 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי אפתיע, אך דעתי אינה כל כך נוחה מהמעשה הזה, כשהוא בא בשילוב עם המדיניות הכוללת של הממשלה. זה לא שאני חושב שיש איזו בעיה מוסרית בפגיעה בראש ארגון טרור. אני, למשל, חושב שאם יצליחו הפלשתינים לפגוע ברמטכ"ל או אפילו בראש הממשלה, תהיה זו מצדם פעולה הרבה יותר מוסרית מפגיעה בסתם אזרח נוסע, למשל, או דריסת חיילות בתחנות ההיסעים וכדומה. ואני גם חושב שבמלחמה כמו במלחמה אסור לנו לקשור ידנו לאחור בגלל מגבלות מוסריות, ולמנוע עצמנו מלעשות פעולות דומות לאלה שעושה הצד השני כל עוד אין הוא שם מגבלות לעצמו. אם הם עושים, מותר ואפילו חובה לענות באותה מטבע, ומותר להפעיל את מלוא הכוח והיכולות לשם כך. כפי שכבר חזרתי ואמרתי אם נהיה נכונים לעשות בכוונים כאלה "מאה אחוז מאמץ", תיפסק האלימות. לכן, מאחר שמדובר בפעולה שעולה מבחינה מוסרית לאין ערוך על הפעולות שהם מפעילים במלחמה נגדנו, לכאורה, היה ניתן לצפות שאתמוך בפעולה. אבל מה שמפריע לי הוא דווקא העמימות שמלווה את הפעולות האלה מבחינת בחירת היעדים. יוצא לו יום אחד שר הביטחון בהכרזה שאין כוונה לפגוע בערפאת, ושהוא ממש "יכול לסמוך עלינו" שלא ייפגע, שר החוץ אורב לטיפוס הזה בכל סיבוב כדי שתקוים פגישה ביניהם, והנה מבוצעת פעולה שבה פוגעים בראש ארגון החזית העממית, שהוא למעשה ארגון מקביל לתנזים או כוח 17 ויתר כנופיות הטרור של ערפאת. למה הראשון "מובטח" והשני יעד ? במדיניות הזאת יש גמגום מזיק. זה מזכיר את תקופת הפיגועים של ראשית ימי אוסלו העליזים. אז חי רוב הציבור בתוך הבלוף הזה שישנם "אויבי השלום" שעושים את הפיגועים הנוראים, ואילו הרשות היא מערכת שלטונית ברת שיח שנאבקת ב "אויבי השלום", ובמקרה הגרוע אינה עושה "מאה אחוז מאמץ". היום המצב הוא לגמרי אחר. הרי שר הביטחון עצמו, אמר עוד כשכיהן בממשלת ברק שערפאת הוא זה שאחראי למעשה האלימות, ושתכנן זאת מראש. אין היום רבים שחושבים אחרת. מדוע שוב אנו עושים את ההפרדה הזאת בין "ארגונים רעים" שמותר לפגוע בראשיהם ו "ארגונים טובים", שראשיהם יכולים להיות בטוחים שלא ייפגעו. כאן פגענו בראש ארגון, משהו שמקביל לערפאת, ושאינו שונה ממנו, לדעתי, עקרונית בשום דבר. ההפרדה הזאת היא מזיקה. המדיניות אינה ברורה. אף אחד לא יודע מה אנחנו אומרים ומה אנחנו רוצים. כשפוגעים באישים כאלה צריך לדעת להסביר בבהירות וללא בושה מדוע עשינו זאת. לכן, לדעתי, כל עוד אין כוונה לפגוע בערפאת, וממשיכים להתייחס אליו כמשהו שונה מרב רוצח, עדיף לא לפגוע גם ברוצחים המקבילים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה כנראה פחד מדעת הקהל העולמית... אולי אנחנו יודעים שערפאת הוא פשוט טרוריסט, ושלמען ביטחוננו צריך לחסלו, אבל שאר העולם עדיין חי באשליה שבה אנחנו פעם היינו... הם >בטוחים< שערפאת רוצה שלום, ושהוא עוד יביא אותו... לכן, אם כעת נחסל את ערפאת נכניס את עצמנו לברוך רציני, ואנו נאבד כל תמיכה שאי-פעם היתה לנו מהעולם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראש החזית העממית לא מקביל לערפת. אבל בהחלט ניתן לדרג אותו במעגל העליון ביותר מתחת לערפת. המדיניות של הממשלה היא זחילה איטית כלפי מעלה במטרות החיסול. אני מניח שנמשיך לראות חיסולים בדרג הזה. מה המדיניות הזו באה להשיג? ייתכן והמדיניות הזו אמורה לקרב את ערפת אל הסף בו הוא צריך לבחור בין הפסקת האלימות לבין החיים. עדיין ישנם בממשלה אנשים שרואים בו קבלן הביצוע הטוב ביותר לצורך הפסקת האש מבחינת היכולת, ומנסים לשנות לו את הרצון. אני מניח, מאחר וערפת בדר"כ כמה צעדים לפנינו, הוא לא יחוסל. בהחלט ייתכן ונקום בוקר אחד באמצע מלחמת ההתשה הזו, ונשמע בתקשורת על בדיקה שמראה שערפת כבר כמעט ולא מבקר בארץ הקודש, אלא מנהל את העניינים מרחוק, וכך למעשה מנסה להמנע מחיסול. עולה בדעתי גם תסריט נוסף, לפיו עובדים כיום בממשלה על תכנית "לבנון ג". להזכירכם בלבנון ניסה שרון בזמנו להמליך את בשיר ג'ומאייל. באוסלו ("לבנון ב") ניסה פרס להמליך את ערפת. בשני המקרים היתה תקוה שהמומלך יהיה ביחסי שכנות טובה עם ישראל (כמו הממלכה האשמית בירדן), או לפחות יחסל את הטרוריסטים כמו שרק דיקטטורים יכולים לעשות, דוגמת חוסיין, אסד, מוברק וסדאם (ומדינה דמוקרטית, דוגמת ישראל לא יכולה בשום אופן), וכך יגיע סופו של הסכסוך החם. מיותר להזכיר, שאדריכל "לבנון א" ואדריכל "לבנון ב", שניהם נמצאים בעמדת מקבלי ההחלטות המכריעים ביותר היום. על פי תוכנית "לבנון ג", צריכה ישראל לקשור קשר עם אדם אחר המועמד להיות הדיקטטור של פלסטין. ממש כמו שנעשה "בלבנון א" ו"בלבנון ב". לצורך זה יש, לא רק לחסל (או לסלק, או לסכל) את ערפת, אלא גם לסלק מתחרים מסוכנים אחרים (דוגמת אבו-עלי מוסטאפה), ולבסוף יומלך המלך החדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכנית גרועה מאוד. התוכנית האמיתית חייבת להיות: המשך דרכו של בן גוריון מ 1948. לדחוק בכל האמצעים את הערבים מארצנו. כל האמצעים המשפטיים (כמובן לנטרל את השפעתו המזיקה של בית המשפט העליון הנוכחי) להפקיע מיידי השופטים את כל עינייני החוקה, ביטחון המדינה, וכל עניין שאינו נוגע לכל דבר פלילי רגיל ואזרחי. כל ענייני המדינה מדיניות ביטחון, חוץ, מוסר, שאלות חברתיות, להוציא מיידיו. חלק מסמכויות אילו נלקחו על ידי בית המשפט העליון שלא בדין וכמחטף! לדחוק אותם מכאן כלכלית, חוקית, צבאית, פוליטית. הכל! לתוכנית הזאת ניתן לקרוא " אשלים אחד" אם תרצה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא תוכנית מצויינת. בקרוב: המציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר כהן הנכבד, בהתאם למסורת הענקת שמות לתוכניות ורעיונות שונים על שם הוגיהן 1, הריני להציע בזאת שם מסכם לשלל רעיונותיך בנדון, אשר מעתה ואליך יכונו ויתקראו כ'חזון כהן' - הדרך הכוללת לפתרון בעיות כלליות וספציפיות בארצות החלב והדבש. 'חזון כהן' האמור מהווה צעד הראשון, אמיץ ובטוח בהשלטת מישטר צבאי וחוקי חירום בשני צידי הקו הירוק, בדרך הארוכה/קצרה לביטול מצב התיאוקרטיה הדמוקרטית במזה"ת לטובת רעיון הבית השלישי. 'חזון כהן' יכה ביד ברזל מחבלים ובוגדים מבית ומחוץ, וימחץ כל התנגדות סבילה או פעילה כנגד אושיות הבית השלישי וחוקי ההשתייכות לעם היהודי במתכונתם היהודוציונית. 'חזון כהן' ימנה קוויזלינגים ממושמעים וקפדניים בשטחי כיבוש חדשים בין חבלי ארץ הפרת והנילוס, לתפארת העם היהודי בארצו ובנחלתו המובטחת. 'חזון כהן' יימלא ויצמיח אלפי מחנות ומתקני כליאה וחינוך מחדש כנגד מתנגדיו הרעיוניים-פוליטיים של הבית השלישי, אשר במידת הצורך ייבצעו וייעסקו בחיסולים מוקדמים ומשלימים של מתנגדי מישטר גויים ויהודים כאחד. 'חזון כהן' הינו הרעיון היחידי אשר בו אין כל צורך ללכת להאג, היות והאג באה אליו ועליו. בהצלחה א. מאן 1 במסגרת רעיונות ותוכניות כ'דוקטרינת מאן', 'דוקטרינת אנשלוביץ', 'תכנית מנדלסון', 'דוקטרינת דנבום', 'נאראטיב בילינסקי', 'תיאורית בן יעקב', 'אקסיומת גורביץ' ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה, בעצם, מוזכר רעיון "הבית השלישי" בדבריו של מר כהן? אולי ביטוי זה הינו מטאפורי בדבריך? נא להבהיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר אלכסנדר מאן הנכבד, טעית לחלוטין בהבנת כוונותי. המתרחש בישראל הינו בגדר אבנורמליות. המדובר כאן בתרבות שלטון בלתי אפשרית. המדובר כאן במצב בו בית המשפט העליון נוגס בסמכויות שמעולם לא ניתנו לו. המדובר כאן במדינה שחייבת לטפח את תחושת הלאומיות הישראלית, והמדובר בעם שצריך לחנך אותו שהארץ היא הארץ היא הארץ ולא חלק ממשחק מונופול בו נותנים מחזירים מוותרים וכו'. הצעותי הינן פשוטות, ועקרונותיהן ברורים: א. מדינה ישראלית. ב. מדינה עם חינוך יהודי בהחלט,אך לא דתי, ובוודאי לא חרדי. ג. דחיקת רגליהם של האוייבים הערביים מישראל, הן זאת הנקראת הקו הירוק, והן בכל שטחי מה יהודה ושומרון. ד. חיסול מיידי של טעות אוסלו, וחיסולו של איש הטירור עראפאת. ה. כן, מלחמה חסרת פשרות וחסרת מעצורים בטירוריסטים. כולל כל מה שנדרש. ו. קליטה מיידית של עולים נוספים מכל מקום, אחינו מאתיופיה, אחינו הנשכחים מקוצ'ין (המדובר שם על 30,000,000, אם הבנתי טוב, קליטה של אחינו מחבר העמים ורוסיה) ז. מתן אזרחות לכל הפועלים הזרים שיעברו תהליך אזרוח כמקובל בארצות אחרות: ידיעת השפה ומבחנים על כך (קרוא וכתוב), לימוד הסטוריית עם ישראל, הצהרת נאמנות, ושירות צבאי. איזה בית שלישי אתה רואה אצל לא דתי כמוני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר כהן היקר, הטעות היא דבר אנושי - וכידוע לך הרי כל אשר אנושי אינו זר לי - אך יחד עם זאת אינני כה בטוח בטעות הפירוש אשר הענקתי ל'חזון כהן' האמור. פירוקה של מדינת ישראל לאידיאת הבית השלישי 1 היא בחזקת הדבר המתבקש מחזונך זה, היות ואינני רואה כל תסריט סביר כיצד תצליח מדינת ישראל להשאר בכל מתכונת תיאוקרטית/דמוקרטית אפשרית לאחר ביצוע, ולו חלק קטן, משלל הצעותיך האמורות. אף שאר נקודותיך אינן נהירות לי די צרכן: - מהי מדינה ישראלית לשיטתך? - מהו חינוך יהודי שאינו דתי וחרדי לשיטתך? - כיצד אתה מעוניין 'לדחוק' את רגלי הערבים הישראלים מארץ ישראל לשיטתך? בדרכי נועם? בפיתויים? בטיהור אתני? ברצח עם? - מה נדרש ל'מלחמה כוללת בטירוריזם' לשיטתך, מעבר לביטול התיאוקרטיה הדמוקרטית והשלטת חוקי חירום דה-פאקטו? - מי זה 'אחינו' ולפי איזו הגדרה לשיטתך? כיצד תקבע את מוצאם היהודי של 'אחינו'? - האם יש מקום בארץ ישראל המערבית לשלושים מליון בני אדם פוטנציאליים לשיטתך, כולל 'מרחבי המחייה' בואכה נהר הפרת בצפון ונהר הנילוס בדרום? אשמח לקבל תשובות והבהרות בברכה א. מאן 1 תחת המושג 'בית שלישי' אני מבין ומפרש הגדרת הכוחות השונים, חילוניים ודתיים כאחד, השוללים לחלוטין מסיבות שונות את התיאוקרטיה הדמוקרטית הישראלית לטובת שילטון דיקטטורי ו/או חונטי-צבאי לשיטתם, וזאת באיצטלת 'מצב חירום' מתמשך. לשיטתי אין כל צל של ספק שהינך ממוקם במחנה זה פאר-אקסלאנס, אלא אם כן הינך מקבל הגדרתך האולטימטיבית על ידי משתתפים אחרים כ'לץ', אשר אינו אחראי להתבטאויותיו ומעשיו, ואשר יש לקבלו במידת ההומור הדרושה. אינני מכירך מספיק על מנת להכריע בסוגיה אחרונה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, הממשלה איננה מקשה אחת. שנית, פוליטיקאי יגיד מה שמתאים לו באותו רגע ממש. הדגש כמובן על הרגע. עוד שנייה זה כבר לא טוב. במקרה הפשוט הנ"ל, פואד רוצה לנצח בבחירות העבודה. אז הוא יתפוס פוזה כאילו הוא פונקציה בכלל. הרי ברור שהוא רק ליצן חצר. שרון, כמו מרבית ראשי הממשלה בישראל מאז קום המדינה, הוא שר הביטחון. פואד רצה להתקרב לפרס, שמצוי איתו משיקולים שלו, כגון, בורג ידיח אותו מהקבינט, יתנכל לו, יחליש אותו, טוב לו לפרס המצב הנוכחי, פואד זרק מילה. מחר שר הביטחון, שרון, יחליט לייעל את העולם ולחסל את עראפאת, זה מה יהיה. פשוט לא? אומנם נדרשת לוליינות נפשית גדולה כדי להיות פוליטקאי, אבל טוב, לא לכל יש, לפחות אל תדהם מחדש כל פעם. זה המקצוע, הוא דרך אגב הכרח. עראפאת בדרך. האריה הקשיש עוד יעכל אותו. רק בהזדמנות הראשונה האפשרית. וכמובן, שום מגבלות מוסריות בדרך לניצחון. ישראל בטוחה בגודל אקסטרה לארג'. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |