בתשובה לנועה ו, 01/10/05 19:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לספריה עירונית יש תקציב לקניית ספרים. בספריה שאמי ניהלה, סניף שכונתי של הספריה העירונית, ההנחה שלך שכל ספר חדש שיוצא - מגיע, היתה מעוררת צחוק של יאוש. התקציב היה נמוך להחריד וירד כל שנה, במיתאם עם השמועות ש"העיריה הולכת לסגור את הברז" שהתרבו כל שנה. בשנים האחרונות הסכום הספיק לקניית ספרים בודדים(!) כל חודש. ספרים ישנים שהתבלו לא הוחלפו בעותקים חדשים אלא נשלחו לכריכה מחדש. כשחזרו - המנויים הפסיקו לשאול אותם כי לא נראו אטרקטיבים (אפרופו דיון על יופי ואסטטיקה...). סניף ספריה זה מוגבל מאוד בכמות מדפיו, והמחסן הקטנטן משמש רק כחדר עבודה לספרניות ולא יכול לאחסן ספרים שכבר אין להם דורש. לכן, פעם בשנה, מציגים על שולחן ספרים כאלו למכירה בשקלים בודדים. גם אז רובם לא נקנים (היתם מאמינים ?). משנת 90' ואילך גדל מאוד אגף הספרים ברוסית בסניף זה, כיום הוא מהווה כמעט מחצית ממלאי הספרים שם. נדמה לי שאם הייתי תושבת השכונה כיום לא הייתי יכולה לבסס את התפריט הקריאתי שלי על ספריה זו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני נהגתי להיות מנויה בספריה של ההסתדרות. עם ספרנית אחת זקנה (שנמצאת שם מזמן הקמת ההסתדרות, פחות או יותר), שום ספר חדש זה שנים. *כל* הספרים, כשהגיעו והם במצב חדש נכרכו מיד, כדי להגן על הכריכה (כלומר: עוקרים את הכריכה, וכורכים מחדש), ושיא ההמלצות של הספרנית היה ספרים של דניאל סטיל. כל הספריה (ילדים-נוער-מבוגרים) היתה חדר אחד לא גדול. היתרון שהיה שם זה אוצרות ישנים - למשל, כל מיני ספרים של אריך קסטנר שראו אור בעבר אך לא עוד (לא בהוצאת אחיאסף אלא ענתיקה ממש). באותו זמן בן דוד שלי היה מחליף ספרים בספריה העירונית של בת ים (הסניף הראשי, כנראה), וכל ספרי המד"ב והפנטזיה שרצה היו לו להשאלה, כי כל ספר חדש שיצא הגיע לשם. בשלב מסויים נסגרה הספריה של ההסתדרות וכל הספרים נזרקו (ואני שמתי יד על כמה). זמן מה לאחר מכן החלטתי שלכתת את רגלי לספריה העירונית זה לא כזה נורא, עשיתי שם מנוי וראיתי אור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו, לפני שהתחלפה הספרנית הראשית, לא קלטתי בכלל מה משמעותו של התפקיד הזה. איכשהו לא חשבתי על האנשים שמאחורי הקלעים... ואז היא התחלפה. ובאחד הימים זכיתי לשמוע את השיחה המאלפת הבאה בין הספרנית החדשה לאחת הקוראות: קוראת: "אני מחפשת איזה ספר... משהו חיובי. אני אוהבת דברים חיוביים." ספרנית: "כן, אני מבינה. גם אני מעדיפה ספרים חיוביים. תני לי לחשוב..." ק.: "משהו כזה לנשמה, את יודעת. בלי אלימות ודברים כאלה." ס.: "כן, ספרים זה לנשמה. גם אני לא אוהבת אלימות." ק.: "את יודעת, כל הספרים היום כל כך שליליים... זה ממש מדכא..." ס. (מוציאה ספר שחזר מתחת לדלפק): כן, אני חושבת שמצאתי בדיוק את הדבר בשבילך. זה גרישם. הוא נהדר. ממש נשמה". ק.: אוי, גרישם! נהדר! בדיוק חשבתי עליו, רק לא זכרתי את השם..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דברים חיוביים לנשמה? אני הייתי מוציאה לה את "מרק עוף לנפש" ודומיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהו או מיהו "מרק עוף לנפש"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |