![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בהחלט כן. קודם כל – נדמה לי שאין בצה"ל „חיסון בכפיה” אלא יותר בסגנון של „הצעה שאי־אפשר לסרב לה”. אבל זה לא נושא הדיון. חיסון השפעת אינו כולל נגיפי שפעת, אלא חלקים חלבוניים שלהם. הוא אינו מסוגל לגרום למחלה כשלעצמו. סביר שמה שחווית אינו ממש שפעת אלא הצטננות. השפעת היא מחלה שבה יש, בנוסף לסימנים הנשימתיים, גם חום גבוה וכאב שרירים. בכל אופן – במגיפה של 1918 הפגיעה היתה בעיקר באנשים צעירים, וכנראה שההיסטוריה האישית של תגובתם לשפעות קודמות לא היתה רלוונטית (אם כי אין מידע מסודר בנושא זה). אין ספק שמבחינה סטטיסטית התמותה בקרב מחוסני שפעת במהלך חודשי החורף נמוכה מהתמותה בקרב אלה שאינם מחוסנים. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני לא יודע מה הסטטוס החוקי של הזריקה (אף פעם לא אמרו לי ''שב ושתוק בפקודה''), אבל כל פעם שחיסנו אצלנו אמרתי בנימוס ובתקיפות ''לא תודה'' ולכל היותר נאלצתי להסביר שהדבר לא נובע מפחד ממחטים. אולי יש מפקדים שאצלם זה עובד פחות טוב, אבל שווה לנסות. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ככל הידוע לי, באמת לא ניתן לחייב, אבל יש כל מני דרכים לעקוף את ה„לא ניתן” הזה. אחת מהשיטות הפשוטות היא למצוא שצרכי היחידה גדלו פתאום ולכן לא תוכל לצאת השבוע הביתה. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אצלנו ביחידה היה קצת יותר יושר, לא נראה לי שלסגל היה אינטרס מיוחד שאני אתחסן (וכשאני היתי סגל השארתי לאנשי הרפואה לדבר עם החיילים, בעוד אני ממשיך לסרב בנימוס) אבל אם כן הם לא היו צריכים לאיים במרומז, אלא פשוט לתת פקודה (כאמור חייל חייב לציית גם לפקודה לא חוקית). אחרי זה לך תקבול. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
וקבילה המתקבלת כמוצדקת היא עניין קל בעיניך? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מעודי לא נתקלתי בקבילה שהתקבלה כמוצדקת (אני לא טוען שאין, אלא שאצלנו היה מאוד לא מקובל לקבול עד לרמה שלא שמעתי על אחת שהתקבלה כמוצדקת), מה גם שברור פה האינטרס של הסגל הבכיר שכל החיילים יתחסנו (לכאורה אמור לגרור פחות ימי מחלה) וחוסר הרצון שמקרה בודד יתן לחיילים לדעת שיש להם אופציה, לכן סביר להניח שלכל היותר ישלחו את המפקד הביתה לסוף שבוע לחשוב על מה שהוא עשה. אני גם מניח שלו היתי נעמד על דוכן ומתחיל להרצות לחברי על זכותם לא להתחסן, היתי זוכה לעמוד בראש התור ומקבל על הראש. לחוקיות הפקודות יש משמעות מועטה ביותר, אם בכלל, בקרב היחידות הלוחמות. בתור מפקד מעולם לא הוסברו לי סמכויותי למרות שהיתי מחלק הוראות גם לאזרחים וגם לתושבים. הסמכות היא בד''כ לעשות את מה שנראה נכון בעיני המפקד, בקרב החיילים הסמכות הזאת נכפת מכוח המשמעת ומכוח דמותו של המפקד (יש קטע כזה שצהל מעדיף שחיילים יציתו לפקודה לא בגלל שזו פקודה) ובקרב אזרחים מכוח המדים והנשק לא נראה לי שהסגל הבכיר ינסה לשבור את התפיסה הזאת, כל זמן שלא תידרכו את המפקד לגבי חוקיות הפקודה של חיסון (כך לדוגמה מתדרכים מפקדים לגבי תיזוזים ושעות שינה), הוא לא אשם בזה שהוא פקד על החייל לבצע את מה שנראה לו נכון. מכאן שגם המפקד אינו אשם ויש צורך לחפש את האשם האמיתי, שזה לא מעניינו של המג''ד או מפקד הבה''ד, שכן שינוי הנוהל יאפשר ליותר חיילים לא להתחסן. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
החיילים לא רצו לראות את הסגל מתחסן קודם? זה מה ששכנע אותי להתחסן נגד צהבת בשבוע הראשון שלי בצה"ל. רצו לי בראש סיפורי חברה שלי על הצבא האדום ואבא שלה. להלן אלכסיי. מעשה באלכסיי שהיה חייל בצבא האדום. יום אחד כינסו את כל הפלוגה, העמידו אותם במסדר, עבר חובש, ונתן לכל אחד מהם כוס מים וכדור ואמר להם 'תבלעו'. אלכסיי עשה כאילו, כי הוא היה מיודד עם החובש, והחובש אמר לו "אל תבלע!". לאף אחד מן החברים לפלוגה של אלכסיי אין היום ילדים. לאור הסיפורים האלה לא ממש מתחשק לי להתחסן. אז נכון שצה"ל זה לא הצבא האדום ואם צה"ל עושה ניסויים מעקרים על חיילותיו הוא יורה לעצמו בשתי פיקות הברך. וזה שהסגל שלנו התחסן אף הוא, לפנינו, די שכנע אותי. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הסיפור הזה נשמע מופרך מאד. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הסיפור הזה לא עובר מאב לבנו על פני דורות. אין לו כל בסיס. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הוא לא עובר מאב לבן. הוא עובר מאב לחברתה של בתו. העובדה שלא נדרשו לו דורות רבים להגיע ליעדו הנוכחי נזקפת דווקא לזכותו. מה שעובר לאורך דורות חזקה עליו שישתנה עם הזמן שינויים רדיקליים ובסוםו של דבר לא ידמה כלל למקור. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
תעצרו אותו (בזעקות), רוצח!! | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כאשר צה''ל ישב בסיני, היו אזורים שהוגדרו ''אזורי מלריה'' (בעיקר בצפון מערב סיני, אזור בלוזה פורט-סעיד המשופע בביצות). כל חייל אשר שהה באזור מלריה, ועוד תקופה מסוימת אחרי עזיבתו אזור זה (שבועיים או ארבעה, אני כבר לא ממש זוכר), חויב לקבל בכל שבוע, ביום שלישי, שני כדורי קמוקין למניעת מלריה. אני לא רופא ולא פרמקולוג, אבל עכש''י, הקמוקין הוא ה''אבא'' של המפקווין, הכדור המקובל היום למניעת מלריה. המפקווין הוא כדור יעיל למניעת מלריה (כנראה, אני בכל אופן מעולם לא חליתי במלריה), אבל הוא כדור בעל תופעות לוואי רבות, ובעיקר נפוצות למדי (כלומר מופיעות אצל אחוז גבוה יחסית של המשתמשים), ולכן אינו מומלץ לשימוש ממושך. החיילים אשר שהו באזור מלריה, קיבלו שני כדורי קמוקין בכל יום שלישי, וחתמו על כך שקיבלו אותם. (החתימה היתה אישור שהחובש סיפק לך את הכדורים, לא שנטלת אותם). הכדורים כמובן ניתנו בתפזורת, ללא כל עלון לצרכן או מידע רפואי בכלל ולגבי תופעות לוואי בפרט. בשום מקום לא חוייבת ליטול את הכדורים, אם כי הובהר באופן חד משמעי שמלריה היא ''מחלה משמעתית''. אם חייל לקה במלריה, מישהו אמור היה לעמוד לדין על כך. החובש, אם לא סיפק את הכדורים (לשם כל היתה החתימה), והחייל, אם קיבל את הכדורים. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אילו תופעות? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
התכווצויות, הפרעות נפשיות, הזיות, סיוטי לילה, בלבול או רעד בידיים. "Occasionally, more severe neuropsychiatric disorders have been reported such as: sensory and motor neuropathies (including paresthesia, tremor and ataxia), convulsions, agitation or restlessness, anxiety, depression, mood changes, panic attacks, forgetfulness, confusion, hallucination, aggression, psychotic or paranoid reactions and encephalopathy. Rare cases of suicidal ideation and suicide have been reported though no relationship to drug administration has been confirmed."
Media Bibliography (http://www.indiana.edu/~primate/lariam.html) |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לגבי ה"בכפיה", הובהר לי שאם אסרב להתחסן, לא אוכל לצאת הביתה עד שאומר "רוצה אני". לגבי התוצאות, הן היו זהות לשפעת - שלושה ימים של כאבי ראש, חולשה וחום סביב 39 ואח"כ התאוששות מהירה. הסטטיסטיקה של יעילות החיסון ידועה לי, זה הנסיון האישי שמדאיג אותי. היתה לי תאוריה, שהחיסון נגד שפעת שמסופק ע"י הצבא הוא לא באמת חיסון נגד שפעת אלא משהו אחר (חיסון נסיוני נגד אנתרקס או ניסוי בחומר כזה או אחר) אבל איכשהו השתכנעתי שזה לא הסיפור. בכל מקרה, מאז 1995 חליתי פעם אחת בשפעת (שלושה ימים של כאבי ראש, חולשה וחום סביב 39) וזאת ללא שום חיסון. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
שמעתי פעם הרצאה של ד''ר רפי קרסו שסיפר שהיתה פעם אופנה בקרב עשירי הארץ לפרוש מדי פעם למרכזי נופש ולקבל שם זריקות שהכילו תאים (תאי גזע או זרע או משהו כזה) של בעלי חיים (כבשים נדמה לי). היה מקובל שהפציינטים מדווחים על הרגשה טובה יותר לאחר הזריקות. לאחר זמן נתגלה שמה שקרה שם הוא פשוט תגובה דלקתית (מלווה בחום קל) רגילה לחומר ביולוגי זר. לאחר שהדלקת (והחום) עברו המטופלים הרגישו יותר טוב וכנראה לכן דיווחו על השפעה חיובית של הזריקות (מזכיר את הסיפור על הכנסת והוצאת העז מן החדר). יכול להיות שזה מה שגם אתה הרגשת ולא שפעת ''כהלכתה''. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
קראתי פעם ספר על אדם שנהג להתאשפז פעם בשנה במכון לחקר ההצטננות- היו מדביקים אותו בהצטננות ואז מנסים עליו מיני תרופות. כמובן שהוא זכה לתשלום עבור כך והוא ראה בכך חופשה בתשלום. אם מישהו זוכר איך קוראים לספר הזה אשמח לשמוע. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מה כבר יש לכתוב על זה ספר? שכ"ג היה עושה את זה כל שנה בזמנו, בבית הבראה של ההסתדרות. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
תחת הרשת מאת אייריס מרדוק עם עובד הספריה לעם 1977.מעולה. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
תודה. אני חייב להודות שקראתי עכשיו בויקיפדיה את תקציר הספר והעלילה לא מזכירה לי כלום. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני שמחתי לגלות שהסופרת מצאה לה בן זוג ישראלי. ועוד זמר יוצר! |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
איזה זמר, איזה יוצר, ועל מה את מדברת? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כספי... | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אבל בקישור שנתת לא מופיע שום דבר בעניין הזה... | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
איריס כספי מרדוק! מי נתן לה את השם האמצעי הזה? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
וואלאק. אני לא מאמינה... | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כמעט כמו הסיפור של או הנרי1 על ההוא שרצה להאסר לשלושה חדשים כדי לקבל אוכל חם ומחסה מצינת החורף. __ 1 השוטר וההמנון אאל"ט |
![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |