עדיין הרדיפות הקשות והפליה לה זכו אשכנזיי אירופה ואמריקה (ידעת ש22' יצא בהארווארד חוזר האוסר לקבל סטודנטים יהודים?) במשך מאות רבות של שנים, מה שלא מנע מהם להגיע לאן שהגיעו, שלא לדבר על התנאים הקשים בהם נתקלו אלו מהם שעלו לארץ, החל מסוף המאה ה19, ובכ"ז גידלו הם דור משכיל, יצרני ואידאליסטי. והנה משהו שאולי תאהב. הייתי אתמול אצל חברים שעברו לא מזמן לכפר יונה. מאחר ושני בני הזוג הקדישו את אותו היום להברקת הבית, עלתה שאלת עוזרת הבית. הבעל: "אנחנו לא מצליחים למצוא מישהי. חשבתי שאחרי שנעבור לכאן יסתובבו כאן ברחוב תימניות". אפו: (חיוך) אשה: "מה מצחיק?" אז סיפרתי להם חלק מן הדברים הבאים: בגיל צעיר התייתמה אימי מאמה. אביה נשא אשה חדשה (ספרדיה, אגב) שהעבידה אותה במשק החי, בגידולים החקלאיים, בעבודת הבית ובהאכלת אחיה ואחיותיה החדשים. ואולם, ממנה, נמנע אוכל בעקביות כאשר אביה עבד ולא היה בבית (רוב הזמן). כך היה גם בנושא הביגוד, הספרים ושאר צרכיו הרגילים של ילד, עד שמצבה הגופני התדרדר. כל זה לא מנע ממנה להצטיין בלימודיה, מה שהביא להכאתה פעם אחר פעם ע"י ילדים בבית הספר, אך גם משך את תשומת ליבן של מורותיה. אחת מהן, שהזדעזעה במיוחד מרזונה וקומתה הקטנה של הילדה, ניגשה לאב וביקשה להעביר את הילדה לפנימיית ויצו הצמודה לבית הספר, בטיעון ששם ייתנו לה לאכול. האב נעתר ואולם נשאר מכשול אחד - מימון השהות בפנימייה. ניגשה המורה למנהלת הפנימייה וביקשה עבור הטובה שבתלמידותיה מלגה, כפי שקיבלו המאותגרים פיגמנטלית (אשכנזים) שבין הילדים שנזקקו לכך. היא נענתה שהילדה תימניה אז היא יכולה לנקות בתים (כמובן, של אשכנזים) ביום וללמוד בערב... לאחר מאבק של המורה התקבלה הילדה לבסוף לפנימיה בתמורה לכך שהיא תעזור ללמד ילדים אחרים וגם תנהל את מועדון הכנת שיעורי הבית. את שיעורי הבית של עצמה לעומת זאת הכינה היא בלילה, לאחר סגירת המועדון, תחת נורת המסדרון חלשה במיוחד וגם זה, לאחר תחינות. להמשיך? כי זה ממשיך גם בסיפור אי-קבלתה/קבלתה לעבודה כמו גם האופן בו היא התקבלה במשפחת אבי. כך שאני יודע מה זו אפליה. בניגוד לזאת, בשנות ה60 כבר לא היתה אפליה ובשנות ה70' המגמה אף התהפכה (ראה למשל תגובה 174123) ואף הפכה לגזענות אנטי-אשכנזית פעילה, שהזיקה בעיקר לאוחזים בה, אבל נראה לי שאת כל זאת כבר כתבתי ולכן אסיים בזאת, מבלי שהסכמנו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |